מנואל גודוי

מנואל גודוי
Manuel Godoy y Álvarez de Faria
	דיוקן משנת 1790
	דיוקן משנת 1790
לידה	12 במאי 1767; קסטוארה, ספרד הבורבונית
פטירה	4 באוקטובר 1851 (בגיל 84); פריז, הרפובליקה הצרפתית השנייה
שם לידה	Manuel Godoy y Álvarez de Faria
מדינה	ספרד
מקום קבורה	פר לשז
דת	נצרות קתולית
בת זוג	מריה תרזה דה בורבון, הרוזנת ה-15 של צ'ינצ'ון
שושלת בית בורבון (דרך נישואים)
תואר	נסיך השלום; הדוכס הראשון של אלדוסיה; הדוכס הראשון של סואסה; הברון הראשון של מאסקבלו
צאצאים	קרלוטה דה גודוי, הדוכסית השנייה מסואסה; מנואל דה גודוי, הנסיך השני של באסאנו; לואיס דה גודוי וטודו
	15 בנובמבר 1792 – 28 במרץ 1798; (5 שנים)
מונרך בתקופה	קרלוס הרביעי, מלך ספרד
	→ פדרו פבלו אבארקה דה בולאה, הרוזן העשירי של ארנדה פרנסיסקו סאבדרה דה סנגרוניס ←
	1801 – 17 במרץ 1808; (כ־7 שנים)
מונרך בתקופה	קרלוס הרביעי, מלך ספרד, פרננדו השביעי, מלך ספרד
	→ מריאנו לואיס דה אורקיו פדרו סוואלוס ←
פרסים והוקרה
	מסדר גיזת הזהב; מסדר הצלב; מסדר סנטיאגו;
חתימה

מנואל גודוי אלוורז דה פאריה (בספרדית: Manuel Godoy y Álvarez de Faria;‏ 12 במאי 1767 – 4 באוקטובר 1851) היה מדינאי ספרדי במהלך תקופת שלטונו של קרלוס הרביעי, מלך ספרד. מדיניותו של מנואל בתפקיד מזכיר המדינה הספרדית הביאה לשיתוף פעולה בין ספרד לרפובליקה הצרפתית הראשונה ומאוחר יותר הקיסרות הצרפתית הראשונה ולמאבק נגד האימפריה הבריטית שגרר אחריו את קרב טרפלגר. מדיניותו בשיתוף פעולה עם צרפת הרחיקה את ספרד מן מושבותיה באמריקה והיוותה גורם מכריע במלחמותם לעצמאות שהגיעו מספר שנים מאוחר יותר.

פועלו של מנואל הביא בסופו של דבר למשבר כלכלי קשה ותסיסה כלכלית שהביאה להתפטרותו של קרלוס הרביעי. בנו ויורשו של קרלוס, פרננדו השביעי, מלך ספרד, הדיח את מנואל גודוי מתפקיד מזכיר המדינה. בתגובה פלש הצבא הצרפתי (גרנד ארמה) תחת נפוליאון בונפרטה לספרד, הקים את ממלכת ספרד הנפוליאונית והביא לתחילתה של מלחמת חצי האי. מורשתו הפוליטית של מנואל גודוי הביאה לקריסתה של האימפריה הספרדית.

ביוגרפיה

מנואל גודולי נולד בקסטוארה, ב-12 במאי 1767. אביו, דון חוסה דה גודוי, היה ראש משפחת אצילים עתיקה מאוד אך ענייה באקסטרמדורה. אמו, ששם נעוריה היה מריה אנטוניה אלווארז דה פאריה, השתייכה למשפחת אצילים פורטוגזית. מנואל קיבל חינוך פרטי אך מבין הפשוטים בסוגי החינוך של האצולה הספרדית באותה העת. בשנת 1784 הוא נכנס לקורפוס השומרים, גוף של אדונים שפעלו כשומריו האישיים של מלך ספרד. אופיו ופועלו של מנואל, זיכו אותו בחסדה של מריה לואיסה מפארמה, אשתו של יורש העצר הספרדי, אשר התפעלה ממנואל.

