יוסף אגסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף אגסי
Joseph agassi.jpg
לידה 7 במאי 1927 (בן 95)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר לכלכלה של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין פיזיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המדע
עיסוק פילוסוף, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ סוקרטס, אפלטון, קרל פופר
השפיע על מנחם פיש
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יהודית בובר אגסי עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף אגסי (נולד ב-7 במאי 1927) הוא פילוסוף ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב.

תרם אקדמית בעיקר בתחומי הלוגיקה, השיטה המדעית והפילוסופיה של המדע, אבל עסק גם בשאלות חברה ולאום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף אגסי נולד וגדל בירושלים למשפחה חרדית מהיישוב הישן. אביו, שמואל מאיר בירנבאום, יליד ברגסס (כיום באוקראינה), עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה ושימש כמורה במקצועות שונים בבתי ספר תיכוניים בירושלים. סבו, אבי אמו, יהושע מאיר רייכמן, היה עסקן ציבור ביישוב הישן בירושלים, ממנהלי ישיבת עץ חיים ובית החולים ביקור חולים. בן דודו הוא יוסי הראל (אימהותיהם היו אחיות תאומות). המשפחה התגוררה בשכונת הבוכרים בירושלים. בילדותו התחנך ב'חדר' חרדי והמשיך בבית הספר תחכמוני, ובנעוריו למד בישיבת מרכז הרב והיה תלמידו של הרב שלום נתן רענן. במשך תקופה למד אצל הרב רענן קוק בכיתה פרטית בת שני תלמידים - אגסי והרב שאר ישוב הכהן.

בגיל חמש עשרה עזב את הדת. בשנים 19461951 למד פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1952 קיבל תואר מוסמך בפיזיקה. אגסי סיפר לימים שהשתתף בכינוס בו הביע בשעת השאלות את העמדה שהמדע אינו כופה על האדם להאמין בשום דבר ואיש הישר בעיניו יעשה. לטענתו, בעקבות זאת, גרשם שלום אמר שיעשה כל שלאל ידו למנוע מאגסי לקבל משרה באוניברסיטה העברית[1].

בעת לימודיו הכיר את אשתו לעתיד, יהודית, נכדתו של מרטין בובר, בת בנו רפאל. באותה תקופה הצטרף לקבוצה פוליטית-מרקסיסטית, שבין חבריה נמנו יהודית בובר, שמואל אטינגר ואליעזר פרמינגר. כעבור זמן ההתלהבות מהרעיון המרקסיסטי הלכה והצטננה וחברי הקבוצה החליטו לפרקה מרצון.

בשנים 19521956 קיבל דוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון בהנחיית הפילוסוף של המדע קרל פופר[2]. אגסי ערך את המהדורה העברית של ספרו של פופר החברה הפתוחה ואויביה[3].

בשנות השישים שימש ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת הונג קונג. בשנים 19711996 כיהן כפרופסור מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. כן החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת בוסטון ואחר כך באוניברסיטת יורק שבטורונטו.

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 שובץ במקום ה-5 ברשימת מפלגת הישראלים לכנסת זו.

בשנת 2008 הצטרף יחד עם אשתו לקבוצת אזרחים ישראלים שהגישה עתירה לבית המשפט בדרישה לשנות את רישום הלאום בתעודת הזהות מ"יהודי" ל"ישראלי". בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את העתירה וטען כי הסוגיה "אינה שפיטה". הערעור בפני בית המשפט העליון נדחה גם הוא בפסק דין עוזי אורנן נגד משרד הפנים[4].

אגסי רואה עצמו כתלמידם של סוקרטס ואפלטון תחילה, ולאחר מכן כתלמידו, ממשיכו ומבקרו של פופר. הוא ניסה לחדד את דעותיו תוך הוספת שינויים קלים.

היה נשוי ליהודית בובר אגסי, נכדתו של מרטין בובר, עד מותה בשנת 2018. לשניים נולדו בן, אהרון, ובת, תרצה, שנפטרה ממחלת הסרטן. מתגורר בהרצליה.

