ביר הדאג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ביר הדאג'
BirHAdaj04.jpg
תיכון אורט בביר הדאג'
שם בערבית بئر هداج
מחוז הדרום
מועצה אזורית נווה מדבר
גובה ממוצע[1] ‎287‏ מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 5,265 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.3%‏ בשנה עד סוף 2017

בִּיר הַדַּאג' (בִּאְר הַדַּאג')ערבית: بئر هداج), הנקרא גם בְּאֵר חַיִל, הוא כפר בדואי באזור הנגב הצפוני, בקרבת הקיבוץ רביבים והיישוב הקהילתי רתמים. היישוב הוא בעל אופי חקלאי ושטח שיפוטו הוא כ-6,500 דונם. עד שנת 2012 כל בתיו היו בנויים שלא כחוק.

בתים בביר הדאג'

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליישוב כאמור יש שני שמות. ביר הדאג', הנפוץ יותר, וגם באר חיל. שני השמות מקורם בבארות הסביבה.

ביר הדאג', היא באר עתיקה המדופנת באבני גזית, בהן חריצים עמוקים שנחרצו במשך שנות השימוש הרבות בבאר. המים נשאבו במתקן אנטיליה, עליו מעיד מבנה קמרוני בעל פתחים בתקרתו, ושתי בריכות אגירה משני העברים הבנויות גזית ומטויחות. באר הדאג' נמצאת על הגדה המזרחית של נחל הבשור, וכ-2-3 ק"מ מבאר חיל. בגג הקימרון שני פתחים לשרשרת האנטיליה, ומערכת שקעים ותעלות לכיוון המים אל הבריכות. בפתח הקימרון תקועים היו שני אדנים של הרכבת הטורקית, לביטחון שואבי המים.[2]

באר חיל ממוקמת במרכז אפיק נחל הבשור, שכאן הוא צר ביותר. מבנה הבאר מורם מעל אפיק הנחל. בנוי מאבני גוויל מלוכדות בבטון, לגובה כשני מטר. את הבאר מכסה כיפת בטון בעלת פתח מלבני מקורות ברזל. כיפה טיפוסית לבארות המשוקמות, הרבות בנגב, פרי יוזמת שלטון המנדט הבריטי לסיוע לבדווים.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות לא חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של היישוב בשנת 1993, כשהוא הוקם כפזורה לא חוקית על ידי 200 בדואים משבט אל-עזאזמה. האחרונים נדדו מאזור הפזורה ברמת חובב ופלשו באופן לא חוקי אל אזור אשלים, שבתחום המועצה האזורית רמת נגב. לאחר משא ומתן עם שר התשתיות הלאומיות דאז, בנימין בן אליעזר, עברו התושבים מרחק של כשני קילומטרים אל מיקומם הנוכחי. למרות שהתושבים על פי ההסכם היו אמורים להשאר רק שבועיים בהתיישבות הלא חוקית, הם נשארו, והפתרון הזמני הפך לקבוע.[3]

ההכרה ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה החליטה לפעול להקמת היישוב באר חיל (ביר הדאג') בחודש ינואר 1999, אלא שהפרויקט ועבודות התכנון שלו התעכבו זמן רב, לאחר שהתברר כי המיקום המוצע נכלל בתחום בטיחות של האתר המיועד לתחנת הכוח הגרעינית העתידית להפקת חשמל, המאושרת בתוכנית המתאר המחוזית.[4]

היישוב הוכר בשנת 2003 לפי החלטת הממשלה על הקמת יישובי קבע לבדואים בנגב, כחלק מהמועצה האזורית אבו בסמה. החל מנובמבר 2012 נכלל היישוב בתחומי מועצה אזורית נווה מדבר, שהיא אחת משתי המועצות שהחליפו את מועצה אזורית אבו בסמה שפורקה. בעת ההכרה היו בפזורה הבדואית שבאזור כ-3,500 נפש.[4]

פיתוח היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קרקעות המקום אין לאף שבט תביעת-בעלות מהסוג שמשבש ניסיונות הסדרה במקומות רבים אחרים.[5] בהקמת היישוב ניתנה לכל משפחה בדואית מהפזורה את האפשרות לקבל מהמדינה 5 דונמים בתוך היישוב וכן שטח חקלאי נוסף מחוץ ליישוב.[3]

המדינה השקיעה (נכון ל-2012) למעלה מ-15 מיליון שקלים בתשתיות ובפיתוח,[5] ובסה"כ על פי מינהל מקרקעי ישראל, יושקעו כ-150 מיליון שקלים. היישוב תוכנן בשיתוף ובהבנה עם התושבים, ומבוסס על החזון לאפשר לבני שבט אל-עזזמה להמשיך ולקיים את אורח חייהם המסורתי, במסגרת ישוב מסודר בעל תשתיות מתקדמות, מערכות בריאות וחינוך.[6][7]

עד שנת 2013 בביר הדאג' הוקמו שבעה בתי ספר, בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם של רשת אורט, וכן מרפאה ותחנה לבריאות המשפחה, ועוד.

