משה העליון

משה העליון
Μοσέ Αελιόν
Moshe Ha-Elion

לידה	26 בפברואר 1925 סלוניקי, יוון
פטירה	1 בנובמבר 2022 (בגיל 97) ישראל
מדינה	יוון, ישראל
שפות היצירה	לאדינו, עברית, יוונית

משה העליון (ביוונית: Μοσέ Αελιόν;‏ 26 בפברואר 1925 – 1 בנובמבר 2022) היה ניצול השואה, משורר, מתרגם וסופר. הוא שרד את אושוויץ, צעדות המוות, מאוטהאוזן, מלק ואבנזה. בדרכי תנועת הבריחה הגיע לארץ עם אונית המעפילים ווג'ווד. הוא חיבר ספר זיכרונות, "מיצרי שאול" (Meizarey Sheol), שנכתב במקור בעברית ותורגם לאנגלית כ"מיצרי הגיהנום: כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאצים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה". הוא כתב שירים בלדינו שהתבססו על קורותיו במחנות הריכוז וההשמדה ובצעדות המוות: "La djovenika al lager",‏ "Komo komian el pa" ו-"En marcha de la muerte", שפורסמו בלדינו ועברית תחת הכותרת "En los Kampos de la Muerte". העליון תרגם את האיליאדה ואת האודיסיאה מאת הומרוס ללאדינו.

קורות חיים

משה העליון נולד בסלוניקי, יוון, ב-26 בפברואר 1925 למשפחה יהודית ספרדית מהמעמד הבינוני. סבו היה רב ואביו, אליהו, עבד כמנהל חשבונות בחנות. אמו רחל הייתה עקרת בית. בבית המשפחה דיברו לאדינו ומחוץ לבית דיברו יוונית. העליון למד גם עברית. למד בבית הספר היסודי "תלמוד תורה" של הקהילה היהודית בסלוניקי (מנהל בית הספר היה דודו) ולאחר מכן המשיך את לימודיו בגימנסיה יוונית ציבורית בסלוניקי.

בקיץ 1942 החלו הנאצים לעצור את יהודי סלוניקי. ב-11 ביולי 1942 הצטוו כל הגברים היהודים בגילאי 18 עד 45 להתרכז בכיכר העצמאות בסלוניקי לצורך "רישום". בכיכר סבלו היהודים מהשפלות. הגרמנים אילצו אותם להתעמל במזג האוויר החם ולא אפשרו לשתות מים. העליון ושאר קהילת יהודי סלוניקי קיבלו הודעה כי הם יגורשו ליישוב מחדש בפולין. אחר כך נצטוו היהודים לענוד טלאי צהוב ואולצו לעבור לשני הגטאות בעיר, אחד במזרח סלוניקי ואחד במערב, שנקרא גטו הברון הירש, בסמוך לקווי הרכבת.

באושוויץ

ב-4 באפריל 1943 הצטוו משה ומשפחתו (אמו ואחותו, שני סבו מצד אמו של משה, דודו עם אשתו וילדם בן השנה) להגיע לגטו הברון הירש. הם ארזו את המזוודות שכללו ביגוד חם שקנו במיוחד למגורים בפולין, השאירו את המפתחות אצל שכניהם הלא יהודים ועברו לגטו הברון הירש.

ב-7 באפריל 1943 הועבר עם משפחתו בקרונות משא עמוסים באנשים לאוושוויץ, נסיעה שארכה שישה ימים ולילות. את הגירוש תיאר בשירו "La djovenika al lager". בלילה של 13 באפריל הגיעו לאושוויץ. אמו ואחותו של משה נרצחו בתאי הגזים מיד עם הגעתן. סבו וסבתו, אשת דודו ובנו בן השנה נרצחו גם הם עם ההגעה. דודו של משה נרצח באושוויץ כעבור כמה חודשים.

העליון קועקע באושוויץ וקיבל את המספר 114923 על זרועו השמאלית. הוא עבד בעבודות כפייה באושוויץ כ-21 חודשים, עד 1945. ”אושוויץ היה גיהנום... זה היה מקום שמעולם לא ידעת אם אתה עומד להיות בחיים ברגע הבא. מקום בו ילדים לא יכלו לחיות... הם נידונו למות, כמו גם אימותיהם. רק אלה שיכולים לעבוד יכלו לחיות זמן מה. השאר, עד מוות”, אמר.

