מנזר סנט מרי ביורק
 | |
| חורבות כנסיית מנזר סנט מרי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר, church ruin  |
| על שם | מרים, אם ישו |
| מיקום | יורק, יורקשייר |
| מדינה | אנגליה |
| מפעיל |
York Museums Trust |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1088 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1088 |
| תאריך פירוק |
1539 |
| קואורדינטות | 53°57′44″N 1°05′17″W / 53.9622°N 1.08796°W |
|
www | |
 | |
  | |
מנזר סנט מרי הוא מנזר בנדיקטיני הרוס ביורק שבאנגליה ואנדרטה רשומה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבר המנזר היה אחד המנזרים המשגשגים בצפון אנגליה.[1] שרידיו נמצאים במה שמכונה כיום גני המוזיאון של יורק, באתר תלול ממערב לקתדרלת יורק.
הכנסייה המקורית באתר נוסדה בשנת 1055 והוקדשה למלך נורווגיה אולף השני. לאחר הכיבוש הנורמני הכנסייה עברה לרשותו של האציל האנגלו-ברטוני אלן רופוס שהעניק את האדמות לאב המנזר סטפן ולקבוצת נזירים מוויטבי. כנסיית המנזר נוסדה מחדש בשנת 1088 כאשר המלך, ויליאם רופוס, ביקר ביורק בינואר או בפברואר של אותה שנה[2] והעניק לנזירים אדמות נוספות. בשנה שלאחר מכן הוא הניח את אבן היסוד של הכנסייה הנורמנית החדשה והאתר הוקדש מחדש למריה הבתולה.[3] בטקס היסוד השתתפו הבישוף אודו מבאיו והארכיבישוף תומאס מבאיו.[1] הנזירים עברו ליורק מאתר בלסטינגהאם בריידיל בשנות ה-1080 והם מתועדים שם בספריום הדין של 1086.[1] בעקבות מחלוקת ומהומות ב-1132, עזבה קבוצה של נזירים בעלי תודעה רפורמטית כדי להקים את המסדר הציסטרציאני של מנזר הפאונטיינז. בשנת 1137 ניזוק קשות המנזר בשריפה גדולה.[3] ההריסות ששרדו הן מתוכנית בנייה מחדש שהחלה ב-1271 והסתיימה ב-1294.
מתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנזר משתרע על פני מתחם נרחב מחוץ לחומות העיר, בין בוטהם לנהר אוז. הגבול המקורי כלל תעלה ורצועת אדמה צרה, אך המעגל המוקף חומה נבנה בשנות ה-1260 מעל המנזר של סיימון דה וורוויק; אורך הקירות היה כמעט שלושת רבעי מייל. בשנת 1318 קיבל אב המנזר אישור מלכותי להעלות את גובה החומה ולשנן אותה; קטע של חומה זו עדיין עובר לאורך בוטהם ומריגייט עד לנהר אוז.[1]
שער הכניסה במריגייט והתאורה שלו היוו חלק משורת מבנים שחוברו לכנסיית סנט אולאב הישנה באמצעות קפלה המוקדשת למרי. אף על פי שהעבודה על הקפלה ושער הכניסה החלה בשנת 1314 והושלמה בשנת 1320, המבנים ששרדו הם בעיקר מהמאה החמש עשרה.[1]
מגדל סנט מרי הוא מבנה בפינת מריגייט ובוטהם.