קשרים עם המלוכה

כאשר קרלוס השלישי, מלך ספרד. נפטר בשנת 1788, עלה בנו, קרלוס הרביעי, מלך ספרד לשלטון, בעוד בפועל הייתה לרעייתו, מריה לואיסה, השפעה רבה על פעילותו וקבלת החלטותיו. הונו של גודוי עלה במהרה תחת הממשל החדש. קרלוס הרביעי פיטר את מזכיר המדינה של אביו ובהצעת אשתו מינה לתפקיד את מנואל גודוי. במהלך רוב שנות ה-90 של המאה ה-18 המלך קרלוס הונחה בפעילותו על ידי רעייתו ומזכירו מנואל, כאשר דה יורה נראו חלוקת הסמכויות בצורה אחרת, שמנואל הוא שר הכפוף למלך ורק מזכיר בתפקידו.

במובנים מסוימים המלך קרלוס התערב בפעילותו הפוליטית של מנואל, והאחרון לא הצליח להגיע בפועל למעמד של "משנה למלך", וכי לא תמיד יכול היה להבטיח את סילוקם של עמיתים שידע כי הם אויביו הפוליטיים. הוא יכול היה לשלוט רק על ידי ציות למלכו. לאורך כל פועלו בתפקיד מזכיר המדינה פעל מנואל כדי להעשיר את הונו האישי. מנואל נהג לפעול תחת רצונו של המלך בשביל להשיג את תמיכתו. על כן הוא הועלה במהירות בדרגות הצבא והועלה לדרגת גנרליסימו (איש הצבא הספרדי היחיד שהגיע לדרגה זאת מלבד פרנסיסקו פרנקו וחואן מאוסטריה).

צרפת המהפכנית

במהלך המהפכה הצרפתית ספרד השתתפה עם הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, אך תמיכתו האידאולוגית של מנואל עם רעיונות הנאורות של צרפת המהפכנית, והשפעתו על המלך קרלוס הרביעי, הביאו בסופו של דבר להסכם שלום וידידות בין ספרד לבין הרפובליקה הצרפתית הראשונה. המדיניות הפרו-צרפתית הכניסה את ספרד למלחמה נגד האימפריה הבריטית, אשר בתגובה החלה במצור ימי שניתק את ספרד בחצי האי האיברי ממושבותיה באמריקה. התמיכה הספרדית באידאולוגיה של צרפת המהפכנית גררה אחריה סדרת רפורמות על המושבות שקראו לסיום העבדות, חיזוק ההשפעה הספרדית על מושבותיה ועוד. בתגובה החל רגש גובר לעצמאות ברחבי המושבות הספרדיות של ספרד החדשה, גרנדה החדשה, פרו ומלכות המשנה של ריו דה לה פלטה.

סכסוך עם הממשלה הצרפתית וחיכוכים פוליטיים פנימיים הביאו לירידתו של מנואל מתפקיד מזכיר המדינה בשנת 1798. הוא טען מאוחר יותר בספר זיכרונות שכתב כי לי פעל לשוב לתפקיד, אך חלופת מכתבים שנשלחו על ידו למלכה מראים שהוא התחנן בפניה להשיבו למעמד הפוליטי הגבוהה. בשנת 1801 שב לתפקידו, ועד 1807 המשיך בתפקיד ופעל כדי להחליש את האופוזיציה הפוליטית להמשך פועלו מתוך חצר המלוכה הספרדית. באפריל 1801 הגיעו חיילים צרפתים לגבולות ממלכת פורטוגל איתה היו במלחמה, וב-20 במאי הם קיבלו חיזוק על ידי כוחות ספרד בפיקודו של מנואל גודוי. בקרב שהיה אסון עבור פורטוגל, כוחותיו של גודוי כבשו את העיירה אוליבנצה, סמוך לגבול ספרד. לאחר ניצחונו, גודוי העביר הודעה לבית המלוכה הספרדי שימשיך לנוע בעבר ליסבון (עם המכתב ששלח היו גם תפוזים שקטף מהעיירה הכבושה, על כן נקראה המלחמה מלחמת התפוזים).

