מרדכי רוטנברג (אנטוורפן)
הרב מרדכי רוטנברג (ה'תרל"ב, 1872 - סיוון ה'תש"ד, 1944) היה רב קהילת "מחזיקי הדת" החרדית באנטוורפן וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נספה בשואת יהודי בלגיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקרקוב לר' נפתלי רוטנברג ואסתר שפרה לבית ליפשיץ. למד אצל ר' שלמה הלברשטאם בוישניצה, ולאחר מכן נסע ללמוד בישיבות הונגריה: אצל ר' משה גרינוואלד בקישווארדה (קליינווארדיין), אצל ר' חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בסיגט, אצל ר' נפתלי סופר בפצ'י-ניידורף (אנ') ולבסוף אצל ר' דוד פרידמן בדויטשקרויץ (צעהלים). בנוסף, היה נוסע לאדמו"רי גליציה ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, רבי יהושע רוקח מבלז ובנו רבי ישכר דב רוקח. נשא את שרה הנדיל, בתו של רבו הרב פרידמן. לאחר נישואיו התפרנס ממסחר ועסק בתורה, אך לאחר שלא צלח בעסקיו, נבחר לדיין ומורה צדק בצעהלים. התקבל לרבנות באושפיצין, אך סירב בשל מחלוקת שעוררה בחירתו מול המועמד השני.
בשנת ה'תרס"ה (1904) נבחר לכהן כרב בוודוביצה. בוודוביצה הייתה הקהילה היהודית מודרנית יותר, והדבר יצר חיכוך בין הרב רוטנברג השמרן חניך בתי המדרש ההונגריים, לבין ראשי הקהל. שיאה של המתיחות הגיע כאשר לקראת חגיגות יובל לקיסר פרנץ יוזף הוכנס לבית הכנסת עוגב. הרב רוטנברג סירב להשתתף באירוע, אפילו כשכל המוזמנים המכובדים חיכו לו. ראשי הקהל תבעו אותו לבית המשפט על ביזיון הממלכה, והוא זוכה. מתנגדיו הגישו ערעור ובית המשפט בלבוב מצא אותו אשם. הוא ערער לבית המשפט העליון בווינה, שזיכה אותו באופן סופי. באותה תקופה השתתף בוועידת קטוביץ שבה נוסדה אגודת ישראל[1].
בשנת 1912 (ה'תרע”ב), בעיצומם של ההליכים המשפטיים כנגדו, נבחר לכהן כאב בית דין בקהילה החרדית "מחזיקי הדת" באנטוורפן, בשל חולשתו של רב הקהילה נח צבי אולמן, ובעידודו. בשנת ה'תרע"ז נפטר הרב אולמן, והוא התמנה רשמית למלא את מקומו. בשנות מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את אנטוורפן. הוא חי עם משפחתו בדוחק בפרנקפורט על המיין, וסירב להצעת רבנות שם. לאחר המלחמה שב לקהילתו באנטוורפן, והשקיע מאמץ רב בשיקומה ובהרחבתה עבור הפליטים הרבים שהגיעו אליה. הוא היה מראשי אגודת ישראל בבלגיה, והיה חבר במועצת גדולי התורה. בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל, שנערכה במרינבד ב-1937 (אלול ה'תרצ"ז) נבחר כחבר מועצת גדולי התורה. כשהוצגה בכנסייה תוכנית ועדת פיל לחלוקת הארץ - היה ממייצגי העמדה המתנגדת לתמיכה בהקמת המדינה, אל מול עמדתם של אחרים, ובראשם נשיא הכנסייה הרב יהודה לייב צירלסון שייצג את המצדדים בתמיכה במאמצים להקמת מדינה[2][3].
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, פעל להצלת יהודים מהמדינות שתחת הכיבוש הנאצי, וסייע לפליטים היהודים מהן. מספר פעמים סירב להגר לארצות הברית, אף לאחר שהג'וינט שלח לו ויזה, משום שלא רצה לעזוב את בני קהילתו. כאשר מרבית יהודי אנטוורפן נמלטו לצרפת, הצטרף אליהם, וחזר לאחר הכיבוש הגרמני של צרפת.
הוא הובא למחנה המעבר מכלן, ומשם למחנה ויטל שבצרפת. משם גורש להשמדה בפולין.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיסו היה הרב ישכר שלמה טייכטל, רבה של פיישטיאני, מחבר "משנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה".
לרב רוטנברג ורעייתו נולדו 11 ילדים. שניים מתוכם נפטרו בילדותם. ביניהם:
- בנו הבכור ד"ר מנחם ברוך רוטנברג היה רופא ומעסקני אגודת ישראל[4][5].
- בנו הרב חיים יעקב רוטנברג היה רב באנטוורפן ובפריז. בנו הוא הרב מרדכי רוטנברג הממלא מקום אביו בפריז.
- בנו הרב יוסף יצחק היה ר"מ בישיבת מונטרה ועסקן ציבור.
- חתנו הרב חיים ברגר היה אב"ד במישוקולץ ואחרי השואה בארצות הברית וקנדה, בעל "אמרי חיים".
- בתו רעכיל (ריכא) נישאה לאליהו שטרנבוך מסנט גאלן שבשווייץ. במהלל השואה הייתה פעילה בהצלת יהודים. בין היתר ניסתה להציל את דודה הרב טייכטל, אך הוא סירב לעזוב את קהילתו[6].
ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו הוציאו נכדיו מרדכי יצחק צוקר ומרדכי רוטנברג מתשובותיו ודרשותיו בשם "יד מרדכי" (לייקווד, תשמ"ג).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר וונדר, "מאורי גליציה" חלק שישי, ירושלים תשס"ה, עמ' 1149 - 1151.
- דוד יעקובוביץ (עורך), "ספר זיכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא", גבעתיים-רמת גן, 1967, עמ' 35 - 36.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רשימת המשתתפים בועידת קטוביץ, שערים, 16 בנובמבר 1950
- ^ ראו: מרדכי רוטנברג, יד מרדכי, סימן נג, באתר היברובוקס
- ^ יוסף פונד, פירוד או השתתפות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ט, עמ' 114
- ^ ראו אודותיו: זושא ולטנר, "יודע ה' ימי תמימים", בתוך: "אור השבת" קובץ תורני, ירושלים 1987, עמ' קיז-קכד.
- ^ כרטיס הקבר של מנחם ברוך רוטנברג
- ^ מ. ורנר, "הרב ישכר שלמה טייכטהאל - תולדותיו ופועלו", בהרדצה לספר משנה שכיר על התורה תשס"ט, עמ' יד