בית חנינא

**בית חנינא** (שכונה)
**بيت حنينا**
	רחוב עבד אלחמיד שומאן (ער') וסביבותיו בבית חנינא
	רחוב עבד אלחמיד שומאן (ער') וסביבותיו בבית חנינא
מדינה / טריטוריה	ישראל (שכונה); הרשות הפלסטינית (כפר)
נפה	אל-קודס
שטח	16.3 קמ"ר
‑ הנקודה הגבוהה	780
אוכלוסייה	‏
‑ בשכונה	34,500 (2014)
קואורדינטות	31°49′50″N 35°12′58″E / 31.830555555556°N 35.216111111111°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) בית חנינא

בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים, וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. ב-2014 התגוררו בשכונה 34,500 בני אדם^[1].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המובן המילולי של שם המקום הוא: ביתו של אדם (אשה או גבר) בשם חנינא.

הוצע לזהות את הכפר בית חנינא עם עֲנִיָּה המקראית, הנזכרת בחזון מסע סנחריב לירושלים – או עם עֲנַנְיָה המקראית, עיר שהתיישבו בה עולי בבל מבני בנימין^[2]^[3].

גרן מסר כי לפי הנוסע היהודי-ספרדי רבי יצחק חילו (1344), היהודים כיבדו במקום את קברו של רבי חנינא בן דוסא, וייתכן שבהשפעת שמו השתנה שם הכפר מ"ענניה" ל"חנינא"; מנגד, רבי יעקב טען כי קברו של חנינא בן-דוסא הוא בעין זיתים שבגליל.^[4]

יש חוקרים שאומרים ש"חנינא" נגזר ממלה סורית שפירושה "הראוי לרחמים" (ח-נ-נ). כמו כן הועלתה סברה שהשם נגזר מהשורש ח-נ-י בהוראה "חנה" (במקום), או "מחנה".^[5]^[6]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י צבי מסיני, משפחת נאסים-סולימאן המתגוררת בשכונה ובארה"ב מקורה יהודי, והשתמרו אצלה מסורות שונות המצביעות על מקור זה כדוגמת קיום ברית מילה שבוע לאחר הלידה, הארכת האבל על נפטרים למשך שבוע, טקסי פדיון בן המתקיימים 40 יום לאחר הלידה, וכן שימוש בפמוטים לצורך הדלקת נרות.^[7]

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברישום מס עות'מאני מ-1596 נכלל הכפר בית חנינא כחלק מנפת ירושלים, עם 28 בתי אב. ברישום גרמני משנת 1870 לערך נזכר בית חנינא ככפר עם 28 בתים ו-240 תושבים^[8].

החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1863, וכתב כי מתגוררים בו כ-300 איש. הוא ציין כי שם הכפר נכתב בדרך כלל בית-חנינא, אך יש גורסים גם בית-ענינא. הוא הזכיר כי במקום מספר בתים עתיקים בעלי תקרה קמורה, ומסגד המוקדש ל"סידי אבראהים".^[4]

סקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1881 מתאר את בית חנינא "כפר בגודל בינוני עם בתי אבן, העומד על אדמה סלעית מאוד ברכס שבין שני עמקים. הוא מוקף בעצי זית, ויש לו מספר מעיינות במרחק מה מערבה. יש גם כרמים בכפר"^[9].

המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי גדלה משמעותית אוכלוסיית הכפר, ו-1945 הגיעה אוכלוסייתו לכדי 1,590 נפש^[10].

ב-13 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, פונה הכפר לפי הוראת הלגיון הערבי.^[11]

שלטון ירדני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הותירו את הכפר בשליטת ממלכת ירדן. בתקופה זו רבים מתושבי הכפר היגרו לארצות חוץ, מרביתם לארצות הברית ואמריקה הלטינית. מאידך, התיישבו בכפר פליטים רבים שהגיעו מסביבות יפו.

