אייל גרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אייל גרוס
Aeyal Gross 1.jpg
אייל גרוס, בכנס "סקס אחר" שנערך לראשונה בשיתוף עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באר שבע, 22 ביולי 2010
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 1965 (בן 52 בערך)
מקום לידה תל אביב, ישראל ישראלישראל
ידוע בשל חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל
היועץ המשפטי של אגודת הלהט"ב
מחקר בנושא משפט בינלאומי פומבי והמשפט ההומניטרי
ממקימי הפורום ללימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית באוניברסיטת תל אביב
מקצוע פעיל חברתי, חוקר משפט
http://www.aeyalgross.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אייל גרוס (נולד ב-7 באוגוסט 1965) הוא פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המשלב מחקר אקדמי ופעילות ציבורית בארגוני זכויות אדם בישראל. משמש גם כפרשן המשפטי של עיתון "הארץ".

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל גרוס נולד וגדל בתל אביב. אביו, עורך הדין יוסף גרוס, פרופסור אמריטוס למשפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ואמו, עורכת הדין צביה גרוס, הייתה היועצת המשפטית של משרד הביטחון.

גרוס התמחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב אצל השופטת רות שטרנברג-אליעז ובמשרד ש. הורוביץ ושות', ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. ב-1995 התמחה בנציבות האירופאית לזכויות אדם בשטרסבורג. כתב דוקטורט במשפטים באוניברסיטת הרווארד, תחת הנחייתם של פרופסור פרנק מייקלמן ופרופסור דאנקן קנדי, שעסקה בגישות ביקורתיות לתפישות ליברליות של זכויות תוך הסתכלות השוואתית על התפתחות שיח הזכויות בארצות הברית וישראל. הוא סיים את הדוקטורט ב-1996. ב-1998 קיבל דיפלומה בזכויות אדם מהאקדמיה למשפט אירופי שביורופיאן יוניברסיטי אינסטיטיוט בפירנצה.

החל מ-1996 הוא חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, בשנת 2009 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 2017 לפרופסור מן המניין. שימש כמנחה התוכנית לזכויות אדם ביחד עם דורי ספיבק בקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל אביב. מלמד כמרצה מן החוץ במסלול האקדמי המכללה למינהל. בשנים 2006-2002 לימד סמסטר קיץ באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בתוכנית זכויות אדם שהיא חלק מ-School of International and Public Affairs. שימש כעמית מחקר אורח במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת סטלנבוש בדרום אפריקה.

בשנים 2007-2009 שהה בשבתון כחוקר אורח באוניברסיטת לונדון, ב-Institute for Advanced Legal Studies, ומאז הוא גם מלמד כמרצה אורח בבית הספר למשפטים של SOAS, שהוא אחד הקולג'ים המרכיבים את אוניברסיטת לונדון. בשנת 2009 קיבל, ביחד עם עמיתה, קטריונה דרו, את פרס ההוראה של SOAS.

משנת 1998 עד 2007 שימש כחבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל, ונבחר שוב לכהן בהנהלת האגודה בשנת 2011. היה ממייסדי עמותת גישה וחבר הנהלה בשנים 2007-2005. בשנים 2007-2005 היה חבר בפורום למען ילדי מהגרי עבודה בישראל, שהיה פעיל בנושא של מתן מעמד קבע בישראל לילדים של מהגרי עבודה שהתערו בישראל ולומדים במערכת החינוך הישראלי. בשנים 2005-1998 היה היועץ המשפטי בהתנדבות של אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים. הוא חבר בהנהלת מכון קונקורד במכללה למינהל, העוסק בחקר היחסים בין המשפט הישראלי למשפט הבינלאומי. מכהן כסגן נשיא ומהמייסדים של International Lesbian and Gay Law Association. יעץ לארגוני זכויות אדם אחרים כמו רופאים לזכויות אדם, בצלם ועוד.

משנת 2011 משמש גרוס כפרשן המשפטי של עיתון "הארץ".

