משתמשת:Srz1974/אסוואת

אסוואת - נשים פלסטיניות גאות היא עמותה של נשים פלסטיניות גאות המקיימות מפגשים חודשיים ופעילויות חברתיות שונות על מנת ליצור מקום בטוח ומכיל עבורן בתוך החברה הערבית- פלסטינית בפרט ובעולם בכלל. הקבוצה מגדירה את עצמה כפונה לנשים לסביות, ביסקסואליות, טרנג'סנדרים, אינטרסקס וקוויריות פלסטיניות. חלק בלתי נפרד מפעילותן נועד להעלאת מודעות של נושאים הנוגעים לזהויות מיניות, מאבקים פוליטיים, היותן קבוצת מיעוט תחת שליטה ישראלית, היותן נשים בחברה פטריארכלית והיותן גאות בתוך חברה הטרונורמטיבית. הפעילויות של אסוואת כוללות מפגשים חודשיים ברחבי הארץ, קבוצה לטרנסג'נדרים, פעילויות חברתיות כמו מסיבות נשים, פעילויות ספורטיביות וטיולים. מפגשים ובילויים משותפים. אסוואת מפעילה קו תמיכה וייעוץ עבור נשים הזקוקות לאוזן קשבת . אסוואת פועלת כישות עצמאית בתוך תנועת הנשים "כיאן", אשר פועלת לשינוי חברתי והעלאת התודעה הפמיניסטית בקרב נשים ערביות בפרט, והציבור הערבי והיהודי בישראל בכלל. החזון של אסוואת כולל חברה פלסטינית ערבית שמסוגלת לקבל ולכבד שונות מגדרית ומינית של חברות הארגון בכלל, ושל קהילת הלהטבא"ק (LGBTQI): לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים, אינטרסקס וקווירים בפרט.

העמותה

אסוואת (קולות בערבית), הארגון הראשון והיחיד עבור לסביות פלסטיניות החיות בישראל. נוסדה בשנת 2002 על ידי שלוש לסביות פעילות ששמו כמטרה את זכותן לממש את זהותן הלסבית בתוך החברה הערבית- פלסטינית בישראל. רודה מרקוס (Rauda Marcos) היא אחת המייסדות ויו"ר הארגון. מרקוס הצהירה על כוונותיה לגבי הארגון: "אנחנו נגד כל סוג של כיבוש. אני לא רוצה לחיות תחת כיבוש כפלסטינית, אישה או כלסבית"

לסביות פלסטיניות מבית חנינה, שועפט, ירושלים, תרשיחא, ראמה, נצרת, חיפה, יפו וכפר יסיף התאחדו יחד באופן וירטואלי כבר בראשית 2002. פגישתן הראשונה פנים אל פנים נערכה ב- 2003, אשר במהלכה של שנה זו יצרו והקימו את הארגון. הן הגדירו את עצמן כקבוצה דינאמית ואמיצה של נשים שהחליטו לאתגר את הסטטוס קוו ולפעול לשיפור איכות חייהן על מנת להבטיח שוויון זכויות לעצמן ולדורות הבאים. למותר לציין כי תהליך היציאה מהארון היא תהליך קשה עבור הומואים ולסביות רבים ורבות ברחבי העולם, כל שכן בקהילה ערבית. חוקרת הספרות והתאורטיקנית הקווירית, איב קוסופסקי- סדג'וויק סברה כי יציאה מהארון היא פריבילגיה הקשורה במוצא אתני, תנאים גאוגרפיים ומצב כלכלי. מה שמחזק את הקושי לצאת מהארון בחברה שמרנית כמו החברה הערבית . נשות אסוואת הצהירו על מחויבותן לעמוד בשמונה משימות:

• לשרת ולשמש כקבוצה נשית פלסטינית גאה.
• לאפשר לנשים פלסטיניות גאות לבטא ולדון בסוגיות של מגדר ומיניות.
• להגדיר מהו פמיניזם פלסטיני.
• להתייחס לקונפליקט הישראלי- פלסטיני והקשרו עם זהות לאומית, מינית ומגדרית.
• לספק מרחב בטוח עבור כל אישה פלסטינית המזדהה כלסבית, ביסקסואלית, טרנסקסואלית, טרנסג'נדרית, אינטרסקסואלית וכדומה.
• לאפשר לנשים פלסטיניות גאות לשבור שתיקה דרך דיאלוג, השכלה עצמית ואקטיביזם.
• ליצור שינוי בתוך התרבות הפטריארכלית שאנו חיים בה.
• להתמסד כארגון פמיניסטי עצמאי תוך פרק זמן של שנתיים עד שלוש שנים .

