מליסה
 מליסה | |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | מליסה |
| שם מדעי | |
 Melissaלינאוס, 1753 | |
מֵלִיסָה (שם מדעי: Melissa) הוא סוג של עשבים צמחוניים רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. הסוג כולל 4 מינים ושני תת-מינים[1][2]. המין הידוע הנפוץ ביותר הוא המין מליסה רפואית (Melissa officinalis) הכולל 2 תת-מינים. מליסה רפואית שמשה מאז ימי קדם כצמח מרפא חשוב ברפואה העממית, ונעשה בה שימוש להפקת שמן אתרי ריחני, לתיבול מאכלים ולהכנת חליטות.
תפוצה עולמית של הסוג מליסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחום תפוצתו הטבעית של הסוג מליסה, על ארבעת מיניו, מקיף את אגן הים התיכון (למעט לוב, מצרים וחצי האי סיני), חלקים מדרום אירופה (לרבות צפון-מערב הבלקן) והמזרח התיכון, ונמשך מזרחה דרך איראן ותת-היבשת ההודית עד מערב מלזיה ודרום-מרכז סין. בצפון משתרעת התפוצה עד הקווקז הצפוני וטרנס-קווקז[2].
ההתפשטות אל מעבר לתחום התפוצה הטבעית של הסוג מיוחסת כולה למין מליסה רפואית (Melissa officinalis), וליתר דיוק – לתת-מין 'טיפוסי'. תת-מין זה תורבת כבר מימי קדם, ובהמשך הופץ ואוזרח ברחבי אירופה שמצפון לאגן הים התיכון, במרכז אסיה, באמריקה הצפונית, בדרום אמריקה הדרומית ובאזורים נוספים בעלי אקלים ממוזג. לעומתו, תת-מין inodora (שפירוש שמו: "חסר ריח") מצוי בטבע אך ורק במזרחו של אגן הים התיכון ובצפון עיראק – כלומר: בטורקיה, עיראק, לבנון–סוריה, ירדן וישראל – והוא לא התפשט מעבר לאזור זה ואינו מוכר כצמח תרבות נפוץ.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג מליסה כולל 4 מינים הבאים:
מליסה אַקְסִילָרִיס (Melissa axillaris) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בעיקר באזורים של אקלים סובטרופי, מהרי נפאל ועד דרום סין ומערב מלזיה. תפוצתו כוללת את המדינות והאזורים הבאים: נפאל, הימלאיה המזרחית, טיבט, אסאם, מיאנמר, לאוס, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם, סין הדרומית-מרכזית, סין הדרומית-מזרחית, טאיוואן, ג'אווה וסומטרה. מבחינה מורפולוגית, גובהה של מליסה אקסילריס עשוי להגיע לכ־1.2 עד 1.5 מטרים. הכותרת בדרך כלל לבנה, ולעיתים ניכרת בה נטייה קלה לגוון ורדרד-חיוור. הגביע קטן יחסית (כ־6 עד 8 מ"מ), שעיר בצפיפות בצידו החיצוני, וקירח בצידו הפנימי – הן בשפה העליונה והן בשפה התחתונה. בשלב הפרי הגביע מפושק, כלומר פי הגביע מצוי בזווית של כ־90° לגבעול התפרחת. שיניה התחתונות של השפה התחתונה דמויי אזמל ומחודדות, ואילו שיני השפה העליונה מחודדות אף הן, אך קצרות יותר.
מְלִיסָה צְהוּבָּה (Melissa flava) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בעיקר באזורים של אקלים ממוזג, בהרי ההימלאיה המערבית והמזרחית ובטיבט, בשטחיהן של הודו ונפאל. מבחינה מורפולוגית, גובהה של מליסה צהובה (Melissa flava) עשוי להגיע לכ-1.5 עד 2.5 מטרים. הכותרת בדרך כלל בצבע צהוב חיוור. הגביע גדול יחסית – אורכו כ־9 מ"מ בשלב הפריחה, ומתארך עד כ-13 מ"מ בשלב הפרי. הוא רחב-פעמוני וזקוף, כלומר פי הגביע פונה כלפי מעלה וצמוד לעמוד התפרחת. הגביע שעיר בצידו החיצוני, וקירח לחלוטין בצידו הפנימי – הן בשפה העליונה והן בשפה התחתונה. שפתו העליונה נושאת שלוש שיניים משולשות קצרות וחדות, בעוד ששתי שיני השפה התחתונה ארוכות מעט יותר וחדות אף הן.
