דורית ביניש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דורית ביניש
Dorit Beinisch.JPG
נולדה 28 בפברואר 1942 (בת 73)
מקום לידה תל אביב, ארץ ישראל
שופטת
בוגרת האוניברסיטה העברית
השתייכות
תקופת כהונה 25 בדצמבר 199528 בפברואר 2012
תפקידים בולטים

דורית בֶּינִיש (נולדה ב-28 בפברואר 1942) הייתה פרקליטת המדינה משנת 1989 עד 1995, שופטת בית המשפט העליון של ישראל מאז 1995, נשיאת בית המשפט העליון החל מ-14 בספטמבר 2006 וכלה ב-28 בפברואר 2012. החל ממאי 2013, מכהנת ביניש כנגידת האוניברסיטה הפתוחה.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורית ביניש נולדה ב-28 בפברואר 1942 בתל אביב, בת הזקונים של חוה ואהרן וֶרבָּה, שעלו מהעיר קובל שבפולין ב-1933, ולה אחות מבוגרת ממנה בכ-12 שנה. אביה, אהרן ורבה (נפטר ב-1981), היה בכיר בלשכת המס המרכזית של ההסתדרות ועסקן במפא"י. אמהּ, חוה ורבה לבית סֶיר (1909–1969), הייתה גננת, סופרת ילדים ועורכת, ממעצבי דמותו של החינוך לגיל הרך בישראל.
ביניש גדלה בתל אביב וסיימה שם את לימודיה התיכוניים בתיכון חדש. את שירותה הצבאי עשתה במחלקת ארגון באגף כוח אדם במטכ"ל והשתחררה בדרגת סגן ב-1962. למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון ב-1967 ותואר שני בהצטיינות ב-1971.‏[1] יחד איתה למד בעלה, יחזקאל ביניש, שהוא עורך דין עצמאי. לזוג שתי בנות, דניאלה ומיכל, וארבעה נכדים. אחותה, פנינה הררי, היא אלמנתו של מייק הררי, איש "ההגנה", הפלמ"ח, השב"כ והמוסד (בנה דור היה נשוי לללי שמר, בתה של נעמי שמר).

במשרד המשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התמחותה ביצעה במחלקת החקיקה של משרד המשפטים ובלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. עד 1969 כיהנה כעוזרת לפרקליט מחוז ירושלים.

ב-1970 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה. בתפקידה הראשון שם, כסגן פרקליט המדינה,‏[2] ייצגה ביניש את המדינה בעיקר בתיקים פליליים. ב-1976 מונתה לתפקיד מנהלת מחלקת הבג"ץ בפרקליטות המדינה. כחלק מתפקידה זה עסקה בסוגיית ההתנחלויות והגירושים שאירעו בסוף שנות ה-70.

בשנת 1982 נתמנתה למשנה לפרקליט המדינה ומיד מונתה כראש צוות אוספי החומר ליד ועדת כהן לחקירת אירועי טבח סברה ושתילה והייתה כפופה במשך חצי שנה (אוקטובר 1982 - פברואר 1983) ישירות לוועדה. ביניש הייתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדתם לדין.‏[3] במהלך המשפט ספגה איומים על חייה.‏[4] כן עמדה בראש צוות מיוחד שהכין את כתב האישום נגד מרדכי ואנונו.‏[5]

לביניש היה תפקיד מרכזי בחקירת פרשת קו 300, כשעמדה לצד היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, בדרישה לחקור עד תום את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה, לאחר שנתגלה לפרקליטות שהם הרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם בנוגע לכך ושיבשו ראיות. זמיר וביניש התעמתו גם עם הממשלה, שהתנגדה להעמדת אנשי השב"כ לדין.

בנוסף, ייצגה את המדינה בכל הקשור לפסילת מפלגתו של מאיר כהנא, וייצגה את המדינה בענייני האינתיפאדה שאך פרצה.

פרקליטת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת 1989 מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה, על ידי שר המשפטים דן מרידור, והייתה לאשה הראשונה בתפקיד זה. בין האירועים המרכזיים שליוו את תקופת כהונתה כפרקליטת המדינה, ניתן למנות את העמדתו לדין של אריה דרעי באשמת קבלת שוחד. לאחר הגשת כתב האישום גרסה ביניש שעל דרעי להתפטר מכהונתו בממשלה, עמדה שנתקבלה על ידי חמשת שופטי בג"ץ שדנו בנושא ובניגוד לעמדתו של ראש הממשלה יצחק רבין שרצה בהשארותו בממשלה כל עוד לא הורשע.