נשים בחברה הפלסטינית

הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכיבוש והפקעת האדמות משפיעים ישירות על מעמדן ועל התפקידים המגדריים של נשים פלסטיניות. ההשפעה ניכרת בכל תחומי החיים, על הנגישות להשכלה, תעסוקה, פוליטיקה ועוד. חווית הדיכוי הפטריארכלי נתפסת לעתים כנפרדת מהדיכוי הלאומי, אך למעשה יש ביניהם יחסי גומלין והם שזורים זה בזה. בנוסף על כך מושפעות הנשים מההקשר הפטריארכלי. נשים פלסטיניות חוות דיכוי על רקע סוגיות כגון כבוד המשפחה, רצח נשים, פוליגמיה ואלימות במשפחה .

הספרות המחקרית מציגה עמדות שונות ואף סותרות ביחס למעמדה של האישה הערבייה- פלסטינית בישראל. חלק מהחוקרים, מציינים כי השינויים שחלו על החברה הערבית השפיעו לטובה על מעמדה של האישה . לעומתם נמצאו חוקרים המתארים את החברה הערבית כחברה שמרנית פטריארכלית שבה הגבר שולט במשפחה ובאישה . שני המאפיינים העיקריים של החברה הערבית הם היותה חברה קולקטיבית ופטריארכלית, מה שמשפיע באופן ישיר על מעמדה של האישה הערבייה בהקשר התרבותי והחברתי . מעמדה המורכב של האישה הערבייה- פלסטינית בישראל אינו קבוע, ונע בין מסורתיות למודרניזם ובין פטריארכליות לליברליזם . נשים פלסטיניות אזרחיות בישראל סובלות מדיכוי כפול: מחד גיסא, כפלסטיניות הן חלק ממיעוט המדוכא על ידי הרוב, ומאידך גיסא, כנשים הן מדוכאות בחברתן הפטריארכלית. נשים ערביות פלסטיניות, בדומה למצב ברוב מדינות ערב, אינן יכולות להשתחרר משום שהגברים אינם משוחררים, מה שמשפיע על השיח הפמיניסטי כי השפעתו נחלשת בחברה שבה השוויון בין המינים והחירות המגדרית אינם נמצאים בסדר העדיפות העליון שלה. במקביל, תפיסת הערבים את הפמיניזם כרעיון המיובא מהמערב ומשויך לחברה המערבית, מקשה עוד יותר על השגת היעדים הפמיניסטיים בקרב התנועה הפמיניסטית הערבית שכן המערב נתפס בעיני הערבים, לעתים קרובות, כסובל ממחלות חברתיות של אונס, פורנוגרפיה והתפוררות משפחתית . ראוי לציין, כי ניתוח מעמד האישה תוך התמקדות בלעדית במאפייני החברה הערבית, איננו מקיף ורחב דיו על מנת להבין את המציאות שאתה מתמודדות הנשים הפלסטיניות הערביות בישראל . חוקרים רבים, בעיקר במערב, מייחסים לדת האסלאם תפקיד חשוב בביסוס מעמדה הנחות של האישה במשפחה ובחברה. דת האסלאם, כמו הדת היהודית, היא דת כוללנית, ואין בה הפרדה בין דת למדינה. ההלכה מקיפה את חיי המוסלמי במלואם ומפלה בין גברים לנשים בדיני אישות . גישה אחרת העוסקת במעמדה של האישה, מצביעה על הבדלים שקיימים בין אזורים מודרניים למסורתיים, ערים לכפרים. וטוענת כי על אף ההלכה המוסלמית, הפרשנות השונה הניתנת להלכה המוסלמית היא שונה באזורים שונים במרחב הערבי . מה שמשפיע באופן דומה על פלסטיניות בכלל ולסביות פלסטיניות בפרט.

היבט דמוגרפי

ההיסטוריוגרפיה של התנועה הציונית מלמדת כי שימוש בפרקטיקות של "כיבוש העבודה" ו"גאולה" של הקרקע, שימשו מנגנון קולוניאלי ויצרו אוכלוסייה הומוגנית של מהגרים ומתיישבים יהודים, במקביל להדרתה של האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. מעמדם האזרחי והפוליטי של הפלסטינים משנת 1948 ועד היום ממחיש את העומק של המציאות הקולוניאלית בחברה הישראלית . ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מעוררת שאלות פוליטיות ואתיות. לנוכח הדומיננטיות של מדינת ישראל כמדינת לאום, נשים פלסטיניות- ישראליות הן קבוצת שוליים ביחס לקבוצה ההגמונית. הפלסטיניות אינן שייכות לציבור הישראלי הדומיננטי, השוליות קשורה לאי חפיפה בין אזרחות ללאום, האופיינית למדינות רבות בעלות ריבוי אתני; אי החפיפה בא לידי ביטוי במיוחד בישראל עקב ההגדרה הדואלית של האזרחות על בסיס לאומי וטריטוריאלי כאחד . על אף שהפלסטינים ישראלים מוגדרים בחוק כאזרחים שווי זכויות וחובות, הם מופלים על בסיס אי- יהדותם ועל בסיס השתייכותם הלאומית. מבחינת המדינה הציונית, הפלסטינים הם זרים לא רצויים, ובהיותם ילידים לא יהודים הם מאיימים על המפעל הציוני. עם זאת, לפי העקרונות הדמוקרטיים וליברליים במדינת ישראל, ערביי ישראל הם אזרחים שותפים ויש להם נגישות לכל. בשיח הציבורי, הפלסטינים הם מיעוט לאומי התובע את זכויותיו וגם גיס חמישי פוטנציאלי. הנשים הפלסטיניות נמצאות מחוץ לגבולות הקולקטיב היהודי הדומיננטי לא רק בהיותן ערביות במדינה יהודית אלא גם בהיותן נשים בחברה פטריארכלית מסורתית, המונעת מהן השתתפות מלאה במרחב הציבורי. תפקידן העיקרי בחברה הערבית הוא עדיין אימהות והתמסרות לחיי המשפחה .