בנוסף לעסוקיו האקדמיים והחברתיים, גרוס כותב על יין, אוכל ומסעדות בעתונים שונים.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבטים חלוקתיים של המשפט וזכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של אייל גרוס נסוב על היבטים חלוקתיים של המשפט החוקתי וזכויות בפרט. במסגרת זאת כתב גם על זכות הקניין והזכות לחופש העיסוק והיבטים חלוקתיים שלהם. בתקופה האחרונה מתמקד מחקרו בנושאי הזכות לבריאות: נגישות לבריאות, שוויון בבריאות, וחלוקה הוגנת של הנגישות לבריאות.

גרוס סבור כי זכויות עשויות להיות כלי שמשמר את הסטטוס קוו, את המשטר הנוכחי של החזקות. [1] מנגד הן יכולות להיות כלי ליצירת שוויון בנגישות למשאבים שונים. כך למשל בהקשר של בריאות – השאלה היא האם גודל הנגישות שלנו למשאבי בריאות יהיה כגודל הכסף (המשאבים) שיש לנו לשלם עבורם או לקנות אותם, מה שיגדיל את אי-השוויון, או שאנו חושבים על בריאות כדבר שצריך להיות נגיש ללא מכשולים כלכליים ואז מדברים על גישה חלוקתית או שוויונית. מחקרו מצביע על הצורך להתייחס לבריאות כאל זכות במובן המפנים לתוכו תפיסה חלוקתית של הזכות, שבאה להבטיח נגישות שוויונית ככל האפשר למשאבים הנחוצים להבטחת בריאותו של אדם. [2]

גרוס אינו מאמין בחלוקה בין סוגי הזכויות (זכויות אזרחיות ופוליטיות או זכויות "שליליות" אל מול זכויות חברתיות או זכויות "חיוביות"). בעיניו כל הזכויות דורשות מהמדינה גם להתערב וגם לא להתערב. בהתאם לזכות להליך הוגן מקיימת המדינה בתי משפט וסנגוריה ציבורית: גם זכות זו, ולא רק זכויות שנחשבות "חברתיות" כמו הזכות לבריאות דורשות מהמדינה לפעול באופן אקטיבי ותוך הקצאת משאבים.

גרוס מציע במחקרו לבחון את הסוגיה דרך השוואת הזכות לחופש הביטוי אל מול הזכות לבריאות. האחת נחשבת זכות אזרחית-ליברלית-קלאסית והשנייה נתפסת כשייכת לתחום הזכויות החברתיות. לפי תפישתו של גרוס בשתיהן כדי להבטיח הגנה אמיתית עליהן, צריך להבטיח שהמדינה גם תפעל וגם לא תפעל. בהקשר של חופש הביטוי אנחנו רוצים שהמדינה לא תתערב, לא תעשה צנזורה, לא תגביל את מה שאנחנו אומרים, אך זה לא מספיק על מנת להבטיח נגישות אפקטיבית לחופש הביטוי. כי אם כל משמעות חופש הביטוי היא העדר צנזורה, אז התוצאה תהיה שבעל המאה הוא בעל הדעה. לכן מדברים על כך שחופש הביטוי דורש גם להראות זכות אפקטיבית למימוש הזכות לנגישות אליה. [3] להבטיח ייצוג למגוון הדעות בחברה. דוגמה הוא פסק הדין מטה הרוב שעסק באנשים שרצו להפגין בעד ההתנתקות והמשטרה דרשה מהם מאה אלף שקל להבטיח את ההפגנה, לאור קיומם של איומים רבים. בג"ץ קבע שהטלת תשלום על מי שמארגן הפגנה למימון אבטחת ההפגנה פוגעת בחופש הביטוי והיא פסולה.[1] גם הגנה על חופש הביטוי עולה אם כן כסף ואנו מבינים שהגנה על חופש הביטוי היא לא רק לאסור צנזורה. גרוס משווה זאת לזכות לבריאות, גם בה יש מימד שלילי בו אנו דורשים שהמדינה לא תתערב, לא תכפה עלי טיפול רפואי, או תמנע ממני טיפול רפואי, אך אנחנו גם דורשים שהמדינה תבטיח נגישות אפקטיבית ושוויון לשירותי בריאות.[4]