בשתי פרשות ציבוריות נחקקה דמותה הציבורית של ביניש כמי שאינה מתפשרת על עמדותיה אף כנגד הממונים עליה, ואף הבכירים ביותר. בעת גירוש פעילי החמאס ללבנון התנגדה ביניש נחרצות למהלך וסרבה לייצג את המדינה בסוגיה בפני בית המשפט הגבוה לצדק ולאחר משבר מניות הבנקים בשנת 1983 דרשה להעמיד את ראשי הבנקים לדין על ויסות מניותיהם. בשתי פרשות אלו יצאה ישירות כנגד עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה לא אחת לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול בחיילים חריגים, ירי ברעולי פנים ומאסר של פלסטינים ללא משפט.

במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה אשרה, כמקובל בהפעלת סוכן, לסגור לאבישי רביב תיקים פליליים שנפתחו נגדו. בשנת 1999 התפרסם פרוטוקול, שכונה מסמך רביב, של אחת הישיבות עם השב"כ בו נכתב: "הוא [אבישי רביב] היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית ביניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על­ יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס". בעקבות פרסום הפרוטוקול נשמעו קולות בימין שעל ביניש להשעות עצמה מכס השיפוט, וחבר הכנסת אמנון רובינשטיין כינס את ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת לדון בנושא. בפרקליטות נטען שדבריה של ביניש לא הוצגו נכונה בפרוטוקול. לאחר שנבחרה לבית המשפט העליון, המחליפה שלה בתפקיד פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הואשמה על ידי חבר הכנסת מיכאל איתן כי חיפתה על מעורבותה של ביניש בהפעלה לא ראויה של אבישי רביב, בשל ידידותן.‏[6][7]

במסגרת פרשת "החשבוניות הפיקטיביות" בליכוד מ-1988, הגישה הפרקליטות בראשות ביניש ב-1991 כתבי אישום נגד בכירים בליכוד.

שופטת בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993, בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה, נשקל מינויה של ביניש כשופטת בבית המשפט העליון, בוועדה לבחירת שופטים בראשותו של שר המשפטים, דוד ליבאי. בשל התנגדות של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, נדחתה מועמדותה בהצבעה על חודו של קול, ברוב של חמישה (שלושת השופטים בראשות שמגר, ושני נציגי לשכת עורכי הדין) נגד ארבעה (הפוליטיקאים).

לקראת סוף שנת 1995 הועלתה בשנית מועמדותה של ביניש בפני הוועדה שבראשה עמד אהרון ברק שהחליף את שמגר, והפעם הוועדה הצביעה פה אחד בעד מינויה כשופטת בבית המשפט העליון, וב-25 בדצמבר 1995 היא נכנסה לתפקידה.

ביניש כיהנה כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת השבע עשרה. בבחירות אלה לא קיבלה ועדת הבחירות החלטה בדבר פסילת רשימות לכנסת, ולכן עיקר פעילותה התמקדה בתעמולת הבחירות.

הדרך לנשיאות בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו של השופט מישאל חשין, ב-16 בפברואר 2006, התפנה כיסאו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בגלל הוותק שלה, ביניש אמורה הייתה לקבל את התפקיד, אולם הוועדה לבחירת שופטים לא כונסה במשך חודשים רבים ומשרת המשנה לא אוישה, עד מינויה של ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בכך היא הייתה הראשונה להחזיק בתפקיד נשיא בית המשפט העליון מבלי לכהן קודם כמשנה לנשיא.

