מרגרטה סטריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגרטה סטריאן
Margareta Sterian
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 16 במרץ 1897
בוזאו, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בספטמבר 1992 (בגיל 95)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מרגרטה ויינברג
תקופת הפעילות מ-1926
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנרגרטה סטריאן (בלידה-מרגרטה ויינברג) (ברומנית:Margareta Sterian - Margareta Weinberg, ‏ 16 במרץ 1897 - 9 בספטמבר 1992) הייתה ציירת, סופרת ומתרגמת יהודיה-רומניה. באמנות נחשבת לנציגה של הזרם האקספרסיוניסטי, ואחרי מותה רואים בה אחת האמניות הגדולות של רומניה במאה ה-20.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרטה ויינברג נולדה ב-1897 בעיר בוזאו ברומניה. אמה נפטרה בילדותה ומשום כך גודלה בהמשך על ידי סבתה. למדה בבית הספר התיכון האוונגלי בבוקרשט , שבו לימד את השפה הרומנית הסופר יואן סלאביץ' והמורה לציור שלה היה הצייר-החרט ריכרד קניזיוס. בחופשות הקיץ בבוזאו קיבלה שיעורי ציור מהצייר המקומי גורה מירצ'סקו.[1] בשנים 1929-1926 למדה ציור, ציור דקורטיבי והיסטוריה של האמנות באקדמיית רונסון בפריז, אצל רוז'ה ביסייר ואמדה דה לה פטלייר.[2] בו זמנית למדה בבית הספר של הלובר , בקורסים של לואי אוטקר (תולדות הציור) ופול ויטרי (תולדות הפיסול).[2]

הקריירה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובה לרומניה, בקיץ 1929 במסגרת הסמינר לסוציולוגיה, אתיקה ופוליטיקה של אוניברסיטת בוקרשט השתתפה במסע המונוגרפי בכפר דרגוש, בניהולו של הפרופסור דימיטריה גוסטי. בדצמבר אותה שנה השתתפה בתערוכה שאורגנה על ידי הסמינר, בה הציגה ששה דיוקנאות של איכרים וילדים מדרגוש. [1] בו זמנית בדצמבר 1929-ינואר 1930 הציגה ב"אולם מוצרט" בוקרשט תערוכה אישית ראשונה. הציגה בה ציורי נוף, של טבע דומם ו30 תמונות ממחזור הדיוקנאות "ילדי דרגוש". [1] סטריאן השתתפה בסלונים הרשמיים במסגרת התערוכות שאורגנו על ידי הקבוצות אמני אוונגרד "סינדיקט האמנויות היפות" , "אמנות חדשה" "קבוצתנו",קריטריון" ו"קונטימפוראנול". [2] ב-1932 לקחה חלק התערוכה השנתית הראשונה של קבוצת האוונגרד "Arta Nouă" (אמנות חדשה) לצדם של מרסל ינקו, אנרי דניאל, מקס הרמן מקסי ומיליצה פטראקשו. בנוסף הייתה חברה בקבוצת "קריטריון" שהוקמה ב-1933 על ידי אמנים מקבוצת "קונטימפוראנול" . בשנים 1936-1933 שיתפה פעולה סטריאן עם מרסל ינקו בעבודות קרמיקה ופרסקו במספר בניינים בבוקרשט. תערוכתה האישית השנייה בבוקרשט התקיימה ב-1933 בסטודיו "הספר". (Hasefer)

יחד עם מק קונסטנטינסקו, מקסי, מרסל ינקו, מיליצה פטראשקו ונינה ארבורה, השתתפה סטריאן בתערוכת האמנות המודרנית הרומנית שאורנגה ב-1934 ברומא על ידי פיליפו תומאזו מארינטי. ב-1935 הציגה תמונות בתערוכה השלישית של קבוצת "קונטימופראנול" לצידם של לאון זאק, ג'ורג'ו דה קיריקו ואחרים. עבדה בהמשך לתקופה כתפאורנית ויוצרת תלבושות במופעים הבלט "סימפוניית הריקוד" ו"פרלוד ספרדי" בבית האופרה בבוקרשט. הציגה בתערוכות רבות של אמנות רומנית בחוץ לארץ - ברומא, בודפשט, ז'נבה, פריז (1937), לידנשייד, כמו כן בתערוכות בינלאומיות חשובות בוורשה (1934), פריז, פראג (1962) מינכן (1968), איסטנבול (1967), לוזאן (1968) [2] דיסלדורף, בודפשט וכו'. בימי החוקים האנטישמיים ברומניה בשנים 1944-1940 סטריאן הציגה את יצירותיה בעילום שם או חתומות בראשי תיבות. האירוע האחרון שבה השתתפה בשמה האמיתי היה בסלון הסתיו הרשמי של 1940.

בתום מלחמת העולם השנייה התאפשר לה לשוב לתערוכות השנתיות והסלונים של רומניה, וכן בתערוכות של אמנות רומנת בבודפשט, ורדה, מוניך, ז'נבה, פריז ואיסטנבול.