בתיק בו טיפל עורך הדין דורי ספיבק בנושא של אישה שסבלה מהתחרשות ונזקקה לשתל השבלולי, נדרשה השתתפות עצמית של 70% שהגיעה לשבעים אלף שקלים. הוגשה עתירה לבג"ץ ובג"ץ לא התערב, דחה את העתירה בטענה שאינו מתערב בשיקולים של סל הבריאות.[2] לאחר העתירה ביטלה הממשלה את ההשתתפות הזו. גרוס כתב מאמר בהארץ בשאלה מדוע כשהיה מחסום נגישות בחופש הביטוי והמשטרה דרשה מאה אלף שקל לקיום ההפגנה – בג"ץ התערב וכאן כשהיה מחסום נגישות לבריאות, בג"ץ לא התערב ובעצם המקרים הללו מראים שעצם החלוקה לקטגוריה של זכויות, כאילו הזכויות החברתיות ייחודיות כי נוגעות בחלוקה למשאבים אינה נכונה ולמעשה שתי הזכויות כרוכות במשאבים. בעיני גרוס אין ההבדל אנליטי, כי אם אידאולוגי: ישנה אידאולוגיה המסמנת מהם זכויות אדם ומה לא. [5]

זכויות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושא זכויות חברתיות פרסם מספר מאמרים:

  • הזכות לבריאות בישראל: בין זכות למצרך יצא בספר זכויות כלכליות ותרבותיות בישראל בעריכתם של יורם רבין ויובל שני.[6]
  • Exploring Social Rights ספר שערך ביחד עם פרופסור דפנה ברק-ארז.[7] במסגרת ספר זה כתב ביחד עם דפנה ברק-ארז מאמר מבואי על זכויות חברתיות ועל הבעיתיות בחלוקת הזכויות לקטגוריות וכן מאמר על זכויות חברתיות בישראל. בנוסף חיבר בספר מאמר על הזכות לבריאות בעידן ההפרטה והגלובליזציה.[8]
  • החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי. מאמר שיצא בספר "צדק חלוקתי בישראל" שערך מני מאוטנר, בו בדק עד כמה ההתפתחויות במשפט החוקתי הישראלי עוזרות לקידום שוויון בתחום הצדק החלוקתי.[9]

משפט בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקר מרכזי נוסף של אייל גרוס הוא משפט בינלאומי בהיבטים הקשורים לזכויות אדם ומשפט הומניטרי, בעיקר בנושא של כיבוש. בנושא זה כתב מספר מאמרים. כתב מאמר משותף עם ארנה בן-נפתלי וקרן מיכאלי: בדרך כלל רוב הכתיבה שעסקה בכיבוש דנה בהפרות ספציפיות של הכיבוש ואם ישראל מקיימת את החובות של מדינה כובשת, בפרט החובות הנובעות מאמנת ז'נבה הרביעית. גרוס, ביחד עם בן-נפתלי ומיכאלי הציעו להסתכל על עצם הכיבוש עצמו. האם ניתן להגיד שכיבוש הופך להיות בלתי חוקי בשלב מסוים אם מפרים את העקרונות היסודיים של דיני הכיבוש. כיבוש אמור להיות משטר זמני של שטח שנתפש בזמן מלחמה ומוחזק במעין נאמנות. כאשר לאור עקרון ההגדרה העצמית האוכלוסייה של השטח היא המוטב של הנאמנות הזאת והכיבוש אינו מקנה למדינה הכובשת ריבונות בשטח. הם טענו כי כיבוש שמפר את העקרונות האלה, כלומר שלא מתייחסים אליו כאל דבר זמני, אלא כאל מצב שהוא בלתי מוגבל בזמן, שלא מנוהל בנאמנות לטובת האוכלוסייה המקומית, הופך לבלתי חוקי. למעשה מה שמאפיין כיבוש כזה הוא נישול של האוכלוסייה המקומית: אם המדינה הכובשת מתייחסת אליו לא כשטח שהוא פיקדון זמני, אלא גם פועלת כמעין ריבון; כלומר מחילה את חוקיה באופן חלקי על אזרחיה שלה שמתיישבים בשטח, וזאת בעקבות כך שהיא מיישבת את האזרחים שלה, תוך נישול האוכלוסייה המקומית. כיבוש כזה מפר את העקרונות הבסיסיים של דיני הכיבוש. [10]

