מספור דילס-קרנץ
מספור דילס-קרנץ (בגרמנית Diels–Kranz; בקיצור: DK) היא השיטה הסטנדרטית להתייחסות ליצירותיהם של הפילוסופים היוונים הקדם־סוקרטיים, המבוססת על אוסף הציטוטים מעבודתם ועדויות אודותם. השיטה מבוססת על אסופת הפרגמנטים Die Fragmente der Vorsokratiker, מאת הרמן דילס (אנ'), שפורסמה לראשונה ב-1903, ולאחר מכן תוקנה והורחבה שלוש פעמים על ידי דילס, ולבסוף תוקנה במהדורה חמישית (1934–1937) ובמהדורה שישית (1952) על ידי ולטר קרנץ (אנ').
במספור דילס-קרנץ, לכל פריט מוקצה מספר המשמש לזיהוי ייחודי של האישיות העתיקה שבה הוא עוסק, ואת סוג הפריט שניתן. המספור משמש באקדמיה עבור הפניות לפילוסופים קדם־סוקרטיים, והמערכת מקיפה גם סופיסטים ומשוררים פרה־הומריים ואף מיתולוגיים כמו אורפיאוס.
עימוד סטפנוס הוא השיטה המקבילה להפנייה לאפלטון, ומספור בקר היא המערכת המקבילה להפנייה לאריסטו.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיהם של ההוגים הקדם־סוקרטיים לא שרדו בשלמותם והידע אודותם קיים כיום רק באמצעות התייחסויות ביצירותיהם של פילוסופים מאוחרים יותר, בצורה של ציטוטים ופרפראזות, אשר הרמן דילס כינה "דוקסוגרפיה". לדוגמה, הידע שלנו על תאלס מגיע בעיקר מיצירותיו של אריסטו, שחי מאות שנים אחריו. דוגמה מעניינת נוספת למקור דוקסוגרפי הוא חיבור של היפוליטוס מרומא (אנ') בן המאה ה-2 לספירה, "הפרכת כל הכפירות" (אנ') אשר הנציח ציטוטים בלעדיים של הוגים שאת הגותם ניסה להפריך, מקור יחיד לרבים מהפרגמנטים של הרקליטוס.
ה-Fragmente, אסופת הפרגמנטים של דילס וקרנץ הפכה לטקסט הסטנדרטי במחקר המודרני של הפילוסופיה העתיקה הקדם־סוקרטית. בשל השפעתו הרבה של החיבור, מספור דילס-קרנץ הפך לדרך הסטנדרטית להתייחס לחומרים העתקים ולהפנייה אליהם.
מערכת מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המספר המתאים לפריט מורכב משלושה חלקים:[1]
- מספר המייצג את האישיות שבה עוסק הפריט, חופף את מספר הפרק ב-Fragmente . לדוגמה, "11", מתייחס לתאלס וגם לפרק האחד-עשר.
- האותיות A, B, C מציינות את סוג הפריט:
- A: "עדות" (Testimonia) - דיווחים עתיקים על חיי המחברים ותורותיהם.
- B: "מילים מדויקות" (Ipsissima Verba) מכונה גם "פרגמנטים" - ציטוטים של מילותיו המדויקות של המחבר.
- C: "חיקויים" (Imitations) - יצירות המשתמשות במחבר כמודל.
- מספר המייצג את מיקומו של הפריט המסוים בפרק שלו.
בדוגמה שלהלן, 22 הוא מספרו של הרקליטוס, B מציין כי מדובר בפרגנט, ו35 מציין את מספרו בפרק:
חַיָּבִים אֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי־חָכְמָה לִהְיוֹת חוֹקְרֵי דְּבָרִים רַבִּים מְאֹד.
— 22B35 (בתרגום: שמואל שקולניקוב)
לפעמים, מספר הפרק (אישיות) עשוי להיות פשוט מוחלף בשם ההוגה, מה שיכול לעזור במקרים שבהם הראשון זהה למספר הקטע.