כנסיית המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית המנזר מיושרת צפון-מזרח-דרום-מערב, בשל מגבלות השטח.[1] לכנסייה הנורמנית המקורית היה קצה ליטורגי אפסידלי (חצי עיגול) מזרחי, והמעברים הצדדיים שלה הסתיימו באפסיסים, למרות שהם היו מרובעים מבחוץ. הבנייה מחדש החלה בשנת 1270, בהנחייתו של אב המנזר סיימון דה וורוויק, והושלמה במהירות במהלך מסע בנייה בודד של עשרים וארבע שנים,[4] מה שמוכיח על החוסן הפיננסי של המנזר. כנסיית המנזר שהושלמה הייתה 350 רגל (110 מטרים) באורך, כללה ספינה עם מעברים צדדיים, זרועות צולבות צפוניות ודרומיות עם קפלות במעבר מזרחי, וכנסייה עם מעברים. ממזרח לקלויסטר ועל קו הטרנספטים היה פרוזדור המוביל לבית המועצה, לחדר הכתיבה ולספרייה.[5] מעבר לכנסייה היו המטבח, בניין הטירונים והמרפאה. כרוניקת המנזר (שטרם תורגמה במלואה מלטינית) מציינים את מנהלי הפרויקט בשם סיימון דה וורוויק, נזיר מנהל והאומן הבונה הראשי מאסטר סיימון,[4] שכולם עדיין היו בחיים עם השלמת הפרויקט ב-1294.[4]
בית אב המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביתו של אב המנזר, שנבנה מלבנים ב-1483, שרד כאחוזת המלך מכיוון שהפך למקום מושבה של מועצת הצפון ב-1539; אב המנזר של סנט מרי והמנזר הופיעו בבלדות ימי הביניים והמודרניות המוקדמות של רובין הוד, כאשר אב המנזר בדרך כלל הוא אויבו של רובין הוד.
באוגוסט 1513 סיפק אב המנזר ארבע תיבות לשימושו של פיליפ טילני, גזבר הצבא האנגלי לפני קרב פלודן. נראה שהמנזר הפך למשרד הנהלת החשבונות של הצבא בצפון, בהשתתפות תומאס מגנוס, ארכידיאקון הרכיבה המזרחית, ושני נזירים של המנזר, ריצ'רד וודה וריצ'רד ריפון.[6]
הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנט מרי, הממסד הבנדיקטיני הגדול והעשיר ביותר בצפון אנגליה ואחד מבעלי האדמות הגדולים ביורק, היה שווה יותר מ-2,000 ליש"ט לשנה, כאשר הוערך בשנת 1539, במהלך פירוק המנזרים תחת הנרי השמיני; הוא נסגר ולאחר מכן נהרס באופן משמעותי. ב-26 בנובמבר 1539 ויתר המנזר על 2,085 פאונד ו-50 נזירים לטובת המלך.[7]
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטלוג מהמאה החמש עשרה מתעד שספריית המנזר הכילה במקור למעלה מ-750 ספרים. כשלושים וחמישה טקסטים מהמנזר קיימים כיום, כולל רק חמישה ספרים מודפסים; אלה כוללים עותק מהמאה ה-15 של Incendium Amoris של ריצ'רד רול.