מאמרים אחרים של אייל גרוס עסקו בהחלת המשפט ההומניטרי ודיני זכויות האדם בשטחים וחלקן דן בפירוט בניתוח נושא הגדר כפי שנדון בבית המשפט העליון בישראל (בג"ץ) ובבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ההחלטות השיפוטיות על הגדר. גרוס מפנה ביקורת כלפי ההשתלטות של שיח המידתיות על הניתוח המשפטי של נושא הכיבוש בבג"ץ. כשניתוח מידתיות עושה אבסטרקציה מההקשר של הכיבוש והשאלות של צדק מהותי ואי-שוויון מבני. בג"ץ פסק כי בניית הגדר בשטחים היא חוקית לא רק כדי להגן על ישראל אלא גם על מנת להגן על ביטחון המתנחלים, ומכאן שיש לבדוק בכל מקרה ומקרה האם הפגיעה בזכויות פלסטינים לשם הגנה על ביטחון המתנחלים היא מידתית. אך גרוס כותב במחקרו כי ניתוח זה מכיל בתוכו עיוות מלכתחילה. הוא מעתיק להקשר של הכיבוש ניתוח של מצב של אזרח שנמצא בישראל בין אזרחים שווי זכויות, הוא אזרח ישראלי, ובשביל להגן על ביטחונו שלו המדינה פוגעת בזכויות שלו. גרוס סבור כי בניתוח זה לוקחים את הזכויות של אנשים החיים תחת שלטון כיבוש וכדי להגן על הזכויות של אחרים שיושבו בשטחים, באופן בלתי חוקי מבחינת המשפט הבינלאומי, ותוך נישול האוכלוסייה המקומית, במשאבי קרקע, מים ועוד, מאפשרים פגיעות נוספות באוכלוסייה המקומית כדי להגן על אותם מתנחלים. בג"ץ אומר שהמפקד הצבאי בשטחים מוסמך או חייב להגן על הביטחון של כל מי שנמצא בשטחים, לרבות המתנחלים, ומותר לו לכן גם לפגוע בפלסטינים כל עוד זה נעשה באופן מידתי. במקרים מסוימים נפסק שהפגיעה הייתה מידתית, באחרים שלא הייתה כזו. לדעת גרוס זהו עיוות של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. המשפט מתיר לפגוע בזכויות של אנשים החיים תחת כיבוש אם יש צורך ביטחוני. אולם הצורך הביטחוני הזה לא כולל את הזכויות של אזרחי המדינה הכובשת שישבו אותם שם, בניגוד לאיסור מפורש במשפט הבינלאומי. כך מוטל הנטל הנוסף הזה שלא נצפה במשפט הבינלאומי ומקבל הכשר דרך הרעיון שהפגיעה היא מידתית, כאשר כל הניתוח הזה מתעלם מאי-החוקיות של ההתנחלויות, מן הנישול של האוכלוסייה המקומית שמתיישבת שם ושהגדר רק מעמיקה אותו. ויתרה מזה מאי-השוויון המבני והשאלות של צדק מהותי שכרוכות באי-השוויון שקיים בשטח. ניתוח המידתיות עושה גם אבסטרקציה מההקשר של הכיבוש, כאילו אנו באיזון של אזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית. [11] [12]

מיניות ותאוריה קווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל גרוס היה בין המקימים של הפורום ללימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית באוניברסיטת תל אביב ומהפורום הזה צמח כנס ללימודים הומו-לסבים ותאוריה קווירית בשם "סקס אחר". "סקס אחר" הראשון התקיים ב-2001 ומאז מתקיים כל שנה והוא באופן קבוע אחד המארגנים הקבועים של הכנס, בו רוב הדוברים ישראלים ומיעוטם אורחים מחו"ל. במחקר שלו עצמו בתחום הזה בודק גרוס כיצד עושה המשפט רגולציה של נטייה מינית וזהות מגדרית. איך המשפט הוא אחד משדות השיח שמייצרים הגדרות של הומוסקסואליות לסביות כקטגוריות בינאריות. דבר אותה ג'ודית באטלר כינתה "הפיקציה של הקוהרנטיות ההטרוסקסואלית".

