משתמש:יאיראבני/מעיין הבתולים
| קובץ:Jungfrukällan.jpg | |
| מוזיקה | Erik Nordgren |
|---|---|
| סרטים בסדרה |
Max von Sydow Birgitta Valberg Gunnel Lindblom Birgitta Pettersson |
מעיין הבתולים (בשוודית: Jungfrukällan) הוא סרט שוודי משנת 1960 בבימויו של אינגמר ברגמן. הסרט נחשב כמבשר סרטי אונס ונקמה. הסרט מתרחש בשוודיה של ימי הביניים. זהו סיפור על תגובתו חסרת הרחמים של אב לאונס ורצח בתו הצעירה. הסיפור עובד על ידי התסריטאית אולה איסקסון מבלדה שוודית מהמאה ה-13, " Töres döttrar i Wänge " ("בנותיו של טורה בוונגה"). ברגמן חקר את האגדה של פר טורה, תוך שהוא שוקל יצירת אופרה לפני שהחליט על הפקת גרסה קולנועית. לאור הביקורת שהיתה על הדיוק ההיסטורי של סרטו "החותם השביעי" משנת 1957, הוא הזמין את אולה איסקסון לכתוב את התסריט. השפעות נוספות שהיו לברגמן כללו את הסרט היפני "ראשומון" משנת 1950.
איסקסון וברגמן חקרו מספר נושאים ב"מעיין הבתולים", כמו שאלות של מוסר, נקמה ואמונות דתיות. סצנת האונס שבסרט הייתה נתונה אף היא למחלוקת וצונזרה בהקרנות בארצות הברית.
הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר של 1961 ובפרסים נוספים. הסרט השפיע רבות על במאים מוכרים וזכה לאיזכורים בסרטים.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשוודיה של ימי הביניים, החוואי המשגשג כריסטיאן פר תור שולח את בתו, קארין, לקחת נרות לכנסייה, במרחק של יום רכיבה. קארין מלווה ע"י המשרתת אינגרי, הנמצאת בהריון עם ילד מחוץ לנישואים, ואשר סוגדת בסתר לאלוהות הפגנית הנורדית אודין. בדרכם ביער רכובת על סוסים, אינגרי נבהלת כשהם מגיעים לטחנה בצד הנחל ומזהירה את קארין, אך קארין בוחרת להמשיך בדרך לבדה, ומשאירה את אינגרי בטחנה.
אינגרי נתקלת באדם בעל עין אחת בטחנה בצד הנחל. כשאינגרי שואלת על שמו הוא מגיב בחידתיות שאין לו שם "בימים אלה". האיש אומר לאינגרי שהוא יכול לראות ולשמוע דברים שאחרים לא יכולים. כאשר הגבר עושה כלפיה התקדמות מינית ומבטיח לה כוח, אינגרי בורחת באימה. בינתיים קארין פוגשת שלושה רועים, שני גברים וילד, ומזמינה אותם לאכול איתה את ארוחת הצהריים שלה. בסופו של דבר, שני הגברים המבוגרים אונסים ורוצחים את קארין. אינגרי, לאחר שהדביקה ברגל את הקבוצה, עדה לכל החוויה הקשה מרחוק. לאחר מכן שני הגברים המבוגרים מתכוננים לעזוב את המקום עם הבגדים של קארין. הילד הצעיר נשאר עם הגופה.הילד ספוג האשמה מנסה לקבור את הגופה על ידי פיזור עפר אבל עוצר באמצע פעולתו, ורץ ומצטרף לגברים המבוגרים.
לאחר מכן הרועים, מבלי לדעת זאת, מחפשים מחסה בביתה של הילדה הנרצחת. ההורים אכולי דאגה להתבוששה של הבת לחזרה ממסעה. במהלך הלילה מציע אחד מהרועים למכור את בגדיה של קארין לאמה והיא חושדת בגרוע מכל. לאחר שהרועים נרדמים, האם נועלת את השלישייה בחדר וחושפת את חשדותיה לאב טור. טור מתכונן לגלות את האמת על המצב ונתקל באינגרי שחזרה מהמסע. אינגרי נשברת מול טור ומספרת לו על האונס והרצח שבו צפתה מרחוק, וכן הוא היא מתוודה שאיחלה בסתר למותה של קארין מתוך קנאה. בהתקף זעם, טור מחליט לרצוח את הרועים עם שחר. הוא דוקר למוות את אחד המבוגרים בסכין קצבים ומשליך את השני לאש. הוא מרים ומשליך את הילד אל הקיר וגורם בכך למותו, וכל זאת בעוד אשתו מתבוננת במחזה בבעתה.
