משפחת אהרנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניל"י
אפרים (פישל) ומלכה אהרנסון
בית אהרנסון
משפחת אהרנסון בשנת 1914. עומד מאחור: אהרן; בשורה האמצעית יושבים מימין לשמאל: האב אפרים-פישל, בעלה של שרה חיים אברהם, שמואל (סם) ואלכסנדר (אלכס); בשורה התחתונה יושבות מימין שרה ומשמאל רבקה.

משפחת אהרנסוןלועזית: Aaronsohn) היא משפחה יהודית ידועה בתולדות היישוב. בני המשפחה עלו לארץ ישראל מבקאו שברומניה בשנת 1882, עם תחילת העלייה הראשונה, ונמנו עם מייסדי המושבה זכרון יעקב. רבים מבני המשפחה נמנו עם מקימי ארגון המחתרת "ניל"י" ומנהיגיו, ולכן שמה של המשפחה נקשר תדיר לארגון זה.

בני המשפחה שעלו ארצה היו האב אפרים-פישל אהרנסון, האם מלכה והילדים אהרן וצבי (הירש). בארץ נולדו שמואל (סם), אלכסנדר (אלכס), שרה ורבקה. שתי בנות, ויטיה וליבה, מתו בלידתן בשנת 1888, ככל הנראה מקדחת הביצות. בנוסף, הגיעו לארץ בשנת 1882 גם קלמן משה אהרנסון, אחיו הצעיר של אפרים-פישל, ואחותו שרה אהרנסון (לימים שוורץ), שהתיישבו בזכרון יעקב והקימו בה משפחות.

אפרים-פישל היה איכר, מחלוצי הכורמים, שהקים משק בזכרון יעקב. לפי כמה מקורות היה אפרים-פישל הראשון ממתיישבי זכרון יעקב שהפסיק לקבל את תמיכת הברון רוטשילד, פילנתרופ היישוב. הבן הבכור אהרן, נחשב איש אשכולות - אגרונום, מדען, סייר, יזם ופוליטיקאי. הוא נמנה עם הבולטים בקרב בני הדור הראשון שגדל בארץ, אשר נקראו אז "האתרוגים" (כינוי שהפך לאחר שנים ל"צברים"). אהרן זכה לפרסום עולמי בעקבות גילויו את 'אם החיטה' בשנת 1906. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים והנהיג את המחתרת "ניל"י", שבה פעלו גם אחותו שרה אהרנסון, אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי ואחרים.

תוך כדי פעולות המחתרת ולאחר חשיפתה, בין השנים 1919-1915, עברו אחדים מחברי המשפחה עינויים, כמו אפרים-פישל, שרה, צבי וחברי ניל"י נוספים; שרה התאבדה בעקבות תפיסתה ועינויה בידי העותמאנים, ולאחר שגילתה כי הגיעה הוראה להוציאה להורג. אהרן נעלם עם מטוסו מעל תעלת למאנש בין בריטניה וצרפת.

האם מלכה נפטרה בשנת 1912[1] והאב אפרים-פישל - בשנת 1939[2]. הבן צבי נפטר בשנת 1929, אלכס בשנת 1942, ושמואל בשנת 1950. האחרונה מדור "האתרוגים" והצעירה מבני משפחת אהרנסון, רבקה, נפטרה בשנת 1981.

בביתם של אפרים-פישל ומלכה בזכרון יעקב, הוא "בית אהרנסון", הוקם מוזיאון לתולדות המשפחה ומחתרת ניל"י. על בני המשפחה ועל ניל"י נכתבו ספרים ומאמרים, ורחובות רבים ברחבי הארץ נקראו על-שם אהרן אהרנסון ועל-שם שרה אהרנסון, שני בני המשפחה הידועים ביותר. כל צאצאיהם של צבי ושל שמואל, היחידים מבני אהרנסון שהקימו משפחות משלהם, חיים ופועלים בארץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרנסון - האיש וזמנו, ירושלים, מוסד ביאליק, 1969
  • שמואל כץ, הרשת: האגדה לבית אהרנסון, תל אביב, משרד הביטחון, 2000

פרסומים שנכתבו על ידי בני המשפחה:

  • אלכסנדר אהרנסון (חייל פשוט), שרה, שלהבת ניל"י, אחיאסף, 1943
  • אלכסנדר אהרנסון, בגן המחשבות (מפנקסו של מסתכל) תל אביב, טרקלין בע"מ, 1974
  • אהרן אהרנסון, (עורך: יורם אפרתי), יומן אהרן אהרנסון 1916-1919, תל אביב, הוצאת קרני, 1970
  • אהרן אהרנסון (פקד ובקר ה.ר. אופנהיימר) צמח עבר הירדן, זכרון יעקב, מעשב אהרן אהרנסון, 1934
  • Aaron Aaronsohn, Agricultural and Botanical Explorations of Palestine, Washington D.C, U.S. Department of Agriculture, 1910

פרסומים שנכתבו על אודות המשפחה בידי צאצאיה:

  • רן אהרנסון, "האיש החיטה והאגדה", עתמול, גל' כ"ד /4 (מאי 1999), עמ' 22-23
  • רן אהרנסון, "בית אהרנסון השני", אריאל, גל' 123-122 (אוג' 1997), עמ' 119-114
  • ניר טויב, סרט דוקו(הקישור אינו פעיל) האהרונסונים: הסרט המלא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי הכיתוב במצבתה
  2. ^ Encyclopedia of the Modern Middle East & North Africa: A-C