בצלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בצלם
סמליל הארגון
פרטי הארגון
מדינה: ישראלישראל  ישראל
אזורי פעילות: יהודה, שומרון וחבל עזה
מנכ"ל: חגי אלעד
יו"ר: דוד זונשיין
שנת ההקמה: 1989
מייסדים: זהבה גלאון, דדי צוקר
מיקום המטה: ירושלים
http://www.btselem.org

"בְּצֶלֶם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" היא עמותה ישראלית שהוקמה בשנת 1989. מטרות העמותה, לפי פרסומיה, הן מאבק בהפרת זכויות האדם ביהודה, שומרון וחבל עזה ובמה שהיא מגדירה כתופעת הדחקה והכחשה בחברה הישראלית ביחס לזכויות האדם בשטחים, ותמיכה ביצירת תרבות של זכויות אדם בישראל. לדברי הארגון, מרבית מאמציו הם בניסיון לשנות את מדיניות ממשלת ישראל ביחס לשטחים אלה, להעמיד את הממשלה על חובתה לשמור על זכויות האדם של תושביהם, ועל חובתה לקיים בקפדנות את הוראות המשפט הבינלאומי.[1]

הפעילות מבוססת על תיעוד פעולות המוגדרות על ידי העמותה כהפרות של זכויות האדם, והבאתן לידיעת הציבור הרחב וקובעי המדיניות בארץ ובעולם. הארגון מבקר את מה שהוא תופס כהפרות זכויות האדם בידי ישראל והרשות הפלסטינית, הן כלפי ישראלים והן כלפי פלסטינים; אולם עיסוקו העיקרי הוא במעקב אחר פגיעה בזכויות פלסטינים ובפרט בתיעוד מעשי אלימות לכאורה מצד מתנחלים וכוחות הביטחון הישראליים כלפי פלסטינים.

שמה של העמותה נגזר מהפסוק בספר בראשית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א', כ"ז). סמל העמותה כולל את שמה בצירוף ניקוד וטעמי המקרא.

הקמת הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון הוקם סמוך לפרוץ האינתיפאדה הראשונה. חבר הכנסת דדי צוקר החל לפרסם ביוזמה אישית דפי מידע על פעילות ישראל בשטחים. בסוף 1988 קיבל צוקר בתיווכו של מייק פזנר, יו"ר Human Rights Watch, תרומה ראשונית של 25,000 דולר מקרן קפלן בארצות הברית להקמת ארגון מסודר. את שם הארגון הציע יוסי שריד, ובראש הארגון עמדו בראשיתו צוקר וזהבה גלאון אנשי רצ (היום מרצ) . בתחילת 1989 נרשם "בצלם" כעמותה. לצד הארגון הוקמה מועצה ציבורית של כ-65 אנשים, בהם: סמי מיכאל, דויד גרוסמן, רונית מטלון, דליה רביקוביץ, יורם קניוק, א"ב יהושע, אילנה המרמן, יזהר סמילנסקי, מכרם חורי, אריאל רוזן-צבי, אביגדור פלדמן, דוד ליבאי, חיים גנז, גבריאלה שלו וכן חברי כנסת ממפ"ם ומרצ.[2]

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בצלם" סבור כי ישיבת אזרחים ישראלים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים מהווה הפרה מצד ישראל של המשפט הבינלאומי, זאת בשל עמדתו כי האיסור שמטילה אמנת ז'נבה הרביעית על העברה של אזרחי המדינה הכובשת לתוך השטח הכבוש (סעיף 49 לאמנה) חל על ישראל. הארגון מתנגד לסטיית תוואי גדר ההפרדה מהקו הירוק, תוך חדירתה אל שטח הגדה המערבית, וטוען כי יש בכך פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים שנותרו בין הגדר לבין הקו הירוק, ושל פלסטינים שהגדר מפרידה בין בתיהם לבין אדמותיהם החקלאיות.[3] עוד טוען "בצלם" כי המניעים לקביעת תוואי הגדר הם פוליטיים במהותם, ולא ביטחוניים כפי שממשלת ישראל מציגה.

הארגון מגנה כל פגיעה מכוונת באזרחים, אותה הוא מגדיר כ"הפרה חמורה" של המשפט הבינלאומי וכפשע מלחמה. הארגון דוחה ניסיונות של דוברים פלסטיניים להצדיק התקפות על מתנחלים, ואף על פי שהוא מסכים עמם כי ההתנחלויות אינן חוקיות, הוא טוען כי אוכלוסייתן היא אוכלוסייה אזרחית מובהקת, הזכאית לכל ההגנות שהמשפט הבינלאומי מעניק לאזרחים. הארגון מתח ביקורת על השימוש שעשו ארגונים פלסטיניים בקטינים בלחימה, או לשם העברת אמצעי לחימה.[4] ביוני 2007 האשים "בצלם" את החמאס בפשעי מלחמה כלפי פלסטינים ברצועת עזה, וקרא להנהגתו להעמיד לדין את האחראים לפשעים.[5]