תאוריה קווירית מתבוננת על הקטגוריות ההומוסקסואליות וההטרוסקסואליות כקטגוריות של הבניה חברתית, שבנויה על חלוקה של כל האנשים לאחת משתי הקטגוריות, שיש ביניהן בינאריות והיררכיה. התאוריה הקווירית מערערת על הטבעיות של החלוקה הזאת וטבעיות ההגדרות האלה ומצביעה עליהן כהבניה חברתית שמשקפת אידאולוגיה ולא סדר מחויב המציאות של העולם גרוס כתב יחד עם עמליה זיו מאמר שהוא מאמר מבוא ללימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית, שהופיע באנתולוגיה "מעבר למיניות". זהו המאמר הפותח של הספר שמציג את הנושא. [13]

כדי להבין את נושא ההבניה החברתית של מיניות ניתן לבחון את המצב ביוון העתיקה, שם היה נורמטיבי עבור גברים לקיים יחסים גם עם גברים וגם עם נשים. לדעתו של גרוס ייתכן שחלקם יעדיפו גברים, אך זו אינה זהות כמו שהעדפת שוקולד חלב או מריר אינה זהות בינארית. זאת להבדיל מהזהויות ההטרו/הומוסקסואליות המודרניות.

אייל גרוס כתב כמה מאמרים בהקשר של תאוריה קווירית. כתב על הפסיקה שעסקה בהכרה של בני זוג מאותו מין במשפט הישראלי, [14] כתב על שירות הומוסקסואלים ולסביות בצבא. [15]

כתב מאמר על המשפט של חן אלקובי, אדם שנולד עם אברי מין נקביים אך חי לפחות חלק מהזמן כבחור צעיר. היה משפט והרשעה במסגרת עסקת טיעון בעקבות מערכת יחסים שניהל עם מספר בחורות שנטען שאלקובי רימה אותן כאשר הציג עצמו כגבר. גרוס ביקר את מה שבית המשפט אמר בגזר הדין. בית המשפט קבע שניתן להרשיע את חן אלקובי בעבירה של התחזות כאדם אחר. בית המשפט קבע כי בהקשר של יחסים אינטימיים, אם לאדם יש איברי מין נשיים והוא מציג עצמו כגבר, זוהי התחזות. גרוס ביקר טענה זו בקבלו את תפישתו של ג'ודית באטלר התופשת מגדר כפרפורמנס או ביצוע, הופעה או חיקוי. כלומר אם יש לאדם אברי מין נשיים והוא מציג עצמו כאישה, או אם יש לו אברי מין נשיים ומציג עצמו כגבר - בשני המקרים זה סוג של חיקוי או הופעה. אין אחד מהם שיותר "אמיתי" מהשני.

אייל גרוס טען שכשחן אלקובי מציג עצמו כגבר, או כאישה, בשני המקרים זה "התחזות" באותה מידה. תמיד המגדר הוא סוג של "התחזות" או חיקוי, ואין אחד שהוא אמיתי יותר מהשני. [16]

גרוס פרסם בכתב העת תיאוריה וביקורת מאמר שמציע קריאה קווירית של פוסטר שאמנסטי הוציא. שם המאמר "גלובליזציה קווירית וזכויות אדם". הפוסטר שנדון במאמר הוא פוסטר בו הופיעה הזמרת דנה אינטרנשיונל על רקע הכיתוב "זכויות גייז הן זכויות אדם". הדבר מעלה שאלות רבות של יצוג. כשדנה אינטרנשיונל זכתה באירוויזיון, היא נשאלה האם יש פער בין זה שזכתה לבין היותה מייצגת את "המדינה היהודית" כאשר חלקים מהיהדות מתנגדים לה ודנה ענתה "אני מייצגת את מי שרוצה להיות מיוצג על ידי" – זה רעיון שמפרק את הזהות והייצוג, רעיון פוסטמודרניסטי. גרוס דן בקשר בין הטרנסלאומיות לטרנסמגדריות אצל דנה אינטרנשיונל כמי שחוצה גבולות וזהויות. היא שרה בעברית, אנגלית וערבית. דווקא דנה אינטרנשיונל, שהיא זמרת מזרחית ששרה לעתים בערבית, מייצגת את ישראל בארוויזיון, שזה חלק מלהיות באירופה. [17] כתב מאמר שעוסק במקרים של אנשים שהואשמו ב"התחזות" מגדרית על רקע טרנסג'נדרי, כמו המקרה של חן אלקובי בישראל, המאמר בוחן לצד המשפט של אלקובי משפטים מקבילים שהתרחשו בארצות הברית ובריטניה. [18]

מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים נוספים אותם אייל גרוס חוקר הם צדק מעברי, זכויות אדם בתקופות של שינויים פוליטיים גדולים, כמו מעבר משלטון לא דמוקרטי לדמוקרטי, או ממלחמה לשלום. בהקשר זה פרסם מאמר על צדק מעברי השוואתי, על המשפט בדרום אפריקה וישראל ועל תפקיד החוקה בצדק מעברי.[19] כתב מאמרים נוספים על צדק חלוקתי ומשפט חוקתי.[20] כתב מאמר על מתח בין אתניות ודמוקרטיה, בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית. מאמר שהתכתב עם המחקרים של סמי סמוחה והתפרסם בכתב העת סוציולוגיה ישראלית.[21]

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פעילותו כיועץ המשפטי של האגודה, יצג גרוס את הארגון בדיונים בכנסת, בפגישות עם גורמים ממשלתיים שונים, בהתכתבויות ובבית המשפט העליון. נושאים עיקריים בהם עסק:

  1. זכויות הגירה של בני זוג מאותו מין - המדובר באזרח ישראלי ולו בן זוג (או אזרחית ולה בת-זוג) מאותו מין שאינו יהודי (אם הוא יהודי חל עליו חוק השבות). בנושא הזה ניהל גרוס פגישות והתכתבויות רבות עם משרד הפנים. מאמציו נשאו פרי ואימצו נוהג של ידועים בציבור, לרבות מאותו מין לקבל בישראל אשרת שהייה ועבודה. אולם הנוהל אינו שוויוני למה שמקבלים בני זוג נשואים. המסלול לקבלת תושבות ארעית ותושבות קבע הוא איטי יותר מלבני זוג נשואים. בהתחלה נמצא בן הזוג הזר במעמד תייר עם אשרת עבודה. בהמשך הוא יכול לקבל מעמד של תושבות ארעית ותושבות קבע. גרוס סבור כי צריך להיות שוויוני לבני זוג נשואים. המצב הוא טוב בהרבה מארצות הברית, אך רע יותר מבחלק ממדינות אירופה.
  2. אלימות של משטרה והטרדה כנגד הומוסקסואלים בגן העצמאות ובמקומות נוספים. במסגרת האגודה טיפל בהגשת תלונות למחלקה לחקירות שוטרים בנושאים האלה.
  3. עתירה לבג"ץ נגד צנזורה שהגבילה סרטים עם תימות הומוסקסואלים לבני 18 ומעלה אייל גרוס ייצג בג"ץ ביחד עם עו"ד ערן לב את האגודה וארגונים נוספים בעתירה כנגד צנזורה שהגבילה לגיל 18 ומעלה את הסרט ששמו היה "כמעט 18", שהוא סרט נעורים הומואי. העתירה באה בעקבות זה ששמו לב שכל סרט עם תמה הומוסקסואלית הוגבל לגיל 18 ומעלה. לאחר שבג"ץ הוציא צו על תנאי הסכימה המועצה לביקורת סרטים לסגת מהחלטתה הראשונה ולהגביל את הסרט לגיל 16 ומעלה. לדעת העותרים לא היה צריך להגביל סרט זה כלל, אולם הם הסכימו לכך כפשרה, לאור כך שהגבלות לגיל 16 ומעלה שגרתיות בהרבה ולכן הסיכוי שבג"ץ היה מתערב בכך קטן מרגע שהמועצה לבקורת סרטים נסוגה מההחלטה הראשונה שלה.

