פרשת בראשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Arrow r.svg בראשית Arrow l.svg
פסוקים: בראשית, א', א' - ו', ח'
מס' פסוקים: 146
תוכן: בריאת העולם, עץ הדעת, קין והבל, הולדת נח
מצוות בפרשה ע"פ ספר החינוך
עשה (1)  לא תעשה (0)
פרייה ורבייה
הפטרה
ספרדים ישעיהו, מ"ב, ה'-כ"א
אשכנזים ישעיהו, מ"ב, ה' - מ"ג, י'
תימנים ישעיהו, מ"ב, א'-ט"ז
אדם בצלם אלוהים

פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית היא פרשת השבוע הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. היא מתחילה בתחילת הספר ומסתיימת בפרק ו' פסוק ח. את פרשת בראשית קוראים בשבת הראשונה שאחרי חג שמחת תורה.

פרשת בראשית והפרשה שאחריה, פרשת נח, עוסקות בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת האירועים שכוננו את עם ישראל.

קריאת הפרשה בשמחת תורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תחילת הפרשה קוראים גם ביום שמחת תורה, מיד לאחר שמשלימים את התורה בקריאת פרשת וזאת הברכה האחרונה שבתורה. העולה לקריאה ביום 'שמחת תורה' מכונה "חתן בראשית". הפרשה מתחילה במילים:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת בראשית מתוארים בריאת העולם וקורות בני האדם עד המבול.

בריאת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם וחווה מכסים את גופם בבושה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריאת העולם (יהדות)

ספר בראשית נפתח בתיאור מפורט של בריאת העולם על ידי אלוהים בשישה ימים:

  • ביום הראשון לבריאה נבראו השמים והארץ. בתחילה הייתה הארץ ריקה ושוממה וחושך שרר בה. אלוהים ברא את האור, וכך נוצר ההבדל בין יום ובין לילה.
  • ביום השני נוצר הרקיע, המבדיל בין המים העליונים למים שעל הארץ.
  • ביום השלישי ריכז אלוהים בתוך הימים את המים שהציפו את הארץ, והיבשה התגלתה. ובאותו יום גם ברא את הצמחים.
  • ביום הרביעי תלה אלוהים את השמש ואת הירח במסלולם ברקיע, וקבע שהשמש תאיר ביום והירח בלילה.
  • ביום החמישי נבראו יצורי המים ועופות השמים, וזכו לברכה מיוחדת - שיתרבו ויתמלאו את העולם.
  • ביום השישי נבראו היצורים החיים ביבשה. בסוף מעשה הבריאה ברא אלוהים את האדם.
  • היום השביעי: בסוף היום השישי נסתימה מלאכת הבריאה, ובא היום השביעי שבו שבת אלוהים מכל המלאכה. הוא ברך את היום הזה וקבע שיהיה יום קדוש.

לאחר תיאור ששת ימי הבריאה, שב המקרא ומתמקד בבריאת האדם. בסיפור זה מתואר גן עדן וסביבתו, נהרותיו וצמחיו, כמקום שניתן לאדם "לעבדה ולשמרה". כל פירות הגן ניתנים לאדם חוץ מפרי עץ הדעת. ה' מחליט ש"לא טוב היות האדם לבדו - אעשה לו עזר כנגדו", אך אף אחת מהחיות שה' מביא בפני האדם לא נמצאת מתאימה. לבסוף ה' מפיל תרדמה על האדם, לוקח ממנו צלע אחת מגופו וממנה יצר את נקבת האדם.

חטא עץ הדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטא עץ הדעת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קללת האדם והאשה

בהמשך ישיר לסיפור בריאת האישה, מסופר על חטא עץ הדעת - כיצד גרם הנחש לחווה לשכנע את חוה שעליה לאכול מפרי עץ הדעת ולאחר מכן להביא לאדם, והעונש שקיבלו על כך.

הנחש: שאלוקים יקצוץ את רגליו, שיזחל על גחונו ולמזון שיאכל יהיה טעם של עפר.

חוה: שתסבול כאב בשעת הלידה ותמיד תרצה למצוא חן בעיני בעלה ותהיה תלויה בו.

אדם: תקלקל אדמתו ויצטרך לעבוד קשה כדי שהאדמה תצמיח יבול, ויצמחו באדמה קוצים ועשבי בר ויתערבו בירקות שיאכל, והעבודה באדמה תדרוש ממנו עמל רב, וכשימות, יקבר באדמה שממנה נוצר.

קין והבל, מנסים להקריב איש-איש את מנחתו.

קין והבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קין והבל

לאדם וחווה נולדים שני בנים, קין - והבל. קין עובד האדמה, רוצח את אחיו הבל רועה הצאן, לאחר שאלוהים בוחר לקבל את מנחתו של הבל ולדחות את מנחתו של קין. קין נענש בגלות נצחית ומקבל להגנתו, כדי שלא ייפגע על ידי אויבים שינצלו את חולשתו, "אות" שטיבו אינו מפורש. מסופר גם על השושלת שיצאה מקין, עד למך ובניו.

הבן השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנושות התפתחה לבסוף מהבן השלישי שנולד לאדם ולחוה - שת שמו.

עשרת הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות עשרת הדורות שמאדם עד נח. הפרשה מסתיימת בתיאור השחיתות המוסרית שעלתה בעולם, ועל התקווה שהביאה הולדתו של נח, שכן נח "מצא חן בעיני ה'".

חטא בני האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטא בני האלוהים

בסוף הפרשה מתואר חטא בני האלוהים שהוביל להחלטת ה' להחריב את העולם. קיימות שתי גישות עיקריות מהי זהותם של בני האלוהים ומה היה חטאם: רבים מפרשים שבני האלוהים הם בני הדיינים ובעלי הכח שניצלו את מעמדם כדי לחמוס ולגזול נשים יפות מתחת בעליהן כדי לשאתן לנשים. גישה נוספת מבארת שבני האלוהים הם מלאכים או כוחות רוחניים אחרים שהתגשמו ונשאו בנות אדם ומהם נולדו הנפילים שהיו בעלי כוחות על-אנושיים, מה שהביא רבים לסגוד להם ולהאלילם.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפטירים בספר ישעיהו, פרק מ"ב. התימנים מתחילים בפסוק א', והספרדים והאשכנזים מתחילים בפסוק ה'. התימנים מסיימים בפסוק ט"ז, הספרדים בפסוק כ"א, והאשכנזים בפרק מ"ג, פסוק י'. בהפטרה מספר ישעיהו על גדולתו של ה', "בורא השמים ונוטיהם, רֹקע הארץ וצאצאיה".

בשנים המתחילות בשבת (כ 28% מהשנים), נוהגים לקרוא עם פרשת בראשית את הפטרת "מחר חודש", מכיוון שראש חודש יוצא ביום ראשון ושני, למחרת שבת פרשת בראשית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות: