מרוץ סמכויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מרוץ סמכויות הוא מונח משפטי המתאר מצב בו סכסוך בין שני בעלי דין יכול להידון בפני שני מוסדות שיפוט שונים ויש לבעלי הדין תחושה שהתוצאה תהיה תלויה במוסד שידון בסכסוך. במצב זה, נהוג שהמוסד הראשון אליו מובאת התביעה לדון בסכסוך הוא שידון בו ועל כן יש לבעלי הדין אינטרס למהר ולהגיש תביעה במוסד הנראה להם עדיף מבחינתם. בישראל מתייחס "מרוץ הסמכויות" לתחומים שונים ובהם הכרת אבהות וקביעת מעמד אישי, אך לרוב הוא מתייחס למחלוקות בין בני זוג הנמצאים בהליך גירושים, היכולות להידון בפני בית משפט לענייני משפחה או בפני בית דין רבני.

רקע: הסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, קיימות שתי סוגי ערכאות העוסקות בעניינים הנוגעים לגירושים, בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה.

לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, נישואים וגירושים של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, נמצאים בסמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים. בתי הדין מוסמכים לדון גם בעניינים שונים הנלווים לגירושים ו'כרוכים' עם תביעת גירושין, אך בנושאים אלו קיימת סמכות מקבילה למערכת האזרחית, ובפרט לבית המשפט לענייני משפחה. העניינים העיקריים המצויים בסמכות מקבילה של הערכאות הם: מזונות האישה, מזונות ילדים, משמורת ילדים וחלוקת רכוש.

תתכן הבחנה בין הערכאה הדנה לבין הדין שלפיו תדון. בהתאם לסימן 51 לדבר המלך במועצתו, בענייני המעמד האישי יחול הדין האישי (הדתי). כך למשל, מזונות הם חלק מענייני המעמד האישי, ועל כן, גם בית המשפט לענייני משפחה, כאשר הוא דן בתביעת מזונות, אמור להחיל את הדין הדתי. מאידך, חוקים טריטוריאליים (אזרחיים) כדוגמת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, עוסקים בנושאים שבסמכות בתי הדין, וממילא מחייב גם אותם. בבג"ץ בבלי פסק נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, כי פרט לענייני המעמד האישי, על בית הדין תמיד להחיל את הדין האזרחי. למרות זאת, במקרים רבים בתי הדין פוסקים לפי ההלכה תוך התעלמות מהוראות חוק אזרחיות[1]. כמו כן, ההחלה של הדין המהותי היא שונה[דרושה הבהרה]. בנוסף, הערכאות השונות אוטונומיות ביצירת סדרי דין - אופי הראיות הנדרש להוכחת טענות ואופן הגשתן. ההבדלים בסדרי הדין עשויים להשפיע על תוצאתו, וככאלה מהווים חלק ממרוץ הסמכויות.

המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר בני זוג נמצאים במצב העלול להוביל לגירושין, ובהגיעם למסקנה כי אין מנוס אלא לפנות לערכאה משפטית, ינסה כל אחד מהצדדים לפתוח את המאבק בעמדת פתיחה שתהיה נוחה לו. עורכי דין העוסקים בענייני אישות מנחים את לקוחותיהם בבחירת הערכאה המועדפת ומייעצים להם למהר ולהגיש את התביעה לאחת משתי הערכאות, לפני שיוקדמו בידי בן/בת הזוג. התפיסה הרווחת היא שלבעל, או לבן הזוג המעוניין בהתמשכות הקשר הזוגי, עדיף שעניינו ידון בפני בית הדין הרבני, ואילו לאישה, או לבן הזוג המעוניין בפירוק מהיר של המשפחה, עדיף שעניינו ידון בפני בית משפט למשפחה.

במקרים רבים פותחים שני בני הזוג בהליכים מקבילים, עם או בלי ידיעה מה עושה בן הזוג האחר. כך נוצרת כפילות סמכויות, ולשם כך נקבעו כללים מנחים מי תהיה הערכאה שתדון בעניין.

