מקיצה
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
לחם שטוח, מזון  |
| מוצא |
בולגריה |
| מרכיבים עיקריים |
יוגורט |
  | |
מקיצה (בבולגרית: мекица; שפירושו "רכות") הוא מאכל בולגרי מסורתי העשוי מבצק לישה עם יוגורט ומטוגן בשמן עמוק.[1]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחידות המקיצה עשויות מקמח, ביצים, יוגורט, חומר התפחה, מים, מלח ושמן. בסרביה קוראים להם מקיקה (mekika), בעוד שבמקדונית נקראים mekica או pituljica. הם דומים ללנגוש ההונגרי[2] ולפודינג יורקשייר הבריטי. מקיצה היא בדרך כלל מנת ארוחת בוקר.
הכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפחת הבצק מחלקים אותו לכדורים קטנים, משטחים את הכדורים לעיגולים שטוחים ומטגנים בשמן. במתכונים מסוימים, ניתן להשתמש בשמרים, בסודה לשתייה, בחלב או ביוגורט. מתכון של העיר סיליסטרה כולל יוגורט וסודה, כפר ליד סטארה זאגורה משתמש בשמרים ויוגורט, ומתכון של אייטוס מציע שמרים וחלב. אחד המתכונים העתיקים ביותר הידועים מכיל רק שמרים, קמח, מלח וסוכר והוא משתמש במים כמרכיב הרטוב היחיד. מומלץ לעצב את המקיצה לפני הטיגון שלהם בידיים רטובות או משומנות, תוך שימוש לרוב בשמן צמחי.
בעת ההגשה, מקיצה לרוב מאובקת באבקת סוכר או מעוטרת בריבה, דבש או סירנה (גבינה בולגרית). אפשר לאכול את המנה גם עם יוגורט.[3]
במקדוניה הצפונית מכינים את המנה בשבוע שלאחר הולדת תינוק/ת. זה כמו חגיגה לתינוק/ת שזה עתה נולד/ה, המסורת אומרת שהמנה צריכה להיות בבית שבו התינוק יחיה, אבל כיום החגיגה הזו מתרחשת בעיקר במסעדות.
המנה פופולרית באזורי בולגריה, מקדוניה וסרביה והיא מאכל תרבותי נפוץ. השם נגזר מהשורש הסלאבי mek ("רך"), המתייחס למרקם המנה. הסיומת itsa היא סיומת נקבה בשפות הסלאביות. המאכל טעים ויש לו גם אותם מרכיבים כמו לחם שטוח נאן של תת היבשת ההודית, אבל ההבדל היחיד הוא שהנאן נאפה בתנור חימר מסורתי, הנקרא טנדור, בניגוד למקיצה שמטוגנת בשמן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת סוגי סופגניות
- רשימת מזונות מבצק מטוגן
- שלפק (Shelpek)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Българска национална кухня [Bulgarian national cuisine] (בבולגרית). София: Земиздат. 1983.
- ^ Mekitsas. Doryoku, 2012. Archived from the original on 2012-02-27.
- ^ Conor Ciaran. Waiting for Better Times. 3 Muses Books, SynGeo ArchiGraph. p. 164. ISBN 978-0-911385-29-8.