מפלגת הפעולה (איטליה)

מפלגת הפעולה
Partito d'Azione
מדינה	איטליה
שם רשמי	Partito d'Azione
תקופת הפעילות	14 ביוני 1942 – 25 באפריל 1947 (4 שנים ו־45 שבועות)
אידאולוגיות	רפובליקנית וליברלית-סוציאליסטית
אותיות	PdA

מפלגת הפעולה (באיטלקית: Partito d'Azione, PdA) הייתה בשנות ה-40 של המאה ה-20, מפלגה פוליטית ליברלית-סוציאליסטית (אנ'), רפובליקנית ואנטי-פשיסטית באיטליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסדה ב-14 ביוני 1942 על ידי לוחמים לשעבר של תנועת ההתנגדות האנטי-פשיסטית "צדק וחרות" (Giustizia e Libertà) (אנ'), ליברלים-סוציאליסטים ודמוקרטים-ליברלים. מבחינה אידאולוגית, הם היו יורשים של הסוציאליזם הליברלי (אנ') של קרלו רוסלי ושל המהפכה הליברלית של פיירו גובטי (אנ'), שכתביו דחו את הדטרמיניזם הכלכלי (אנ') המרקסיסטי ותמכו במאמץ לנצח במאבק המעמדי ובצורה חדשה של סוציאליזם, כיבוד זכויות האזרח ושינוי רדיקלי, הן במבנה החברתי והן במבנה הכלכלי של איטליה. החל מינואר 1943 פרסמה המפלגה עיתון מחתרתי בשם "איטליה החופשית" ("L'Italia Libera" (אנ')), בעריכת לאונה גינצבורג. באותה שנה, חברים במפלגה באו במגע עם השירותים החשאיים של בעלות הברית שהיו מוצבים בשווייץ הנייטרלית, בניסיון לגרום לבעלות הברית להימנע מהפצצות על איטליה ולהשיג תמיכה בוועדת השחרור הלאומית (אנ') שהייתה אמורה להנהיג את השלטון החדש באיטליה אחרי הפיכה נגד משטרו של מוסוליני.^[1]^[2]

במהלך מלחמת העולם השנייה, יחידת פרטיזנים של מפלגת הפעולה, בפיקודו של אדוארדו וולטרה, שפעלה במסגרת תנועת ההתנגדות האיטלקית (אנ'), ביצעה מספר התקפות על מחנה ריכוז 59 בסרביליאנו (אנ') שעל החוף הים האדריאטי. התקפות אלה אפשרו את בריחתם של מאות יהודים מהמחנה ומנעו את שילוחם למחנות ההשמדה של הנאצים. באותה תקופה יצרה המדענית ריטה לוי-מונטלצ'יני קשר עם חברי מפלגת הפעולה וסייעה להם בזיוף תעודות ובהשגת מסמכים למי שהיה זקוק להם.^[3]

מפלגת הפעולה הייתה חברה מרכזית בוועדת השחרור הלאומית (אנ'). לאחר שביתת הנשק בין איטליה לבעלות הברית ב-8 בספטמבר 1943, מפלגת הפעולה השתתפה באופן פעיל בתנועת ההתנגדות האיטלקית עם יחידות של תנועת "צדק וחרות" (Giustizia e Libertà) (אנ') בפיקודו של פרוצ'ו פארי. היא נקטה עמדה אנטי-מלוכנית ברורה והתנגדה לפלמירו טוליאטי וליוזמת סלרנו של המפלגה הקומוניסטית האיטלקית לגבי הממשל שלאחר המלחמה. המפלגה אימצה את סמל החרב הבוערת, ובתקופה שמייד לאחר המלחמה הצטרפה לממשלה ששמרה את תפקיד ראש הממשלה לפרוצ'ו פארי, מיוני עד נובמבר 1945.

הקונפליקט הפנימי במפלגה בין הקו הדמוקרטי-רפורמיסטי של אוגו לה מלפה (אנ') לבין הקו הסוציאליסטי של אמיליו לוסו (אנ') ותבוסתה בבחירות של 1946 גרמו לקריסת המפלגה. תרם לכך גם חוסר נכונותם של חברי המפלגה לשתף פעולה עם מפלגות פוליטיות מתחדשות "הנגועות בקשר עם הפשיזם". מפלגת הפעולה התפרקה סופית ב-25 באפריל 1947. הקבוצה העיקרית של חברים לשעבר, בראשות ריקרדו לומברדי (אנ'), הצטרפה אל המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית (אנ'), בעוד שקבוצת לה מלפה הצטרפה אל המפלגה הרפובליקנית האיטלקית (אנ').^[1]^[2]

David Ward, "Natalia Ginzberg's early writings in L'Italia Libera", In: Angela M. Jeannet, Giuliana Sanguinetti Katz, Giuliana Katz (eds.), Natalia Ginzburg: Voice of the Twentieth Century, University of Toronto Press, 2000, p. 46

מדיה וקבצים בנושא מפלגת הפעולה בוויקישיתוף