בתגובה לחטיפת גלעד שליט, אמר "בצלם" כי "נסיבות תפיסתו של שליט והדרך שבה הוא מוחזק בידי שוביו, ככל הנראה ברצועת עזה, מצביעות בבירור על היותו בן ערובה", וכן כי "לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית. על הנהגת חמאס חלה חובה לשחרר את שליט לאלתר וללא תנאים". הארגון הוסיף כי "העובדה שזכותו של שליט לביקורים נשללה, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, והיא מטילה צל כבד על טענותיו של חמאס כאילו מצבו של שליט טוב".[6]

ב-2010 עוררה מנהלת אגף המידע של הארגון, ליזי שגיא, סערה כשכתבה בבלוג האישי שלה פוסט בו השוותה את ערכי ישראל לערכי הנאציזם וטענה שישראל גורמת לזוועות מהקשות ביותר של האנושות. כמו כן קראה ליום הזיכרון "קרקס פורנוגרפי".[7] בעקבות הביקורת הציבורית על התבטאויותיה, התפטרה שגיא מכל תפקידיה בארגון. מנכ"ל "בצלם" דאז, ג'סיקה מונטל, הביעה זעזוע מדבריה של שגיא ואמרה ש"בצלם" אינו תומך בעמדות שהביעה.

ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, הוציא "בצלם" הודעה לתקשורת לפיו אין לו אמון ברשויות החוק והחקירה הקיימות של ישראל וצה"ל (בפרט בפרקליטות הצבאית, בפצ"ר וביועץ המשפטי לממשלה) ונימק זאת בניסיון העבר של מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן.[8] בהודעה נוספת אמרו כי "המנגנון הקיים אינו מסוגל לחקור שאלות של מדיניות או הפרת חוק על ידי דרגים בכירים בצבא ולכן הוא אינו יכול להוביל למיצוי הדין עם האחראים. הנתונים מוכיחים כי הרשויות הישראליות לא מעוניינות לחקור הפרות של זכויות אדם של פלסטינים על ידי כוחות הביטחון."[9]

בעקבות מעצרם של פעילי ימין קיצוני בצו מעצר מנהלי פרסם "בצלם" הודעה השוללת אמצעי זה הפוגע קשות בחירותו של אדם, בזמן שלשם הגנה על הפלסטינים ניתן להשתמש באמצעים שגרתיים.[10]

בינואר 2016 פורסם בתוכנית "עובדה" תחקיר המבוסס על צילומים של עמותת "עד כאן – צעירים למען ישראל" המתעד את נסר נוואג'עה, איש השטח של "בצלם" בדרום הר חברון, מעביר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים שמות של פלסטינים שמעוניינים למכור אדמות ליהודים, ובכך מעמיד אותם בסכנה של רצח בעינויים.[11] בתגובה לתחקיר פרסם "בצלם" הודעה שבה אמר כי נוואג'עה נקט באפיק הפעולה הלגיטימי היחיד עבור פלסטינים.[12] שרת המשפטים איילת שקד גינתה במליאת הכנסת את הארגון, לצד ארגוני שמאל נוספים, בשל חלקם בפרשה.[13]

"בצלם" לא מגדיר את חמאס כארגון טרור. בראיון לשרון גל, מנכ"ל "בצלם" חגי אלעד סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור ואמר רק שמדובר ב"ארגון פלסטיני חמוש" ואילו דוברת "בצלם" שרית מיכאלי טענה שהשאלה נועדה להשמיץ את "בצלם", סרבה להגדיר את חמאס כארגון טרור והסכימה רק לומר שהזרוע הצבאית של חמאס מבצעת מעשי טרור כשהיא מפגיזה אזרחים ישראלים, וכי ארגונה גינה זאת בעבר.[14]

פעילות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בצלם" פרסם עשרות דו"חות העוסקים בהפרת זכויות האדם בשטחים, ובהם דו"חות בנוגע לעינויים, ירי קטלני בידי כוחות הביטחון, הגבלות על תנועה, הפקעת קרקעות, אפליה בתכנון ובנייה במזרח ירושלים, מעצרים מינהליים, ואלימות של מתנחלים.

בשנים האחרונות החל "בצלם" להפיק סרטי וידאו קצרים העוסקים בנושאים שונים של הפרת זכויות האדם בשטחים. הארגון מדווח גם על מקרים שבהם ארגונים ואזרחים פלסטינים פגעו בישראלים, בפלסטינים או באזרחים זרים.[15]

הארגון מפרסם דו"ח שנתי על מספר ההרוגים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומסווג אותם ללוחמים ולמי שלא השתתף בלחימה.