מינויה הצפוי לנשיאת בית המשפט העליון לא עבר בצורה חלקה, שכן חיים רמון שהתמנה לשר המשפטים בתחילת מאי 2006 הודיע שהוא לא מקבל את שיטת הסניוריטי, למרות שהוא עצמו רואה את ביניש כמועמדת הראויה לתפקיד. אולם כאשר רמון נאלץ להתפטר והוחלף על ידי מאיר שטרית, הודיע האחרון שהוא דבק בשיטת הסניוריטי. וכך, למרות התנגדות מסוימת לשיטת הסניוריטי מצד מספר אישים, בהם אמנון רובינשטיין וראובן ריבלין, החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד ב-7 בספטמבר 2006 על אישור מינויה לנשיאות בית המשפט העליון והיא נכנסה לתפקיד ב-14 בספטמבר 2006, עם פרישתו של הנשיא הקודם, אהרן ברק.‏[8]

לקראת מינויה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בקשה ביניש מחיים רמון לסיים את כהונתו של מנהל בתי המשפט השופט בעז אוקון, על פי סיכום שהיה לה לטענתה עם אהרן ברק שאוקון לא ימשיך לכהן כאשר היא תהיה לנשיאה. רמון סירב למלא את בקשתה של ביניש, אולם אוקון הודיע מיוזמתו על התפטרותו,‏[9].

נשיאת בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ההשבעה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, בטרקלין שאגאל בכנסת ירושלים, 14 בספטמבר 2006
Cquote2.svg

תקופת הנשיאות שלי לא קלה. אני מאלה שלא מספיק להם שיקבלו את דעתם, אני רוצה שידעו שאני גם צודקת.

Cquote3.svg
– הילה רז, אהרון ברק: "השופטים הם אוסף של פרימדונות ובלרינות", 8 במרץ 2009, TheMarker

דורית ביניש היא האישה הראשונה (וגם ילידת הארץ הראשונה) בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, אותו מילאה במשך 6 שנים, עד הגיעה לגיל הפרישה לשופטים לפי החוק.

בשנה הראשונה לנשיאותה, נקלעה לעימות עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, שהחל בשורה של רפורמות במערכת המשפט. ביניש הביעה התנגדות לשינויים המוצעים. בכנס של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה אמרה: "החקיקה המוצעת כיום על ידי שר המשפטים היא שטחית, ללא קיום הליך ציבורי ודיון מקיף ומעמיק, ומתעלמת מהיעדרה של מגילת זכויות שלמה".‏[10] בכנס של הפורום למשפט ולחברה של מכללת נתניה אמרה על עימות זה: "כל יום אנחנו קוראים כותרות בעיתונים שמציגות מאבק ביני לבין פרידמן. כאילו אנחנו קוראים פרק באיזו טלנובלה".‏[11]

אחד משיאי העימות היה בספטמבר 2008 כאשר בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, התנגדה ביניש לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים בטענה כי לוועדה אין סמכויות בזמן ממשלת מעבר. כל חברי הוועדה למעט נציגי בית המשפט העליון התנגדו למהלך זה. בתגובה הזכיר פרידמן כי ביניש עצמה מונתה לבית המשפט העליון בזמן ממשלת מעבר שהתקיימה לאחר רצח יצחק רבין‏‏.‏[12] בסופו של דבר מרבית הרפורמות שתכנן פרידמן במהלך כהונתו לא יצאו אל הפועל לאחר שאהוד אולמרט התפטר והממשלה הוחלפה, מה גם שהוועדה לא בחרה שופטים חדשים עד מינויה של הממשלה ה-32.

בינואר 2010, במהלך דיון בבית המשפט העליון, נפגעה ביניש בפניה לאחר שאדם שנכח באולם השליך לעברה זוג נעליים בשל כעסיו על מערכת המשפט ועל פסיקות בסכסוך בינו לבין אשתו. ביניש, שנחבלה קלות בפניה טופלה וחזרה לאחר שעה קלה לכס השיפוט, כדי להמשיך בדיון. הקהל הרב שהיה באולם קם על רגליו והריע לה ממושכות, דבר שאינו חזיון רגיל באולם בית המשפט העליון.‏[13] זורק הנעל הורשע בגרימת חבלה חמורה, בהיזק בזדון וזילות בית המשפט ונידון ל-3 שנות מאסר.