זָהָב –
מְחַפְּשָׂיו יְחַפְּרוּ עָפָר הַרְבֵּה
וְיִמְצָאוּהוּ מְעַט.— 22B22 או הרקליטוס B22 (בתרגום: שמואל שקולניקוב)
טבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבלה הבאה מציגה את מספור דילס-קרנץ של הפילוסופים הקדם־סוקרטיים, בהתאם למהדורה החמישית של ה-Fragmente.[2][3][4]
מתוך 90 פרקים רוב הערכים (78) עוסקים באדם בודד בעוד שלמיעוט הנותר (12) יש הקשר מורכב יותר. מבין אלה האחרונים, שמונה (10, 19, 39, 46, 53-56) עוסקים כל אחד בקבוצות של אישים בעלי שם, שבדרך כלל יש להם קשר ברור מסוג כלשהו כדי להצדיק את הקשר שלהם בכל ערך. שני ערכים (58, 79) מוקדשים לא ליחידים, אלא לאסכולות (פיתגוריזם וסופיזם), והשניים האחרונים (89, 90) משחזרים טקסטים אנונימיים.
| 1 | אורפאוס | 31 | אמפדוקלס | 61 | Metrodorus |
| 2 | Musaeus | 32 | Menestor | 62 | Cleidemus |
| 3 | אפימנידס | 33 | Xuthus | 63 | Idaeus |
| 4 | הסיודוס | 34 | Boidas | 64 | דיוגנס מאפולוניה |
| 5 | Phocus | 35 | Thrasyalces | 65 | קראטילוס |
| 6 | Cleostratus | 36 | Ion | 66 | אנטיסתנס |
| 7 | פרקידס | 37 | Damon | 67 | לוקיפוס |
| 8 | Theagenes | 38 | היפון | 68 | דמוקריטוס |
| 9 | Acusilaus | 39 | Phaleas and Hippodamus | 69 | Nessas |
| 10 | שבעת חכמי יוון | 40 | פוליקליטוס | 70 | Metrodorus |
| 11 | תאלס | 41 | אוינופידיס | 71 | Diogenes |
| 12 | אנכסימנדרוס | 42 | היפוקרטס מכיוס | 72 | אנקסארכוס |
| 13 | אנכסימנס | 43 | Theodorus | 73 | הקטאיוס איש אבדרה |
| 14 | פיתגורס | 44 | פילולאוס | 74 | Apollodorus |
| 15 | Cercops | 45 | Eurytus | 75 | Nausiphanes |
| 16 | Petron | 46 | Archippus, Lysis, and Opsimus | 76 | Diotimus |
| 17 | Brontinus | 47 | ארכיטס | 77 | Bion |
| 18 | היפאסוס | 48 | אוקלוס לוקאנוס | 78 | Bolus |
| 19 | Calliphon and Democedes | 49 | טימאיוס מלוקרי | 79 | סופיסט |
| 20 | Parmeniscus | 50 | Hicetas | 80 | פרוטגורס |
| 21 | קסנופנס | 51 | אקפנטוס | 81 | Xeniades |
| 22 | הרקליטוס | 52 | קסנופילוס | 82 | גורגיאס |
| 23 | אפיכרמוס | 53 | Diocles, Echecrates, Polymnastus, Phanton, and Arion | 83 | Licophron |
| 24 | אלקמאון מקרוטון | 54 | Prorus, Amyclas, and Cleinias | 84 | Prodicus |
| 25 | Iccus | 55 | Damon and Phintias | 85 | Thrasymachus |
| 26 | Paron | 56 | Simus, Myonides, and Euphranor | 86 | היפיאס |
| 27 | Ameinias | 57 | Lycon | 87 | Antiphon |
| 28 | פרמנידס | 58 | האסכולה הפיתגוראית | 88 | קריטיאס |
| 29 | זנון מאליאה | 59 | אנכסגורס | 89 | אנונימי המצטוטט בידי יאמבליכוס |
| 30 | מליסוס | 60 | ארכלאוס | 90 | Twofold Arguments |
לקריאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Die Fragmente der Vorsokratiker. 3 Bände., Nachdruck der 6. verbesserten Auflage von 1951/52: Weidmann, Zürich 1996, herausgegeben von Walter Kranz, ISBN 3-296-12201-X, ISBN 3-296-12202-8 und ISBN 3-296-12203-6
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מספור דילס-קרנץ". הערך באתר האנציקלופדיה האינטרנטית לפילוסופיה. (באנגלית)
- "פילוסופיה פרה-סוקרטית". הערך באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד. נבדק ב-2017-08-30. (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "IEP: "Diels–Kranz Numbering System"". www.iep.utm.edu. נבדק ב-2017-08-30.
- ^ Freeman, Kathleen (1971). Ancilla to the Pre-Socratic Philosophers: A complete translation of the Fragments in Diels, Fragmente der Vorsokratiker. Cambridge, MA: Harvard University Press. p. vii-ix.
1971 Importation, SBN 674-03500-3
- ^ "Ancilla to the Pre-Socratic Philosophers: Contents". Sacred Texts.
- ^ Waterfield, Robin (2000). The First Philosophers: The Presocratics and the Sophists. Oxford: Oxford University Press. p. 345-349. ISBN 9780199539093.