משתמש:אנדריקאנוס/11 בספטמבר
הפיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – חטיפות המטוסים בפיגועי 11 בספטמבר |
בבוקרו של ה-11 בספטמבר 2001, 19 חוטפים השתלטו על ארבע טיסות אזרחיות (שני מטוסים מדגם בואינג 757 ושניים מדגם בואינג 767) שהיו בדרכן לסן פרנסיסקו או לוס אנג'לס, לאחר שהמריאו מבוסטון, ניוארק או וושינגטון.[1] בכוונה נבחרו מטוסים גדולים שביצעו טיסה ארוכה, בשל כמות הדלק הגדולה שהייתה בהם.[2]
ארבעת הטיסות המעורבות בפיגועים הן:
- טיסה 11 של אמריקן איירליינס: עזבה את נמל התעופה לוגאן בבוסטון בשעה 7:59 בדרכה ללוס אנג'לס, כשבמטוס נמצאים 76 נוסעים, 11 אנשי צוות, וחמישה חוטפים. החוטפים הטיסו את המטוס אל תוך המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי בשעה 8:46.
- טיסה 175 של יונייטד איירליינס: עזבה גם היא את נמה"ת לוגאן, בשעה 8:14 והייתה בדרכה ללוס אנג'לס. גם לטיזה זו עלו חמישה חוטפים, עם 51 נוסעים ותשעה אנשי צוות. מטוס זה התרסק אל תוך המגדל הדרומי במרכז הסחר 17 דקות לאחר הפגיעה במגדל הצפוני, בשעה 9:03 בבוקר.
- טיסה 77 של אמריקן איירליינס: המריאה מנמה"ת וושינגטון-דאלאס שבצפון וירג'יניה בשעה 8:20, במטרה לנחות בלוס אנג'לס. גם למטוס זה עלו חמישה חוטפים, עם שישה אנשי צוות ו-53 נוסעים. החוטפים ריסקו את מטוס זה אל תוך הפנטגון בשעה 9:37.
- טיסה 93 של יונייטד איירליינס: המריאה מנמה"ת ניוארק בשעה 8:42 בדרכה לסן פרנסיסקו, כשעליה 33 נוסעים, שבעה אנשי צוות וארבעה חוטפים. כתוצאה ממאבק בין נוסעי המטוס לבין חוטפיו, מטוס זה התרסק בשדה ליד העיירה שנקסוויל שבפנסילבניה בשעה 10:03. מטוס זה יועד להתרסק אל תוך בניין הקפיטול.[3]
במהלך האירועים ולאחריהם היה כיסוי תקשורתי מסיבי של ההתרסקויות, החל מהפגיעה הראשונה במרכז הסחר.[4]
מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבוקר 11 בספטמבר 2001 יצאה תוכניתם של המחבלים אל הפועל. ארבעה מטוסי נוסעים של טיסות פנימיות שהמריאו מנמלי תעופה בארצות הברית נחטפו, עם מאות נוסעים על סיפונם. החוטפים, מצרים וסעודים, דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפניות פשוטות והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים את הטייסים, וכשהגאי המטוס היו בידי אחד החוטפים, שעבר הכשרה בטיס, הוא הפנה אותם אל עבר יעדים הידועים כסמלי הכוח של אמריקה: מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בעיר ניו יורק, מבנה הפנטגון (משרד ההגנה) וגבעת הקפיטול בבירה וושינגטון.
