משה קסירר

משה קסירר (נולד ב-1967 בנתניה) הוא צייר ואמן ישראלי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה קסירר נולד בשנת 1967 בנתניה. כבר בילדותו התגלה כישרון הציור שלו והוא נשלח בהמלצת דודו, צייר חובב בפני עצמו, ללימודי ערב בהיותו בן שבע בלבד.

בנערותו נשלח לפנימיה בירושלים, שם ספג את המראות התנ"כיים והרוחניים של העיר שישפיעו על עבודתו מאוחר יותר.

בצבא שירת בנח"ל, מסלול שקירב אותו לעבודת האדמה ולרעיון הסוציאליזם של ההתיישבות העובדת.

בשנים 1992–1994 למד קסירר ציור ואמנות במכון אבני בתל אביב, ובאותן השנים הוא גם לומד במקביל רישום אצל הצייר נפתלי גולומב.

בין השנים 1994–1997 חיפש קסירר כיוון חדש בדרכו האמנותית ונרשם ללימודי קולנוע בקמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות. בשנת 1995 זכה במלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל קרן שרת.

בין השנים 1997–2003 עבד כמעצב ראשי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה והגיע להשגים בתחום.

בשנת 2003 הגיע משה קסירר להחלטה שמקומו בחזרה בסטודיו הצייר, הוא עוזב את תל אביב ועובר להתגורר עם משפחתו הצעירה במושב יודפת שבגליל, ישוב שהוקם על ידי השכטריסטים ומשלב סוציאליזם, עבודת אדמה ורוחניות.

בשנת 2005 הוא משתלם אצל הצייר האוסטרלי רוברט בוסלר (Robert Bosler), בשנת 2006 אצל הצייר דון ג'סקו (Don Jusko) מהוואי. שני האחרונים עוזרים למשה קסירר להגיע לטכניקה הייחודית לו ודרכו האמנותית החדשה בגליל צולחת. הוא מוזמן להציג בתערוכות, ציוריו נעשים מבוקשים והם נמכרים לאספנים, בעלי גלריות וחובבי אמנות בארץ ובעולם.^[1]

קסירר מתגורר ביישוב יודפת שבגליל.

אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריו של משה קסירר מתאפיינים בטכניקה מיוחדת אותה פיתח בשנים האחרונות, כל ציור מורכב משש שכבות צבע לפחות, השכבות התחתונות מבצבצות מבעד לעליונות והציור נראה עשיר, חומרי וצבעוני.^[2]

קסירר מצייר את נופי הגליל ובעיקר מתמקד בעצי הזיתים, אך גם ביישובים המשתלבים בנוף ובדמויות המקומיות. ההתעסקות בדמויות היא סביב פעילותן בנושא המסיק.^[3]

שני אלמנטים בולטים נוספים ביצירה הם היריעה שפרוסה על הקרקע על מנת לקלוט את הזיתים והסולם שהופך מאובייקט שימושי, כלי חשוב בעבודת המסיק, לאובייקט רעיוני, הקשר בין הארץ לשמיים, הטיפוס הרוחני שהאדם שואף אליו והסולם מהקבלה שכל שלב בו מקביל לספירה (קבלה). גם היריעה הבוהקת בלובנה, ככלה בחופתה, נותנת נדבך רוחני לעבודת האדמה. קסירר מבקש ביצירתו לגרום לזיקה עמוקה יותר של בני דורו לקרקע, ולמשמעות הגלומה בעבודת האדמה.^[4]