מְלִיסָה יוּנַאנִית (Melissa yunnanensis) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בעיקר באזורים של אקלים ממוזג, במחוז יונאן ובטיבט שבדרום-מרכז סין. מבחינה מורפולוגית, גובהה של מליסה יוּנַאנית נע בין כ־1.2 ל-1.5 מטרים. הכותרת בצבע לבן-קרמי או צהבהב-לבן. אורכו של הגביע דומה לזה של מליסה צהובה – כ־8 עד 12 מ"מ. בשונה מיתר המינים, הגביע נוטה מטה כבר בשלב הפריחה, ובשלב הפרי הוא מפושק מאוד – פי הגביע נטוי בזווית קהה כלפי מטה, כמעט מקביל לקרקע, ומרוחק מהגבעול. הגביע שעיר בצידו החיצוני, ובפנים – השפה העליונה נושאת מעט שערות, בעוד שאר חלקו הפנימי קירח. בכך הוא נבדל ממליסה רפואית, שבה גם פנים השפה העליונה שעיר, וממליסה צהובה ומליסה אקסילריס, שגביעיהן קירחים לגמרי בפנים. כל חמש שיני הגביע מפותחות במידה דומה – קצרות יחסית, חדות, ודומות זו לזו הן בשפה העליונה והן בתחתונה.
מליסה רפואית (Melissa officinalis) היא צמח עשבוני רב-שנתי הגדל בעיקר באזורים ממוזגים, ותפוצתו הטבעית משתרעת מאגן הים התיכון, דרך דרום-אירופה והמזרח התיכון, ועד מרכז אסיה. בתחום זה היא מגיעה בצפון עד הקווקז הצפוני (באזורים הדרומיים של רוסיה), ובמזרח עד טג'יקיסטן – קצה תחום תפוצתה האסייתית. מבחינה מורפולוגית, גובהה של מליסה רפואית (Melissa officinalis) מגיע עד כ-1 מטר. הכותרת בצבע לבן-קרמי, ולעיתים עם גוון צהבהב או ורדרד חלש. הגביע בצבע כתום-ירוק בהיר, אורכו בינוני (כ-7 עד 9 מ"מ), שעיר בדלילות מבחוץ, ובפנים – שעיר רק בשפה העליונה, בעוד שאר חלקו הפנימי קירח. מצב שיני הגביע: השפה העליונה נושאת שלוש שיניים זעירות במיוחד, ואילו השפה התחתונה נושאת שתי שיניים מחודדות וארוכות מעט יותר. לאחר נשירת הכותרת ולאורך שלב הפרי, הגביע מתכופף כלפי מטה – נטוי בזווית חדה או אלכסונית כלפי הגבעול, אך לא מפושק מאוד.
משמעות השם מליסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם הסוג מליסה (Melissa) נגזר מן המילה היוונית μέλισσα (mélissa), שפירושה "דבורה". מקור זה משקף את משיכתם הרבה של פרחי הצמח לדבורי דבש – תכונה האופיינית גם למינים נוספים במשפחת השפתניים. מן השם היווני גזרו הרומאים את המונח הלטיני mel שפירושו "דבש", אשר שימש בתיאורים בוטניים בתקופות מאוחרות יותר.
בהתאם לכך, שמו הערבי של הצמח הוא "חשישת א (ל)-נחל" (حشيشة النحل), כלומר "עשב הדבורים". שמות ערביים נוספים כוללים "עִשְׂבֶּת אֶ-נָחֶל", "תוּרוּנְגַ'אן" ו"טרינג'אן".
שמותיו הנפוצים באנגלית כוללים: balm, lemon balm, common balm ו-bee balm.
מאפיינים מבדילים ממיני שפתניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאפיינים המבדילים את הסוג מליסה מסוגים אחרים במשפחת השפתניים כוללים את העובדה שכל המינים בו הם צמחים עשבוניים רב-שנתיים ירוקים. העלים משוננים, הפרחים דו-שפתניים בבירור, ובעלי עוקצים ארוכים יחסית. מספר האבקנים 4. הגביע דו-שפתני קטן ושעיר ובעל 13 עורקים בולטים. שפת הגביע העליונה עם 3 שיניים לא בולטות, והשפה התחתונה עם 2-שיניים בולטות.
מאפיינים מורפולוגיים של הסוג מליסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני מליסה הם עשבים רב-שנתיים בעלי מראה ירוק, ואינם מכוסים בשעירות אפורה צפופה האופיינית לסוגים אחרים במשפחה. לעלי הצמח ריח נעים, לעיתים לימוני, בייחוד במין מליסה רפואית (Melissa officinalis), אך ריח זה אינו מהווה תכונה מובהקת של כל מיני הסוג.
העלים נגדיים, פשוטים, בעלי פטוטרת ארוכה, לעיתים כפופה, וללא עלי לוואי. הטרף דמוי ביצה, אורכו לרוב עולה על 2 ס"מ, ושפתו משוננת.