בשעה 8:46 בבוקר, חמישה טרוריסטים ריסקו את טיסה 11 של אמריקן איירליינס אל תוך המגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי (WTC 1),[5] ובשעה 9:03 חמישה טרוריסטים נוספים ריסקו את טיסה 175 של יונייטד איירליינס אל תוך המגדל הדרומי (WTC 2).[6] חמישה טרוריסטים ריסקו את טיסה 77 אל תוך הפנטגון 34 דקות לאחר מכן, בשעה 9:37.[7]
הטיסה הרביעית שנחטפה, 93 של יונייטד איירליינס, התרסקה בשדה בפנסילבניה בשעה 10:03 לאחר שהנוסעים נלחמו בארבעת החוטפים. מטרתם של חוטפי המטוס הייתה כנראה לרסק את המטוס הרביעי אל תוך בניין הקפיטול או הבית הלבן.[8] מהקלטת השמע של תא הטייס של טיסה 93 אפשר לשמוע את ניסיונות ההשתלטות של הנוסעים ואנשי הצוות על המטוס החטוף, לאחר שנפוצה השמועה (דרך טלפונים סלולריים) על התרסקות שלושה מטוסים דומים שנחטפו באותו בוקר. [9]הנוסעים, שהבינו את גורלם הצפוי, ניסו לפתוח בכוח את דלת תא הטייס הנעולה, והמחבלים שהיו בפנים החליטו לרסק את המטוס מוקדם מהמתוכנן.[10][11]
כמה נוסעים ואנשי צוות שהצליחו לערוך שיחות טלפון מהמטוס סיפקו מספר פרטים: שעל כל מטוס היו מספר חוטפים, ולא אחד, ושבתהליך ההתשלטות על המטוס החוטפים השתמשו בגז פלפל וגז מדמיע, ואף דקרו כמה אנשים.[12] לפי הדיווחים הללו, בין הנדקרים למוות היו הטייסים, הדיילים, ונוסע אחד או יותר. [13]שלושה עדים, דייל בטיסה 11, נוסע בטיסה 175 ועוד כמה נוסעים בטיסה 93 אמרו שלחוטפים היו פצצות, אך נוסע אחר העיד בשיחתו שהוא חשב שהפצצות מזוייפות. ה-FBI לא מצא עקבות של פיצוצים באתרי ההתרסקות, והוועדה לחקר אירועי ה-11 בספטמבר קבעה שכנראה הפצצות היו מזוייפות.[14] בשידור חוץ ששודר בטעות נשמע מפקד החוטפים, מוחמד עטא, מודיע לנוסעים כי יש בידיהם מספר מטוסים חטופים, תובע מהם לשמור על שקט, ומנסה להטעות אותם בהודיעו כי הם חוזרים לנמל התעופה.
שלושה בניינים בקומפלקס מרכז הסחר התמוטטו עקב כשלים המבניים. שני מגדלי התאומים, שאלפי טונות של דלק בוער התיכו את יסודות המתכת שלהם, קרסו בזה אחר זה. המגדל הדרומי נפל בשעה 9:59 לאחר שבערה בו שריפה במשך 56 דקות (טיסה 175 פגעה בו בשעה 9:03). המגדל הצפוני, למרות שהיה הראשון להיפגע בשעה 8:46, קרס בשעה 10:28 לאחר בעירה במשך 102 דקות. [15] ההערכות הראשוניות היו שהמגדלים לא יקרסו לגמרי, ולכן זרמו למקום כבאים וכוחות הצלה רבים, שעם קריסת הבניינים נמנו עם הנספים. קריסת המגדלים הותירה אחריה הרס רב באזור נרחב למדי ברחבי העיר ניו יורק ובמיוחד במרכז הסחר העולמי, שנהרס לחלוטין. בניין מרכז הסחר העולמי 3 (בו שכן מלון מריוט) נהרס כתוצאה מהתמוטטותם של מגדלי התאומים. בניין מרכז הסחר העולמי 7, מבנה בן 47 קומות, נפגע קשה מהריסות המגדלים, וקרס בשעה 17:21 לאחר ששריפות שפרצו בו החלישו את שלמות המבנה.[16] מבנה הפנטגון נפגע בחלקו, וחלק גדול מאגפו המערבי התמוטט כחצי שעה לאחר הפגיעה.
