משתמש:בשש/סוגי רבנים
ר"מ הוא תוארו של רב המלמד תלמוד בישיבה. במקורה, שימשה המילה כראשי תיבות של "ריש מתיבתא" (בארמית: ראש ישיבה), אולם בדורות האחרונים היא הפכה למושג בעל משמעות עצמאית. כינוי נוסף למי שמלמד בישיבה הוא "מגיד שיעור".
בישיבות תיכוניות, הר"מים הם מלמדי התלמוד אך גם המחנכים בפועל, ואילו שאר המורים (גם למקצועות קודש אחרים), אינם נושאים תואר זה. גם בישיבות גבוהות הר"מים הם אלו שמלמדים תלמוד, אך שם, בניגוד לישיבות התיכוניות, מושג המחנך לא קיים ועל כן תפקידם מסתכם בלימוד התלמוד. עם זאת, פעמים רבות תפקידו של הר"מ רחב הרבה יותר והוא משמש גם כיועץ רוחני וכאוזן קשבת לתלמידים, בדומה למשגיח. בישיבות ההסדר ושאר הישיבות של הזרם הדתי לאומי, אפשר למצוא גם ר"מים לתנ"ך ור"מים לאמונה ומחשבת ישראל.
ישנן ישיבות כמו ישיבה יוניברסיטי וישיבת פוניבז' אשר בהם חלק מהרמי"ם מקבלים תואר של "ראש ישיבה ב".אדמו"ר (ראשי תיבות של: אדוננו מורנו ורבנו) הוא כינוי לרבָּהּ ומנהיגה הרוחני של חצר חסידית. מרכזיותו של האדמו"ר בחצר היא מעיקרי החסידות. בקרב חסידיו האדמו"ר נערץ, ונחשב ל"צדיק יסוד עולם" הקרוב יותר לאלוהים עקב זכות עצמו וזכות אבותיו. כל חסיד דרכו לדבוק באדמו"ר, דבר הקרוי בספרות החסידית ה"דבקות בצדיק" או "התבטלות לצדיק". דבקות זו מתבטאת בציות מוחלט לדבריו, וקבלתם ללא עוררין.
בקרב רבים מן החסידים מקובל להכפיל את התואר "רבי" לאדמו"רים מהדורות הראשונים של תנועת החסידות. לדוגמה, רבי אלימלך מליז'נסק מכונה ה"רבי" רבי אלימלך מליז'נסק. ההגייה האשכנזית ל"רבי" הראשון היא מלאה (- "רֶבֶּה"), וההגייה של "רבי" השני הוא כמקובל: "רֶבּ". כך רבי אלימלך מליז'נסק, מכונה רֶבֶּה רֶבּ אלימלך מליז'נסק.
אחד התפקידים הבולטים בחצרות חסידיות הוא תפקיד המשב"ק (בראשי תיבות: "משמש בקודש"). הוא משמש אישית את האדמו"ר בצרכיו הפרטיים - מנקיון הבית, בישול ועוד. לעתים ישנם כמה גבאים, ורק הראשי מכונה משב"ק; או לחלופין, גבאים מספר מכונים משמשים בקודש
קובץ:Belzer Rebbe.jpg
ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ ראו: ר"ם) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב".
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
במשך הדורות היו שינויים במעמדו ובסמכויותיו של ראש הישיבה. לעתים הייתה חפיפה בין תפקיד רב הקהילה לתפקיד ראש הישיבה, ובמקרים אחרים הייתה הפרדה גמורה בין ראש הישיבה לבין דמות פוסק ההלכה. מגמה זו התגברה בעולם הישיבות הליטאיות בדורות האחרונים, על רקע הפרדה כללית בין הלימוד הישיבתי ובין ההלכה המעשית, ומתקיימת גם היום בציבור החרדי, שבו יש בדרך כלל הפרדה בין דמויות מובהקות של ראשי ישיבה (כגון הרב שך והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן) ובין רבנים שעיקר חשיבותם כפוסקי הלכה (כגון הרבנים שלמה זלמן אוירבך ומשה פיינשטיין, אם כי גם אלה תפקדו כראשי ישיבות). אצל החסידים ראש הישיבה בכל חסידות הוא בדרך כלל השני בחשיבותו אחרי האדמו"ר.
ראש ישיבה נבחר כמעט תמיד לכל חייו. מינוי ראש הישיבה נעשה לעתים בידי הקהילה התומכת בישיבה, לעתים על ידי התלמידים ולעתים על ידי ראש הישיבה הקודם; בישיבות חדשות, פעמים רבות ראש הישיבה הוא זה אשר הקים אותה. במקומות ובזמנים שונים היה משקל משתנה למעמד הירושה האישית מאב לבן בראשות הישיבה, ולעתים הועברה משרת ראש הישיבה לחתנו של ראש הישיבה הקודם (מקובל מאוד שראש הישיבה משיא את בנותיו לתלמידים מצטיינים בישיבה). סכסוכי ירושה מצויים מאוד, ומביאים פעמים רבות לפיצול של ישיבה לשתי ישיבות או למצב שבו יש שניים או שלושה ראשי ישיבה בישיבה אחת ואף יותר מכך, אם כי פעמים רבות יש טעמים אחרים לריבוי ראשי ישיבות (כמו בישיבת הר עציון). דוגמה לסכסוך ירושה שהדיו הגיעו לציבור הרחב ושנמשך שנים רבות נותנת ישיבת פוניבז'.
תלמידי הישיבה נוהגים כבוד מופלג בראש הישיבה, קמים בכניסתו לחדר ופונים אליו בגוף שלישי. בישיבות רבות נחשב שימוש של ראשי הישיבה בעניינים מעשיים יומיומיים לפעולה המקרבת את התלמיד לרב ומהווה זכות הניתנת לתלמידים מצטיינים.