משתמש:אסף טל דורון 317/באיונאונג, מלך בורמה
 | |||||
| פסל מוזהב של באיונאונג, המוזיאון הלאומי של יאנגון | |||||
| לידה |
16 בינואר 1516 טונגבו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1581 (בגיל 65) באגו | ||||
| מדינה | האימפריה הראשונה של טונגבו | ||||
| דת | בודהיזם (טהרוואדה) | ||||
| בת זוג | אטולה תירי, סנדה דוי, יאזה דוי | ||||
| שושלת בית טונגבו | |||||
| |||||
| |||||
בָּאִיּוֹנֵאוּנְג, מלך בורמה (בורמזית: ဘုရင့်နောင်, תאית: บุเรงนองกะยอดินนรธา) היה אחד משליטיה המוצלחים והחשובים ביותר בהיסטוריה של מיאנמר. באיונאונג ירש בשנת 1550 ממלכת טונגבו (אנ'), מדינה קטנה באזור המפלסי של מרכז מיאנמר. במותו בשנת 1581 הקים אימפריה ששלטה על כל שטחי מיאנמר המודרנית מלבד אזור החוף המערבי, כמו גם מניפור, נאגאלנד, מזרח אסאם, דרום יונאן, כל תאילנד, לאוס וחלקים מצפון קמבודיה.
באיונאונג היה מצביא ומנהיג מחונן, בעשור למותו נפלה הממלכה הבורמזית עקב מרידות בלאוס, עלייתו של נאריסואן הגדול, מלך תאילנד ואי שקט פנימי ממושך. שליטים בורמזים רבים אחריו פעלו לחקות את פועלו של באיונאונג אך אף אחד מהם לא היה מוצלח כמותו. ההישג הגדול ביותר של באיונאונג לטווח ארוך היה שאיחד את התרבות הבורמזית בתוך מדינת שאן, אשר בימיה המודרנית משמשת כאחת ממחוזות ומדינות מיאנמר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיונאונג נולד בעיר-מדינה טונגבו, כבנו של העוצר המלכותי מינגיי סווי. בשנת 1550, בעודו בצבא, פרץ מרד נגד שלטון טונגבו בדרום מיאנמר, וגיסו של באיונאונג, המלך טבינשווהטי, נרצח בבאגו בשנת 1551 על ידי מורדים.
הסדר שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיונאונג דאז צעד לטונגבו, חיסל מתיימר לכס המלוכה והכריז על עצמו כמלך; לאחר שהסדיר את שלטונו באזור הבירה הוא צעד דרומה, כבש את העיר באגו והוציא להורג את מנהיג המורדים, סמים הטאו. מנהיגי המרד האחרים נכנעו אז, והמרד הסתיים. באיונאונג הפך את באגו לבירתו.
בשנת 1554 יצא באיונאונג נגד מנהיגי מדינות שאן (צפון-מזרח מיאנמר של היום), אשר באותה העת היו במערכה להאדיר את השפעתם בצפון מיאנמר. במהלך שנה הוא כבש את הבירה העתיקה אבה. לאחר כיבוש העיר נפלו רוב כוחות השאן וממלכתם נפלה לידי השפעת הבורמזים כמו גם צפון-מזרח בנגל. מנקודה זאת באיונאונג הפנה את תשומת ליבו מזרחה, אל סיאם, אשר באותה התקופה הייתה מחולקת בין הדרום שניתן לשלטון ממלכת איוטהאיה, והצפון שניתן לשלטון ממלכת לאן נה.
כיבושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1563, לאחר שהסיאמים לא הכירו בעליונותו של באיונאונג על השטחים שכבש, השתמש האחרון בהודעה הסיאמים כתמריץ למלחמה. בשנה שלאחר מכן הוא כבש את בירת איוטהאיה הסיאמית והביא את משפחת המלוכה הסיאמית למיאנמר כבני ערובה.
בשנת 1568, כאשר התפרץ מרד, שוב פלש באיונאונג לסיאם. מכיוון שהסיאמים העמידו התנגדות עזה, איוטהאיה לא נכבשה עד אוגוסט 1569. לאחר המרד באיונאונג הכתיר ממשל מלוכת חסות חדשה בסיאם, הורה על העברה של אלפי עבדים סיאמים אל מיאנמר והורה אישית על הסדר לימודים בשביל בני השושלת סיאמית המודחת אשר קודם לכן שלטה באיוטהאיה הריבונית בתרבות הבורמזית במטרה להשיבם לשלטון כממשלת בובות סיאמית הנאמנה לו לגמרי. מיאנמר שלטה בסיאם במשך יותר מ-15 שנה; מספר שנים לאחר מותו של באיונאונג, הנסיך הסיאמי נאריסואן מבית איוטהאיה אשר לומד באמנות המלחמה תחת שלטון באיונאונג החל במרד שהביא לעצמאותה המחודשת של סיאם.
מדיניות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיונאונג היה פטרון של הטהרוואדה, זרם בבודהיזם; הוא בנה פגודות, נתן תרומות נדיבות למנזרים ושמר על יחסים דיפלומטיים נרחבים עם הממלכה הבודהיסטית בסרי לנקה. כאשר באגו הועלתה באש במרד שני בשנת 1564, הוא בנה אותה מחדש בקנה מידה גדול עוד יותר ממקודם, והפך את העיר לאחת העשירות ביותר בדרום-מזרח אסיה.