משה יוסף אולגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה יוסף אולגין
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

משה יוסף אולגין, בשמו האמיתי משה יוסף נובומיסקייידיש משה יוסף אָלגין, ברוסית:Ольгин Моисей, ובהתאמה -Новомейский או Моше Иосеф Новомисский, באנגלית: Moissaye Joseph Olgin24 במרץ 1878 - 22 בנובמבר 1939 היה סופר, מבקר ספרות, עורך ועיתונאי יהודי בשפת היידיש, יליד אוקראינה, פעיל בתנועת הפועלים והקומוניסטית ברוסיה והחל משנת 1915 בארצות הברית. השתמש לתקופה גם בשם העט "יוסף נוימן". אולגין נמנה עם מייסדיהם של "מפלגת הפועלים" של ארצות הברית ושל העיתון ביידיש "מאָרגן פרייהייט" ("The Morning Freiheit"), שאותו ערך בשנים 1939-1922.

שנותיו המוקדמות ברוסיה ובגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יוסף אולגין נולד בשנת 1878 בשם משה יוסף נובומיסקי או נובומייסקי, בכפר בוקי שבאזור אומן, במרכז אוקראינה, אז באימפריה הרוסית. אביו היה חיים אהרן נובומיסקי, שעבד בתעשיית העצים, ואמו - ציפה לבית גלמן. בבית הוריו למד תנ"ך ותלמוד, אך קרא כאוטודידקט גם ספרים שמחוץ לעולם הדת. בגיל 15 עזב את בית הוריו והתפרנס ממתן שיעורים פרטיים. אחרי סיום בחינות הבגרות כתלמיד אקסטרני, נרשם בשנת 1900 ללימודי משפטים באוניברסיטת קייב. שם פעל במסגרת החוג של הסטודנטים המהפכנים היהודים "פרייהייט", שהיה קשור לתנועת הבונד. בשנת 1901 נבחר אולגין ליושב ראש ועד מרכזי של סטודנטים ובגלל פעילותו המהפכנית גויס כעונש לצבא. לבסוף קיבל חנינה באוגוסט אותה שנה. בשנת 1903, שנת פרעות קישינב, נעצר שוב, הפעם בגלל ניסיון לארגן "הגנה עצמית" בקרב היהודים. הצליח עם זאת לסיים את לימודיו באוניברסיטה בשנת 1904 ונסע לאחר מכן לוילנה ומשם לדבינסק. בשנת 1905, בימי מהפכת 1905, חיבר משה אולגין את כרוזי הוועד המרכזי של הבונד והשתתף בעריכת העיתון הבונדיסטי הבלתי חוקי "די ארבעטער שטימע". בהמשך ערך את המדור לספרות של העיתון החוקי של ה"בונד" בווילנה, "דער ועקער" (1905-1906) (שהפך ב-1906-1907ל "פאלקסצייטונג"), פרסם גם ספרים סיפורים קצרים ומסות.

בשנת 1907 נסע אולגין לגרמניה, שם למד עד שנת 1909 פילוסופיה ומדעי החברה באוניברסיטת היידלברג. באותה תקופה פעל במסגרת השלוחה של הבונד בגרמניה. בשנת 1910 חזר לרוסיה. בעת נסיעה לגרמניה בתחילת מלחמת העולם הראשונה נתקע שם ובסופו של דבר, בשנת 1915 החליט להגר לארצות הברית.

פעילותו בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר אחרי הגעתו לארצות הברית התחיל אולגין לכתוב באופן סדיר ביומון ביידיש פֿאָרווערטס באפריל 1920 זכה לאזרחות האמריקאית. הוא הצטרף לפדרציה הסוציאליסטית היהודית של המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה והשפיע במהלך של היציאה של הפדרציה הזאת מהמפלגה הסוציאליסטית בכנס מיוחד התנהל בספטמבר 1921. יחד עם עריקים נוספים מן המפלגה אולגין הצטרף לאחר מכן לארגון הקרוי "מועצת הפועלים", קבוצה קטנה של סוציאליסטים מהפכנים" שדחתה את הקו הפוליטי של התנועה הסוציאליסטית. באותה תקופה הוא הפסיק לשתף פעולה עם "פֿאָרווערטס".

