ממלכת קאחתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלט האצולה של קאחתי על פי וחושטי, 1745

ממלכת קאחתיגאורגית: კახეთის სამეფო, קאחֶתיס סאמֶפּוֹ) הייתה ממלכה במזרח גאורגיה בימי הביניים המאוחרים[1] ותחילת העת החדשה. מרכז הממלכה השתרע בשטחו של מחוז קאחתי ובירתה הייתה בתחילה גרמי ולאחר מכן תלאווי.

ממלכת קאחתי הוקמה עם התפוררותה של הממלכה הגאורגית המאוחדת לשלוש ממלכות נפרדות בשנת 1465, והיא התקיימה, עם מספר הפסקות קצרות, עד לשנת 1762, כאשר ממלכת קאחתי והממלכה הגאורגית השכנה, ממלכת כארתלי, התמזגו בעקבות ירושת כס המלוכה תחת הענף הקאחי של שושלת בגרטיוני. במשך רוב ההיסטוריה התוססת של קאחתי הייתה הממלכה מדינת חסות של האימפריה הפרסית והעלתה לה מיסים שנתיים, שמאמציה להשאיר את ממלכת קאחתי תחת השפעתה הביאו לסדרת עימותים צבאיים וגירושים המוניים.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתה של ממלכת קאחתי הייתה הצעד הראשון בדרך להתפוררותה של הממלכה הגאורגית המאוחדת בסכסוכים פנימיים מאז אמצע המאה ה-15. זה התרחש לאחר שגיאורגי השמיני, מלך הממלכה הגאורגית המאוחדת, שאחז בשלטון שלא כדין, נתפס, בשנת 1465, בידי הוואסל המתנגד קוויריקה השלישי ג'אק'לי, דוכס סאמצחה, והדיח אותו לטובת בגרט השישי. לאחר מכן הכתיר את עצמו כשליט עצמאי בנכסים המקוריים של משפחת האצולה שלו, קאחתי, המחוז המזרחי ביותר בגאורגיה, שמרכזה בבקעת אלאזני ולורי. הוא נותר בקאחתי כמלך לעומתי[2] לתקופה קצרה, עד למותו בשנת 1476[3].

המום מהקשיים שצצו, הוכרח, קונסטנטין השני, מלך גאורגיה ה"מצומצמת", לאשר את הסידור החדש. הוא הכיר, בשנת 1490, באלכסנדר הראשון, בנו של גיאורגי השמיני, כמלך קאחתי במזרח, ושנה לאחר מכן, בשנת 1491, הכיר באלכסנדרה השני, בנו של בגרט השישי, כמלך ממלכת אימרתי ממערב. שינויים אלה הותירו את קונסטנטין השני עם שליטה על כארתלי. כך הושלמה חלוקת הממלכה הגאורגית לשלוש ממלכות[4].

שרידי הארמון המלכותי של גרמי

שלא כמו הממשלים הגאורגיים האחרים, לא סבלה קאחתי מפלישות חיצוניות ואי-שקט פנימי. יתר על כן, היה לה יתרון על פני חלקיה האחרים של גאורגיה במיקומה שאיגף את דרך המשי בנתיב ר'ילאן-שמחי-אסטרחן. השלטון הקאחית לקח חסות על המסחר בדרך המשי ואף לקח חלק פעיל במסחר, ובכך קשר את הממלכה בכלכלת עבר הקווקז ואיראן. אדמותיה הפוריות מאוד של קאחתי, יחד עם הפעילות המסחרית הנמרצת של יהודים, ארמנים ופרסים ביישובי המסחר: גרמי, זגמי, קרגאג'י ותלאווי, הביאו לשיגשוג, בולט יחסית לחלקיה האחרים של גאורגיה. היציבות היחסית של אותם ימים חיזקה את כוחם של מלכי קאחתי והגדיל את מספר תומכיה בין אצילי גאורגיה[5].