לאחר אוליבנצה, פורטוגל ניהלה משא ומתן על חוזה עם צרפת וספרד – שלום בדחוס (יוני 1801) – שהביא לסיום הפלישה. פורטוגל הסכימה לסגור את נמליה לאוניות בריטיות, להותיר ויתורים מסחריים לצרפת, למסור את אוליבנזה לספרד וחלק ממדינת ברזיל לגיאנה הצרפתית ולשלם פיצויים. מאבקו של מנואל נגד הבריטים הגיע להכרעה במהלך קרב טרפלגר, במסגרתו הצי המלכותי הבריטי השמיד את הצי הצרפתי והספרדי ופגע קשות ביכולת של ספרד להתקשר עם מושבותיה באמריקה ובאוקיינוס השקט. תמיכתו של מנואל ברפורמות הנאורות בצרפת הביאו לתסיסה אזרחית פנימית ולהתנגדות רבה להמשך כהונתו בתפקיד מזכיר המדינה. עם עלייתו לשלטון של פרננדו השביעי, מלך ספרד פנה כל חצר המלוכה נגד מנואל, כולל המלך החדש. ב-17 במרץ 1808 התקוממות עממית הביאה לבריחתו של מנואל ממדריד ולסיום התמיכה הספרדית בקיסרות הצרפתית הראשונה. בתגובה פלש נפוליאון בונפרטה, קיסר הצרפתים, לתוך ספרד בראש צבאו והקים את ממלכת ספרד הנפוליאונית; מדינת חסות צרפתית. מחתרת ספרדית פנתה לתמוך בקואליציה האנטי-צרפתית והחלה במאבק ממושך נגד הצרפתים (ראו מלחמת חצי האי).

לאחר ההדחה

כשגורש ברעב ובצמא הוא הוכר ונעצר. בהוראתו של פרננדו השביעי הוא הוחזק בכלא, עד אשר כבש נפוליאון את ספרד ודרש לשלוח אותו לבאיון. בבאיון נכחו באותה העת קרלוס הרביעי ומריה לואיסה, איתם נשאר עד לפטירתו של קרלוס ברומא, מדינת האפיפיור בשנת 1819. שאר חייו של גודוי עברו בעוני ובאפליה. לאחר מותו של פרננדו השביעי, בשנת 1833, חזר למדריד, וניסה להבטיח את השבת רכושו שהוחרם בשנת 1808. חלק מרכוש זה הוחזק זמנית בידי גורמים מדיניים, שהעניקו אותו בתמורה לידי ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון. מנואל נכשל ושב לצרפת, במהלך שנותיו האחרונות חי על פנסיה קטנה שהעניק לו לואי פיליפ, מלך הצרפתים. הוא נפטר בפריז, הרפובליקה הצרפתית השנייה ב-4 באוקטובר 1851.

כמועדף מפני המלוכה, גודוי הצליח לאחוז זמן רב בשלטון בפועל בספרד. לקראת סוף ימיו בתפקיד מזכיר המדינה הוא נתמך על ידי המלך קרלוס ולא על ידי מריה לואיסה. יצא לאימוץ מדיניות שנוטה נגד צרפת המהפכנית, כדי לרצות את המלך. כשהמלחמה בצרפת הוכיחה רק הרס, הוא השלים את שלום בזל, והוכתר בתואר לנסיך השלום על שירותיו. בהמשך הוא עזר למלחמה עם בריטניה, והאסונות שבאו בעקבותיה רק קירבו אותו למלך. לאורך כל מלכותו, קרלוס הרביעי פעל בשביל לשמור על מעמדו של מנואל. המלך סידר לו נישואים עם מריה תרזה לבית בורבון. גודוי, בזיכרונותיו, טוען כי עשה רבות למען החקלאות והתעשייה הספרדית, אך היה בעל השפעה מעטה על הצבא הספרדי, מה שאפשר את קריסתו במהלך מלחמת חצי האי. מדיניות ממשלתו הייתה הרסנית מבחינה כלכלית. בחייו הפרטיים הוא לא היה אדם ראוותני. רעיונות הנאורות שהנהיג הביאו לקמפיין פוליטי נגד המשך פעילותו של מוסד האינקוויזיציה הספרדית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנואל גודוי בוויקישיתוף

מנואל גודוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מלחמת חצי האי, באתר ספרד בעבר ובהווה
מנואל גודוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)