באפריל 1922 נמנה אולגין עם מייסדי היומון היידי החדש "די פרייהייט", ששינה בהמשך את שמו ל"מאָרגן פרייהייט", ושנודע גם כ-"Morning Freiheit". אולגין הפך לעורך הראשי של העיתון, תפקיד שהוא מילא למשך 17 שנה עד יום מותו. הוא כתב תכופות גם ב"דיילי וורקר", הבטאון של המפלגה הקומוניסטית האמריקאית ושימש ככתב מיוחד בארצות הברית של עיתון המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, "פרבדה. בסוף שנת 1922 "מועצת הפועלים" נמנה עם הארגונים שתאחדו כדי להקים את מפלגת הפועלים של אמריקה, "מפלגה פוליטית חוקית", על בסיס המפלגה הקומוניסטית האמריקאית המחתרתית. זאת הייתה לראשונה שאולגין נכנס לארגון קומוניסטי במפורש. הוא נבחר לחבר בלשכה של הפדרציה היהודית במסגרת מפלגת הפועלים. כמו כן היה חבר בוועד הפועל המרכזי של המפלגה עצמה ושל המועצה הפועלת שלה.

הוא נבחר מספר פעמים כמועמד של מפלגת הפועלים בבחירות לפורומים פוליטיים שונים. לראשונה בשנת 1924 הוא רץ לאספת הנחברים של מדינת ניו יורק מטעם מפלגת הפועלים. הוא רץ לקונגרס של ארצות הברית בשנים 1926, 1930 ו -1934, ושוב לאספה של מדינת ניו יורק בשנים 1927, 1929,1933 ו-1936. בהתחלה יריב מושבע של אלכסנדר ביטלמן בעיצומם של המאבקים הפנימיים הלהוטים בתוך הפדרציה היהודית ב שנות ה-20 המוקדמות, באמצה העשור תמך לבסוף בסיעה שנציגיה היו ויליאם פוסטר, ארל באודר וביטלמן עצמו.

אולגין ערך מספר ביקורים בברית המועצות. בשנת 1937 השתתף במשלחת האמריקאית בקונגרס הבינלאומי לתרבות יידיש בפריז, שבו הוקם הארגון "איקו"ף (יידישער קולטור פאַרבאַנד - YKUF) (הברית העולמית לתרבות יהודית). הוא נשא נאום בפני באי הכנס.

בשובו מן הכנס מצב בריאותו התחיל להידרדר. היה חולה כמעט שנתיים, אך המשיך את עבודתו העיתונאית ב"פרייהייט", "דיילי וורקר" ו"פרבדה". בלשלב מסוים נראה שמצבו השתפר ונאם שוב בפומבי במדיסון סקוור גארדן ב-13 בנובמבר 1939. אולם אחרי מאמץ זה חלה החמרה בבריאותו והוא נפטר בניו יורק מאוטם שריר הלב ב-22 בנובמבר 1939.

פעילותו בתחום הספרות, התרגום והתעמולה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים שלו פורסמו לא רק ביידיש ואנגלית, אלא תורגמו גם בשפות גרמנית, רוסית, צרפתית, פולנית ועברית. הוא כתב גם שירים, מסות, בקורת ספרותית ומחקרים סוציולוגיים. כמה מהם - "נשמת המהפכה הרוסית", "המדריך לספרות הרוסית" והפמפלט "למה קומוניזם?" היו בזמנם לרבי-מכר בכמה שפות.

אולגין תרגם כמה מן הספרים הקלסיים של האידאולוגיה הקומוניסטית והסוציאליסטית: מרוסית לאנגלית - כמה כרכים מתוך "כתביו המובחרים" של לנין, מגרמנית ליידיש - את "מלחמת האיכרים בגרמניה" מאת פרידריך אנגלס, מאנגלית ליידיש את עשרת הימים שזעזעו את העולם של ג'ון ריד. הוא תרגם גם יצירות של ספרות יפה, כמו למשל, תרגם ליידיש קובץ ספורים קצרים ממחברים פולנים, שני כרכים של סיפורי מנדלה מוכר ספרים, את ספרו של ג'ק לונדון "קול מיער" (Call of the Wild) וכו'.

אולגין אימץ בהשקפתו הפוליטית בדרך כלל את העמדה הרשמית הסטליניסטית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, למשל בנוגע ל"מאבק" נגד לב טרוצקי והטרוצקיזם. גם לגבי הציונות עמדתו, בדומה למפלגה הקומוניסטית, הייתה שלילית. אחרי בטבח בחברון בשנת 1929, שבהן נרצחו 67 יהודים על ידי פורעים ערבים, הוא הוקיע בעיתונו את הצד היהודי.

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • .דאס יודישע וואָרט : א ליטערארישע חרעסטאמאטיע צום לעזען אין די עלטערע גרופען פון אבענד-שולען און אין דערהיים
  • צען רויטע יאָרן, 1927
  • 1940 משה אלגין
  • Finance capital in papal robes, 1930
  • פאר א פראגרעסיווע יידיש - וועלטלעכע קולטור
  • ווען קייטען קלינגען : ... נאוועלען און בילדער
  • ווען קייטן קלינגען 2
  • די שטימע פון בלוט
  • די נשמה פון דער רוסישער רעוואלוציע
The Soul of the Russian Revolution. New York: Henry Holt, 1917.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]