משה מורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה מורו
משה מורו
משה מורו
לידה 1888
מינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1957 (בגיל 69 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול
הושפע על ידי בוריס שץ, זאב רבן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה מוּרוֹ (Murro;‏ 1888, מינסק,[1] רוסיה הלבנה (האימפריה הרוסית) – 1957, ירושלים) היה צייר ופסל ישראלי, ממשיך דרכם של בוריס שץ וזאב רבן. הקים את בית המלאכה "הקמיע" בבצלאל בירושלים ועסק ביצירת קמיעות בשן ובאבן[2] ותבליטים.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1921 נבחר מורו להיות חבר ועד "אגודת בית הספר בצלאל",[3] שבו זכה שץ להיות נשיא של כבוד.

מורו ייסד קבוצה בבצלאל שיצרה תכשיטים וקמיעות למדליונים, וסיכות ומניאטורות לטבעתות. בעלי מוטיבים יהודיים, תוך העתקה של יצירות מאמנים שמרביתם יהודים.

מיצירותיו המפורסמות: לוחית נחושת שיצר עבור אליעזר בן-יהודה. בן יהודה העניק לו תמונה של הלוחית בחזרה בצירוף הקדשה: "לזכרון להאמן משה מורו ברגשי יקר בעד פעל כפיו זה".

יצירות נוספות הן; "סביבון מעוטר בדימוי יהודה השבויה ויהודה המשוחררת" (1929), התבליט "אליעזר ורבקה" 1929 המבוסס על רישום של זאב רבן ומתארת את הסיפור התנ"כי של אליעזר, עבדו של אברהם, שנשלח על ידו להביא כלה עבור בנו יצחק, ובמהלך אותה השליחות הוא פוגש את רבקה בסמוך לבאר.[4]

"בִּירוּשָׁלֵם" לוחית נחושת עם דמות של יהודי תימני על רקע העיר העתיקה של ירושלים, מחזיק ספר ביד אחת ומקל באחרת.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצלאל, ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרישת שלום, דבר, 10 בפברואר 1944
  2. ^ מתוך: מי ומי באמנות ישראל, ירושלים: אמנות ישראל – מרכז מידע ע"ש גבריאל שרובר – מוזיאון ישראל, תשנ"ו 1996.
  3. ^ ירושלים יום יום, דואר היום, 24 בינואר 1921.
  4. ^ מתוך: בצלאל, ירושלים: מבחר מאוסף אלן ב’ סליפקה במוזיאון ישראל / [האוצרת] - חיה בנז'מין (עריכה: תמי מיכאלי),‫ ירושלים: מוזיאון ישראל, 2008.