בספטמבר 2009, בעקבות מבצע עופרת יצוקה, הסבירה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", את שיטותיו של הארגון לסווג הרוגים לאזרחים או אנשי חמאס, ואמרה:

"העובדה שתמונתו של הרוג מופיעה על גבי כרזה, או ששמו מוזכר בפורום באינטרנט, אינה יכולה להיות הראיה היחידה עליה יתבסס סיווגו כלוחם או אזרח. הדרך היחידה לברר את העובדות לאשורן היא לשלוח תחקירן לשטח. וכך עשה "בצלם". עובדי השטח שלנו בעזה גבו עדויות מעדי ראיה, ושוחחו עם משפחות ההרוגים. הם אספו מסמכים רפואיים ותעודות פטירה, ותיעדו זירות אירוע. "בצלם" מצליב לאחר מכן את המידע שנאסף בשטח עם כל מקורות המידע הגלויים, בהם גם אתרי אינטרנט ובלוגים, אולם לא יסתמך עליהם כעל מקור יחיד".[16]

לשם הבחנה בין הרוגים שהשתתפו בלחימה לכאלה שלא השתתפו בלחימה, קובע הארגון כי "אדם הממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו הרגע הוא אינו לוקח חלק ישיר בלחימה", ולעומתו "אדם שאינו ממלא 'תפקיד לחימה מתמשך' הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל חלק ישיר בלחימה (לדוגמה, בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה ובדרך חזרה מן הפעולה)". עוד מציין "בצלם" כי "בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה".[17]

בספטמבר 2008 פתח הארגון משרד בוושינגטון, לשם מסירת מידע על מצב זכויות האדם בשטחים לממשל האמריקני ולקונגרס.[18]

במאי 2016 הודיע "בצלם" שיפסיק לשתף פעולה עם צה"ל ולשלוח תלונות וחומרים לפרקליטות הצבאית. הארגון נימק את דבריו במיעוט התלונות שמסתיימות בהרשעה ובכך ששיתוף הפעולה "משרת את המשך הצדקת הכיבוש במקום להוביל לשיפור זכויותיהם של הפלסטינים".[19]

פרויקט "חמושים במצלמות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 החל הארגון בפרויקט "חמושים במצלמות", שבמסגרתו סופקו למעלה מ-100 מצלמות וידאו לפלסטינים באזורים מועדים לעימותים. הפרויקט נועד לתעד את שגרת החיים והפרת זכויות האדם, ולאפשר שימוש בחומר המצולם לצורך הגשת תלונות וכבסיס ראייתי.[20] ב-2008 הוצג הפרויקט בפסטיבל סאנדנס,[21] ב-2009 הוא זכה בפרס "One World Media",[22] וב-2012 זכה בפרס פורום היוצרים הדוקומנטרים בקטגוריה "תעודה חופשית".

מאז תחילת הפרויקט תועדו במסגרתו עשרות מקרים של אלימות מצד חיילי צה"ל ומתנחלים וכמה מהם שודרו בהרחבה בתקשורת הישראלית.[23] במסגרת הפרויקט תועדה מריבת שכנים בתל רומיידה שבחברון, שבמהלכה נקטה המתנחלת יפעת אלקובי ניבול פה כלפי פלסטינית. צילום הווידאו פורסם ב-ynet וגרר גינוי חריף מצד ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הקמת ועדת שרים בראשות עמיר פרץ וחקירה של אלקובי.[24] אירוע נוסף שתועד בפרויקט וגרר זעזוע ציבורי וחקירה משטרתית הוא "הפורעים מסוסיא".[25] הצילום שגרר את ההשפעה הגדולה ביותר היה זה שבו תועד ירי כדור גומי לעבר כף רגלו של עציר כפות ומכוסה עיניים בכפר נעלין, אשר גרר את העמדתם לדין של החייל היורה ושל מפקד הגדוד שהחזיק את העציר ואשר דבריו לחייל הביאו לירי.

ב-2014 הפיק הארגון את הסרט התיעודי הקצר "אם תחייך העולם יחייך אליך", סרט תיעודי שיתופי שיצרו משפחת אל-חדאד מחברון, איהאב טרביה ויואב גרוס, יוצרי קולנוע ואנשי פרויקט "חמושים במצלמות". הסרט הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין, בפסטיבל "הוטדוקס", פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, וזכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של מילאנו.

מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מבצע צוק איתן, ב-21 ביולי 2014, פנו "בצלם" ועוד תשעה ארגוני זכויות אזרח (בהם האגודה לזכויות האזרח בישראל, יש דין, מחסום Watch ועדאלה) ליועץ המשפטי לממשלה וטענו שיש חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבינלאומי בפעילות צה"ל בעזה.[26]

בצלם ביחד עם מספר ארגוני שמאל פנו ב-22 ביולי 2014 אל מועצת זכויות האדם של האו"ם בבקשה לגנות את הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה וברכושם, ולהקים ועדת חקירה בינלאומית עצמאית לחקירת מבצע צוק איתן בעזה.[27] דו"חות "בצלם" צוטטו על ידי דו"ח האו"ם על מבצע צוק איתן שהזמינה מועצת זכויות האדם של האו"ם.[28]

תמונה של בית שהופצץ במבצע צוק איתן שצולמה על ידי פלסטיני פעיל "בצלם" והופצה בתקשורת

באוגוסט 2014 דחה בג"ץ עתירה של "בצלם" נגד רשות השידור, על שזו סירבה לשדר תשדיר של "בצלם" המונה את שמות הילדים הפלסטינים שנהרגו ברצועת עזה במבצע צוק איתן. בג"ץ נימק את החלטתו בכך שאין מדובר במידע אינפורמטיבי בלבד אלא בעניין פוליטי שאין מקומו בפרסומת.[29]

באוגוסט 2014, במהלך המבצע, הודיע מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי, שר-שלום ג'רבי, על ביטול ההקצאה של מתנדבי שירות ל"בצלם". ג'רבי נימק זאת בין היתר בכך שהארגון פועל כנגד מדינת ישראל וכנגד חיילי צה"ל בישראל ומחוצה לה ובכך שמנכ"ל הארגון, חגי אלעד, סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור.[30] החלטתו של ג'רבי בוטלה בהוראה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר.[31]

בספטמבר 2016 פרסם הארגון דו"ח מסכם על מבצע צוק איתן. על פי הדו"ח כמעט שני שלישים מההרוגים במהלך המבצע היו אזרחים לא-מעורבים, מהם 526 קטינים. רובם נהרגו כשבתיהם הופצצו מהאוויר, והדבר "מעורר חשדות כבדים כי ישראל הפרה את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי". עוד קובל הארגון על כך שהדרג המדיני והדרג הפיקודי הבכיר בצבא לא נחקרו על ידי אף גוף רשמי, ולא נדרשו לתת דין וחשבון על החלטותיהם. לדעת הארגון, הפצ"ר הורה לסגור תיקי חקירה בהתבסס על "פרשנות בלתי סבירה של הוראות החוק", וכן "הפצ"ר קבע ב־22 מקרים כי החיילים פעלו כחוק, תוך התבססות על בחינה של כל אירוע כאילו היה מקרה בודד וחריג, במנותק מכל הקשר.... פרשנות זו של הפצ"ר משחררת את כל הגורמים שהיו מעורבים בהתקפות - החל מרה"מ, דרך הפצ"ר עצמו וכלה באדם שירה - מהחובה לעשות כל שביכולתם כדי לצמצם את הפגיעה באזרחים".

בצה"ל אמרו בתגובה לדו"ח כי "הדו"ח לוקה בהטיה קשה ובחוסר מקצועיות... הדו"ח מתעלם מנתונים וממידע רב שפורסמו על ידי מדינת ישראל מתוך גישה של שקיפות, או מציג מידע זה באופן מסולף. הדו"ח גם מגלה חוסר הבנה גמור של מציאות הלחימה ברצועת עזה, בצד חוסר מקצועיות וחוסר מומחיות ביחס לפרשנות וליישום דיני הלחימה במציאות זו".[32]

פרשת הירי במחבל בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 במרץ 2016 צילם עימאד אבו שמסייה, פעיל הארגון בחברון, את הירי בעבד אל-פתאח א-שריף, אחד משני המחבלים בפיגוע דקירה נגד חיילים בחברון שנורה בראשו על ידי החייל אלאור אזריה כששכב פצוע על הקרקע. הארגון העביר את הסרטון לכלי התקשורת ובעקבות כך נעצר אזריה והועמד למשפט. "בצלם" פרסם גם כי לפי עדויות שגבה מתושבי תל-רומיידה, גם המחבל השני שהשתתף בניסיון הפיגוע, רמזי עזיז א-קסראווי תמימי, לא נורה מיד למוות, כפי שנמסר על ידי צה"ל, אלא לאחר ששכב פצוע ניגש לעברו חייל וירה "בראשו או בצווארו שתי יריות מטווח של מטרים ספורים".[33]