צעדות המוות

ב-21 בינואר 1945 אולץ העליון, יחד עם אלפי אסירים נוספים, לצעוד בצעדות המוות. הוא תיאר את צעדת המוות בשירו "En marcha de la muerte". מדי פעם יכול היה לשמוע את היריות בקורבנות שלא יכלו ללכת יותר. ביום השני הגיעו לתחנת רכבת. האסירים הוכנסו לקרונות משא ללא מים או אוכל. אחרי שלושה ימים הם הגיעו למאוטהאוזן.

במחנות הריכוז מאוטהאוזן, מלק, אבנזה

משה נאלץ לעבוד במחנה הריכוז מאוטהאוזן ואז הועבר למלק, שם היה לפועל כפייה בבית חרושת לחימוש, בתוך ההרים, במנהרות. כאשר התקרבו בעלות הברית למחנות, לקחו הגרמנים את האסירים על הדנובה בסירות קטנות לעיר לינץ ואז, לאחר ארבעה ימים ברגל, למחנה הריכוז אבנזה. בשירו "Komo komian el pan", כתב כי במהלך שנותיו כאסיר במחנות הריכוז הנאציים הבטן תמיד "בכתה".

לאחר השואה

ב-6 במאי שוחרר. לאחר השחרור החליט העליון יחד עם קבוצת חברים מסלוניקי לחזור הבייתה ליון. בדרך הם נפגשו עם חיילי הבריגדה ששכנעו אותם לעלות לישראל והעבירו את הקבוצה לאיטליה. מסע הבריחה באיטליה עבר בערים: ווילך, אודינה, מסטרה בארי, סנטה מריה דה בניו ומשם לרומא. הקבוצה הייתה אמורה לעלות על האונייה לה ספציה, אך זו נתפסה בנמל. לבסוף, ביוני 1946 העפיל העליון לארץ ישראל על סיפון האוניה וודג'ווד, לאחר שהייה של שנה אחת בדרום איטליה. האונייה נתפסה על ידי הצבא האנגלי והעליון נכלא עם המעפילים האחרים למשך חודש במחנה מעצר בריטי.

לאחר קום המדינה התגייס העליון לצה"ל ושובץ בחיל התותחנים. הוא שירת בסוללת תותחי 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יק") בחזית הצפון במלחמת העצמאות. ב-1950 סיים בהצטיינות קורס קצינים. הוא שירת בגדוד מרגמות 332, בבה"ד 9, בעוצבת עמוד האש ושימש מפקד גדוד איכון. בשנת 1970 פרש מהצבא בדרגת סגן אלוף. בעת ששירת בכוחות המילואים, התקדם לדרגת אלוף-משנה.

העליון עבד במשרד הביטחון הישראלי והיה תחילה עוזר ואז ראש יחידה מבצעית. לאחר מכן היה עובד ציבור.

ספר שיריו "En los Kampos de la Muerte" בלדינו חתום על ידו

בעל תואר ראשון באמנות (BA) ותואר שני (MA) במדעי הרוח מאוניברסיטת תל אביב.

פעילותו בארגון עולי סלוניקי ויד ושם

העליון היה נשיא "Asosiasión de los Reskapados de los Kampos de Eksterminasión, Orijinarios de Grecha en Israel" (ארגון ניצולי השואה מיוון בישראל) בין השנים 2001 עד 2015. לפני כן, ובמשך 25 שנה, הוא היה חבר באגודה וסגן נשיא. לאחר 2015 הוא קיבל את תואר נשיא הכבוד של האגודה. העליון היה חבר במועצת המנהלים של יד ושם למעלה מעשר שנים. היה נשיא כבוד של מרכז מורשת הקהילות סלוניקי ויוון. משה העליון חזר לאושוויץ מספר פעמים במטרה להנציח את קורבנות השואה. במארס 1987 ביקר במוזיאון המחנה עם בתו, קבוצת ניצולים אחרים וצוות רדיו של תחנת הרדיו הישראלית "גלי צה"ל".