בשנת 2005 קיבל, ביחד עם משפטנים נוספים, את אות יקיר הקהילה מטעם ארגוני הלהט"ב בישראל, על פעילותו המשפטית למען זכויות הקהילה.[22]

ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכה גרוס להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.[23]

האגודה לזכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הנושאים בהם עסק במסגרת האגודה לזכויות האזרח היה נושא הזכויות החברתיות וקידום פעילות האגודה בנושא הזה. ב-1998 כשהיה חבר הנהלה ייצג את האגודה בוועדה לזכויות כלכליות וחברתיות של האו"ם בז'נבה, כאשר האגודה הגישה דו"ח על הנושא לוועדה, במקביל לדו"ח הממשלתי שהוגש על ידי ממשלת ישראל. נושא נוסף בו עסק במסגרת האגודה הוא זכויות אדם בשטחים הכבושים.

הפורום למען ילדי מהגרי עבודה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הפורום עוסק גרוס בקידום הנושא של מתן מעמד קבוע בישראל לילדי מהגרי עבודה שגדלים בישראל, הולכים לבית ספר בישראל, ישראל היא מרכז חייהם. הפורום השיג הישגים רבים: בתקופת שר הפנים רוני בראון התקבלה החלטה להרחיב את הקריטריונים שיאפשרו לילדים כאלו לקבל מעמד קבע בישראל. רבים מהילדים לומדים בקמפוס ביאליק-רוגוזין בתל אביב.

עמותת גישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת גישה עוסקת בחופש התנועה בשטחים. העיסוק של העמותה נוגע בנושאים כמו אנשים שרוצים לנוע לצורך לימודים מעזה ליהודה והשומרון או מאחד המקומות האלה לישראל לצורך לימודים או לחו"ל ויש עליהם מגבלות שאוסרות את זה.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Editors: Daphne Barak-Erez & Aeyal M. Gross, Exploring Social Rights (Oxford, Hart Publishing, 2007)

מאמרים אקדמיים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rights and Normalization: A Critical Study of European Human Rights Case, Law on the Choice and Change of Names, 9 Harvard Human Rights Journal 269-284 (1996)
  • Challenges to Compulsory Heterosexuality: Recognition and Non-Recognition of Same-Sex Couples in Israeli Law
  • Robert Wintemute and Mads Andenas, eds., Legal Recognition of Same-Sex, Partnerships: A Study of National, European and International Law 391-414 (Hart Publishing, 2001)
  • The Constitution in Reconciliation and Transitional Justice: Lessons from South-Africa and Israel, 40 Stanford Journal of International Law 47-104 (2004)
  • The Construction of a Wall Between The Hague and Jerusalem: The Enforcement, and Limits of Humanitarian Law and the Structure of Occupation ,26 Leiden Journal of International Law 393-440 (2006)
  • Human Proportions: Are Human Rights the Emperor's New Clothes of the International Law of Occupation, 18 European Journal of International Law 1-35 (2007)
  • Sex, Love and Marriage: Questioning Gender and Sexuality Rights in International Law, 21 Leiden Journal of International Law (2008)
  • After the Falls: The Third Era of International Law Between Post- and Anti- Modernity In Le droit international vu par une génération de juristes, Ouvrage collectif, E.Jouannet, H. Ruiz-Fabri et J-M Sorel (dir), Paris, Editions Pedone, (2007)
  • The Right to Health in an Era of Globalization and Privatization: National and International Perspectives, In Daphne Barak-Erez and Aeyal Gross, editors, Implementing Social Rights (Hart publishing) 289-339 (Hart, 2007)
  • Gender Outlaws Before the Law: The Courts of the Borderlands, 32 Harvard Journal of Law & Gender (2009) 165-231. - המאמר המלא