הפרחים ערוכים בדורים מדומים (Verticillasters) לאורך הגבעול. דורים אלה הם למעשה תפרחות מסוימות – כלומר, הציר המרכזי של התפרחת מסתיים בפרח, ומתחתיו מסתעפים סעיפים צדדיים הנושאים גם הם פרחים. להלן יכונו דורים מדומים אלה בשם "תפרחיות" לשם הנוחות.
החפים המצויים בבסיס כל תפרחית דומים בצורתם לעלי הגבעול, אך קטנים מהם בצורה ניכרת. עוקצי התפרחיות לרוב ארוכים ובולטים לעין.
החפיות המלוות כל פרח הן דמויות עלים, בצורת אליפסה או ביצה, ואורכן עולה על 5 מ"מ – תכונה שמבדילה אותן מחפיות זעירות ודמויות חוט המצויות בסוגים קרובים.
הפרחים דו-מיניים ודו-שפתניים בצורה מובהקת.
המצעית משתיירת גם לאחר ההבשלה, בדומה לגביע, ונותרת בבסיס הפרי כבסיס לפרודות.
הגביע לרוב דמוי פעמון, בעל מקצועות ו־13 עורקים בולטים. הוא שעיר במידה משתנה בצידו החיצוני – צפוף במליסה אקסילריס, דליל במליסה רפואית – וקירח או כמעט קירח בפנים, למעט במליסה רפואית שבה שפתו העליונה שעירה מבפנים. הגביע משתייר ומקיף את המפרדת, ובשלב הפרי משתנה תנוחתו: זקוף (erect) במליסה צהובה, אלכסוני (ascending) במליסה רפואית, ניצב (spreading) במליסה אקסילריס, ומפושק מאוד (divaricate) כלפי מטה במליסה יונאנית.
הגביע דו-שפתני בבירור: השפה העליונה שטוחה ומוארכת, עם שלושה עורקים בולטים המסתיימים בשלוש שיניים קצרות ומשולשות. השפה התחתונה מחולקת לשתי שיניים צרות וחדות, דמויות מרצע. מבנה זה שמור בכלל המינים, אך במליסה יונאנית כל חמש שיני הגביע דומות באורכן ובצורתן, וכולן מפותחות וחדות.
הכותרת דו-שפתנית, וצבעה משתנה בין המינים: לבן או קרמי במליסה אקסילריס, מליסה יונאנית ומליסה רפואית, לעיתים עם גוון ורדרד-חיוור, ולעיתים צהבהב. במליסה צהובה הצבע צהוב-חיוור אופייני. צינור הכותרת בולט מתוך הגביע ומתעקל כלפי מעלה, ללא טבעת שערות בצינור. השפה העליונה זקופה וקמורה, השפה התחתונה בעלת שלוש אונות, מהן האמצעית ארוכה יותר.
האבקנים ארבעה, שניים קדמיים ארוכים יותר מהשניים האחוריים, כולם נצמדים לשפה העליונה של הכותרת ולעיתים חבויים בתוכה או בולטים מעט. הזירים קשתיים. כל מאבק דו-לשכתי: הלשכות נפתחות תחילה בזווית הקרובה ל־90°, ובהמשך מתפצלות בזווית רחבה יותר (divaricate).
השחלה עילית, בעלת שני עלי שחלה, המחולקים באמצעות מחיצה מדומה לארבע מגורות, שבכל אחת ביצית זקופה אחת. עמוד השחלה יוצא מבסיס השחלה, בין מגורותיה, ולכן מכונה עמוד שחלה גינובַּסי (gynobasic) מסתעף לשתי זרועות שוות בקצהו. הצלקות צרות, דמויות מרצע או מעוקלות כלפי חוץ.
הפרי הוא מפרדת (schizocarp) שמורכבת 1 עד 4 פרודות (אגוזיות יבשות). המפרדת עטופה בגביע משתייר, ונראית כמחולקת לארבע פרודות באמצעות שני קווים מצטלבים ללא עמוד משתייר.
הפרודות חלקות, דמויות ביצה הפוכה, בצבע שחור או כהה. ובפרודות עובר ישר, לרוב ללא אנדוספרם או עם שאריות זעירות ממנו – תכונה האופיינית לסוג Melissa ולרבים מבני שבט Nepeteae.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מליסה, באתר ITIS (באנגלית)
מליסה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
מליסה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- מליסה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מליסה, באתר Tropicos (באנגלית)
מליסה, באתר GBIF (באנגלית)
מליסה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- על השימושים הרפואיים ואחרים במליסה, באתר "גאמנון"
- Flora Europaea: Melissa
- Flora of China: Melissa
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Melissa Tourn. ex L., WFO (2022): Published on the Internet, 13-10-2022
- 1 2 Melissa, POWO "Plants of the World Online. Published on the Internet, 7-2025
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.