משפט הלדר (תורת החבורות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפט הלדר הוא משפט בתורת החבורות הסופיות. המשפט קובע שכל חבורה מסדר שהוא מכפלה של שלושה מספרים ראשוניים (לאו דווקא שונים) או פחות היא חבורה פתירה. המשפט הוכח על-ידי הלדר בשנת 1893.[1]

הוכחת המשפט מתבססת על משפטי סילו. המשפט הוא אחת הדוגמאות הראשונות לשימוש במשפטי סילו.

ניסוח שקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוח שקול למשפט הלדר הוא שכל חבורה לא ציקלית מסדר שהוא מכפלה של שלושה מספרים ראשוניים (לאו דווקא שונים) או פחות היא איננה פשוטה.

הוכחת השקילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסוח הראשון גורר את השקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהי חבורה מסדר שהוא מכפלה של שלושה ראשוניים או פחות. לפי הניסוח הראשון פתירה. מכיוון ש לא ציקלית זה גורר ש אינה חבורה פשוטה כי כל חבורה פשוטה ופתירה היא חבורה ציקלית.

הניסוח השקול גורר את הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכיח באינדוקציה על שכל חבורה מסדר מקיימת את הניסוח הראשון.

בסיס :

היא פתירה.

מעבר:

הנחת האינדוקציה היא שלכל חבורה מסדר קטן מ- אם הסדר שלה הוא מכפלה של עד שלושה ראשוניים, אז היא פתירה.

נוכיח שאם מכפלה של עד שלושה ראשוניים שונים אז כל החבורות מסדר פתירות.

תהי חבורה מסדר . אם ציקלית אז היא פתירה. ואם היא לא ציקלית אז לפי הניסוח השקול אינה פשוטה. לכן היא הרחבה של שני חבורות נסמן אותן ב- ו- (זאת אומרת ש - היא תת-חבורה נורמלית ב - ו - ). הסדרים של ו- מחלקים את . ולכן הם מכפלות של עד שלושה ראשוניים. נקבל לפי הנחת האינדוקציה שהחבורות ו- פתירות. לכן פתירה כי היא הרחבה של חבורות פתירות.

הוכחת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוכחה מחולקת לארבעה מקרים:

  • סדר החבורה הוא חזקה של מספר ראשוני
  • סדר החבורה הוא סדר החבורה הוא מכפלה של שני ראשוניים שונים
  • סדר החבורה הוא מכפלה של מספר ראשוני וריבוע של מספר ראשוני אחר
  • סדר החבורה הוא מכפלה של שלושה ראשוניים שונים

רעיון ההוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה הראשון ההוכחה פשוטה. ביתר המקרים ההוכחה בתבססת על 2 הרעיונות הבאים:

יתר משפטי סילו מספקים מידע רב על הערכים האפשריים של מספרים אלו. בחלק מהמקרים די בכך כדי להוכיח את המשפט. אם לא, מניחים בשלילה שעבור כל מחלק ראשוני של הסדר החבורה יש יותר מחבורת - סילו 1. המגבלות שהוזכרו מעלה גוררות שבכזה מיקרה מספר חבורת ה - - סילו גדול למדי.
  • ספירת איברים מסדרים שונים: כעת שמים לב שבכל חבורת - סילו כל האיברים הם מסדר שהוא חזקה של . יתר על כן, החיתוך של 2 חבורות - סילו שונות לא יכול להית גדול מדי (בגלל שהוא תת-חבורה בכל אחת מהן). לכן ניתן להשתמש בנוסחת ההכלה וההדחה על מנת לקבל חסם מלרע למספר האיברים שסידרם הוא חזקה (לא טריביאלית) של במונחים של החסם מלרע על מספר חבורות ה - - סילו. כעת מסכמם חסמים אלה עבור כל המחלקים הראשוניים של החבורה. עבודה מספיק מדויקת מספקת חסם מלרע למספר אברי החבורה שגדול ממספר עברי החבורה. זוהי סתירה.

הוכחה במקרה שסדר החבורה הוא חזקה של מספר ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה זה החבורה היא חבורת p ולכן פתירה.

הוכחה במקרה שסדר החבורה הוא מכפלה של שני ראשוניים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסמן את החבורה ב- ואת הראשוניים ב- ו-. נניח בלי הגבלת הכלליות ש-. לפי משפט סילו הראשון ל- יש תת חבורה מסדר . לפי המשפט השלישי של סילו ל- מספר תתי חבורות מסדר הוא שקול לאחת מודולו . מספר תת-החבורות הצמודות לתת-חבורה סילו שווה לאינדקס של המנרמל של החבורה ב- והוא מחלק את . נקבל שיש לא יותר מ- תתי חבורות מסדר . ומיכיון ש- נקבל של- יש בדיוק תת-חבורה אחת מסדר . לכן החבורת סילו היא תת חבורה נורמלית של . נקבל ש אינה פשוטה.

