משתמש:יצחק צבי/הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב
הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב נוסתה פעמים רבות לאורך שנות המדינה, בחלקה, ההסדרה נחלה הצלחות, אך לא הושגה הסדרה מלאה וכשליש מהבדואים בנגב מתגוררים במקבצי בניה בלי חוקיים בשטחים הפתוחים, המכונים: הפזורה הבדואית.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קבלת ההחלטה על תוכנית החלוקה באו"ם, פרצו עימותים בין בדואים ליהודים באיזור הנגב, רוב תפקידם של הבדואים היה לנתק אספקה וצינורות מים מהיישובים היהודים אך הייתה גם תקיפה על היישוב נבטים. אמנם, היו שבטים בדואים ששמרו על ניטרליות והיו כאלו שאף סייעו ליהודים.
ערב מלחמת העצמאות, חיו 3000 יהודים בנגב ב25 יישובים מבודדים.
לפני פלישת צבאות ערב לאיזור הנגב, עזבו שבטים רבים את מקומם ונדדו לאיזור שאינו בשליטה יהודית חלק מרצון להתרחק מאיזור קרבות וחלק מחשש שיזהו אותם כידידי יהודים.[1]
לאחר כיבוש העיר באר שבע שהיווה הוכחה להיותה של נוכחות ישראל בשטח עובדה מוגמרת, ביקשו שבטי הבדואים לחזור למקומם ולשהות תחת חסות השלטון הישראלי.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פניות מש'יחים בדואים לחזור למקומם והגשת בקשת חסות, ועדה בראשות בן גוריון דנה בבקשותיהם. בועדה, יוסף ויץ התנגד וטען שיהיה מיעוט יהודים מול הבדווים והם יפריעו בפיתוח הנגב. גם יעקב שמעוני התנגד משיקולים ביטחוניים:
אם מניחים שהתמעטות ערבים טובה לנו - למה בדווים? בדווים גורמים צרות גם בימי שלום. הם מבריחים מכס, מכבידים על סדר. נקבל אותם כבני ברית - במקום מושבם
— בן-גוריון, ,25.11.1948 אב"ג
לעומתם, מיכאל הנגבי, מושל הנגב, הביע תמיכה והוסיף שיש לרכזם בשלושה מקומות עיקריים. גם יגאל אלון, מפקד חזית הנגב, תמך בקבלת הבדואים שהיו בצד של ישראל כל הזמן. כמו כן, הוסיף שאין לרכזם באיזורי ספר שכן "הם עלולים לעבור לצד האויב ולהיות נגדנו".
בסיום דיוני הועדה, הנחה בן גוריון את מטה משרד הביטחון לבחון את חזרת הבדואים בשיקולים ביטחוניים. בהמשך, מונתה ע"י בן גוריון "ועדה לענייני בדואים", ומסקנותיה היו שניתן להשאיר את הבדואים הידידותיים בתחומי ישראל. כמו כן, בדואים יסייעו לכוחות לוחמים בנגב במסגרת יחידות מיעוטים.
המדינה לא קיבלה את בקשת הבדואים לבעלות על אדמותיהם ומיקמה אותם בשני מוקדים:
שני שבטים יתיישבו בשטח ההפקר שממזרח לרוחמה ושובל סמוך לקו הגבול דווימה באר-שבע...שבט שלישי יישאר צפונה מקו נבטים קורנוב
— דווח אלון, .1.12.1948
ב3.12.1948 דווח כי הממשלה אישרה לשלושה שבטים לחזור לתחומי הנגב - תראבין, תיאהא וחלק מעזאזמה. במכתב לשגריר ישראל בלונדון ב1950 נכתב כי בזמן כיבוש באר שבע היו 5000 בדואים ברחבי הנגב, בגל החזרה הראשון (נובמבר 1948) חזרו 9500 ולאחר מכן באפריל 1949 הותר לעוד 3000 לחזור.[3]
תחת ממשל צבאי והליך תביעות הבעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד ל1966 היו הבדואים תחת ממשל צבאי בשטח של כמיליון דונם באיזור שנקרא "אזור הסייג". החל מ1966 החל הליך תביעות בעלות שנמשך עד ל1979. ב1974 הציגה פליאה אלבק את מתווה פיצויים לתביעות הבעלות. המתווה התעדכן כמה פעמים מאז.
הבדואים, שביקשו בעלות על השטח, טענו כי גם העות'מאנים והבריטים הכירו בבעלותם על השטח ואת החוסר במסמכים רשמיים הסבירו בהתרחקות ממוסדות מדיניים והשכלה נמוכה. המדינה טענה שאין להם בעלות על השטח כיוון שהוא קרקע "מואת" (מהחוק העות'מאני) שעיבוד חקלאי שלה לא מקנה עליה בעלות. בג"צ שלל את טענות הבדואים וקבע כי אין להם זכויות על הקרקע[4][5].
תהליך העיור התרחש בין השנים 1976 ל1990- ובמהלכו הוקמו שבע העיירות - רהט, תל שבע, שגב שלום, חורה, ערערה, כסייפה ולקיה.
בשנת 1986 הוקמה מנהלת הבדואים שחלק מתפקידה היה הסדרת ההתיישבות.
שנות התשעים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב1994 הוחלט בכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית ברשות דוד מנע[6]. בהמשך הוקמו כמה וכמה ועדות וצוותים אך אף אחד מהם לא שינה את פני הדברים.
בשנת 2003 אימצה הממשלה תוכנית בהיקף של 1.1 מיליארד שקלים לשש שנים שכללה בין השאר[7]:
- השלמת פיתוח ותשתיות של ישובים קיימים.
- הקמת ישובים חדשים - זירוז הקמת שבעת הישובים החדשים במגזר הבדואי (בית פלט, באר-חיל, מרעית, אום-בטין, הוואשלה (שורר), מולדה, טראבין). עדיפות לקידום התכנון של שבעת יישובי הבדואים החדשים.
- הגשת תביעות בעלות נוגדות במקרקעין, בהתאם לצורך. קידום הסדרי הקרקעות ורישום זכויות במקרקעין בנגב.
- מנהלת הבדואים תפעל כרשות.
- מימון בניית מוסדות ציבור בתחומי תרבות, חברה וספורט ביישובי הבדואים הקיימים. בניית כ400 כיתות בבתי-הספר וגני הילדים ביישובי הבדואים הקיימים. מבני תרבות וספורט ותחנות לבריאות המשפחה וכן פיתוח אזורי תעשיה. הקמה ופיתוח מוסדות דת.
- הסדרת מערכות ביוב וקווי ההולכה. פיתוח תשתיות כבישים ופרוייקטים בטיחותיים.
בשנת 2006 החליטה הממשלה להעביר את מנהלת הבדואים תחת אחריותו של משרד הבינוי והשיכון.[8]
תמריצי מעבר ליישובי קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים קבעה הממשלה תמריצים כלכליים לעוברים ליישובי קבע. התמריצים עברו תמורות רבות לאורך השנים.
פיצויים קבועים לעוברים ליישובי קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הצעת פליאה אלבק ב1974, שולמו פיצויים לעוברים ליישובי קבע. פיצויים אלו שולמו באופן קבוע ללא התחשבות במצב הכלכלי של המקבל או בעובדה שחלק מהמקבלים מוכרים כמסיגי גבול על ידי הממשלה.
דו"ח מבקר המדינה הצביע על בעיות שנגרמות על ידי עיכוב החקיקה ביניהן חוסר העובדה שאין הגבלת זמן על תושבים להגיש תביעות בעלות ויחד עם כללי רשות מקרקעי ישראל ולפיהם תושב פזורה מגיל מסוים זכאי לרכוש מגרש בתנאים מועדפים - לתושבי הפזורה יש אינטרס מובהק לעכב את הסדרת התיישבותם כדי שלגיל הזכאות יגיעו גם בני משפחה נוספים.[9]
פיצויים בעבור קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלו תמורות גם בגובה הפיצויים בעבור קרקע מאז 1993. הפיצוי נע בין 1100 ש"ח ל10000 ש"ח לדונם במהלך השנים. בנוסף, בחלק מהשנים הוצע גם פיצוי קרקעי.
קרקע מסובסדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ1993 בעקבות החלטה 535 הוצעו גם קרקעות מסובסדות לזכאים ולמשרתי צה"ל.
גובה הסיבסוד החל ב10000 ש"ח ועלה עד למגרש מפותח ללא תמורה ופיצוי או מענק כספי עבור מגורים ישנים עד 250000 ש"ח בנוסף לעוד הטבות בבנייה עצמה[10].
בנוסף, רמ"י מאפשרת לכל בית אב לרכוש עוד שני מגרשים לצורך ריבוי טבעי.[11]
תקציבים לפיתוח החברה הבדואית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדו"ח גולדברג[12] מצוין כי בין 2003 ל2006 אישרה הממשלה תקציבים לפיתוח החברה הבדואית בגובה 9.8 מיליארד ש"ח.
הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב
הצעות למדיניות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1948-9[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קום המדינה הועלו שתי הצעות להסדרת התיישבות הבדואים:
הצעת מיכאל הנגבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנגבי הציע שלבדואים יוקמו 13-15 כפרים, מוקפים ביישובים יהודיים בנגב המרכזי. היישובים יוקמו במקום שבו יש כבר קו מים פעיל ולכל משק בית יוקצה שטח (שיקבע לפי טיב הקרקע ולא יעלה על 300 דונם), בית וזכויות מים.
התכנון להושיבם בנגב המרכזי, בריחוק מגבולות המדינה, תאם את החלטת הועדה לענייני פליטים בה נקבע שיש להרחיק את הערבים מהגבולות.
הצעת יוסף ויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויץ טען שחלק מהבדואים לא יסכימו ליישוב קבע ויעזבו והציע שני איזורים שבהם יתיישבו הבדואים:
- ממזרח לבאר שבע, שטח של כ600,000 דונם, שם ינתנו שטחים לעיבוד חקלאי לכ2500 משפחות והשאר יעסקו במתן שירותים. כפר לדוגמא הוא כפר של 250 משפחות של200 מהם יש נחלות לעיבוד חקלאי ו50 בתים יהיו ללא שטח כזה. הצידוק שנתן ויץ לבחירה באיזור זה הוא שהוא אינו מתאים להתיישבות יהודית בשל גובהו (600 מטר) והקושי להעביר לשם מים. לדעת ויץ הבדואים דווקא יוכלו להתמודד עם הקושי שכן כך הם חיו שנים רבות. עוד סיבה היא שבמקום זה לא תוכננה בנתיים התיישבות יהודית.
- באיזור הנגב המערבי בקרבת צינור המים. איזור קטן יותר בו יהיו רק 4-5 כפרים וכל משפחה תקבל חמישה דונמים לעיבוד במי שלחין. ויץ לא פירט מדוע בחר באיזור זה. ד"ר חבצלת יהל מביאה שסיבות אפשריות הן הקרבה לצינור המים ורצון להשאיר במקומם שבטים ידידותיים יותר.
הנגבי טען כי אין לתת לבדואים 'פקודת התיישבות' בניגוד לויץ שחשב שיש לתת לפניהם ברירה מיידית - לעבור להתיישבות קבע או לעזוב את הארץ.
דיוני הועדה לענייני פליטים לא הביאו תוצאות ממשיות ורק בשנת 1962 הונחה על שולחן הממשלה הצעה להתיישבות קבע של הבדואים בנגב.
2007-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוח גולדברג וועדת פראוור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 הקים זאב בוים, אז שר השיכון והבינוי, ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. הועדה כללה שלושה נציגי ממשלה וארבעה נציגי ציבור מהם שניים מהציבור הבדואי[13]. בפועל, נציגי הציבור הבדואי היו תובעי בעלות בעצמם. על הועדה היה להגיש המלצות למדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ולגבש הצעות לתיקוני חקיקה. הוועדה קיימה 20 ישיבות וכן ערכה ארבעה סיורים בשטח.