בשנות השלטון הירדני החלו בני הכפר לבנות בתים על האדמות המזרחיות של הכפר, שגבלו בכביש ירושלים–רמאללה משני עבריו ואזור זה, שנקרא "בית חנינא החדשה", קיבל אופי עירוני יותר. עם זאת, תחת השלטון הירדני לא נכלל החלק העירוני של בית חנינא בתחום השיפוט של מזרח ירושלים. בית חנינא נחשבה פרבר אמיד של ירושלים הירדנית והתגוררו בה שרים, חברי בית הנבחרים הירדני, אנוור אלח'טיב, מושל מחוז ירושלים, ראש העירייה הירדני רוח אלח'טיב, וכן משפחת דג'אני העשירה, ומשפחת אלקטב האמידה, שבביתה התגורר חוסיין, מלך ירדן בביקוריו בירושלים.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים נכללה "בית חנינא החדשה" בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים היות ששכנה על הדרך שהובילה אל שדה התעופה עטרות שהוחלט לספחו לשטח העיר, אך הכפר בית חנינא המקורי נותר מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר המאוחדת והשתייך, בתקופת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובתקופת המנהל האזרחי, לנפת רמאללה. תושבי בית חנינא החדשה קיבלו תעודת זהות ישראלית והחלה בה תנופת אכלוס מרשימה. כך התפשטה שכונת בית חנינא עד שכונת שועפאט בדרום, נווה יעקב ופסגת זאב במזרח ואזור התעשייה עטרות בצפון. משרדי הצלב האדום עברו אז לבית חנינא. ב-1968 התיישבו בשכונה, בבניין המכונה בית השבעה, שבע משפחות יהודיות.

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות בניית גדר ההפרדה בקטע "עוטף ירושלים", החלה השכונה להתנתק מתפקידה המסורתי כמחברת בין ירושלים לרמאללה, וקיבלה ציביון עירוני יותר המחובר למרכז ירושלים מבחינת שירותים, לימודים, מסחר ותעסוקה. הגדר גם יצרה הפרדה בין הכפר המקורי בית חנינא ("בית חנינא אל-בלד"), שנותר מחוץ לה, לבין שכונת בית חנינא (בית חנינא החדשה – "בית חנינא אל-ג'דיד") שנכללה ב"עוטף ירושלים". תושבים רבים עברו לבית חנינא החדשה כדי להישאר בצידה הישראלי של גדר ההפרדה^[12]. הכפר הפלסטיני בית חנינא משתייך, מאז הסכמי אוסלו, לנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית ואוכלוסייתו כ-1,000 תושבים.

בשנת 1998 נחנך כביש חדש – "דרך האלוף נרקיס" – הממשיך את שדרות בר-לב לכיוון בית חנינא, פסגת זאב ונווה יעקב. בנוסף הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים שנחנך ב-2011 עובר בשכונה. בתקופות מתיחות ביטחונית הפך קו הרכבת למטרה ליידוי אבנים. ביולי 2013 התפרסם שנמצאו באזור שרידי דרך רומית עתיקה. בשנת 2013 נחנך כביש המחבר את הרחוב הראשי בשכונה, רח' עבד אל-חמיד שומאן (ער') (כביש 4197), לכביש 50 (כביש בגין), באמצעות מחלף בנציון נתניהו. בעקבות כך עוברים בשכונה נוסעים רבים, המבקשים לעבור בין פסגת זאב וסביבותיה ויישובי מטה בנימין ובין כביש בגין וכביש 443.

בתל עדסה, בצפון מערב השכונה, היתה כוונה להקים את השכונה הראשונה בירושלים, מאז שנת 1967, שתוכננה מראש למגורי תושבים ערבים. בשנת 2023, חזרה בה עיריית ירושלים מתמיכתה בתוכנית. מצפון לבית חנינא, עיריית ירושלים מקדמת שכונה לחרדים על שדה התעופה עטרות^[13]^[14].