קריאה במועצת הביטחון לפעולה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2016 קיימה מועצת הביטחון דיון פומבי לא רשמי שנושאו "ההתנחלויות כמכשול לשלום ולפתרון שתי המדינות". בדיון השתתף גם מנכ"ל "בצלם", חגי אלעד, שמתח ביקורת על מדיניותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, על מערכת המשפט הישראלית ועל פעולות צה"ל.[34] אלעד הקרין בדיון סרטונים ואמר: "אני מפציר בכם היום לעשות מעשה. כל מהלך שאינו מגיע לכדי פעולה בינלאומית נחרצת לא ישיג מאום מלבד לבשר את ראשיתה של המחצית השנייה של המאה הראשונה של הכיבוש. [...] אנחנו זקוקים לעזרתכם. חמישים שנים של כיבוש "זמני" הם זמן ארוך מדי מכדי שאפילו אדם אחד על פני כדור הארץ יקבל את הסתירה המובנית הזו. זכויותיהם של הפלסטינים חייבות להתממש. הכיבוש חייב להיפסק. מועצת הביטחון חייבת לפעול. הזמן לכך הוא עכשיו."[35]

דבריו עוררו ביקורת בישראל, בין היתר מצדו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו,[36] שאמר כי יפעל לביטול תקני השירות הלאומי של הארגון על ידי שינוי חוק השירות הלאומי.[37] מחלקת המדינה האמריקאית אמרה בתגובה כי "ארצות הברית סבורה שממשלות צריכות להגן על חופש הביטוי וליצור אווירה שבה כל הקולות יכולים להישמע."[38]

צוות ותקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שקדמו לאינתיפאדה השנייה העסיקה "בצלם" 18 עובדים. לאחר מכן גדל מספרם ל-26 עובדים, חלקם במשרד העמותה בירושלים וחלקם כתחקירני שטח.[2] נכון ל-2011 מעסיקה "בצלם" כ-40 עובדים.[39] מנכ"ל העמותה הוא חגי אלעד.[40] יושב ראש ההנהלה הוא דוד זונשיין, ממנהיגי תנועת אומץ לסרב. עם חברי ההנהלה נמנים: עו"ד גלעד ברנע, פרופ' מיה בר-הלל עו"ד אליאס ח'ורי ופרופ' עדית זרטל.[41]

בשנים הראשונות לקיום "בצלם" מימנה הקרן החדשה לישראל כ-80% מתקציבו.[42] בשנים האחרונות "בצלם" ממומן על ידי קרנות ממשלתיות (בהן משרדי החוץ של בריטניה ושל נורווגיה וקרן של האיחוד האירופי), קרנות פרטיות וארגונים (כגון הקרן החדשה לישראל וקרן פורד) ואנשים פרטיים בישראל ובעולם.[43] בין התורמים נמצא גם הארגון NGO Development Center (NDC),[44] המגדיר את עצמו "ארגון פלסטיני עצמאי ללא מטרות רווח".[45]

מחזור הפעילות של הארגון ב-2008 עמד על 8.7 מיליון שקל, וזה גם סכום התרומות שהארגון קיבל. הוצאות הנהלה והוצאות כלליות בשנה זו עמדו על 880 אלף שקל, 10% מהמחזור.[46]

על פי הדוחות הפיננסיים של "בצלם", בשנת 2010 קיבל הארגון תרומות בסך של כ-9 מיליון שקלים, כאשר התורמים העיקריים היו קרן סיגריד ראוזינג (1,689,868 ש"ח), הכנסייה האוונגלית הגרמנית (990,777 ש"ח), הנציבות האירופית (787,661 ש"ח) וגורמים אירופאים נוספים.

מהימנות נתוני "בצלם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המערערים על מידת מהימנותם של הנתונים שאותם מספק "בצלם".[47] אחד הבולטים שבמבקרים הוא יהונתן דחוח-הלוי, שכתב סדרת מאמרים ודו"חות בנושא זה.[48] עיקר ביקורתו של דחוח-הלוי היא על ליקויים באיסוף המידע, על שיטת סיווג ההרוגים של "בצלם" ועל השמטת פרטי מידע המשפיעים לדעתו באופן מהותי על המשמעויות הנלמדות מהנתונים. דוגמה לכך היא טענתו אודות נתוני "בצלם" משנת 2007 לפיהם נהרגו בשנה זאת 373 פלסטינים ומהם לפחות 131 (כ-35%) היו "אזרחים אשר לא נטלו חלק בלחימה בעת שנהרגו". בדו"ח שחיבר דחוח-הלוי, עולה לדבריו, כי למעשה 83.3% מההרוגים בשנה זאת היו "פעילים צבאיים". שאר ההרוגים בשנה זאת נהרגו לדבריו בעת שביצעו פעילות חשודה, שהו בזירת לחימה בשטח בנוי, שהו בקרבת טרוריסטים או משגרי רקטות וכדומה. דחוח-הלוי מתח ביקורת גם על פרויקט "חמושים במצלמות" ואמר כי בחלק מהמקרים מדובר בניסיונות מכוונים ליצירת פרובוקציה על ידי הפלסטינים,[49] וש"בצלם" אינו מדייק בתיאור האירועים בקטעים המצולמים שהוא מפיץ לתקשורת, באופן הפוגע בתדמיתה של ישראל.[50] טענות דומות על מהימנות המידע שמפרסם "בצלם" העלתה גם קרולין גליק, עיתונאית וסגנית העורך בג'רוזלם פוסט.[51][52]