בשנת 2008 הגישה הועדה את מסקנותיה בדו"ח גולדברג[14]. הדוח הכיר הצהרתית בזיקת הבדואים לנגב (אבל לא בזכות על האדמות). כמו כן הבהירה הועדה שלדעתה פתרון תביעות הבעלות קשור קשר הדוק עם הסדרת ההתיישבות ולא יתכן לפתור אחד ללא האחר.
הועדה הציעה מתווה פיצויים שכלל פיצוי של 100 אחוז קרקע חלופית למי שיוכיח בעלות (לפני 1948, ללא קשר לסווגה של הקרקע על פי החוק העות'מאני) על קרקע של עד 20 דונם וכל דונם מעבר יזכה ב20 אחוז קרקע חלופית ו30 אחוז פיצוי כספי. הפיצויים הכספיים נקבעו לפי סוג הקרקע ופורטו בדוח כמו גם סייגים וסעיפים נוספים.[15]
המלצותיה של הועדה לגבי הסדרת התיישבות כללו הכרה ככל שמתאפשר בריכוזים הקיימים והגדרת המבנים הבלתי חוקיים כ"אפורים" עד להלבנתם, לכפרים אלו יקבע "קו כחול זמני" והם יסומנו בסימון מיוחד של "התיישבות במעבר". בדרך זו יווצרו אשכולות יישובים, כשבכל אשכול "יישוב עוגן" שיישרת את ההתיישבות בכל האשכול ויספק לה שירותים. כמו כן, יוגבר המאבק בבנייה הבלתי חוקית הבדואית והקמת ועדת תכנון ייעודית לזירוז התכנון.[16]
לאחר הגשת המסקנות מינתה הממשלה את אהוד פראוור לעמוד בראש צוות ליישום הדו"ח. הצוות הגיש את המלצותיו במאי 2011, עם כמה שינויים מדוח גולדברג: בעניין תביעות הבעלות המליץ הצוות כי לקרקע מוחזקת יינתן פיצוי בגובה של 50% בקרקע, ובגין תביעת קרקע הנמצאת בתחום יישוב יינתן גם פיצוי כספי. לקרקע שאינה מוחזקת גובה הפיצוי יקבע בהתאם למספר המצטרפים להסדר הפשרה. הצוות גם דחה את ההכרה הזמנית במבנים הבלתי חוקיים וכן הקמה של ועדת תכנון ייעודית. כמו כן, הוגשה טיוטה להצעת חוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.
בשנת 2011 מינתה הממשלה את השר בני בגין להידברות עם הבדואים במה שכונה "תהליך ההקשבה" על מנת להגיש הצעת חוק שתתבסס על על הטיוטה להצעת החוק של וועדת פראוור. בגין הגיש בשנת 2013 את הטיוטה שלו להצעת החוק שכללה הטבות נוספות למגישי תביעות הבעלות וכן הזהיר מפני השתהות באישור ההסדר שכן אוכלוסיית הבדואים גדלה בקצב מהיר וההסדר הופך להיות לא משתלם כלכלית ליורשים.
בשנת 2013 אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.[17] עקב כך הוכרז 'יום זעם' בדרום ואלפי ערבים הפגינו נגד המתווה.[18] גם נבחרי ימין התנגדו לנקודות שונות בתוכנית ובעיקר עקב העובדה שהתוכנית מציעה פתרונות רק למגישי תביעות הבעלות ולא מציג הסדר לשאר האוכלוסיה הבדואית. כחצי שנה לאחר מכן הופסק קידום החוק בעקבות המלצת בני בגין לראש הממשלה בנימין נתניהו והממשלה הודיעה שתיצור מתווה חדש.[19]
2017[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2017 אישרה הממשלה את תוכניתו של השר אורי אריאל לקידום הבדואים בנגב בהיקף של שלושה מיליארד שקלים. התוכנית בת חמש השנים כללה את היעדים הבאים:
- שיפור משמעותי במצבה הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה הבדואית בנגב תוך חתירה לצמצום הפערים בין אוכלוסייה זו לכלל אוכלוסיית המדינה.