הופעתן המאיימת של האימפריות המזרחיות הגדולות, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הספווית, הביאה למדיניות שקולה וזהירה של מלכי קאחתי. הם ניסו לכונן ברית עם השליטים הדתיים של נסיכות מוסקבה כנגד השמחל[6] של טרקי (Таргъу) בצפון הקווקז.

בשנת 1555 נחתם הסכם שלום בין העות'מאנים לספווים באמסיה. ההסכם השאיר את קאחתי תחת השפעה פרסית-ספווית, אולם השליטים המקומיים הצליחו לשמור על מידה רבה של עצמאות ויציבות בכך שהראו נכונות לשיתוף פעולה עם אדוניהם הספווים. למרות זאת, חתם אלכסנדר השני הסכם עם הצאר פיודור הראשון, ונשבע לו אמונים. אולם ההסכם לא יצא לפועל הלכה למעשה. עם הירצחו של אלכסנדר השני, בשנת 1605, בהפיכת חצר בחסות הפרסים, בידי בנו קונסטנטין הראשון, והתאסלמותו של האחרון, החל מעמדה של קאחתי לדעוך. תושבי קאחתי סירבו לקבל את רוצח אביו והפילו אותו. הם הכריחו את השאה הפרסי הנמרץ, עבאס הגדול (شاه عباس بزرگ)[7] להכיר בחוסר-רצון את מועמד המורדים, אחיינו של קונסטנטין השני, תאימורז הראשון, כמלך כבר באותה שנה. כך החל תאימורז שלטון ארוך וקשה (1605-1648) על הממלכה תוך עימותים עם השושלת הסאווית[8].

הגמוניה איראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאימורז הראשון ואשתו חוֹרַשָן. רישום מאלבומו של דון קריסטופורו דה קסטלי, מיסיונר קתולי

באמצע שנות העשרה של המאה ה-17, חידש השאה עבאס הגדול, את מאמציו להטיל את מרותו על הממלכה הגאורגית, וערך פלישות חוזרות ונשנות שנמשכו מ-1614 ועד 1617. בסדרת המרידות הגאורגיות ופעולות התגמול הפרסיות, נהרגו כ-60-70 אלף איש, ומעל מאה אלף כפריים קאחים הוגלו לתוך איראן. אוכלוסיית קאחתי פחתה בכשליש; הערים ששיגשגו, גרמי וזגמי הצטמקו והפכו לכפרים קטנים חסרי חשיבות; החקלאות הידרדרה והמסחר קפא על שמריו[9]. בשנת 1648, גורש תאימורז הבלתי נלאה סופית מקאחתי. השלטון הצפווי הידק את השליטה על קאחת, והוציא לפועל מדיניות של חילופי אוכלוסייה. במקום התושבים הגאורגים שגורשו, הושיבו הספווים שבטים טורקים נוודיים. באותו הזמן, החלו, תושבים דאגסטנים הרריים, תקפו את קאחתי והתיישבו בגבולות קאחתי.

בשנת 1659, ערכו הקאחים מרד גדול, טבחו בנוודים שהתיישבו בממלכתם ומסרו את כניעתם לוחטנג החמישי (1618-1675), מלך ממלכת כארתלי, שנקרא גם וחטנג שאה נאווז, המלך הגאורגי-מוסלמי של כארתלי, שהצליח להשיג את הסכמתו של השאה להמליך את בנו, ארצ'יל למלך על קאחתי. במשך זמן מה היו שתי הממלכות המזרח גאורגיות, מאוחדות תחת שלטונו של שאה-נאווז ובנו ארצ'יל. תקופה שהתאפיינה בשקט ושלום יחסי.