העליון היה בין מדליקי המשואה בטקס הדלקת שש המשואות בשנת 2017.

פרסים

• יוני 2021 – פרס מפעל חיים, מהראשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

יצירתו

בשנת 1992 פרסם העליון אוטוביוגרפיה בשם "מיצרי שאול", שנכתבה בעברית ותורגמה לאנגלית בשנת 2005 עם הכותרת "מיצרי הגיהנום", כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה.

בשנת 2000 פרסם את En los Kampos de la Muerte, טקסט פיוטי ואוטוביוגרפי שנכתב בלדינו והורכב משלושה שירים גדולים מאוד: "La djovenika al lager" (המוקדש לאחותו); Komo komian el pan"; ו-"En marcha de la muerte" (שיר המתאר את צעדות המוות). מלווה בתרגום של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2003 פרסם את יצירתו בלדינו "בשדות מואב ופלשת" המכיל את המחזה "בלעם" ואת הפואמה "שמשון" בכותר אחד. מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2015 סיים לתרגם ללדינו, תוך שמירה על הקצב האקסה-דקטילי, את "האודיסאה", מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2016 פרסם את המחזה בלדינו, "שלוש נשים בדרך לאובדן - שאלוניקי בירקנאו" מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

בשנת 2021 סיים לתרגם ללדינו את "האיליאדה", מלווה בתרגום לעברית של ד"ר אבנר פרץ.

העליון הלחין גם מוזיקה לשירו הראשון של En los Kampos de la Muerte: "La djovenika al lager". En los Kampos de la Muerte הותאם למופע תיאטרון-מוזיקלי-פיוטי על ידי הרכב הבארוק רובאטו אפסיאנטו והשחקן גרי שוחט.

חיים אישיים

אביו של משה נפטר ב-15 באפריל 1941, ימים ספורים לאחר פלישת הנאצים לסלוניקי (9 באפריל 1941). אמו ואחותו של משה הומתו בגז באושוויץ עם הגעתם (13 באפריל 1943). ב-2 בפברואר 1947 נישא משה לחנה וולדמן, אותה הכיר באיטליה. למשה שני ילדים (בת ובן) שישה נכדים וחמישה נינים. אשתו חנה וולדמן נפטרה ב-1 בספטמבר 2010.

נפטר ב-1 בנובמבר 2022.

לקריאה נוספת

• מיצרי שאול, מדע וטכנולוגיה בע"מ תל אביב, 1992.
• En los Kampos de la Muerte, נכתב במקור בלדינו. תרגום לעברית מאת אבנר פרס. מהדורה דו-לשונית בלדינו ובעברית. הוצאת מכון מעלה אדומים, מעלה אדומים, ישראל, 2000.
• מיצרי הגיהנום כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה. (תרגום לאנגלית של מיצרי שאול). מנהיים: ביבליופוליס וסינסינטי: BCAP, 2005. סטיבן ב 'באומן, עורך.
• מיצרי הגיהנום: כרוניקה של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה הנאציים אושוויץ, מאוטהאוזן, מלק, אבנזה, (תרגום לאנגלית של מיצרי שאול). הוצאת אוטו הרראסוביץ, 2009.ISBN 9783447059763
• שי-לי נבון -La Odisea Trezladada en Ladino i Ebreo del Grego Antiguo: Prezentada kon Estima i Afeksion a Yitshak Navon, Sinken Prezidente de Israel i Prezidente de la Autoridad Nasionala del Ladino al Kumplir Noventa Anios עומר / העליון, משה; פרס, אבנר [טרנס.] פורסם על ידי יריעות, 2011 ו-2014

קישורים חיצוניים

• עדותו של ניצול השואה משה העליון- מרכז הארגונים של ניצולי השואה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:02:14)
• טלי בנדו לאופר, "אני ניצחתי": אל"מ משה העליון חזר למחנה ההשמדה כמנצח, באתר nrg‏, 2 במאי 2011
• עופר אדרת, המשורר, המתרגם והסופר משה העליון מת בגיל 97, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2022
• משה העליון, דף שער בספרייה הלאומית