התנ"ך של האח גרייסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנ"ך וולגטה, שנמכר במכירה פומבית באנגליה בשנת 2010, זוהה כרכושו של האח ג'ון גרייסון ממנזר סנט מרי. זהו כרך בגודל אוקטבו (פורמט בינוני) והודפס ב-8 בנובמבר 1526 על ידי טילמן קרבר בפריז. האח גרייסון תועד לראשונה במנזר ב-1528 אך נעדר מרשימת הגמלאים שלו בזמן הפירוק ב-1539.[8]
הכרוניקה האנונימית[עריכת קוד מקור | עריכה]
The Anonimalle Chronicle היא כרוניקה חשובה מימי הביניים המתארת אירועים היסטוריים מברוטוס האגדי עד 1381.[9] היא נכתבה באנגלו-נורמנית[10] על ידי נזיר אנונימי ממנזר סנט מרי לקראת סוף המאה ה-14. הוא כולל את התיאור המפורט ביותר ששרד של פרלמנט מימי הביניים ותיאור מדויק של מרד האיכרים של 1381; חלקים אלו ככל הנראה נכתבו על ידי עדי ראייה ושולבו מאוחר יותר בכרוניקה.[9] גוף הכרוניקה מברוטוס עד שנת 1307 תואר כגרסה של כרוניקת ברוט, אך ישנם הבדלים ניכרים (למשל, כותב הכרוניקה מגלה עניין בהיסטוריה כנסייתית מוקדמת, מה שלא קיים אצל ברוט). משנת 1307 עד 1333 היא עוקבת אחר המסורת הראשית של ברוט בקפדנות רבה יותר אם כי היא מפגינה עניין בולט בלונדון. לאחר 1333, הכרוניקה הופכת לתיאור עצמאי שנשען כנראה על מקורות שמקורם בלונדון.[9] כתב היד היה ידוע לעתיקנים מהמאה ה-16 פרנסיס ת'ין וג'ון סטאו; שמו מגיע מתיאורו של ת'ין. לאחר מכן הוא עברה בידי בעלים שונים עד שנמצא ברשות משפחת אינג'ילבי מטירת ריפלי ב-1920. הקטע מ-1333 עד 1381 נערך על ידי V.H. Galbraith ופורסם ב-1927. בשנת 1982 הוא נרכש על ידי אוסף ברודרטון, באוניברסיטת לידס.[9] מהדורה חלקית נוספת הופיעה ב-1991 בעריכתם ותרגומם של וונדי צ'יילדס וג'ון טיילור, והיא כוללת את החלקים בין השנים 1307 ל-1334.[11]
חפירות במתחם המנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיאון יורקשייר, שנבנה עבור החברה הפילוסופית של יורקשייר, ניצב בחלק מקלויסטר המנזר; חלקים מקירות הקלויסטר המזרחי, הדרומי והמערבי נחפרו באופן זמני בשנים 1827–1829 כהכנה לחפירת יסודות המוזיאון.[1] הקשר בין המוזיאון למנזר הוא קשר היסטורי קרוב למדי. חלק מאולם הכניסה החצוי המפואר של בית המסדר (בערך 1298–1307) שרד ושולב באולם ההרצאות "טמפלסט אנדרסון הול" (1911-1912).[1] קירות אלה וחלק מבית החימום השתמרו במוזיאון כחלק מתצוגת הגלריה מימי הביניים.
החפירות בבית המסדר נערכו בשנת 1912 על ידי אוצר הכבוד של ארכאולוגיה מימי הביניים, וולטר הארווי-ברוק[12] אשר יחד עם א. רידסדייל טייט תכנן ופיתח את המוזיאון לארכאולוגיה של ימי הביניים במקום.[13]
חפירות נוספות במנזר נערכו בשנים 56–1952 על ידי שומר מוזיאון יורקשייר דאז, ג'ורג' ווילמוט שנתקל בשכבות הפרה-נורמניות והרומיות מתחת לאגף המערבי של הספינה.[14]
בחפירות בשנים 2014 ו-2015 נמצא אפסיס בטרנספט הדרומי, חלקים נרחבים מיסודות הקירות ושאריות ממצאים קטנים רבים מהתקופה הרומית ועד המודרנית. חקירות אלה נתקלו גם בשברי שרידי אדם, שיצאו מקברים אי שם באתר. אחת המסקנות העיקריות של חפירות אלה הייתה שכיחותם של שרידים ארכאולוגיים באתרים בעומק רדוד מאוד מתחת לפני הקרקע המודרניים; במקרים מסוימים אפילו 7 ס"מ מתחת לאדמה[15][16]
דמותו של ישוע המשיח[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלון אמייל מוזהב מהמאה ה-13 של לימוז' המתאר את ישו התגלה במנזר ב-1826, לאחר שניצל מפירוק המנזר ב-1539. הוא נעלם זמן קצר לאחר מכן, ונחשב על ידי חוקרים כמי שנהרס, ובהמשך התגלה באוסף אמנות פרטי בגרמניה בשנות ה-20. בשנת 2019, הפסל נקנה על ידי York Museums Trust והוצג במוזיאון יורקשייר.[17]
אבות המנזר של סנט מרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבות המנזר של סנט מרי היו זכאים ללבוש מצנפת והוזמנו כרגיל לפרלמנט.[7] בסך הכל ידוע שהיו כ-30 אבות מנזרים.
קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטפן, רוזן טרגייר
- אב המנזר תומאס ספפורת'.[18]
- ויליאם דה וסי מקילדאר
שרידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל מה שנותר היום הם הקירות הצפוניים והמערביים, בתוספת כמה שרידים נוספים: בית החולים לצליינים עם חצי עץ, השער המערבי ובית המנזר המבוסס על עץ מהמאה ה-14 (נקרא כיום אחוזת המלך). הקירות כוללים מגדלי מרווח לאורך הרצועה הצפונית והמערבית, מגדל סנט מרי בפינה הצפון מערבית ומגדל מים מצולע ליד הנהר. הרבה אבן הוסר מהאתר במאה ה-18, ב-1705 עבור כנסיית סנט אולאב, בין 1717 ל-1720 עבור בוורלי מינסטר, וב-1736 עבור נקודת הנחיתה של מעבורת לנדל.
שרידי המנזר תוארו על ידי א. רידסדייל טייט בפרסום משנת 1929, בו טען כי: "בשום מקום באנגליה אין עוד נקודה מלאה בקסם כמו יורק והיכן ביורק יש מקום מקסים יותר מהגנים של החברה הפילוסופית, שבה ניצבים השברים היפים של אותו מנזר חזק ואצילי פעם של סנט מרי. כאן עלינו לעזוב את הערימה הנכבדה בערב תפארתה."[19]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Dean, G. 2008.
- ^ Sharpe, R. "1088 – WILLIAM II AND THE REBELS" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 ביוני 2016. נבדק ב-17 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Page, William, ed. (1974). "Friaries: Friaries in York". A History of the County of York: Volume 3. British History Online. London: Victoria County History. pp. 283–296. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Norton, C. "The St Mary's Abbey Precincts". University of York, Institute for the Public Understanding of the Past. נבדק ב-14 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tillott, P. M., ed. (1961). "The sites and remains of the religious houses". A History of the County of York: the City of York. British History Online. London: Victoria County History. pp. 357–365. נבדק ב-2 בנובמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Mackie, J. (1951). The English Army at Flodden. Miscellany of the Scottish History Society, VIII. Edinburgh. pp. 57, 74, 81.
- ^ 1 2 Ridsdale Tate, E. 1929.
- ^ Carter, Michael (2013). "Brother Grayson's Bible: A Previous Unrecorded Book from St. Mary's Abbey, York". Nottingham Medieval Studies. 57: 287–301. doi:10.1484/J.NMS.1.103673.
- ^ 1 2 3 4 The Brotherton Collection, University of Leeds, its contents described with illustrations of fifty books and manuscripts.
- ^ Childs, Wendy R.; Taylor, John, ed.
- ^ Childs, Wendy R.; Taylor, John, ed.
- ^ 1913.
- ^ Brook, W. H. 192
- ^ Willmot, G. F. 1953.
- ^ Parker, Adam (2016). "Excavations in the South Transept of St. Mary's Abbey". FORUM: The Journal of the Council for British Archaeology, Yorkshire. 4: 71–76.
- ^ Parker, Adam. "Shallow Surprises: Excavations in York's St. Mary's Abbey". Medieval Archaeology. 60 (2): 377–382.
- ^ "Rare 800-year-old figure of Christ returned to York". BBC News. 20 בספטמבר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "COLLECTION ITEM: TOMBSTONE OF ABBOT THOMAS SPOFFORD". York Museums Trust. נבדק ב-22 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ridsdale Tate, E. 1929.