פסקי דין עיקריים כשופטת בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעניין פלונית‏[14] קבעה כי זכויות ההורים בחברה הישראלית לגדל ולחנך את ילדיהם אינן זכויות מוחלטות. על-כן, ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח; ולכן מדובר בשיטת חינוך אשר אסורה בחברה הישראלית. פסק הדין נתפס בקהילה המשפטית כאחד מהשנויים ביותר במחלוקת שנתנה ביניש, בהיותו מאפשר, למעשה, הרשעתם בפלילים של הורים המכים את ילדיהם מכה קלה.‏[15]
  • בעניין ארגון מגדלי העופות בישראל‏[16] ציינה כי על הכנסת לצמצם את השימוש במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים בשל הבעייתיות הרבה הכרוכה בהליכי חקיקתו, הפוגעים בהליך הדמוקרטי התקין.
  • בעניין התנועה לאיכות השלטון[17] אשר עסק בפרשת צחי הנגבי שנגדו התנהלה חקירה פלילית בהיותו השר לביטחון-פנים פסקה כי חקירות פליליות שנסגרו ללא אישום עשויות למנוע מאדם מינוי לשר לביטחון פנים; חקירה נמשכת מחייבת שלא יכהן כשר לביטחון פנים למשך כמה שנים.
  • בעניין רודריגז‏[18] קבעה כי ניתן להכיר ב"גיורי קפיצה" כעלייה לישראל לצורך חוק השבות.
  • בעניין עדאלה[19] קבעה (בהסכמה עם הנשיא אהרן ברק) כי הוראות "נוהל שכן" פגומות וגורמות להפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. בשל אי חוקיותם הייתה שותפה להרכב השופטים אשר פסל את ההוראות.
  • בעניין יששכרוב‏[20] קבעה כי ניתן לפסול ראיה שהושגה "שלא כדין" ובמקרה הספציפי אף קבעה כי יש לפסול את ההודאה מחמת הפגיעה בזכות החוקתית להיוועץ בעורך דין.