בשעה 9:40, ה-FAA, רשות התעופה הפדרלית האמריקאית, קרקעה את כל כלי הטיס שבארצות הברית, סגרה את המרחב האווירי של ארה"ב והורתה לכל כלי טיס שכבר נמצא באוויר לנחות מיידית מבלי להגיע ליעדו. כל הטיסות הבינלאומיות חזרו לנמל ממנו המריאו, או שפנו לנמלי תעופה בקנדה ובמקסיקו. בשלושת הימים שלאחר הפיגוע, שמי המדינה היו נקיים ממטוסים אזרחיים ורק מטוסי קרב חלפו בהם מידי פעם.[17] חוסר הידיעה בעקבות ההתקפות גרמה לבלבול וחרדה בקרב גופי התקשורת השונים. הרבה דיווחים כוזבים וסותרים, שניזונו בעיקר משמועות לא מבוססות שודרו באותו יום, והמרכזי שבהם היה על מכונית תופת שהתפוצצה בבניין מחלקת המדינה ("משרד החוץ" האמריקאי) בוושינגטון.[18] הבלבול אחז גם בפקחי הטיסה, כשמטוס נוסף – טיסה 1989 של דלתה איירליינס – לא הגיב בקשר, ונחשד שנחטף, עד שענה לקריאות אליו.[19]
בראיון שנערך בשנת 2002 עם מתכנני הפיגועים, חליד שייח מוחמד ורמזי בין אל-שיב, אימתו השניים שמטרת המטוס הרביעי – טיסה 93 – הייתה להתרסק בבניין הקפיטול ולא בבית הלבן.[20] בעת תכנון הפיגועים, מוחמד עטא (שבסופו של דבר חטף והטיס את טיסה 11), טען שהבית הלבן יהיה מטרה קשה מדי. כמו כן אמר עטא שבתחילה הכוונה הייתה לרסק את המטוסים אל תוך אתרים גרעיניים, אך מתוך חשש ש"העניינים ייצאו משליטה" הוחלט לבסוף על מרכז הסחר והפנטגון.[21]
מכניקת ההתרסקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל אחד ממגדלי התאומים תוכנן לשרוד פגיעה ישירה של מטוס בואינג 707. עם זאת, יכולת החישוב בעת תכנון המגדלים (שנות ה-60) הייתה מוגבלת, וכנראה לא לקחה בחשבון פגיעה מכוונת במהירות גבוהה, עם מכלי דלק מלאים. בנוסף, המטוסים שהתרסקו לתוך המגדלים, מדגם בואינג 767, גדולים ב-20% מבואינג 707. מיד לאחר הפגיעה אכן נותרו המגדלים עומדים, והם קרסו כתוצאה מהתמוטטות פרוגרסיבית רק לאחר דקות ארוכות – הבניין הראשון מרכז הסחר העולמי 1 קרס כ-102 דקות לאחר פגיעת המטוס, והשני, מרכז הסחר העולמי 2, כ-56 דקות לאחר הפגיעה בו. קריסת הבניין הראשון ארכה 11 שניות, וזו של השני 9 שניות.[22]
ועדות שחקרו את הסיבה לקריסת הבניינים קבעו כי בעת פגיעת המטוסים בבניינים אירעו מספר תהליכים קריטיים: פגיעת המטוסים הסירה את הבידוד התרמי מעל קורות פלדה רבות, שברה עמודי תמיכה, גרמה לחלוקת עומס שונה מהמתוכנן בין עמודי התמיכה הנותרים, והביאה לתבערה גדולה לאחר שדלק רב מאוד נשפך מהמטוסים והתלקח. מערכות כיבוי האש בבניין לא היו מסוגלות להתמודד עם שריפה גדולה כל כך, והמתזים בחלק מהקומות שבהן בערה האש לא פעלו, משום שהתנגשות המטוסים שברה את הצינורות שהוליכו מי כיבוי לקומות הגבוהות. קורות הפלדה שאיבדו את הבידוד התרמי נחשפו לדלק הבוער והתחממו לטמפרטורות גבוהות מאוד, לפי ההערכות כ-700 מעלות צלזיוס או יותר. כאשר פלדה מתחממת כל כך, היא מאבדת כ-85% מהחוזק שלה. הפלדה אמנם לא נמסה כתוצאה מהחום הרב, אך נחלשה מדי ולא יכלה לעמוד במשקל הבניין. כתוצאה מכך, חלק הבניין שמעל מקום הפגיעה החל לקרוס מטה כשהוא מרסק בדרכו את כל הקומות שתחתיו – עד לקרקע.[23]
מניין הקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולות הטרור הללו גבו את חייהם של 2,977 קורבנות ועוד 19 טרוריסטים.[24] בכלל הקורבנות נמנים 246 מארבעת המטוסים (לא היה אף ניצול אחד), 2,606 בעיר ניו-יורק - במגדלים וסביבם, ועוד 125 בפנטגון.[25] בין ההרוגים נמנים 55 אנשי צבא שנהרגו בפנטגון, כל שאר ההרוגים היו אזרחים.[26] יותר מ-90 מדינות העולם איבדו אזרחים בהתקפה על מרכז הסחר העולמי.[27]