זמן קצר לאחר מכן, הוריה של קארין, יחד עם בני ביתם, יצאו למצוא את גופת בתם כשאינגרי מובילה. טורה נשבר כשראה את גופתה של קארין וקורא לאלוהים. הוא נשבע שלמרות שאינו יכול להבין מדוע אלוהים מרשה לדבר כזה לקרות, הוא יבנה כנסייה במקום מותה של בתו. כשהוריה מרימים את גופתה של קארין מהאדמה, מעיין בוקע מהנקודה שבה נשען ראשה.
ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקס פון סידוב - טורה
- בירגיטה וולברג - מרטה
- גונל לינבלום - אינגרי
- בירגיטה פטרסון - קארין
- אקסל דוברג - טין ארדסמן
- טור איסדל - מיוט ארדסמן
- אלן אדוול - קבצן
פרשנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגוון נושאים שאותם חוקר הסרט כוללים נצרות, פגאניזם, מיתולוגיה נורדית, רגשות אשמה, נקמה, תהייה של אמונה דתית ותמימות מינית. כל הדמויות נאבקות ברגשות אשם: אינגרי על שהתפללה לאודין ועמדה מנגד במהלך הרצח, מרטה על כך שלא חיבבה את טורה ורוצה להיות ההורה האהוב על קארין, וטור על הריגת הילד ואולי אף רגשות אפשריים של גילוי עריות כלפי קארין [1]
חלק גדול מהנושאים הדתיים מתמקדים בקונפליקט בין פגאניות לנצרות, ומזכיר את האומללות שחוותה שוודיה כאשר שתי הדתות נאבקו בינהן. [2] בסרט, פגאניות קשורה לכישופי קסם, קנאה ונקמה. [2] בפרשנות אפשרית, אודין בסרט זה הופך לשם נרדף לשטן . [3] כמו עם החותם השביעי, ברגמן מסתמך על הרגשות והקונפליקטים הפנימיים של דמויותיו כדי לייצג משבר רוחני. [4] טורה, בגילומו של מקס פון סידוב, מאבד את ערכיו הנוצריים כדי לבצע את פעולת הנקמהומציע לבנות כנסייה כגאולה . [5] חוקר הקולנוע מארק ג'רווייס הרחיב כי נקמתו של טור היא "נקמה פגאנית טקסית", והוסיף "טורה נקרעת בין שני ציוויים פולחניים: נקמה פגאנית, חרטה נוצרית ומחילה". [6] ג'רווייס התייחס להשוואת הסרט ל"מקבת" של ויליאם שייקספיר בנושאים של "אימוץ כוחות האופל, ההכנעות לרוע וההצפה הרגשית מהמצפון". [7]
בהתאם לאגדות, קארין ואינגרי מוצגות כהפכים, קארין כבתולה תמימה הנראית תמיד נקייה ובלבוש משובח. [8] לעומת זאת, אינגרי מלוכלכת, כהה בעור הפנים, רוכבת על סוס כהה יותר, והריונה מעיד על תמימות שנפגעה. [9] סצנת האונס מייצגת את קארין המאבדת את תמימותה, כאשר הופעתה לאחר מכן הייתה פרועה ולא מסודרת. [10]
התסריטאית אולה איסקסון ראתה את המעיין כמסמל את תמימותה של קארין. [3] אינגרי משתמשת בו כדי לשטוף את ראשה, שבו השתמשה כדי לתכנן את הכישוף ואת עיניה, שבהן השתמשה כדי לצפות באונס, ושותה את המים, המסמלים הכחדה . [5] המבקר פיטר קאווי קשר את המעיין עם האש של אינגרי בפתיחה והזרמים שנראו לאורך הסרט כמייצגים את "המשמעות הפגאנית של אש, אדמה ומים". [11]
הפצה ושידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט הוקרן בבכורה בשטוקהולם ב-8 בפברואר 1960, שם יצאו 15 צופים מהאולם במהלך ההקרנה, וכמה מהם עזבו בבכי. [12] למרות שרואי החשבון של אולפני SF טענו בעבר שסרטי ברגמן אינם רווחיים, הם הכירו ב"מעיין הבתולים" כהצלחה מסחרית. [13] הסרט הוקרן גם בפסטיבל קאן במאי 1960. [14]
בארצות הברית, "מעיין הבתולים" הוקרן לראשונה בניו יורק ב-14 בנובמבר 1960. הוא צונזר כדי להסיר מספר שוטים בסצנה שבה נראו רגליה העירומות של קארין במהלך האונס. [15] בפורט וורת', טקסס, הסרט נאסר כמגונה, ובית המשפט העליון של טקסס סירב לדון בתיק. [16] [17] The Criterion Collection הוציא את הסרט ב- DVD בינואר 2006 [18].
