מפלגת הפועלים של קוריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפלגת הפועלים של קוריאה
WPK Emblem.svg
מדינה קוריאה הצפונית
מייסד קים ג'ונג-און עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיג קים ג'ונג-און
שנת ייסוד 1946
מטה פיונגיאנג, קוריאה הצפונית
אידאולוגיות ג'וצ'ה, סונגון
מיקום במפה הפוליטית מדיניות פיסקלית:
שמאל קיצוני
מדיניות חברתית:
שמאל קיצוני
צבעים רשמיים צהוב-אדום
http://www.rodong.rep.kp/en/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מפלגת הפועלים של קוריאה (הנגול: 조선로동당; הנג'ה: 朝鮮勞動黨) היא המפלגה השלטת בקוריאה הצפונית. מאז היווסדה הייתה זו המפלגה השלטת. מבחינה טכנית, קיימות אומנם שתי מפלגות נוספות בקוריאה הצפונית, אך הן משועבדות לחלוטין למפלגת הפועלים של קוריאה, כך שבמהות, זו המפלגה החוקית היחידה בקוריאה הצפונית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה הוקמה ב-26 באוגוסט 1946 עם איחודן של המפלגה הקומוניסטית של קוריאה הצפונית והמפלגה הדמוקרטית החדשה של קוריאה. למנהיג המפלגה הראשון התמנה קים איל-סונג. הוא הנהיג את המפלגה עד מותו בשנת 1994. בשנים שלאחר הייסוד דומיננטיות המפלגה התבססה בקוריאה. סונג לא תמך בהשתלטות קומוניסטית על כל קוריאה (זאת בניגוד לקומוניסטים מהדרום). לאחר כמה פגישות עם שליט ברית המועצות יוסיף סטלין, הוחלט לפתוח במלחמה. ב-25 ביוני 1950 כוחותיה של קוריאה הצפונית פלשו לדרום קוריאה, ובכך החלה מלחמת קוריאה. בזמן המלחמה נחלשה ההשפעה הסובייטית על צפון קוריאה, ובכך גם נחלש כוחו של סונג במפלגה. המצב הגיע עד כדי יצרת פלגים שונים בתוך המפלגה. היחסים בין המפלגה לבין המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות החריפו תחת ממשלו של ניקיטה חרושצ'וב, שתמך בתהליכי דה-סטליניזציה. לאחר המלחמה אף הדרדרו היחסים שבין ממשל סונג לבין המפלגה הקומוניסטית של סין, ובכך קוריאה הצפונית הסתכסכה עם שתי המעצמות הקומוניסטיות הגדולות בעולם. הסכסוך עם הסינים נבע מקרע אידאולוגי- סונג לא היה מוכן לגנות את הסטליניזם ולא היה מוכן לחשוב על יחסי שלום עם העולם הקפיטליסטי (מתוך מחשבה שיחסי דו קיום שווים לכניעה למערב). המשבר עם הסינים הוביל לכך שסין לא הגדילה את התמיכה לקוריאה הצפונית, דבר שגרם לקריסה כלכלית במדינה. בתגובה, סונג גינה את מהפכת התרבות בסין שבוצעה על ידי מאו דזה-דונג. בשנות ה-60 היחסים פושרו.

באותן השנים פולחן האישיות של סונג הגיע לשיאים חדשים וחוסלו הפלגים המפלגתיים שחתרו תחתיו. החל משנות ה-80 הפכה המפלגה למנגנון נפוטיסטי שנשלטה על ידי מרבית ממקורביו של סונג. בשנת 1980 קים ג'ונג איל, בנו של סונג נבחר ליורש העצר והחל לקדם את מעמדו במפלגה.

ב-1994 מונה קים ג'ונג איל, בנו של המנהיג הקודם, למזכ"ל המפלגה והוא הנהיג את המדינה עד מותו בשנת 2011. בשנת 1995 חל משבר בינו לבין המפלגה, כאשר העדיף את חיזוק הצבא, מאשר את חיזוק המפלגה. באותן השנים חל רעב המוני שגרם למותם של כחצי מיליון בני אדם. איל אף תקף את המפלגה על חוסר היעילות שלה והחל להעביר סמכויות ממנה לצבא. מאז מותו של איל בשנת 2011, בראש המפלגה עומד קים ג'ונג-און - בנו של המנהיג הקודם ונכדו של מייסד המפלגה.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי של המפלגה היא אידאולוגיית ג'וצ'ה- עליונות המנהיג האבסולוטי שהוא בעל תכונות מושלמות שלעולם לא טועה. בניגוד למרקסיזם הרואה את מלחמת המעמדות ככוח המניע של ההיסטוריה, המפלגה רואה באנושות ככוח המניע שלה. מעמד הפועלים אינו אינו יכול להתנהל ולהחליט לבדו, אלא רק באמצעות המנהיג העליון שמהווה את הנציג הלגיטימי היחידי של המעמד. המפלגה טרחה להדגיש את המסורת האידאולוגית של קוריאה וכי יש חפיפה מלאה בין פטריוטיות לקומוניזם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P parthenon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.