הוכחה במקרה שסדר החבורה הוא מכפלה של מספר ראשוני וריבוע של מספר ראשוני אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסמן את החבורה ב- ואת הראשוניים ב- ו- כך ש-.

המקרה

אם אז בצורה דומה למקרה הקודם אפשר להוכיח ש- אינה פשוטה.

המקרה

מכאן נניח כי .

מספר תת-חבורות הסילו של החבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם אז לפי משפט סילו הראשון ל- יש תת-חבורה -סילו ותת חבורה סילו. מספר תת-החבורות הצמודות לתת-חבורה -סילו שווה לאינדקס של המנרמל של החבורה ב- והוא מחלק את . מספר תת-החבורות הצמודות לתת-חבורה -סילו שווה לאינדקס של המנרמל של החבורה ב- והוא מחלק את . לפי משפט סילו השלישי מספר תתי החבורת -סילו שקול לאחת מודולו . ומכיוון ש- ו- נקבל שמספר תתי החבורות -סילו אינו שווה ל-, לכן הוא או 1 או (כי הוא מחלק את). באופן דומה מספר חבורות -סילו הוא או 1 או .

ספירת איברי החבורה והגעה לסתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נניח בשלילה שיש יותר מתת חבורת סילו אחת, ויותר מתת חבורת סילו אחת. לכן יש חבורות סילו, ו- חבורות סילו.

  • הערכת גודל האיחוד של תתי-חבורות -סילו.
החבורות סילו הן ציקליות כי הן מסדר ראשוני. אם בחיתוך של שני תתי חבורות ציקליות יש לפחות שני איברים, אז לחבורות האלה יש איבר משותף שהוא לא איבר היחידה, נקבל שהאיבר המשותף הוא יוצר שלהן לכן החבורות הללו זהות. נקבל שהגודל של האיחוד של החבורות סילו הוא
  • הערכת גודל האיחוד של תתי-חבורות -סילו.
יש לפחות שתי חבורות סילו שונות. לכן הגודל של האיחוד שלהם הוא לפחות .
  • הערכת גודל החבורה וסתירה.
אין אף איבר ב- חוץ מאיבר היחדה, שהסדר שלו מחלק גם את וגם את . לכן החיתוך בין שני האיחודים הוא בגודל אחד. לכן הגודל של האיחוד של האיחודים הוא לפחות
מצד שני איחוד זה מוכל ב- לכן הגודל של האיחוד של האיחודים אינו עלו על הסדר של . סתירה.
סיום ההוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסתירה זו נובע כי יש תת-חבורת סילו יחידה עבור לפחות אחד מהמחלקים הראשוניים של הסדר של . לכן היא תת-חבורה נורמלית. נקבל ש- אינה פשוטה.

הוכחה במקרה שסדר החבורה הוא מכפלה של שלושה ראשוניים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוכחה דומה יחסית למקרה הקודם ומתבססת על אותם הרעיונות אך מסובכת יותר.

הדיקות התוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט הלדר הדוק במובן הבא: כיומת חבורת פשוטות שסידרן הוא מכפלה של 4 מספרים ראשוניים. למעשה החבורה הפשוטה הקטנה ביותר היא מסדר

מצד שני, אם מגבלים את הראשוניים המחלקים את סדר החבורה, אז ניתן להוכיח הגבלות חזקות בהרבה על הסדר של חבורת לא פתירות. כמו למשל משפט ברנסיד ומשפט פייט תומפסון. למעשה, לפי משפט המיון לחבורות פשוטות סופיות הסדר של חבורה פשוטה מוגבל ביותר.

היסטוריה רקע ושימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפט הלדר הוכח בשנת 1893 על ידי אוטו הלדר (Otto Hölder). משפט הלדר היה אחד הצעדים הראשונים בהוכחת משפט המיון לחבורות פשוטות סופיות. שנה ליפני שהוכיח את המשפט, מיין הלדר את כל החבורות הפשוטות עד סדר 200.[2] מיון זה התבסס על אותם רעיונות כמו הכחת המשפט. לאחר מכן הולדר השתמש ברעיונות אלה כדי להוכיח את המשפט.[3]

בדיעבד ניתן ניתן להוכיח בקלות יחסית, באמצעות משפט הלדר, שכל חבורה בגודל פחות משישים פתירה. למעשה טענה זאת נובעת מידית משפט הלדר ביחד עם משפט ברנסייד שהוכח שנים רבות מאוחר יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]