הלכת מרוץ הסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"פרשת 15 הדקות"[2] קבע בית המשפט מבחנים לעניין מרוץ הסמכויות. המבחן החשוב ביותר לקביעה היכן יידון סכסוך שהוגשו בעניינו תביעות לבית הדין ולבית המשפט הוא המבחן הכרונולוגי, היינו: הערכאה אשר אליה הוגשה התביעה בראשונה, תהיה הערכאה שתדון בעניין. בית הדין הרבני הגדול פסק שתביעות המוגשות באותו יום הן דינן כתביעות שהוגשו בעת ובעונה אחת, ואז יקדם במרוץ הסמכויות בית הדין, שסמכותו לדון בנושא הגירושין הכלול בתביעה היא ייחודית, ולא לבית המשפט שסמכותו היא שיורית. אולם דחה בג"ץ גישה זו, ופסק כי גם הפרש של כמה דקות לטובת ערכאה מסוימת, מספיק לצורך רכישת הסמכות. באותו פסק דין פסק בג"ץ שגם במקרה בו התביעה לבית הדין קודמת כרונולוגית, עדיפותו כפופה למבחני הכריכה. לבירור תוקף הכריכה לתביעת גירושין בבית הדין, נקבע מבחן התלוי בשלוש שאלות:

  1. האם תביעת הגירושין שהוגשה כנה? - האם קיימת עילת גירושין מבוססת לפי ההלכה.
  2. האם נעשתה כריכה כדין? - האם מדובר בנושאים הניתנים לכריכה? למשל מזונות ילדים (מזונות ילדים כן ניתנים לכריכה, ראו דנג"ץ 6454/14) וברית מילה אינם ניתנים לכריכה. האם התבצעה כריכה מפורשת?
  3. האם הכריכה עצמה כנה? - כריכה שאינה כנה, היא כזו המעלה כוונות טקטיות מצד בעל דין המבקש להיבנות מהכריכה.

אם התשובה לאחת השאלות היא שלילית, לא תינתן עדיפות לתביעה המוקדמת בבית הדין. בית הדין הרבני הגדול פסק שבאופן דומה חל מבחן הכנות גם על תביעות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה, כך שתביעה מוקדמת שאינה כנה לא תזכה לעדיפות. אולם בג"ץ, בפרשת 15 הדקות, דחה גישה זו וצמצם את הכנות הנדרשת בהגשת תביעה לבית משפט, כך שרק במקרה של חוסר תום לב דיוני, לרבות בהמצאה מאוחרת של מסמכי התביעה לנתבע, יש מקום להעניק את הסמכות לבית הדין למרות שהתביעה בבית המשפט לענייני משפחה הייתה מוקדמת יותר.

בבג"ץ פלמן[3], בית המשפט נדרש לשאלה של סמכות הדיון בכנות הכריכה עצמה. נפסק כי שתי הערכאות מוסמכות להכריע בשאלה. השופטת דורית ביניש הבחינה בין שני מצבים שונים:

  1. כאשר טרם התקבלה הכרעה בנוגע להתקיימות תנאי הכריכה - מסור בידי כל ערכאה שיקול דעת לעכב את הדיון על מנת לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת הסמכות.
  2. כאשר הוכרעה שאלת הסמכות על ידי אחת מן הערכאות - הערכאה השנייה לא תיזקק לתביעה. אין לאפשר קיומם של הליכים מקבילים, באותם הנושאים, בשתי ערכאות השיפוט.

השופטת ביניש הותירה מקום לחריגים, "טעמים מיוחדים", אשר בהתקיים אחד מהם, תוכל ערכאת שיפוט להיזקק לתביעה, על אף שהערכאה הנגדית הכריעה בשאלת הסמכות. טעמים מיוחדים אלו, הם מקרים בהם ערכאה כלל לא קיימה דיון בהתקיימות תנאי הכריכה, או לחלופין אם ההחלטה נגועה בפגם חוקי או יורדת לשורש הסמכות. כך למשל: בית דין קבע כי הכריכה כדין למרות שנכרך עניין שאינו ניתן לכריכה על פי טיבו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדשות כל הזמן, על מרוץ הסמכויות, 26.4.17
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 058/08
  3. ^ בג"ץ 8497/00 אירה פייג-פלמן נ' ג'אורג' פלמן, פ"ד נז(2) 118 (2003)