במקרה אחר, בספטמבר 2009, טען המזרחן טל פבל כי הרוגים במבצע עופרת יצוקה ש"בצלם" קבע כי לא השתתפו בלחימה, מוצגים במודעות אבל באתרי אינטרנט פלסטיניים כחללי החמאס.[53] בתגובה הטילה שרית מיכאלי, דוברת "בצלם", ספק במהימנות מקורותיו של פבל וציינה כדוגמה שלושה שמות שלדבריה פבל הציג אותם בטעות כלוחמי חמאס. לדבריה, "בצלם" אינה מסתפקת במידע אינטרנטי בלבד, כשם שעשה פבל, אלא נעזרת גם בתחקירני שטח ולכן נתוניה עדיפים.[16]

ביקורת מופנית גם לגבי המהימנות של תחקירני "בצלם", רובם פלסטינים החיים ביהודה, שומרון ועזה. בעקבות החשיפה של העיתונאי טוביה טננבום שתחקירן "בצלם" בגזרת ג'נין, עאטף אבו א-רוב, הוא מכחיש שואה[54][55] ובעל דעות קיצוניות, הועמדו בספק גם דיווחים ותחקירים אחרים שלו, כגון האשמותיו שישראל גנבה את המים של הפלסטינים ובכך ייבשה את יהודה ושומרון וכן האשמה ש"היהודים הורגים עשרות [פלסטינים] בשנתם וטוענים שזה בגלל ההתנגדות".[56] תגובת "בצלם" לפרשה ספגה גם היא ביקורת על חוסר אמינות.[57] עוד טענה שעלתה בעקבות מבצע צוק איתן היא שתחקירני "בצלם" ברצועת עזה שתחת שלטון חמאס לא חופשיים לחשוף ולבקר הפרות זכויות אדם מצד חמאס מחשש לחייהם.

הפולמוס סביב פעילות "בצלם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ומחוצה לה זוכה "בצלם" לאהדה בקרב ארגונים ביקורתיים כלפי מדיניות ישראל בשטחים. מאידך, לדברי גורמים ישראליים פעילות "בצלם" פוגעת ביכולתה של מערכת הביטחון הישראלית להילחם בטרור. ב-1 במרץ 1994 ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, אמר בנאום טלויזיוני בערוץ הראשון: "המשטרה הפלסטינית תילחם בחמאס בלי בצלם, בלי בג"ץ ובלי אמהות נגד שתיקה". דבריו של רבין הפכו למטבע לשון, "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

הביקורת על בצלם בחוגי הימין חריפה אף יותר. שר החוץ אביגדור ליברמן האשים את "בצלם" וארגוני זכויות אדם אחרים בהפצת שקרים והכפשת ישראל, ואף טען שהתנהגות זו הופכת אותם ל"סייעני טרור נטו, שכל מטרתם להחליש את צה"ל."[58]

בעקבות מבצע צוק איתן ב-2014 גברה הביקורת הציבורית על "בצלם", שהתבטאה בין השאר בהחלטה לשלול את זכותו ליהנות ממתנדבי שירות לאומי[30] שזכתה לתמיכת שר האוצר יאיר לפיד (אך נפסלה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר) וסגירת תערוכת וידאו של "בצלם" בפתח תקווה.[59]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון זכה מספר פעמים בפרסים:

סרטים של "בצלם" זכו אף הם בפרסים:

  • בשנת 2009 זכה פרויקט "חמושים במצלמות" בפרס "One World Media".
  • בשנת 2012 זכה פרויקט "חמושים במצלמות" בפרס פורום היוצרים הדוקומנטרים בקטגוריה "תעודה חופשית".
  • בשנת 2014 הסרט התיעודי הקצר "אם תחייך העולם יחייך אליך", שהופק על ידי "בצלם", זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של מילאנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בצלם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר בצלם
  2. ^ 2.0 2.1 אביבה לורי, מחפשים את "בצלם", באתר הארץ, 26 ביוני 2002
  3. ^ הגדר הרעה: הפרת זכויות האדם כתוצאה מהקמת מכשול ההפרדה, אתר "בצלם"
  4. ^ כוח מופרז (אתר "בצלם"), עמ' 11, ובו כתוב: "המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על הצדדים הלוחמים לצרף ילדים מתחת לגיל 15 לכוחות הלוחמים ומחייב אותם לנקוט בכל האמצעים הדרושים על-מנת להבטיח שילדים מתחת לגיל זה לא ייטלו חלק במעשי האיבה. עמדתם של ארגוני זכויות האדם ברחבי העולם, ובכללם בצלם, גורסת שמן הראוי לאסור את השתתפותם במעשי האיבה של קטינים מתחת לגיל 18. מתוך מידע שהגיע לידי בצלם עולה כי בין אנשי הפת"ח החמושים שירו על חיילי צה"ל במחסום היה גם ילד בן 14. העובדה שאנשי הרשות הפלסטינית לא מנעו את השתתפותו בירי ולא הוציאו אותו מאזור הסכנה, מהווה כשלעצמה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי"
  5. ^ 17 ביוני 2007: בצלם להנהגת חמאס ברצועה: העמידו לדין את האחראים לפשעי המלחמה
  6. ^ אלף יום לחטיפתו של גלעד שליט - על חמאס לשחררו לאלתר וללא תנאים, אתר "בצלם"
  7. ^ יהונתן דחוח הלוי, ליזי שגיא מ"בצלם": לישראל ערכי נאציזם, חדשות מחלקה ראשונה
  8. ^ כיצד הוכיחו הרשויות הישראליות שהן אינן יכולות לחקור חשדות להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי בפעולות ישראל ברצועת עזה, אתר "בצלם", 5 בספטמבר 2014.
  9. ^ ארגוני זכויות האדם בצלם ויש דין: ישראל לא מעוניינת לחקור פגיעות בפלסטינים, באתר "בצלם", 4 בספטמבר 2014.
  10. ^ מעצר מנהלי הוא אמצעי פסול המסיח את הדעת ממדיניות הרשויות שלא להגן על פלסטינים מאלימות מתנחלים, באתר "בצלם", 5 באוגוסט 2015
  11. ^ עובדה, ‏תחקיר: פעיל השמאל הקיצוני שמסכן במודע חיי פלסטינים, באתר ‏mako‏‏, ‏6 בינואר 2016‏
  12. ^ הודעת "בצלם" בדף הפייסבוק הרשמי שלהם, 7 בינואר 2015.
  13. ^ -, ‏מכת חושך נפלה על השמאל הקיצוני, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2016
  14. ^ קובץ וידאוגדעון דוקוב, דוברת 'בצלם' סירבה לקרוא לחמאס 'ארגון טרור', באתר nrg‏, 7 בספטמבר 2016.
  15. ^ פגיעה באזרחים ישראלים על ידי פלסטינים, אתר "בצלם"
  16. ^ 16.0 16.1 שרית מיכאלי, עופרת יצוקה: הקרב על התחקיר, nrg, ‏21 בספטמבר 2009
  17. ^ הודעות לעיתונות - 22 ביולי 2009: פרסום רשימת הרוגי "עופרת יצוקה", באתר "בצלם"
  18. ^ יצחק בן-חורין, ארגון "בצלם" פתח משרד בוושינגטון, ynet, ‏ 25 בספטמבר 2008
  19. ^ שבתי בנדט‏, "בצלם" מפסיק את שיתוף הפעולה עם צה"ל: "פעילותנו לא מביאה לעשיית צדק", באתר וואלה! NEWS‏, 25 במאי 2016.
  20. ^ עמוד הפרויקט באתר "בצלם"
    כתבה על פרויקט "חמושים במצלמות" בעיתון הגרדיאן
  21. ^ נירית אנדרמןעדויות מצולמות, באתר הארץ
  22. ^ זכיית פרויקט "חמושים במצלמות" באתר פרס "One World Media"
  23. ^ אודות המקרים שתועדו בפרויקט "חמושים במצלמות" באתר וואלה!
  24. ^ רוני סופר, אולמרט על המתנחלת המקללת: ראיתי והתביישתי, באתר ynet, 14 בינואר 2007
  25. ^ חיים לוינסוןלמרות התיעוד המצולם, נסגר התיק נגד המתנחלים הפורעים מסוסיא, באתר הארץ
  26. ^ 10 ארגוני זכויות אדם בפנייה דחופה ליועץ המשפטי לממשלה: חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבינלאומי בפעילות צה"ל בעזה, באתר בצלם, 21 ביולי 2014.
  27. ^ Palestinian NGOs in Israel to UN HRC: Gross Human Rights and Humanitarian Law Violations and Suspicions of War Crimes in Gaza, באתר עדאלה
  28. ^ יאיר קראוס, בצלם ושוברים שתיקה: הארגונים שמאחורי דו"ח האו"ם, באתר nrg‏, 22 ביוני 2015.
  29. ^ בג"ץ 5228/14 בצלם נגד רשות השידור ואחרים, ניתן ב-13 באוגוסט 2014
    רויטל חובל, גילי איזיקוביץ, בג"ץ: תשדיר "בצלם" שנפסל לשידור - פוליטי ולא אינפורמטיבי, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2014
