מעמד האישה בעדה הדרוזית
מעמד האישה בעדה הדרוזית הוא נושא שהדת הדרוזית זו נתנה עליו את הדעת מאז ראשיתה. דתם של הדרוזים מחייבת מונוגמיה, כלומר לכל דרוזי מותר לשאת אישה אחת ולכל דרוזית מותר לשאת גבר אחד. הנישואים חייבים להיות בתוך העדה, עקב כך שהדת הדרוזית אינה-מקבלת נישואי תערובת עם בני זוג מדת אחרת. באיסור זה קיים שוויון מגדרי, כך שהדת והחברה אינם סובלנים כלל כלפי נישואים שכאלו מחוץ לקהילה - בין אם המדובר בגבר דרוזי ובין אם מדובר באישה דרוזית. בדרך כלל המשפחה הדרוזית מנתקת מגע עם בן/בת שנישא/ה בנישואי תערובת לבני דת אחרת.
מעמד האישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איגרת 8 באיגרות החוכמה, כינוי לכתבי הקודש הדרוזי, עוסקת במעמד האישה בעדה הדרוזית בתוך הקהילה פנימה.[1] איגרות החוכמה מועתקות בדרך כלל בכתב יד, ומרבית אותה ההעתקה מבוצעת על ידי נשים.
בפועל, החברה הדרוזית לא מעניקה לנשים שוויון הזדמנויות, ומעטות הנשים שמצליחות להגיע לעמדות מפתח ולתפקידי ניהול. עם זאת, הזכות לחינוך מיושמת בחברה זו ונשים רבות ממשיכות אף בלימודים על-תיכוניים, ויוצאות לעבוד עם סיום הלימודים. אמין טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל לשעבר, הוציא פסק הלכה שבמסגרתו נאסר על נשים דרוזיות שלמדו את רזי הדת להוציא רישיון נהיגה. עם זאת, מעמד האישה בעדה הדרוזית בישראל השתפר במידה ניכרת החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, הודות להתרחבות ההשכלה בקרב בני העדה הדרוזית.
מערכת החוקים של הדת מאפשרת לאישה לבחור את בן זוגה, נותנת לה את האפשרות לגרש את בעלה ומעניקה לה את הזכות לרשת את הוריה. באופן מסורתי, דרוזיות משמשות בתפקיד העתקת כתבי קודש בכתב יד. יתרה מכך, הן יכולות להתמנות ככוהנת דת, שחשיבותו רבה, ואכן היו דרוזיות, כמו נט'ירה גֻ'נבלאט הלבנונית- סבתו של הפוליטיקאי הדרוזי-לבנוני וליד גֻ'נבלאט, שהיו בעלות עמדות כוח והשפעה בחברה הדרוזית.
בשנת 2007 עלה לכותרות סיפורה של אנג'לינה פארס בת ה-18, דוגמנית דרוזית ילידת הכפר הערבי ראמה, ישראל, שעלתה לשלב הגמר של תחרות מלכת היופי של ישראל. בעקבות השתתפותה בתחרות קיבלה איומי רצח בגין "חילול כבוד העדה". המשטרה עצרה חמישה אנשים בחשד לניסיון רצח, ביניהם שני דודיה. לאחר שהופעל עליה לחץ מצד אנשי דת דרוזים היא נאלצה להודיע על פרישתה מהתחרות - לפני שלב הגמר. בשנת 2011, נרצחה אחותה, מאיה נג'ם פארס.[2]
רבים מהדרוזים המתגוררים בישראל מזדהים גם כישראלים ולגברים אף אחוז גיוס גבוה לצה"ל, זאת לעומת הנשים הדרוזיות שכמעט ולא מתגייסות כלל עקב דרישותיהם של ראשי הקהילה הדרוזים בקום המדינה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעמי וינר-לוי, פוסעות על חבל דק - סיפורי חיים של נשים דרוזיות פורצות-דרך. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מעמד האישה בחברה הדרוזית באתר משרד החינוך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיר בר-אשר, "איגרות החוכמה", בתוך בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים), האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 394
- ^ חסן שעלאן, בלי אנשי דת: נטמנה הנרצחת, אחות הדוגמנית, באתר ynet, 17 בנובמבר 2011