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, [19] זו הייתה הפעם הראשונה שברגמן זכה בפרס זה. [20] הסרט גם זכה בציון מיוחד בתחרות "דקל הזהב" בפסטיבל קאן 1960 . [14] וכן בתואר "הסרט הזר הטוב ביותר" בתחרות "גולדן גלוב" בשנת 1961.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ {2}
- ^ 1 2 James 2011, p. 127.
- ^ 1 2 Gado 1986, p. 247.
- ^ Sultanik 1986, p. 243.
- ^ 1 2 Gado 1986, p. 246.
- ^ Gervais 1999, p. 66.
- ^ Gervais 1999, p. 65.
- ^ James 2011, p. 127-128.
- ^ James 2011, p. 128.
- ^ James 2011, p. 129.
- ^ Cowie, Peter (24 בינואר 2006). "The Virgin Spring: Bergman in Transition". The Criterion Collection. נבדק ב-17 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Balio 2010, p. 139.
- ^ Macnab 2009, p. 110.
- ^ 1 2 "Festival de Cannes: The Virgin Spring". festival-cannes.com. נבדק ב-15 בפברואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג<ref>בלתי־תקין; השם "festival-cannes.com" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Balio 2010, p. 140.
- ^ "Austin, Tex". Valley Morning Star. 19 ביולי 1962.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Janus Films v. City of Fort Worth, 163 Tex. 616, 358 S.W.2d 589.
- ^ "The Virgin Spring". The Criterion Collection. נבדק ב-4 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The 33rd Academy Awards (1961) Nominees and Winners". oscars.org. נבדק ב-2011-10-29.
- ^ Dixon & Foster 2008, p. 208.
בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Balio, Tino (2010). The Foreign Film Renaissance on American Screens, 1946–1973. University of Wisconsin Press. ISBN 978-0299247935.
- Balio, Tino (1987). United Artists: The Company That Changed the Film Industry. University of Wisconsin Press. ISBN 0299114406.
- Dixon, Wheeler Winston; Foster, Gwendolyn Audrey (2008). A Short History of Film. Rutgers University Press. ISBN 978-0813544755.
- Gado, Frank (1986). The Passion of Ingmar Bergman. Durham: Duke University Press. ISBN 0822305860.
- Gervais, Marc (1999). Ingmar Bergman: Magician and Prophet. Montreal and Kingston: McGill-Queen's Press - MQUP. ISBN 077352004X.
- Heller-Nicholas, Alexandra (2011). Rape-Revenge Films: A Critical Study. McFarland & Company, Inc.
- James, Deveryle (2011). A Zoo of Lusts… A Harem of Fondled Hatreds: An Historical Interrogation of Sexual Violence Against Women in Film. Cambridge Scholars Publishing. ISBN 978-1443830775.
- Macnab, Geoffrey (2009). Ingmar Bergman: The Life and Films of the Last Great European Director. London and New York: I.B. Tauris & Co. Ltd. ISBN 978-0857713575.
- Maltin, Leonard (2012). Leonard Maltin's 2013 Movie Guide: The Modern Era. Penguin Books.
- Sultanik, Aaron (1986). Film, a Modern Art. New York, London and Toronto: Cornwall Books. ISBN 0845347527.
- Sundholm, John; Thorsen, Isak; Andersson, Lars Gustaf; Hedling, Olof; Iversen, Gunnar; Møller, Birgir Thor (2012). Historical Dictionary of Scandinavian Cinema. Lanham, Maryland: The Scarecrow Press. ISBN 978-0810855243.
- Wood, Robin (2003). Hollywood from Vietnam to Reagan...and Beyond: A Revised and Expanded Edition of the Classic Text. Columbia University Press.
- Young, Barbara (2015-10-15). The Persona of Ingmar Bergman: Conquering Demons through Film (באנגלית). Rowman & Littlefield. ISBN 9781442245662.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Virgin Spring at AllMovie
- The Virgin Spring at IMDb
- The Virgin Spring at the Swedish Film Institute Database
- The Virgin Spring at Rotten Tomatoes
- Per Tyrssons döttrar , also known as Herr Töres' döttrar – a version of the old ballad, in Swedish
- The Virgin Spring: Bergman in Transition an essay by Peter Cowie at the Criterion Collection
[[קטגוריה:סרטי אונס ונקמה]] [[קטגוריה:סרטי אינגמר ברגמן]] [[קטגוריה:זוכי אוסקר: הסרט הזר הטוב]] [[קטגוריה:סרטי 1960]] [[קטגוריה:סרטים בבימויו של אינגמר ברגמן]] [[קטגוריה:סרטים שבדיים משנות ה-60]] [[קטגוריה:סרטים המתרחשים בימי הביניים]] [[קטגוריה:סרטי שחור-לבן שבדיים]] [[קטגוריה:סרטי דרמת פשע שוודית]]