- חיזוק הרשויות המקומיות הבדואיות, שיפור מצבן הכלכלי, ביסוסן בהיבט המנהלי והארגוני והעלאת רמת השירות לאזרח.
- שילוב האוכלוסייה הבדואית בנגב בחברה ובכלכלה הישראלית.
- ביסוס היישובים הבדואים בנגב בהיבט הכלכלי, החברתי והקהילתי לשם שיפור רמת החיים והבטחת עתיד הדורות הבאים.
התוכנית גם כללה בניית עשרות אלפי יחידות דיור ביישובים המוסדרים והחמרת אכיפה נגד בניה בלתי חוקית בדרגות עדיפות משתנה.[20]
2023[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית מיקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב2023 הציג השר עמיחי שיקלי את תוכנית המיקודים להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. לפי תוכנית זו ישנם ארבעה איזורים בהם תהיה התיישבות בדואית מסודרת, לכל תושב בפזורה הלא-חוקית יוצע מגרש בחינם בתחומי היישובים החוקיים. בתום תקופת ההסדרה, תוחל אכיפה והמבנים הלא חוקיים יפונו.
ארבעת האיזורים יהיו - רהט, חורה, מרעית וביר הדאג'. כאשר ברהט תוך ארבע שנים תפונה כל הפזורה. בחורה תהיה הרחבה של תחומי היישוב על מנת להצליח ליישב את כל הפזורה מסביב.[21]
הצעת עמותת רגבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסדרת התיישבות הבדואים בנגב, שירי ספקטור בן ארי 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חבצלת יהל ורות קרק, הבדווים בנגב במלחמת :1948 עזיבה ושיבה, עמ' 5
- ^ חבצלת יהל, הצעות ליישוב בדוויי הנגב בימי טרום וראשית מדינת ישראל: 1949-1948, עמ' 8
- ^ מכתב מ.ב. קראי לשגריר אליהו אילת לונדון, ,6.10.1950 א"מ/חצ.2592/18
- ^ ע"א 218/74 אל הואשלה נ' מדינת ישראל, לח(3) 141 (1984)
- ^ ע"א 4220/12 סלימאן מחמד אלעוקבי ז"ל ואחרים נ' מדינת ישראל, ניתן ב־14 במאי 2015
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר main.knesset.gov.il - ^ "התוכנית לטיפול במגזר הבדואי בנגב - נוסח מתוקן של החלטה מס' 216(ערב/1) מיום 14.4.2003, הכולל את התיקונים שאושרו בהחלטה מס' ערב/14 מיום 17.9.2003 | מספר החלטה 881". GOV.IL. נבדק ב-2023-09-20.
- ^ "העברת המטה לטיפול בבדואים בנגב ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה למשרד הבינוי והשיכון | מספר החלטה 631". GOV.IL. נבדק ב-2023-09-21.
- ^ מבקר המדינה, דו"ח מבקר המדינה 2016, עמ' 26
- ^ חודי, אורי (2018-05-08). "מועצת מקרקעי ישראל: פיצוי מוגדל לבדואים שיסכימו להסדרה". Globes. נבדק ב-2023-12-14.
- ^ החלטות ממ"י ,2019 פרק 6.5 סימן ב
- ^ עמוד 25
- ^ "הקמת ועדה לשם הצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב | מספר החלטה 2491". GOV.IL. נבדק ב-2023-09-21.
- ^ דוח גולדברג
- ^ ועדת גולדברג, דו"ח גולדברג, עמ' 27
- ^ אליעזר גולדברג, דו"ח גולדברג, עמ' 31
- ^ ישיבה 45, עמוד 174
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.makorrishon.co.il - ^ בלומנטל, מורן אזולאי ואיתי (2013-12-12). "נתניהו גונז את מתווה פראוור". Ynet. נבדק ב-2023-12-14.
- ^ החלטת ממשלה 2397
- ^ תוכנית שיקלי להסדרת התיישבות הבדואים: "בתוך 4 שנים לא יהיה מסביב לרהט אף מבנה לא חוקי" - וואלה! חדשות, באתר וואלה!, 2023-06-23