פסקי דין בולטים בתקופת כהונתה כנשיאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בג"ץ 5277/07 מרזל נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים
בפסק הדין קבעה ביניש כי על המשטרה לנקוט בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה כדי לאפשר לחברי הקהילה הלהט"בית לקיים את מצעד הגאווה בירושלים, על בסיס זכותם לחופש ביטוי.
  • בג"ץ 8414/05 יאסין נ' ממשלת ישראל
בפסק הדין נקבע כי תוואי גדר ההפרדה באזור בילעין אינו מידתי מן הטעם שפגיעתו בתושבים הפלסטינים ואדמותיהם עולה על התועלת הביטחונית המתקבלת ממנו, ועל כן התבקשה המדינה לשקול מחדש חלופה פוגענית פחות לתוואי.
  • בג"ץ 9132/07 אלבסיוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.1.2008)
הנשיאה ביניש קבעה כי בכפוף לקיום חובותיה ההומניטריות, לא מוטלת על מדינת ישראל חובה לאפשר העברת כמות בלתי מוגבלת של חשמל ודלק לרצועת עזה, בנסיבות בהן חלק ממוצרים אלה משמש בפועל את ארגוני הטרור למטרת פגיעה באזרחי ישראל.
  • ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל (11.6.2008)
בית המשפט קבע כי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 הינו חוקתי, בכפוף לפרשנות מצמצמת המפחיתה את הפגיעה בזכויות אדם. כך למשל, נקבע כי החוק לא יחול על אזרחי ישראל ותושביה, אלא רק על גורמי חוץ המסכנים את ביטחון המדינה.
  • דנ"פ 10987/08 מדינת ישראל נ' כהן
הנשיאה ביניש קבעה כי על רקע מגמת ההפרטה השוררת היום בשירות הציבורי בישראל, אין מניעה להחיל על עובדי קבלן כח אדם את עבירת השוחד. בפסק הדין עוצבו גבולות הפרשנות התכליתית בדין הפלילי.
  • בג"ץ 4124/00 יקותיאלי ז"ל נ' השר לענייני דתות
הנשיאה ביניש קבעה כי יש לבטל סעיף תקציבי הקבוע מכוחו משולמת גמלת הבטחת הכנסה לאברכי כוללים, מן הטעם שהוא פוגע בעקרון השוויון באופן שאינו מידתי. הנשיאה ביניש עמדה על תכונותיו הייחודיות של חוק התקציב השנתי, וקבעה כי בנסיבות מסוימות, הוראה בחוק התקציב שעומדת בסתירה להוראה בחוק יסודות התקציב, לא תוכל לעמוד.
  • בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי
הנשיאה ביניש קבעה כי שלילה אוטומטית של גמלת הבטחת הכנסה בהישען על אחזקה או שימוש ברכב, פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות לקיום מינימלי בכבוד, והורתה על ביטול ההסדר החוקי שעיגן זאת. בפסק דין זה הורה בית המשפט לראשונה על ביטול סעיף חוק בהישען על פגיעה בזכות חברתית-כלכלית, תוך דחיית טענות המדינה כי יש לבחון פגיעה בזכויות אלו באופן שונה מן הזכויות האזרחיות-פוליטיות המוכרות בשיטתנו.
  • בג"ץ 8300/02 גדבאן נסר נ' ממשלת ישראל
הנשיאה ביניש קבעה כי מתן הטבות מס על בסיס רשימת שמות יישובים ללא קריטריונים ובאופן שרירותי, מנוגדת לעקרון השוויון החוקתי. בכלל זה, הורתה הנשיאה על הוספת מספר יישובים מן המגזר הערבי והדרוזי לרשימת הזכאים להטבות המס.
  • בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל
הנשיאה ביניש קבעה כי חוק גיוס בחורי ישיבות הסדר (המוכר כ"חוק טל"), לא הגשים את תכליתו ואינו יכול לעמוד נוכח הפגיעה בעקרון השוויון בחלוקת הנטל הטמונה בו. קביעה זו נתגבשה לאחר בחינה מקיפה של הנתונים שהגישה המדינה, מהם עלה כי במהלך מספר שנים בהן הופעל החוק לא ניתן היה להצביע על עלייה משמעותית בהיקף המתגייסים לצבא ולשירות האזרחי בקרב האוכלוסייה החרדית.
  • רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל
הנשיאה ביניש קבעה כי שוטר המבקש לערוך חיפוש על גופו של אדם ללא חשד סביר לביצוע עבירה, יכול לעשות כן רק בכפוף לקבלתה של הסכמה מדעת, היינו הבהרה מפורשת לאותו אדם כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא ייזקף לחובתו.
  • בג"ץ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ
בפסק הדין דנה הנשיאה ביניש בתביעה של עובדת ששכרה היה נמוך ב-35% משכרו של גבר שביצע אותה עבודה אצל אותו מעביד. הנשיאה ביניש קבעה כי בנסיבות אלה קמה לעובדת עילת תביעה חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, וכי העובדה שהעובדת ביקשה מלכתחילה מהמעביד שכר נמוך יותר אינה יכולה לשמש כהגנה מפני התביעה נוכח הפערים ביכולת המיקוח בין גברים לנשים, שאיתם נועד חוק שכר שווה להתמודד. כמו כן, קבעה הנשיאה ביניש כי כאשר הצליחה העובדת להוכיח את עילת התביעה שלה לפי חוק שכר שווה עובר למעביד הנטל להוכיח כי הוא לא הפלה את העובדת מחמת מינה. אם לא יעמוד המעביד בנטל זה, הוא עלול להיות חייב בפיצוי העובדת גם לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שמאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי בשל הפלייה מחמת מין ללא הוכחת נזק.
  • בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח נ' משטרת ישראל
זהו פסק הדין האחרון שהנשיאה בדימוס ביניש כתבה, שניתן ביום האחרון בו עוד הייתה יכולה לחתום על פסקי דין. פסק הדין עסק בחוקתיות של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת). ביניש קבעה שהחוק חוקתי, אם כי הורתה על פרשנות מצמצמת של כמה מההסדרים שיש בו. ששת השופטים האחרים הצטרפו לעמדתה, למעט השופט חנן מלצר, שחלק על עמדתה בקשר לחסיון עיתונאי.

תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010 הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. במאי 2012 הוענקו לדורית ביניש תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר "עמית כבוד" מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה.

בחודש נובמבר 2012 הוענקו לדורית ביניש תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע ברחובות ותואר דוקטור לשם כבוד מטעם קמפוס היברו יוניון קולג' בירושלים.

ביניש נושאת בתואר קצינה בלגיון הכבוד הצרפתי, תואר שהוענק לה בדצמבר 2012.‏[21] במאי 2013 קבלה את עיטור "יקיר ירושלים" "על שנים רבות של קידום ערכי הצדק, על אבטחת אמונו של הציבור במערכת החוק והשיפוט ועל ביצור מעמדה של ירושלים כהיכל המשפט בישראל".‏[22] ב 13 ביוני 2013 הוענק לשופטת ביניש אות "עמית כבוד" מטעם המכללה האקדמית תל אביב-יפו.

