מערות הכומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מערות הכומר הם מערכת מערות גיר גדולה, אחת המערות הארוכות ביותר בעולם עם יותר מ-124 ק"מ (77 מייל) של מסדרונות וחדרים. המערות נמצאות כ-450 ק"מ (280 מייל) ממערב לקייב, וכ-5.5 ק"מ (3.4 מייל) מדרום לבורשצ'יב שבאוקראינה. שם המערה באוקראינית הינו "Озерна" לאור מספר גדול של אגמים במערה.

המערה כמקלט בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1942-1944, בעת הכיבוש הנאצי והכפפת המדינה לקומיסריון הרייך אוקראינה, חיו בתוך המערות מספר משפחות יהודיות ולא עזבו אותם במשך 344 ימים, מה שהפך אותם למקרה המתועד הארוך ביותר של חיים במערה ללא הפרעה. חלק מהיהודים שהסתתרו במערות נתפסו והושמדו על ידי הנאצים, אך 38 מהם הצליחו לשרוד את שואת יהודי אוקראינה עד שהאזור שוחרר על ידי הצבא האדום באפריל 1944.

אנשים אלה קרוב לוודאי לא היו שורדים, אם לא היו מוצאים מקלט במערות אלה, שכן 95% מן היהודים באוקראינה הושמדו. יתר על כן, קבוצה זו כללה שתי משפחות שלמות, דבר שהופך את הישרדותם למיוחדת יותר, שכן רק 1% מכלל המשפחות היהודיות באוקראינה שרדו בשואה בשלמות. בהתחלה הם התחבאו במערת ורטבה (Verteba) אולם לאחר שהגרמנים גילו את נוכחותם שם, הם עברו למערות הכומר, שם הם הצליחו לשרוד את שארית הזמן של הכיבוש הגרמני באזור. כמה אוקראינים מקומיים סייעו ליהודים בכך שמכרו להם אוכל, אבל אחרים ניסו למנוע מהם להסתתר במערה. בשלב מסוים אף אירע ניסיון תקיפה בנשק נגד גברים יהודים שניסו לגרור שקי תבואה לתוך הכניסה של המערה באמצע הלילה.

יושבי המערה לא יכלו להרשות לעצמם להאיר את החושך. הם הדליקו נרות רק במשך מספר דקות, מספר פעמים ביום, על מנת להכין את הארוחות. כל יתר הזמן חיו בעלטה מוחלטת. פפקלה בליצר, אחת הניצולות שהייתה בת 4 כשהיא ומשפחתה מצאו מקלט במערות מהנאצים, העידה לאחר מכן כי שכחה לגמרי את מראה השמש או אור יום. בסופו של דבר, בתחילת אפריל 1944, אחד הגברים היהודים מצא בקבוק שוכב על הרצפה מתחת לכניסה למערה. בפנים היה מסר מאיכר אוקראיני ידידותי, אשר קרא: ". הגרמנים כבר הלכו". כמה ימים לאחר מכן, כל הקבוצה, שמנתה 38 אנשים יצאה.

רוב הניצולים מן המערה היגרו לצפון אמריקה, שם עדיין חיים צאצאיהם. סיפורם נשאר עלום יחסית, עד שסדרה של נסיבות גרמו לפרסומן. בשנת 1993 צעיר אמריקאי בשם כריסטוס ניקולא חקר מערות באזור זה, וגילה סימנים לכך שאנשים מצאו מקלט במערה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא תחקר תושבים מקומיים, וקיבל מידע שהוביל אותו לחקור את המערות, בהן מצא עדויות נוספות על היהודים שחיו שם. כשחזר לביתו לקווינס, ניו יורק, בילה ניקולא 10 שנים בחיפוש אחר מידע שיאמת את הסיפור הזה. קצה החוט היה כשהצליח לאתר ניצול שגר כמה קילומטרים ממנו בקווינס, שהוביל אותו לפגישה עם ניצולים יהודיים שנותרו בחיים, והוא הקליט את חוויותיהם.


קואורדינטות: 48°46′21″N 25°59′30″E / 48.77250°N 25.99167°E / 48.77250; 25.99167