אליעזר עבד אברהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֱלִיעֶזֶר, המכונה גם דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, הוא דמות מקראית, עבדו של אברהם אבינו. אליעזר נזכר בשמו במקרא פעם אחת, לפני ברית בין הבתרים[1], אולם לפי הפרשנות המקובלת הוא גיבור הסיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ד, העוסק בחיפוש אחר כלה ליצחק, בנו של אברהם. מדרשי חז"ל שונים עוסקים בסיפור זה.

אליעזר עבד אברהם בתלמוד "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפילו חיגרת אפילו סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה."[2].

על פי האר"י[3] התגלגלה נשמתו של אליעזר בכלב בן יפונה.

מציאת הכלה ליצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר ורבקה, בציור מאת גוסטב דורה

אליעזר, שאינו נזכר בשמו, אלא מכונה בכל הסיפור "עבד אברהם", נשלח בידי אברהם אל משפחתו בחרן כדי למצוא אישה ליצחק, משום שלא רצה שבנו יינשא לנערה כנענית. אליעזר לקח עמו מתנות רבות, תכשיטים וכלי כסף וזהב. הוא יצא לארם נהריים והגיע לחרן, שם חיפש אליעזר מקום בו יוכל ללון, לאכול ולשתות. אליעזר החליט להמתין ליד הבאר שמחוץ לעיר, משום שביקש לראות מי תהיה האישה שתשקה אותו ואת גמליו, שתהיה לשידוך מתאים ליצחק. לאחר שהמתין זמן מה ליד הבאר נגשה לשם נערה יפה שהסכימה לעזור לו בשאיבת המים והשקיית הגמלים, ואליעזר החליט כי היא מתאימה להיות אשתו של יצחק. כאות תודה, נתן לה אליעזר "נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם"[4] רבקה הציגה את עצמה ואת משפחתה לפניו והזמינה אותו ללון בביתם.

רבקה הזדרזה לשוב לביתה ולהודיע לבני משפחתה על האורח. משראה אחיה, לבן, את הזהב שהביאה, יצא למצוא את אליעזר וללוותו לביתם. אליעזר סיפר לבני ביתה של רבקה על מטרת בואו ועל אדונו וביקש את ידה של רבקה בשביל יצחק. בני ביתה של רבקה הסכימו לתת אותה כאישה ליצחק בתנאי שהנערה תסכים: "וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה? וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ". משהסכימה רבקה להינשא ליצחק, יצאה לדרך עם אליעזר ועם מינקתה. לפני לכתה, בירכו אותה בני ביתה: "אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו".

בהגיעם למקום מושבם של אברהם ומשפחתו, הבחין יצחק בשיירה המתקרבת. רבקה אך הביטה בו "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל". אליעזר הציג לפניה את בן אדונו, סיפר לו את כל קורותיהם, ויצחק נשא את רבקה.

השתתפותו במלחמת 5 המלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשאברהם יצא להציל את לוט במלחמת ארבעת המלכים את החמישה, נאמר "וירק את חניכיו... 318 איש". לפי דרשת חז"ל לא היה זה אלא אליעזר בלבד, ושמו בגימטריה: 318.

השתתפותו במסע לעקידת יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל הוא אחד משני הנערים שליוו את אברהם ויצחק לעקידת יצחק[5].

דמותו במדרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש המצביע על כך כי חסידי אומות העולם יורשים גן עדן, אליעזר היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן: "תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי."[6] כן נאמר עליו במדרש כי היה שליטתו ביצרו הייתה גדולה כזו של אברהם[7]

במדרשים יש אגדות שונות על זהותו. בפרקי דרבי אליעזר[8] נאמר שאברהם קיבלו במתנה מנמרוד לאחר שניצל מאור כשדים, ולאחר שטרח למצוא כלה ליצחק, אברהם שחררו ובעצם הוא עוג מלך הבשן. בדעת זקנים לבעלי התוספות[9] התקשו מדברי האמור שעלה לגן עדן בחייו, ותירצו שעוג הוא כינוי למלכי הבשן (כמו הפרעונים), והוא אינו עוג שנהרג על ידי משה.

במדרש רבה נאמר שהוא כנען, שהתקלל על ידי נח להיות עבד[10]. המדרש מוסיף שעל ידי שהיה עבד לאברהם, יצא מקללת נח. על פי מדרש זה, במהלך שליחותו למצוא כלה ליצחק, הוא חשק שיצחק יתחתן עם בתו ורמז על כך לאברהם, אך אברהם סירב בשל קללת נח לכנען[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליעזר עבד אברהם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ד', עמוד א'
  3. ^ שער הפסוקים פרשת חיי שרה
  4. ^ בראשית כד, כב
  5. ^ מדרש זוטא קהלת, פרשה ט.
  6. ^ מסכת דרך ארץ זוטא, באתר "דעת"
  7. ^ בראשית רבה, פרשה נ"ט, פסקה ח'.
  8. ^ פרק ט"ז.
  9. ^ פרשת לך לך.
  10. ^ בראשית רבה פרשה ס' אות ז', ויקרא רבה פרשה יז, אות ה.
  11. ^ בראשית רבה פרשה נט.