יותר מ-90% מהעובדים והמבקרים שמתו במגדלים שהו בעת הפגיעה מעל נקודת הפגיעה של המטוס במגדל.[28] במגדל הצפוני, 1,355 אנשים נלכדו בנקודת הפגיעה או מעליה, ומצאו את מותם בשאיפת עשן, או שקפצו או נפלו מהמגדל על מנת לברוח מהלהבות והעשן, או שנמחצו בקריסה הסופית של המגדל. בעת פגיעת טיסה 11 במגדל קרסו שלושת גרמי המדרגות, כך שבריחה מהמגדל הייתה בלתי אפשרית. מתוך כלל האנשים ששהו במגדל מתחת לנקודת הפגיעה של המטוס, נהרגו 107 אנשים.[29]
במגדל הדרומי, גרם מדרגות אחד לא נפגע כתוצאה מפגיעת המטוס (טיסה 175), ודרכו ניצלו חייהם של 14 אנשים ששהו בקומות בהן פגע המטוס ישירות (כולל חייו של אדם אחד שראה את המטוס מגיע לעברו)[30] ושל עוד ארבעה שהיו בקומות מעל פגיעת המטוס. מוקדנים בשירות שיחות החירום 911 שקיבלו שיחות מאנשים שהיו לכודים במגדל לא היו מעודכנים במצב עקב קצב האירועים המהיר וכתוצאה מכך עדיין הורו למתקשרים שלא לנסות לרדת מהמגדל עצמאית.[31] במגדל הדרומי נהרגו 630 אנשים, כמעט מחצית מכמות ההרוגים במגדל הצפוני.[32] הסיבה לכך היא שהמגדל הצפוני נפגע 17 דקות לפני המגדל הדרומי. עם הפגיעה במגדל הצפוני, החלו גם אנשי המגדל הדרומי להתפנות, ובכך הצילו את חייהם.[33]
לפחות 200 אנשים נפלו או קפצו אל מותם מהמגדלים הבוערים (כפי שמוצג בתצלום "האדם הנופל"), ופגעו בקרקע או בגג מבנים סמוכים מאות מטרים מתחתם.[34] היו מהלכודים מעל לנקודת הפגיעה של המטוס שעלו לגג המגדלים, בתקווה לפינוי מוסק, אך דלת הגישה לגג הייתה נעולה. בכל מקרה, העשן הסמיך והחום הכבד מנעו ממסוקים להתקרב לאזור.[35] בנוסף, 411 עובדי שירותי החירום נהרגו כשניסו להציל אנשים לכודים ולהילחם בשריפות שהשתוללו באזור. מכבי האש של ניו יורק איבדו 340 כבאים, קצין דת אחד ושני פרמדיקים.[36] משטרת ניו יורק איבדה 23 שוטרים[37] ומשטרת התנועה של ניו יורק איבדה 37 שוטרים.[38] שמונה מגישי עזרה ראשונה, חובשים ופרמדקים נהרגו אף הם. 658 מההרוגים עבדו בחברת "קאנטור פיצג'רלד", בנק השקעות ששכן בקומות 101-105 של המגדל הצפוני, הרבה יותר מכל חברה אחרת. המכון הלאומי לתקנים ולטכנולוגיה האמריקאי מעריך שבעת פגיעת המטוסים שהו במרכז הסחר העולמי כ-17,400 אנשים. רובם המוחלט של האנשים שהיו בקומות מתחת לאזור פגיעת המטוס פונו בבטחה מהמגדלים.[39]
שבועות מספר לאחר הפיגוע, מניין ההרוגים הוערך בכיותר מ-6,000, יותר מכפול מהמספר שאושר לבסוף.[40] רק 1,600 מהקורבנות זוהו בוודאות. הכוחות הרפואיים אספו בסביבות ה-10,000 חלקי עצם ורקמות לא מזוהים מאתר הפיגוע. חלקי עצמות המשיכו להתגלות עד לשנת 2006.[41] בשנת 2010, צוות של אנתרופולוגים וארכיאולוגים חיפשו אחר שרידים אנושיים או חפצים אישיים בפארק פרש קילז, המזבלה העירונית אליה נלקחו הריסות הבניינים. הודות למאמץ זה נמצאו עוד 72 חלקי גופות.[42] תהליך זיהוי באמצעות DNA נמשך גם היום בניסיון לזהות עוד הרוגים. נכון לשנת 2011, 1,631 קורבנות זוהו[43], בעוד ש-1,122 (41%) קורבנות עדיין לא זוהו.[44] חלקי גופותיהם צפויים להיטמן במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדלים החדשים העתידים להיבנות במקום.
המפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל-קאעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – אל-קעידה |
- פיגועים נוספים באחריות הארגון: הפיגוע במגדלי התאומים (1993), פיגועי 11 במרץ במדריד, הפיגועים בלונדון (2005)
שורשיו של ארגון הטרור אל-קאעידה נעוצים בשנת 1979, עם פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. לארץ זו הגיע אוסמה בן לאדן בכדי לעזור בהקמת גדודי המוג'אהדין הערביים שיילחמו בסובייטים.[45] תחת השפעתו של איימן א-זוואהירי נעשה בן לאדן יותר ויותר קיצוני. בשנת 1996 פרסם בן לאדן את ה"פתווה" הראשון שלו (פסק הלכה מוסלמי) שבו קרא לכל לכוחות צבא ארה"ב לעזוב את ערב הסעודית.[46]
בן לאדן פרסם את ה"פתווה" השניה שלו בשנת 1998, ובו טען כנגד מדיניות החוץ של ארה"ב, בנושאים כגון היחס למדינת ישראל והנוכחות המתמשכת של הכוחות האמריקאיים בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ. בן לאדן ציטט מכתבי האיסלאם במטרה לעודד מוסלמים לתקוף אמריקאים, עד שהבעיות שהזכיר ייפתרו. לפי בן לאדן, פוסקי הלכה מוסלמים, "לאורך כל שנות ההיסטוריה המוסלמית הסכימו פה אחד שהג'יהאד היא חובתו של היחיד, במידה והאויב פוגע במדינות האיסלאם".[47]
אוסאמה בן לאדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – אוסאמה בן לאדן, מבצע חנית נפטון |
בן לאדן הוא זה שהגה וארגן את הפיגועים, ובתחילה הכחיש כל קשר אך בסופו של דבר הודה במעורבתו.[48] חמישה ימים לאחר הפיגועים, ב-16 בספטמבר 2001, שידר ערוץ החדשות אל ג'זירה הצהרה מפי בן לאדן, שבה נאמר "אני מדגיש שלא אני ביצעתי את הפעולה הזו, שנראית שבוצעה על ידי יחידים בודדים, ממניעיהם האישיים".[49] בנובמבר 2001 מצאו כוחות ארה"ב קלטת וידאו, בתוך בית הרוס בעיר ג'לאלאבאד שבאפגניסטן. בקלטת נראה בן לאדן מדבר עם חאלד אל-ח'רבי, בכיר נוסף באל-קאעידה, ומהקלטת מובן בבירור שבן לאדן ידע מראש על הפיגועים.[50] בדצמבר 2001 פורסם בן לאדן פרסם הצהרה נוספת, בה נאמר "יש להלל טרור כנגד אמריקה משום שזו תגובה לאי הצדק של אמריקה, שמנסה להפסיק את תמיכת אמריקה בישראל, שהורגת את אנשינו". עדיין לא הייתה בהצהרה זו לקיחת אחריות על הפיגועים.[51]
זמן מועט לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב של שנת 2004, אובמה פרסם קלטת וידאו נוספת ובה הצהיר על מעורבתו של אל-קאעידה בתכנון והוצאה לפועל של הפיגועים, וגם הודה במעורבתו האישית. בקלטת אמר שההתקפות על ארה"ב נעשו מכיוון ש"אנחנו חופשיים... ואנו רוצים לשמור על חירותה של האומה שלנו. בשעה שאתם פוגעים בבטחון שלנו, אנו נפגע בשלכם".[52] בן לאדן אמר עוד שהוא זה שהורה לתומכיו לתקוף את מרכז הסחר העולמי. למרות זאת, ארצות הברית מעולם לא קשרה רשמית את בן לאדן לפיגועי ה-11 בספטמבר, אך הוא היה ב"רשימת המבוקשים ביותר" של ה-FBI בעוון הפצצת שגרירויות ארה"ב בטנזניה ובקניה.[53] לאחר מצוד של כמעט עשור, כוחות אמריקאים הרגו את בן לאדן באבוטאבאד, פקיסטן, בראשון למאי 2011.[54]
מניעיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דו"ח וועדת 9/11, עמודים 4-14.
