אהרן הראל-פיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אהרן הראל פיש
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אהרן (הרולד) הראל-פיש[1]אנגלית: Harold Fisch;‏ 19238 בנובמבר 2001) היה חוקר ספרות, פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיש נולד בבירמינגהאם שבאנגליה לרב ד"ר שלמה פיש ולרבקה לבית סוויפט. בילדותו נדדה המשפחה בעקבות משרת אביו, והתגוררה בליברפול, בבירמינגהם, בשפילד ובלידס. בשנת 1940 החל לימודיו באוניברסיטת שפילד, אך בשנת 1942 הפסיקם כדי התגייס לצי הבריטי, שבו שירת על סיפון משחתת בים הצפוני ולאחר מכן כקצין סיפון באוקיינוס האטלנטי. ידיעותיו בשפה הגרמנית איפשרו לו להאזין לאלחוט ולמנוע פגיעת טורפדו במשחתות הבריטיות. בשובו ליבשה הוצב כאיש מודיעין בגרמניה, ונכח במתרחש בברגן-בלזן. לאחר שחרורו שב ללמוד ובשנת 1946 סיים לימודיו בהצטיינות. בשנת 1948 סיים לימודי תואר שני באוניברסיטת אוקספורד והוכשר להוראה אקדמית. עבודת התיזה שלו עסקה בחקר הפרוזה של ג'וזף הול. במסגרת לימודיו היה פעיל בארגון הסטודנטים היהודים, ולאחר שובו מהמלחמה עמד בראש הפדרציה היהודית הבין-אוניברסיטאית.

כמרצה לספרות וללשון לימד באוניברסיטת לידס (19471957), וחקר את זיקת הסופרים האנגליים לאורך הדורות ביצירותיהם למסורת המקראית היהודית. במסגרת עבודתו המחקרית פרסם החל ב-1952 מאמרים בעברית. בעקבות מבצע קדש החל לשקול עלייה לישראל, ונענה לבקשתו של פנחס חורגין להצטרף לסגל אוניברסיטת בר-אילן כפרופסור חבר לספרות אנגלית. בשנת 1957 עלה עם רעייתו ושלושת ילדיהם.

באוניברסיטת בר-אילן עבד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1989. בשנת 1964 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין. במהלך שנות עבודתו שימש ראש המחלקה לספרות אנגלית, ובין השנים 19681971 היה רקטור האוניברסיטה, במהלכן הוכר המוסד על ידי המועצה להשכלה גבוהה. כפרופסור אורח הרצה וחקר באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומחוץ לישראל באוניברסיטאות בראון, ייל, מרילנד ואדינבורו. באוניברסיטת בר-אילן היה ממקימי רשות המחקר והוצאת הספרים. בשנת 1971 ייסד באוניברסיטה את המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו, ועמד בראשו במשך 15 שנים. בין השנים 19811987 עמד בראש מכון לכטר לחקר הספרויות.

בעבודתו המחקרית עסק פיש בחקר מוטיבים עבריים ביצירות ספרותיות, ופרסומיו השונים עסקו בין היתר בויליאם שייקספיר, בפרנץ קפקא, בסול בלו, בג'ון מילטון ואחרים.

לצד עבודתו האקדמית היה פיש מעורב בפעילות ציבורית, היה ממייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ועורך ביטאונה "זאת הארץ". בשנת 1977 היה חבר משלחת ישראל לעצרת האו"ם, ובתקופת כהונתו של מנחם בגין כראש ממשלת ישראל דחה את הצעתו לשמש שגריר ישראל בהולנד.

בשנת ה'תש"ס הוענק לפיש פרס ישראל לחקר הספרות הכללית.

מנישואיו לפרנסיס ג'ויס לבית רוסטון (נפטרה ב-2015) היה פיש אב לחמישה, ובהם הפרופסורים מנחם פיש, דוד הראל ויוסי הראל-פיש. בתו שיפי דרור פרנק היא מומחית לאולטרסאונד גינקולוגי. גיסו הוא פרופסור מאיר רוסטון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירושלים ואלביון : הגורם העברי במאה הי"ז, הוצאת דביר, 1979
  • ציונות של ציון, הוצאת זמורה ביתן, תשמ"ב ‬
  • שירת מקרא : עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג
  • עתיד זכור : על ספרות מיתוס והיסטוריה, מאנגלית: סמדר מילוא, מוסד ביאליק, תשנ"ו
  • בסתר עליון : פרדוקס וסתירה במקורות היהדות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"א
  • The dual image : the figure of the Jew in English literature, Lincolns-Prager, c1959. Second edition, revised and enlarged, World Jewish Library, 1971
  • Hamlet and the Word : the covenant pattern in Shakespeare, New York : Ungar, 1971
  • The Zionist revolution : a new perspective, London : Weidenfeld and Nicolson, 1978
  • S. Y. Agnon, New York : F. Ungar, 1975.
  • Poetry with a purpose : biblical poetics and interpretation, Bloomington : Indiana University Press, 1988.
  • New stories for old : biblical patterns in the novel, Basingstoke : Macmillan Press, 1998
  • The Biblical presence in Shakespeare, Milton, and Blake : a comparative study, Oxford : Clarendon Press, 1999
  • Who knows one? : an essay in autobiography, Ramat Gan : Bar-Ilan University Press, 2004

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל שלמון דשן, "אהרן הראל פיש: ספרות, ניגודים וערכים", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 165–173.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציונות של ציון, א' הראל-פיש