מליסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמליסה
Melissa officinalis 1.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: מליסה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Melissa
ליניאוס, 1753
מליסה רפואית
תפרחת המליסה הרפואית

מֵלִיסָה (שם מדעי: .Melissa Tourn. ex L), סוג של עשבים רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. הסוג מונה 4 מינים ושני תת-מינים[1]. הנפוץ והמוכר ביותר הוא המין הריחני מליסה רפואית (.Melissa officinalis L) המונה 2 תת-מינים. הוא שמש מימי קדם כצמח מרפא חשוב ברפואה העממית, להפקת שמן שמן ריחני, לתיבול מאכלים ולהכנת משקה (תה).

תפוצתם הטבעית של המינים באגן הים התיכון (מלבד מצרים ולוב), באירופה, במזרח התיכון לכיוון הודו ועד מלזיה, דרום מזרח סין, דרום מרכז סין. הוא תורבת באירופה, במרכז אסיה, בצפון אמריקה ובדרום דרום אמריקה[2].

מקור השם "מליסה" במילה הלטינית meli, שפירושה דבש, שכן פרחי הצמח מושכים דבורי דבש, בדומה לפרחים של שאר בני משפחת השפתניים. מכאן גם נגזר שמו הערבי של הצמח - "חשישת א (ל)-נחל" (حشيشة النحل, מילולית: "צמח הדבורים") עִשְׂבֶּת אֶ-נָחֶל, תוּרוּנְגַ'אן. שמו הנפוץ באנגלית באנגלית

מאפייני הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילו הם המאפיינים המבדילים את מליסה מבני משפחתה: מליסה היא בן-שיח ירוק, הפרחים דו-שפתניים (שתי השפתיים ברורות למדי, שתיהן נראות יפה מבחוץ) מספר האבקנים 4. הגביע דו-שפתני קטן ושעיר הגביע בעל 13 עורקים בולטים. שפת הגביע העליונה עם 3 שיניים לא בולטות, והשפה התחתונה עם 2-שיניים בולטות.

ליתר פירוט. צמחים עשבוניים רב שנתיים בעלי קנה שורש ובעלי ריח נעים. העלים נגדיים בעלי פטוטרת כפופה, דמויי ביצה ושפתם משוננת. התפרחות חיקיות; החפים המלווים את הדורים דמויי עלים וקטנים מעלי הגבעול, והחפיות המלוות את הפרחים דקיקים.

הגביע דמוי פעמון, בעל עוקץ לאחר ההבשלה המינית, בעל 13 עורקים בולטים, שעיר, דו-שפתני. השפה העליונה עם 3 שיניים לא בולטות. השפה התחתונה עם 2 שיניים (אונות) בולטות.

הכותרת דו-שפתנית לבנה, צהובה-לבנה, צהובה או אדמדמה. צינור הכותרת אינו בולט או בולט מעט מחוץ לגביע ולועו מורחב מעט. השפה העליונה זקופה וקודקודה מפורץ או בעל 2 אונות. השפה תחתונה פרושה, בעלת 3 אונות שטוחות, האונה האמצעית שלמה או מפורצת, ורחבה יותר מהאונות הצדדיות.

האבקנים 4, הזוג הקדמי ארוך יותר מהאחורי והם צמודים לשפת הכותרת העליונה וחבויים בה, או בולטים מעט החוצה. הזרים דמויי קשת. המאבקים בעלי 2 לשכות שמתפצלות בראשיתן בכמעט זווית ישרה, ובהמשכן מפושקות. עמוד העלי מפוצל בראשו לשתי זרועות שווים. הצלקות דמויי מרצע או מעוקלים. הפרי מפרדת והזרעים דמויי ביצה וחלקים.

הפרחים הם בעלי עוקצים ארוכים יחסית.

מליסה רפואית כצמח בר בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מֵלִיסָה רְפוּאִית (שם מדעי: .Melissa officinalis L) וליתר דיוק תת-המין ינודורה (שם מדעי: Melissa officinalis subsp. inodora Bornm) היא מין יחיד בסוגו הגדל בר רק בישראל, בירדן, בלבנון, בסוריה בעיראק ובטורקיה, באזור הים תיכוני ואירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי). תת-המין ינודורה הוכנס זה מקרוב, בסוף שנת 2017, לרשימה האדומה של IUCN ושייך לקטגוריה "ללא חשש" (LC)[3]. ברשימה זאת תפוצתו בישראל נפקדת. הוא לא הוכרז כערך טבע מוגן בישראל בשנת 2005[4].