פוליטיקה קווירית ופלסטין

פרופסור אייל גרוס, משפטן ופעיל למען זכויות אדם, סבר כי "צריך לשים לב לפער בין החירויות של הקהילה הגאה בישראל אל מול ההפרה המתמשכת של זכויות הפלסטינים" . גרוס טען כי לקהילה הגאה בישראל, יש הישגים שראוי להתגאות בהם אך המדינה מנכסת לעצמה את הסוגיה לקידום אינטרסים של עצמה ולהסתרת הפגיעה בזכויות אדם של אחרים. ברחבי העולם ובישראל קמו תנועות מחאה קוויריות שפעלו למען שחרור פלסטין ונגד הכיבוש הישראלי. דוגמה ישראלית לתנועת מחאה קווירית היא כביסה שחורה, קבוצת פעולה קווירית שפעלה תחת הכותרת "לסביות, הומואים וטרנסג'נדרים נגד הכיבוש ולמען צדק חברתי" . במצעד הגאווה התל אביבי בשנת 2001 צעדה הקבוצה עם שלטים הנושאים את הכיתוב "אין גאווה בכיבוש". קבוצה נוספת שפועלת בזירה העולמית היא קוויט (Queers Undermining Israeli Terrorism), אשר נוסדה בשנת 2002 בסאן- פרנסיסקו, ארצות הברית. הקבוצה הצהירה שכקווירים הם חלק מתנועה בינלאומית הנלחמת למען זכויות אדם שכוללות גם את שחרור פלסטין מידי הכובש . היבט נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו, הוא יחסה של ממשלת ישראל לקהילה הקוורית פלסטינית. ממשלת ישראל ממתגת את עצמה כידידותית להומואים (gay friendly), ולכן גם כמדינה מערבית, מתקדמת, דמוקרטית וליברלית, אל מול יתר המדינות המוסלמיות והערביות המקיפות אותה במזרח התיכון. מדינת ישראל היא מדינה ליברלית-דמוקרטית. להבדיל מהמצב של מדינות המזרח התיכון הקרובות והרחוקות, בהן נרדפים חברי הקהילה הגאה, הן על ידי השלטונות והן על ידי החברה המצב בישראל שונה לכאורה . הביקורת המופנית כלפי הממשלה היא על כך שישראל עושה "פינקוושינג" (מונח המתאר שימוש בזכויות של להט"ב בכלל ושל הומואים בפרט ככלי תעמולה בידי ישראל ומדינות אחרות). ומנצלת את הקהילה הגאה למטרותיה, מנכסת את זכויות הלהט"ב לתעמולה ישראלית. מציגה פתיחות כלפי הקהילה אך בה בעת רומסת את זכויות האדם של הפלסטינים. ובכך מסיטה את סוגיית הכיבוש ודיכויו של העם הפלסטיני. גרוס טוען כי ממשלת ישראל מציגה עצמה כגן עדן לקהילה הגאה ובמקביל מציירת את כל החברה הפלסטינית כחשוכה והומופובית, תוך התעלמות מהפעילות הגאה הפלסטינית . קבוצות יהודיות שונות, פרו- ישראל, מנפנפות בזכויות הקהילה הגאה בישראל ומכחישות את הפשעים של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים .

ראו גם

• תאוריה קווירית
• כביסה שחורה
• פמיניזם לסבי

לקריאה נוספת

• Schulman S, Israel/Palestine and the Queer International. Durham: Duke University Press, 2012
• אבו רביעה- קווידר, ס., ווינר- לוי, נ. (עורכות). נשים פלסטיניות בישראל: זהות, יחסי כוח והתמודדות. הוצאת מכון ון- ליר, ירושלים, 2010.
• אס-סעדאוי, נ. מאחורי הרעלה- נשים בעולם הערבי. מסדה. 1988.

קישורים חיצוניים

• אתר אסוואת