המלומד יורדן קימט כתב עליה מאוחר יותר ב"ספר ידידיי"

הגברת הטובה ובעלת ההשראה של הדור שלה. האירה את המציאות שבה חיה, ציירה וכתבה באמצעת רוחניותה הלא מציאותית, החפה משגעונותיה השערורייתיים של התקופה

[1]

סגנונה של סטריאן שמר לאורך הזמן על רצף מבחינת טווח הצבעים והגישה הפלסטית השטוחה, אולם פיתחה צורות ביטוי וזוויות חדשניות שונות תוך מעבר מריאליזם לפעמים נאיבי, אל סימבוליזם. [3] היא ציירה סצנות עירוניות של יריד והמונים, תוך רגישות למנהגים ומסורות, אותם תיארה במבט נוסטלגי - כמו ב"חתונה יהודית" (1938-1937) [3] תמונותיה וציוריה נוטות לפנטסנטיות, בהשפעת שאגאל וגויה ומשייכות אותה לזרם האקספרסיוניסטי האירופי. [3]

פעילותה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרטה סטריאן פרסמה את קובץ שיריה הראשון ב-1945. אחר כך כתבה כמה קבצי פרוזה קצרה, למשל "זיכרונות מסע" (1971) ואת הרומן "טירת המים" (1972) שירה נקבצו בכרך (Soare difuz" (1979 - שמש דיפוזית)

תרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטריאן תרגמה מספרי ויליאם פוקנר, וולט ויטמן, יוג'ין או'ניל, כמו כן אנטוטלוגיות של שירה אמריקאית, פולנית ואירית. יחד עם המשוררת דוסה-צ'ארה-רוזנקרנץ פרסמה ב-1935 את האנטולוגיה "השירה הפולנית העכשווית"

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה נשואה פעמיים, קודם עם בנקאי מן העיר פלוישט ובפעם השנייה - עם פאול סטריאן, משורר, יועץ כלכלי ודיפלומט. התגרשה ולא התחתנה שוב.

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוקן
  • מטריה ירוקה
  • פרק בדרך להרלם
  • בלצ'יק
  • פרחים חרדים
  • המכונית האדומה
  • ג'ונגל של חלום
  • כלבי ים בזירה
  • יישוב בהר
  • מאחורי המסך
  • אצל הליצנים
  • אגרטל עם פרחים
  • שקיעה בדלתא של דנובה
  • סצנת קרקס
  • דרך ללא חזרה
  • איורים לספרו של וסילה וויקולסקו
  • בקרקס
  • אורות הכרך
  • פרחים
  • חתונה בחצר האחורית
  • נוף בצאפולוי
  • חתונה יהודית
  • הלאה
  • סויטה
  • פרחים
  • ללא כותרת
  • חג הפסחא סכפר
  • פרוכיה בהרים עם בתים צבועים
  • סצנה עם שני פרצופים
  • נוף עם מים
  • נוף
  • אביב
  • קרקס באוהל
  • מראה מהסטודיו של האמנית
  • הבת של פרעה
  • האזעקה
  • בריחת הכלה
  • יום ראשון בבריאזה
  • אגדת הדייג
  • בין הרי געש בוציים

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - פרס משרד האמנויות לציור
  • 1937 - מדליית ארד לציור בתערוכה הבינלאומית של האמנויות והתעשייה בפריז
  • 1985 - הפרס המיוחד של איחוד האמנים הפלסטיים ברומניה
  • יקירת העיר בוזאו.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - הצייר מירצ'ה ברזוקה הקים את קרן "מרגרטה סטריאן" המעניקה במוזיאון הלאומי לאמנות בבוקרשט פרסים על התערוכות הטובות ביותר של השנה, עבודות בתחום המוזיאוגרפיה ובאמנות הפלסטית

[4]

  • 2002 - בית הספר התיכון בעיר בוזאו קיבל את שמה

[5]

  • 2009 - יצירות שלה נתרמו על ידי העזבון שלה למוזיאון הלאומי לאמנות בבוקרשט ולהמוזיאון לאמנות בטימישוארה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945 - Poezii
  • 1969 - Poeme
  • Evocǎri de cǎlǎtorie 1970 (זיכרונות מסע)
  • Castelul de apă 1972 (טירת המים) - רומן
  • Din petece colorate - patch-work 1977 (מטלאים צבעוניים)
  • 1979 Oblice peste lume (אלכסונים על העולם) ספר אוטוביוגרפי
  • Poeme, imagini, proze 2004 (שירים, דימויים, פרוזות)

Ultimele sonete închipuite ale lui Shakespeare în traducere imaginară"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977- Olga Bușneag - Margareta Sterian, Meridiane, București
  • Constantin Prut Dicţionarul de Artă Modernă Editura Albatros, 1982, Bucureşti;

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]