מנחם פיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנחם פיש
מנחם פיש מרצה בכנס - אוקטובר 2004.gif
מנחם פיש מרצה בכנס, 2004
לידה 30 ביולי 1948 (בן 70) עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנחם פיש (נולד ב-30 ביולי 1948) הוא פרופסור אמריטוס ומופקד הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ע"ש יוסף וסיל מייזר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב, ועמית מחקר בכיר במכון ללימודים מתקדמים במדעי הרוח של אוניברסיטת גתה, פרנקפורט בבאד הומבורג.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיש נולד בלידס שבאנגליה ב-1948, בן לג'ויס ופרופ' אהרן הראל פיש. אחיו הצעיר ממנו בשנתיים הוא פרופ' דוד הראל. בגיל 9 עלה לישראל. בשנים 19661970 למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, במסגרת העתודה האקדמית, וקיבל תואר ראשון. את שירותו הפעיל עשה בשנים 19721978, והגיע לדרגת סגן אלוף במילואים.

לפיש תואר שני בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב. את עבודת המוסמך, על "פרדוקסי האישוש ופתרונותיהם", כתב בהנחיית פרופ' מרסלו דסקל. את התואר השלישי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע השלים גם כן באוניברסיטת תל אביב בתום שנת השתלמות באוניברסיטת אוקספורד. התואר הוענק לו שנת 1986. את עבודת הדוקטור שכותרתה "Antithetical knowledge: Whewell’s theory of Science, its development and historiographical implications", כתב בהדרכת פרופ' יוסף אגסי ואיש אוקספורד יהונתן כהן.

בשנים 19871989 זכה במלגת אלון ונקלט כאיש סגל מן המניין באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1991 הצטרף למערכת כתב העת "אלפיים".

בשנת 1997 מונה לפרופסור חבר במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, ובשנת 2005 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 2006 הופקד על הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ע"ש יוסף וסיל מייזר באוניברסיטת תל אביב.

בין השנים 19992005 כיהן כנשיא האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, ובין השנים 20042009 כיהן כראש בית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. הוא שב לכהן בתפקיד זה בין השנים 2014–2016.

מאז 2012 עומד פיש בראש המרכז ללימודים דתיים ובין-דתיים ההולך ומוקם באוניברסיטת תל אביב.[1]

בקיץ 2016 פרש לגמלאות והתמנה לפרופסור אמריטוס.

פיש שהה כעמית מחקר ב-Queen’s College, אוקספורד (1983-4), ב-Trinity College, בקיימברידג' (1985, 1993), במכון ללימודים מתקדמים של ברלין (1991-2), במכון דיבנר, MIT ב(1996-7), במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון (2010-11), בקולגיום בודפשט (2011), והבמכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרנקפורט (2013, 2016-17).

בין השנים 2010-2017 כיהן כאחד מעורכי HOPOS, כתב העת של האגודה הבינלאומית לתולדות הפילוסופיה של המדע.

בשנת 2016 זכה בפרס הומבולדט מטעם קרן אלכסנדר פון הומבולדט הגרמנית כהוקרה על מפעלו המחקרי[2]

בפברואר 2017 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט[3]

בין השנים 1994–2016 כיהן פיש כעמית מחקר בכיר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית בת זמננו, במכון שלום הרטמן, ירושלים.

במרץ 2018 מונה לעמית מחקר בכיר במכון ללימודים מתקדמים במדעי הרוח של אוניברסיטת פרנקפורט בבאד הומדבורג.[4]

בין השנים 2003-‏2009 כיהן כחבר הנהלת "בצלם" - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, ונמנה עם יוזמי עצומה של אנשי אקדמיה ישראלים הקוראת לממשלה לאפשר לסטודנטים פלסטינים גישה חופשית ללימודים גבוהים.[5]

פיש הוא יו"ר הוועד המנהל של תיאטרון "הנפש", וחבר הוועד המנהל של תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 נישא לחנה, ולזוג שני ילדים.

עבודתו המחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של מנחם פיש עוסקים בפילוסופיה של המדע, הרוח, הלשון והעצמי, בתולדות המדע הוויקטוריוני המוקדם, בחקר הספרות התלמודית, ובפילוסופיה פוליטית בהקשרה הישראלי. העניין הפילוסופי המרכזי העומד בבסיס מפעלו המחקרי היא שאלת הביקורת הנורמטיבית העצמית וגבולותיה, שלבירורה הפילוסופי מוקדש ספרו: The View from Within: Normativity and the Limits of Self-Criticism (שנכתב בשיתוף עם פרופ' יצחק בנבג'י מהפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב). לבד מהיותו מושא לבירור פילוסופי עקרוני, משמש הזיהוי בין רציונליות לביקורת עצמית, בידי פיש, כבסיס לשלושה פרויקטי המשך רחבי היקף.

הראשון הוא ספר שראה אור בנובמבר 2017 בהוצאת אוניברסיטת שיקגו המתווה תאוריה חדשה של מהפכות מדעיות והגותיות המודגמת באמצעות מחקריו בתולדות המדע, המתמטיקה, ופילוסופיית המדע האנגלית במאה ה-י"ט.

הפרויקט השני, שכתיבתו הסתיימה אף היא, הנו ספר על אודות מחלוקת היסוד על אודות עצם המושג של נאמנות ומחויבות הדתית המצויה בספרות חז"ל.

והשלישי הוא ניסיון חדש להתמודד עם הקמים על ערכי הציונות המדינית מבית. בספר חדש זה, שכתיבתו הסתיימה בימים אלה, בוחן פיש את המתח הפנים-מקראי בין התפיסה הפוליטית של הריבונות הישראלית המגולמת בראיה האומתית של מגילת רות, והראיה המדינתית של ממלכת שלמה, לבין התפיסה האנטי-פוליטית, החיה בחסדי האל (ובחסות מלך פרס) של ירושלים הקסנופובית והמתבדלת של עזרא ונחמיה. למתח הזה, טוען פיש, השלכות חשובות לימינו לנוכח אימוץ והנצחת התפיסה האנטי-פוליטית של שיבת ציון כמושא הבלעדי של תפילות הייחול והכמיה לציון של סידור התפילה היהודי.

בקיץ 2016 ראה אור כרך המוקדש להגותו שכותרתו: Menachem Fisch: The Rationality of Religious Dispute בסדרת עשרים כרכי ה-Library of Contemporary Jewish Philosophers שבהוצאת בריל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • William Whewell Philosopher of Science, Oxford University Press, 1991
  • 1994 לדעת חָכמה: מדע, רציונליות ותלמוד תורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר
  • Rational Rabbis: Science and Talmudic Culture, Indiana University Press, 1997[6]
  • The View from Within: Normativity and the Limits of Self-Criticism, University of Notre Dame Press (with Y. Benbaji), 2011[7]
  • Menachem Fisch - The Rationality of Religious Dispute, Library of Contemporary Jewish Philosophers, vol.18, Brill, 2016[8]
  • Creatively Undecided: Toward a History and Philosophy of Scientific Agency, The University of Chicago Press, 2017[9]
  • 2019 ברית העימות: קווים לפולמוס המחויבות הדתית בספרות חז"ל, יראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, [10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]