ארצ'יל הפך את תלאווי לבירתו במקום גרמי, שנהרסה בידי הפולשים הפרסים. הוא החל ביישום תוכנית שיקום הממלכה. אולם התקופה הטובה הייתה לזמן קצר בלבד. עלייתו של ארצ'יל החלה תחרות בין שני ענפי בית בגרטיוני - בית מוחראני, שאליו השתייך ארצ'יל ובית המלוכה המקורי של קאחתי, שנושלה ממעמדה עם גירושו של תאימורז הראשון. השושלת הקאחית המקורית גברה בסופו של דבר, על חשבון כפירה באסלאם. שלטון המלכים הקאחים הוחזר על כנו בשנת 1703, והם שלטו מאותה תקופה תחת כמדינת חסות תחת השושלת הספווית. אף על פי כן, למרות החסות הפרסית הוטרדה הממלכה מפלישות דאגסטניות בלתי פוסקות.

משנת 1724 ועד 1744, הייתה קאחתי כפופה ברציפות לכיבושים עות'מאניים ופרסיים. הסיוע שהעניק תאימורז השני לנאדר שאה (نادر شاه افشار)[10], במאבקו כנגד העות'מאנים, הביא, בשנת 1743, לביטול המס השנתי הכבד שהעלתה ממלכת קאחתי לחצר הפרסית. שיתוף הפעולה של תאימורז השני עם נאדר איפשר לו לשמר את מעמדו בקאחתי ובכארתלי. הוא קיבל את הכרת הפרסים להכתרתו כמלך ממלכת כארתלי והכתרת בנו, ארקלה השני, כמלך ממלכת קאחתי. שני המלכים הוכתרו בשנת 1745, בהתאם למסורת הנוצרית.

תאימורז וארקלה ניצלו את המהומה שנוצרה באיראן בעקבות ההתנקשות בנאדר, בשנת 1747, והכריזו על עצמם כשליטים עצמאיים. שלטונם עזר לייצב את שתי הממלכות. הפעילות הכלכלית שבה לתחיה והפלישות הדאגסטניות הצטמצמו, אבל לא חוסלו לגמרי. עם מותו של תאימורז, ב-8 בינואר 1762, ירש אותו ארקלה, והממלכה המאוחדת הפכה לממלכת כארתלי-קאחתי[11].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת קאחתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ימי הביניים המאוחרים - המחצית השנייה של ימי הביניים. בתקופה בה שינתה אירופה את פניה. החל החלה מהמאה ה-11
  2. ^ מלך לעומתי (Anti-king) - הוא מי שמתיימר להיות מלך כתוצאה ממחלוקת על ירושה או פשוט כאופוזיציה פוליטית, ומכריז על עצמו כמלך אופוזיציוני למלך השליט
  3. ^ סיריל טואמנוף (1949-51), הבגרטידים של המאה ה-15 והמוסד הריבונות המשותפת בגאורגיה, כרך 7: 187, 215.
  4. ^ שם, עמ' 219.
  5. ^ רולנד גריגור סאניי, יצירת האומה הגאורגית, עמ' 46-47, (באנגלית), ISBN 0253209153
  6. ^ שָמחַלים או סָמחַל הוא תואר, בשפה הקומיקית (Кумык) של הקומיקים (Кумыки) מדאגסטן, המקביל לתואר "החאן של טרקי" (Тарки) שבדאגסטן
  7. ^ עבאס הגדול (شاه عباس بزرگ, "שאה עבאס בֹּזֹרג") - עבאס הראשון השאה של פרס מהאימפריה הספווית (1571-1629).
  8. ^ שם, עמ' 50.
  9. ^ שם, עמ' 50-51
  10. ^ נאדר שאה (نادر شاه افشار) - מייסד השושלת האפשארית (سلسله افشار) ממוצא טורקמני. מצביא מזהיר בשירות האימפריה הספווית שניסה, בשנת 1736, להדיח את השאה שעמד בראש ממלכת פרס.
  11. ^ אנציקלופדיה אירניקה, GEORGIA ii. History of Iranian-Georgian Relations