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים של אייל גרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים עיתונאיים שהזכירו את מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מהרשימות שפרסם אייל גרוס בעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל גרוס, החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי, צדק חלוקתי בישראל 79-96, בעריכת מנחם מאוטנר (רמות, 2000)
  2. ^ אייל גרוס, בריאות בישראל: בין זכות למצרך, זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות בישראל 437-531, בעריכת יורם רבין ויובל שני (הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2004).
  3. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Do We Need Social Rights?: Questions in the Era of Globalization, Privatization, and the Diminished Welfare State, Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Exploring Social Rights 1-17 (Oxford, Hart Publishing, 2007)
  4. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Social Citizenship: The Neglected Aspect of Israeli Constitutional Law, Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Exploring Social Rights 243-261 (Oxford, Hart Publishing, 2007)
  5. ^ האם בריאות חשובה פחות מחופש הביטוי?, 26.12.2006, מתוך הארץ, מופיע ברשימות
  6. ^ בריאות בישראל: בין זכות למצרך, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל, בעריכת יורם רבין ויובל שני 437-531 (רמות, 2004)
  7. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal M. Gross, Exploring Social Rights (Oxford, Hart Publishing, 2007).
  8. ^ The Right to Health in an Era of Globalization and Privatization: National and International Perspectives, In Daphne Barak-Erez and Aeyal Gross, editors, Implementing Social Rights (Hart publishing) 289-339 (Hart, Oxford Publishing, 2007).
  9. ^ אייל גרוס, החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי, צדק חלוקתי בישראל 79-96, בעריכת מנחם מאוטנר (רמות, 2000)
  10. ^ Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614. גרסה נוספת הופיעה בעברית:, כיפוח: כיבוש, סיפוח, קיפוח – על המבנה המשפטי של משטר הכיבוש, תיאוריה וביקורת גיליון מס' 31, (2008).
  11. ^ Aeyal M. Gross, The Construction of a Wall between the Hague and Jerusalem: The Enforcement and Limits of Humanitarian Law and the Structure of Occupation 19 Leiden Journal of International Law (2006) 393-440.
  12. ^ Aeyal M. Gross, Human Proportions: Are Human Rights the Emperor's New Clothes of the International Law of Occupation, 18 European Journal of International Law (2007) 1-35.
  13. ^ אייל גרוס ועמליה זיו, בין תאוריה לפוליטיקה: לימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית, מעבר למיניות 9-44, בעריכת יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים בעריכת חנה נווה, חנה הרצוג ואורלי לובין, 2003).
  14. ^ Aeyal M. Gross, Challenges to Compulsory Heterosexuality: Recognition and Non-Recognition of, Same-Sex Couples in Israeli Law ,Robert Wintemute and Mads Andenas, eds. Legal Recognition of Same-Sex, Partnerships: A Study of National, European and International Law 391-414, Oxford, Hart Publishing, 2001). אייל גרוס, דנילוביץ, שטיינר והתאוריה הקווירית, משפט נוסף כרך 1 47-54 (2001).
  15. ^ אייל גרוס, מיניות, גבריות, צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפים השוואתיות, פלילים כרך ט' 95-183 (2000). פורסם גם בספר "צבא, חברה ומשפט" בעריכת דפנה ברק-ארז (רמות, 2002).
  16. ^ אייל גרוס, "התחזות כאדם אחר": חיקוי ומרי מגדרי במשפט של חן אלקובי, משפט חברה ותרבות (משפטים על אהבה 365-412 (2005).
  17. ^ אייל גרוס, גלובליזציה קווירית וזכויות אדם: דנה אינטרנשיונל/ אמנסטי אינטרנשיונל, תיאוריה וביקורת גיליון מס' 23, 227-236 (סתיו 2003).
  18. ^ 32 Gender Outlaws Before the Law: The Courts of the Borderlands Harvard Journal of Law & Gender (2009) 165-231
  19. ^ Aeyal M. Gross, The Constitution in Reconciliation and Transitional Justice: Lessons from, South-Africa and Israel, 40 Stanford Journal of International Law (2004) 47-104
  20. ^ אייל גרוס, זכות הקניין כזכות חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עיוני משפט כא 405-447 (1998), פורסם גם בספר "מקרקעין בישראל: בין הפרטי ללאומי", בעריכת חנוך דגן (רמות, 1999). אייל גרוס, כיצד הייתה "התחרות החופשית" לזכות חוקתית? בנפתולי הזכות לחופש העיסוק, עיוני משפט כרך כ"ג 229-261 (2000)
  21. ^ אייל גרוס, דמוקרטיה, אתניות וחוקתיות בישראל: בין "המדינה היהודית" ו"המדינה הדמוקרטית", סוציולוגיה ישראלית כרך 2 647-673 (2000)
  22. ^ נבחרו יקירי הקהילה לשנת 2005, באתר GoGay,‏18 במאי 2005
  23. ^ ג'ורג' אבני, היכל הקהילה 2015: 40 המשפיעים בתולדות הקהילה, מאקו גאווה, 7 ביוני 2015