עיקרי הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המדע תלוי בבחינות האמפיריות של תורותיו. אך אישוש אמפירי של ניבויים אינו קריטי במדע כלל, אלא רק במסגרת הטכנולוגיה המדעית. המטפיזיקה חשובה עבור המחקר המדעי הרבה יותר מהאישוש האמפירי אך פחות מהפרכות. התפתחות של רעיונות במדע חשובה גם כשלעצמה, אך גם משום שהיא מולידה ניסויים ותצפיות אשר הפרכתן מעוררת חשיבה מחודשת.
  • האמת המדעית אינה אמת מוחלטת אלא קירוב לה. על-כך פופר הסכים עם איינשטיין כהיסק מהמהפכה האיינשטיינית. הידע המדעי הוא תאוריה אודות העולם, ראי שלו, הגם שאינו ראי מדויק. המדע הוא גם תוכנית-מחקר אינסופית לצמצום אי-הידע. מבחינה זאת רעיונותיו של אגסי דומים לרעיונות שפיתחו לאחר מכן מתמטיקאים, כמו ממציא תורת הפרקטלים, בנואה מנדלברוט והמתמטיקאי ואיש המחשבים סטפן וולפרם: מושג היסוד המתמטי אינו הנוסחה או המשוואה, אלא התוכנית. הוא סבור למשל כי ניתן לתאר את היקום טוב יותר כתוכנת מחשב מאשר כנוסחת תנועה מסוימת.
  • אגסי ממליץ על כתיבה מדעית ביקורתית. לשם כך עליה להכיל שאלה ודיון סביבה. חידוד השאלה הוא חלק חשוב של מחקר מדעי. אחר כך רצוי אם אפשר להציג לפחות שתי תשובות מנוגדות לשאלה ואפילו רצוי, אם אפשר, שאחת מהתשובות תהיה מנוגדת לדעת הכותב.
  • כפי שאיינשטיין ציין, ניצני האלטרנטיבה האיינשטיינית לניוטון התקיימו אצל לייבניץ מאתיים שנה לפני כן. חלק גדול מהמחקר הקלאסי בפיזיקה היה ניסיון לשלב בין דעותיהם של ניוטון ולייבניץ, בלי לומר זאת במפורש (כמו במחקרים של מופורטואה ושל המילטון).
  • החשיבה הדיכוטומית נובעת ממוגבלות פוזיטיביסטית. בדיון ברוב השאלות העומדות על הפרק, העולם אינו נראה שחור ולבן, אלא ספקטרלי. הנטייה לראות את העולם בשחור ולבן מקורה בדיכוטומיה היוונית בין אמת לפי הטבע ואמת לפי המוסכמות ותורת העצם הבנויה עליה. דיכוטומיה זו ותורה זו חשובות ביותר אך ברטרנד ראסל ואיינשטיין ביטלו אותה לחלוטין. בכך בטל גם הפוזיטיביזם.
  • אגסי הוא מודרניסט ביקורתי. לדעתו הפוסטמודרניזם הוא ניסוח מחודש של הרומנטיקה. שניהם מהווים פתרון לבעיה אמיתית ועמוקה שהמודרניזם הדוגמטי שלפני איינשטיין לא הצליח לפתור: ידיעה מדעית ללא וודאות כיצד היא מן האפשר?

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום:

  • קרל פופר, היגיון התגלית המדעית - תורת-הידיעה של מדע הטבע המודרני, תרגם יוסף אגסי, הוצאת עלו-עט, 2017.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Towards an Historiography of Science, History and Theory, Beiheft 2, 1963; facsimile reprint, Middletown: Wesleyan University Press, 1967.
  • The Continuing Revolution|The Continuing Revolution: A History of Physics From The Greeks to Einstein, New York: McGraw Hill, 1968.
  • Faraday as a Natural Philosopher, Chicago, Chicago University Press, 1971.
  • Science in Flux, Boston Studies in the Philosophy of Science, Dordrecht, Reidel, 28, 1975.
  • (with Yehuda Fried) Paranoia: A Study in Diagnosis, Boston Studies in the Philosophy of Science, 50, 1976.
  • Towards a Rational Philosophical Anthropology, The Hague: Martinus Nijhoff, 1977.
  • Science and Society: Studies in the Sociology of Science, Boston Studies, 65, 1981.
  • (with Yehuda Fried) Psychiatry as Medicine, Dordrecht: Kluwer, 1983.
  • Technology: Philosophical and Social Aspects, Dordrecht: Kluwer, 1985.
  • The Gentle Art of Philosophical Polemics: Selected Reviews and Comments, LaSalle IL: Open Court, 1988.
  • (with Nathaniel Laor) Diagnosis: Philosophical and Medical Perspectives, Dordrecht: Kluwer, 1990.
  • The Siblinghood of Humanity: Introduction to Philosophy, Delmar NY: Caravan Press, 1990, 1991.
  • Radiation Theory and the Quantum Revolution, Basel: Birkhäuser, 1993.
  • A Philosopher's Apprentice: In Karl Popper's Workshop, Series in the Philosophy of Karl R. Popper and Critical Rationalism, Amsterdam and Atlanta GA: Editions Rodopi, 1993. Second edition, 2008. Contents
  • Liberal Nationalism for Israel: Towards an Israeli National Identity, Jerusalem and New York: Gefen. Translation from the Hebrew book of 1984.
  • Science and Culture, Boston Studies in the Philosophy of Science, 231, 2003.
  • (with I. C. Jarvie) A Critical Rationalist Aesthetics, Series in the Philosophy of Karl R. Popper and Critical Rationalism, Amsterdam: Rodopi, 2008.
  • (with Abraham Meidan) Philosophy from a Skeptical Perspective, NY and Cambridge: Cambridge University Press, 2008.
  • Science and Its History: A Reassessment of the Historiography of Science, Boston Studies in the Philosophy of Science, 253, 2008. (This includes a corrected reprint of Towards an Historiography of Science, History and Theory)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורמליזציה ישראלית לפי יוסף אגסי, מאת יהושע רש, בתוך כיוונים, 27, 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]