במאי 2013 מונתה לנגידת האוניברסיטה הפתוחה וראש מועצת האוניברסיטה.‏[23]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דורית ביניש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטת ירושלים, דבר, 30 ביוני 1971
  2. ^ כתב אישום נגד חשוד בעסקות במטבע חוץ בסך 4 מליון דולר, דבר, 25 באוקטובר 1971
  3. ^ ברוך מאיריהעונשים שהוטלו על חברי המחתרת היהודית היו קלים, מעריב, 29 באוגוסט 1985
  4. ^ פרופיל, דורית ביניש, באתר news1
  5. ^ ברוך מאירי ואיה אורנשטיין, כתב האישום נגד ואנונו יוגש רק בשבוע הבא, מעריב, 25 בנובמבר 1986; המשך
  6. ^ יואב יצחק, הדיווח השגוי של עמי אילון, באתר nrg
  7. ^ מנחם רהט ויהודה גולן, הפרקליטות: בייניש לא אמרה את שיוחס לה; הימין: שתשעה עצמה, באתר nrg
  8. ^ אברהם זינו, דורית בייניש נבחרה לנשיאת ביהמ"ש העליון, באתר ynet‏, 7 בספטמבר 2006
  9. ^ יובל יועז, ביניש נפטרה מהם, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
  10. ^ יובל יועז, ביניש: בית המשפט הוא לא הבעיה היחידה, באתר הארץ, 15.11.07
  11. ^ אבירם זינו, ביניש: אפשר לחשוב שאני מככבת בטלנובלה, באתר ynet, ‏23.11.07
  12. ^ ‏אביעד גליקמן, פרידמן תוקף: ביניש מונתה בזמן ממשלת מעבר, באתר ynet, ‏22.09.08
  13. ^ אביעד גליקמן, נעל נזרקה על ביניש בביהמ"ש, משקפיה נשברו, באתר ynet‏, 27 בינואר 2010
  14. ^ ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145 - ניתן 25.1.2000
  15. ^ לסלי סבה, "'חשך שבטו' בהוראת בית המשפט: הרהורים בעקבות מהפך משפטי", בספר: מ' חובב, ל' סבה ומ' אמיר (עורכים), מגמות בקרימינולוגיה: תאוריה, מדיניות ויישום, תשס"ג, ע' 425.
  16. ^ בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 - ניתן 27.9.2004
  17. ^ בג"ץ 8192/04 התנועה לאיכות השלטון נ' ראש-הממשלה, פ"ד נט(3) 145 - ניתן 1.11.2004
  18. ^ בג"ץ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביינו נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412 - ניתן 31.3.2005
  19. ^ בג"ץ 3799/02 עדאלה נ' אלוף פיקוד המרכז - ניתן 6.10.2005
  20. ^ ע"פ 5121/98 טוראי רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי – ניתן 4.5.2006
  21. ^ ביטאון דיאלוג, מס' 44 נובמבר-דצמבר 2012
  22. ^ אתר העירייה
  23. ^ ‫שירות גלובס, ‏דורית ביניש נכנסת לתפקיד נגידת האוניברסיטה הפתוחה, באתר גלובס, 23 במאי 2013‬


דגל ישראל
נשיאי בית המשפט העליון
משה זמורה · יצחק אולשן · שמעון אגרנט · יואל זוסמן · משה לנדוי · יצחק כַּהן · מאיר שמגר · אהרן ברק · דורית ביניש · אשר גרוניס · מרים נאור האומות המאוחדות
פרקליטי המדינה

חיים כהןארווין שימרוןקולין גילוןצבי בר-ניבגבריאל בךיונה בלטמןדורית בינישעדנה ארבלערן שנדרמשה לדורשי ניצן

יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
מנחם דונקלבלוםיצחק אולשןשמעון אגרנטיואל זוסמןצבי ברנזוןמשה לנדויאלפרד ויתקוןחיים כהןאליהו מנימשה עציונייצחק כהןמאיר שמגרגבריאל בךמרים בן-פורתאליעזר גולדברגאברהם חלימהתיאודור אוראליהו מצאמישאל חשיןדליה דורנריעקב טירקלדורית בינישאליעזר ריבליןאילה פרוקצ'יהמרים נאוראליקים רובינשטייןסלים ג'ובראן Knesset building.jpg