- ^ מתוך דו"ח וועדת 9/11 באינטרנט.
- ^ Inside 9/11 : Zero Hour, National Geographic Channel documentary, 2005
- ^ לדוגמא, הדיווח של רשת CNN. זהירות - תמונות קשות לצפייה.
- ^ חקירת מסלול טיסה 11, קובץ pdf.
- ^ חקירת מסלול טיסה 175, קובץ pdf.
- ^ חקירת מסלול טיסה 77, קובץ pdf.
- ^ מסקנות וועדת 9/11.
- ^ כתבה של הוושינגטון פוסט.
- ^ תמלול מלא של ההקלטה, באתר פוקס ניוז.
- ^ הסיפור המלא של טיסה 93.
- ^ מבחר כתבות: אחת על הנוסע טוד בימר, אחת של ה-cnn, אחת על גבורתם של הנוסעים, עוד אחת של הלוס אנג'לס טיימס, וכתבה של הcnn שמאשרת את השימוש בסכינים.
- ^ תכניתו של לארי קינג וכן עיין בדו"ח ועדת 9/11, עמודים 4-14.
- ^ דו"ח ועדת 9/11, עמודים 4-14.
- ^ כאן.
- ^ World Trade Center Building Performance Study, Ch. 5 WTC 7 – section 5.5.4
- ^ כאן.
- ^ כאן.
- ^ כאן.
- ^ Fouda and Fielding (2004), pp. 158–9.
- ^ כאן.
- ^ National Institute of Standards and Technology (NIST) Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster – Answers to Frequently Asked Questions (August 30, 2006), באתר NIST
- ^ מומחים: מגדלי התאומים קרסו בגלל החום שהמיס את קורות הפלדה, אתר "הידען"; ענת ג'ורג'י ומירי ריילי, פלדה, ברזל, מגדלי תאומים..., הארץ, 14 בספטמבר 2001
- ^ כאן.
- ^ שתי כתבות, פה ופה.
- ^ פה.
- ^ פה.
- ^ Sunder (2005), p. 48.
- ^ Sunder (2005), p. 48.
- ^ פה.
- ^ כאן, עמ' 294.
- ^ Sunder (2005), p. 48.
- ^ Sunder (2005), p. 46.
- ^ פה
- ^ פה
- ^ פה
- ^ פה
- ^ פה
- ^ פה. נתונים כללים אפשר למצוא פה
- ^ פה
- ^ פה
- ^ פה
- ^ דוגמא יפה
- ^ פה
- ^ כתבה של הBBC על שורשי אל קאעידה
- ^ הנוסח המלא, באנגלית.
- ^ הפתווה השניה, הנוסח המלא.
- ^ נאומו המלא
- ^ כתבה בפוקס ניוז.
- ^ כתבה בCNN
- ^ ההצהרה המלאה
- ^ הכתבה המלאה
- ^ כתבה על כך אפשר למצוא כאן. כמו כן ראו האתר הרשמי של FBI
- ^ מקור ראשון ומקור שני. במקור השני ניתן לצפות בנאומו של נשיא ארה"ב אובמה בעקבות מות בן לאדן.