  30. ^ 30.0 30.1 גילי כהן, השירות הלאומי ימנע התנדבות ל"בצלם" בשל "פעילותו נגד מדינת ישראל", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2014
  31. ^ רויטל חובל, "בצלם" יוכל להמשיך לקלוט מתנדבי שירות לאומי, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2014
  32. ^ לילך שובל, ‏צה"ל נגד בצלם: "דו"ח מוטה ולא מקצועי, מסע דה־לגיטימציה", באתר ישראל היום, 20 בספטמבר 2016.
  33. ^ ניר דבורי, ‏בצלם: "גם המחבל השני מפיגוע הדקירה בחברון הוצא להורג", באתר ‏mako‏‏, ‏6 ביוני 2016‏.
  34. ^ מנכ"ל "בצלם" באו"ם: על מועצת הביטחון לפעול מיד נגד הכיבוש, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוקטובר 2016
  35. ^ Hagai El-Ad's address in a special discussion about settlements at the United Nations Security Council, באתר "בצלם", 16 באוקטובר 2016
  36. ^ עמית סגל, ‏נתניהו: "בצלם - ארגון הזוי שמצטרף למכפישי ישראל", באתר ‏mako‏‏, ‏15 באוקטובר 2016‏;
    שמעון כהן, ‏"בצלם משתף פעולה עם טרור מדיני", באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2016.
  37. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, נתניהו בעקבות השתתפות "בצלם" בדיון מועצת הביטחון: אפעל לביטול השירות הלאומי בארגון, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2016
  38. ^ ברק רבידארה"ב: מעריכים את עבודת "בצלם", מצפים מממשלות להגן על חופש הביטוי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2016
  39. ^ צוות בצלם
  40. ^ מנכ"ל חדש לבצלם: חגי אלעד נכנס השבוע לתפקידו, באתר "בצלם", 28 במאי 2014
  41. ^ הנהלת בצלם
  42. ^ רותי סיני"לא לקחת כוח מאחרים - לתת אותו", באתר הארץ, 8 בינואר 2006
  43. ^ List of donors to B'Tselem, באתר "בצלם"
  44. ^ העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתייםIsraeli NGO Funding Database- Annual Reports, אתר NGO Monitor (באנגלית)
  45. ^ NGO Development Center, A Strong Legacy, אתר העמותה הרשמי (באנגלית)
  46. ^ אורי בלאולאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
  47. ^ מאמרים- ynet עובד בשביל "בצלם", ישי גולדפלם, פרספקטיבה
  48. ^ עמוס הראלמחקר: 'בצלם' מפרסם מידע שגוי ומשמיט פרטים חיוניים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2008;
    יהונתן דחוח-הלוי, המאבק על הנרטיב של ישראל באמצעות נתוני ההרוגים הפלסטינים בפעולות צה"ל, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 26 באוקטובר 2008;
    יהונתן דחוח-הלוי, הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים – מיתוס מול מציאות, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 24 במאי 2009
    יהונתן דחוח-הלוי, כך כובל ארגון בצלם את ידי צה”ל במלחמה בטרור, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 23 במרץ 2015,
    בצלם - אוסף כתבות, באתר מחלקה ראשונה
  49. ^ יונתן דחוח-הלוי, בצלם והמצלמה שאינה משקרת, חדשות מחלקה ראשונה
  50. ^ יהונתן דחוח-הלוי, בצלם נחפז להאשים בלי לבדוק עם צה"ל, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 27 ביולי 2012
  51. ^ Column one: What is Israel's problem?, The Jerusalem Post, May 10, 2007.
  52. ^ Carloline Glick, Column One: Agents of influence, Jerusalem Post
  53. ^ טל פבל, גולדסטון, קרא את הנתונים, nrg,‏ 17 בספטמבר 2009; ראו גם: הרוגי החמאס במבצע 'עופרת יצוקה' – ממצאים סופיים ומסקנות, המכון למדיניות נגד טרור; Dr. Tal Pavel, Hamas Casualties in "Operation Cast Lead" - Final Findings and Conclusions, International Institute for Counter-Terrorism (באנגלית)
  54. ^ העיתונאי במסווה שחשף את השנאה לישראל, mako-חדשות 2, 29 באוגוסט 2014.
  55. ^ ב"בצלם" מודים: התחקירן הכחיש שואה, mako-חדשות 2, 6 באוקטובר 2014.
  56. ^ בן-דרור ימיני, Holocaust deniers in B'Tselem, חדשות ynet באנגלית, 31 באוגוסט 2014.
  57. ^ לילך סיגן, האמת המטרידה של "בצלם", מעריב השבוע, 7 באוקטובר 2014.
  58. ^ אריק בנדר, הוועדה הפרלמנטרית תחקור את בצלם, עדאלה ופרופיל חדש, באתר nrg‏, 10 בינואר 2011
  59. ^ יונתן אוריך, מחאה ברשת הובילה לסגירת תערוכת ”בצלם“, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2014