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הבריטי, במרכז הכפר נחשף ריצוף של לוחות שיש.^[15]

רוב החרסים שהתגלו במקום הם מהתקופה העות'מאנית. בנוסף, התגלו חרסים מעטים עד בודדים מתקופת הברזל, התקופה ההלניסטית, התקופה המוסלמית המוקדמת ומימי הביניים. איסוף החרסים נערך בטראסות הקרובות לגרעין של הכפר ובקרבת מגרש הכדורגל.^[16]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק הצפוני של בית חנינא. מרחוק ניתן לראות את נווה יעקב, א-ראם, אזור התעשייה עטרות, כפר עקב ורמאללה
החלק המערבי של בית חנינא ומעבר לכביש ולגדר ההפרדה הכפר בית חנינא. מאחוריו באופק נבי סמואל, כשמשמאלו שכונת רמות ומימינו ביר נבאלה וגבעת זאב
תל עדסה בצפון מערב בית חנינא – שבו תוכננה, ועדייו לא הוקמה, השכונה החדשה הראשונה עבור מגורי תושבים ערבים מאז 1967^[14]^[13]
מבט אל "שיכוני נוסייבה" בצפון בית חנינא
מבט אל צפון מערב בית חנינא. מרחוק – בית חנינא הישנה (הכפר) ושכונת רמות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי שילר (עורך), ירושלים הבנויה, קוי יסוד בהתפתחות ירושלים, אריאל, כתב עת לידיעת הארץ, מרץ 1986
אורי שטנדל, השכונות הערביות במזרח ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בית חנינא בוויקישיתוף

מידע על אתר בית חנינא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
מיפוי שכונת בית חנינא, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2014
שכונת בית חנינא באתר עיריית ירושלים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שכונת בית חנינא באתר עיריית ירושלים, 30.11.2014
^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
^ באותו מקור כתוב בסוגריים: דלמן, אולבריט וקלין מזהים את ענניה עם הכפר אל עיזריה
^ ¹ ² ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 260
^ Palmer, E. H., The Survey of Western Palestine: Arabic and English Name Lists Collected During the Survey by Lieutenants Conder and Kitchener, R. E. Transliterated and Explained by E.H. Palmer. ., Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, עמ' 286
^ The Applied Research Institute – Jerusalem, Beit Hanina al Balad Village Profile, 2013
^ צבי מסיני, בגדי העם החדשים: פתרון בעיית ארץ ישראל משורשיה, מהדורה שישית, הוצאת ליעד, 2023, עמ' 177-179
^ Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins
^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
^ palestineremembered.com
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 99.
^ דני רובינשטיין, 500 דולר בחודש לדירת מרתף קטנה, העיקר לגור בירושלים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2003
^ ¹ ² ניר חסון, עיריית ירושלים עודדה בניית שכונה לפלסטינים בצפון העיר במשך 15 שנה - וחזרה בה, באתר הארץ, 19 באפריל 2023
^ ¹ ² "במקום", סקר השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית (עמ' 14), ‏2013
^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 168-169, מסת"ב 965-406-007-8
^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 237, מסת"ב 965-406-007-8

[1] שכונת בית חנינא באתר עיריית ירושלים, 30.11.2014

[2] עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010

[3] באותו מקור כתוב בסוגריים: דלמן, אולבריט וקלין מזהים את ענניה עם הכפר אל עיזריה

[:0-4] ¹ ² ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 260

[5] Palmer, E. H., The Survey of Western Palestine: Arabic and English Name Lists Collected During the Survey by Lieutenants Conder and Kitchener, R. E. Transliterated and Explained by E.H. Palmer. ., Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, עמ' 286

[6] The Applied Research Institute – Jerusalem, Beit Hanina al Balad Village Profile, 2013

[7] צבי מסיני, בגדי העם החדשים: פתרון בעיית ארץ ישראל משורשיה, מהדורה שישית, הוצאת ליעד, 2023, עמ' 177-179

[8] Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins

[9] The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology

[10] stineremembered.com

[11] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 99.

[12] דני רובינשטיין, 500 דולר בחודש לדירת מרתף קטנה, העיקר לגור בירושלים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2003

[:1-13] ¹ ² ניר חסון, עיריית ירושלים עודדה בניית שכונה לפלסטינים בצפון העיר במשך 15 שנה - וחזרה בה, באתר הארץ, 19 באפריל 2023

[:2-14] ¹ ² "במקום", סקר השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית (עמ' 14), ‏2013

[15] יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 168-169, מסת"ב 965-406-007-8

[16] יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 237, מסת"ב 965-406-007-8

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

Flag of Senegal יישובי נפת אל-קודס
ערים	מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת)
מועצות מקומיות	אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם
כפרים	אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד
מחנות פליטים	מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת)
נפות הרשות הפלסטינית