תת-המין השני (M. o. subsp. officinalis) נפוץ הרבה יותר וגדל בר ובתרבות ברחבי העולם. מעלי המליסה הרפואית הגדלה בר נודף ריח נעים, אך הוא חלש בהשוואה לזנים התרבותיים של המליסה הרפואית.

מאפיינים ייחודים למין זה: עשב רב-שנתי, ריחני, גובהו עד מטר אחד, אך לרוב הצמח נמוך יותר. הגבעולים זקופים ומסתעפים, שעירים וקירחים בבסיסם. הפטוטרות קצרות, 0.5 עד 2 ס"מ לעיתים רחוקות 4 ס"מ. העלים, משוננים, מחוספסים, שעירים במקצת, אורכם 2 עד 6 ס"מ, דמוי ביצה רחבה שבסיסים מעוגלת או כמעט דמויי לב. הפרחים קטנים ולא בולטים צבעם לבן עם גוון של לילך. הפרחים מקובצים בדורים מדומים רבים לאורך גבעול התפרחת. בכל דור 6 עד 10 פרחים. החפים שמלווים את הדור דמויי עלים ובולטים מדורי הפרחים. דורי הפרחים המרובים יוצרים שיבולים או תפרחות דמויות אשכולות. העוקצים ארוכים למדי. חפי הפרחים מחודדים, אליפטיים או דמויי ביצה.

הגביע דמוי פעמון, דו-שפתני, ובעל עירוק מרושת עם 13 עורקים בולטים ועם שערות קשות. השפה העליונה שטוחה או שקערורית בעלת 3 שיניים קצרות. השפה התחתונה בעלת 2 שיניים דקות ומחודדות (דמויות אזמל)[5].

הכותרת לבנה או סגולה מעט (צהובה בניצן), אורכה 15 עד 18 מ"מ, ארוכה כפליים מהגביע. צינור הכותרת ארוך ובולט מתוך הגביע. הגביע משתייר ועוטף את הזרעים.

בארץ ישראל מליסה רפואית גדלה בר בחבל הים תיכוני בשני בתי גידול שונים: האחד - מקומות לחים ובוציים, ושולי נחלים רדודים. השני - מקומות מוצלים תחת חורש ים תיכוני בוגר. מין זה הוא נפוץ בגליל העליון; מצוי בבקעת חולה, בכרמל ובשרון; נדיר בגולן;  נדיר מאוד בחרמון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בדרום שפלת החוף, בשומרון, בשפלה ובהרי יהודה. הפריחה חלה בסוף האביב ובקיץ, מסוף אפריל ועד אמצע אוקטובר.

מליסה רפואית גדלה כצמח נוי כמו בשאר העולם. היא צמח אור מלא, עמידה בקרה, בשרב, ובגיר, אך רגישה למליחות. גדלה בקרקעות כבדות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו, באמצעות ייחורים בחורף ובאמצעות חלוקה באביב[5].

מליסה רפואית כצמח תבלין ובושם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מליסה רפואית מגודלת כגידול תרבות נפוץ ברחבי העולם בשל ריחה הנעים והתועלת הרפואית המיוחסת לה. גידול זה נעשה הן בהיקף מסחרי למטרות הפקת שמנים, והן בגינון בקנה מידה קטן, כצמח תבלין המשמש לחליטת תה ולנוי.

התנאים האופטימליים לגידולה הם בתנאי שמש חלקית, במקום המקבל השקיה סדירה.

שימושים רפואיים במליסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המליסה נחשבת לצמח מרפא חשוב, המיוחסים לו תכונות ריפוי רבות: הסדרת המחזור הנשי, הרגעה, שיפור מצב רוח, מסייע ליתר פעילות של בלוטת התריס, שיפור זיכרון, נוגדת חמצון ועוד. מספר מחקרים מדעיים אקטואליים הוכיחו את יעילותה של המליסה לחלק מהתכונות שמיוחסות לה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Melissa Tourn. ex L., WFO (2022): Published on the Internet, ‏20-07-2022
  2. ^ Melissa officinalis subsp. inodora Bornm. (באנגלית)
  3. ^ Melissa officinalis subsp. inodora, The IUCN Red List of Threatened Species, ‏2022
  4. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
  5. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ.אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 372
  6. ^ https://www.doctors.co.il/ar/2142/שיפור%2bהזיכרון%2bבעזרת%2bצמח%2bפשוט

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.