בעיות בהסדרת ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל התוכניות המוצעות עוקבות אחר עקרון אחד בסיסי – פינוי תמורת פיצוי. כל בדואי שייכנס להסכם הסדרה עם המדינה יזכה לפיצוי מסוים המורכב ממינונים שונים של קרקע וכסף, בטווחים שבין 1-5 דונם וסכומים בסדרי גודל של 100,000-200,000 ש"ח.[8]

למרות שהיישוב ביר הדאג' מוכר ויש לו תוכנית בניין עיר מאושרת, הכוללת קרוב ל-1,000 מגרשים שבין חצי דונם לחמישה דונם שחלקם פותחו והוכשרו, מגרשים אלו נותרים ריקים, בגלל שהמשא ומתן של הבדואים עם המנהל נתקע. עיקר המחלוקת הייתה סביב גודל הפיצוי. תושבי הפזורה באזור דרשו 30 דונם למשפחה, אך לבסוף הושגה הסכמה על מגרשים קטנים יותר עם אפשרות לשטחי חקלאות ותעשייה נוספים מחוץ למגורים.[8]

למרות ההסכמה הנהגת הוועד המקומי של התושבים עדיין התנגדה להסדרה. הוועד המקומי רצה לשמר את עמדת הכוח במשא ומתן מול המדינה, ואסר על תושבים פרטיים להיכנס להסדרים עמה. בחלוף הזמן, גם מדיניות הממשלה השתנתה, כשבשנת 2007 הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב נאלצה לנהל מדיניות עקבית של הסדרה. הסטנדרט העקבי קבע כללי יסוד, לפיהם בכל הסכם הסדרה לא יינתן מגרש הגדול מ-1.2 דונם, וכי עלויות הפיתוח בהן תישא המדינה לא יעלו על 150,000 ₪.[8]

כך, אם לפי התוכנית המקורית יכלו תושבי המקום לקבל מגרשים של 5 דונם למשפחה (את ההצעה יכלו התושבים לממש בכל השנים שחלפו בין אישור התוכנית לבין הקמתה של הרשות), הרי שלפי הכללים החדשים מדובר על 5 דונם לשתי משפחות. אם כי הרשות להסדרת ההתיישבות עדיין מנסה להציע אפשרות לזכות במגרשים הגדולים, על ידי השלמת העלות באופן עצמאי או על ידי שותפות של כמה משפחות.[8]

בעקבות פעולות הנהגת הוועד המקומי של ביר הדאג', עתר ראש מועצת רמת הנגב בשנת 2005 לבג"ץ בטענה כי חברי הוועד הם "קובץ זעיר המונע מרוב אוכלוסיית הבדואים את זכויותיהם הבסיסיות לתשתיות מינימליות המאפשרות קיום בכבוד, בדרך של התנגדות לסמכותה הריבונית של ממשלת ישראל בתחומי היישוב המתוכנן. המשיבים מטילים פחד ומהלכים אימים על חלק הארי של האוכלוסייה הבדואית החפצה בקידום היישוב, תוך ביצוע עבירות מסוג המרדה, התאגדות אסורה, איומים וסחיטה באיומים, שעה שהם אוסרים על עצמם כנציגי הבדואים ועל האוכלוסייה הבדואית לבוא במגע עם נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל ובכך תורמים את תרומתם לאי-יישום החלטת הממשלה ותוכניות המתאר".[8]

בנייה בלתי חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביר הדאג' מתבצעת על ידי תושביה בנייה בלתי חוקית נרחבת, ואין אף לו בית אחד עם היתר בנייה. הבנייה הלא חוקית מתבצעת אף מחוץ לשטח השיפוט של היישוב, גם על אדמות מדינה, וגם על חלקת אדמה פרטית שנרכשה על ידי יהודים ציוניים בשנות השלושים של המאה ה-20.[9]

נכון לשנת 2012 (כעשור לאחר אישור תוכנית המתאר), עדיין אין אף משפחה אחת שרכשה מגרש והתיישבה במקום כחוק. רק כרבע (1,200) מ-5,000 תושבי ביר הדאג' מצויים בגבולות תוכנית המתאר, ואף לא אחד מהם גר בתחומי המגרשים שמקצה התוכנית. כמו כן רבים מהתושבים מתגוררים ובונים מחוץ ליישוב, בשטחי המועצה האזורית רמת נגב, זאת למרות שתחום היישוב המוכר נמצא כולו במתחם המועצה האזורית נווה מדבר.[5] על פי דודו כהן, חבר הוועדה להסדרת מדיניות ההתיישבות בנגב, שאר התושבים שיושבים מחוץ לגבולות העיר נמצאים במעטפת שלה, בפזורה היושבת על כ-20,000 דונם.[10]

על פי רשות הטבע והגנים ההתפשטות המהירה של היישוב הממוקם לאורך גבולה הצפוני של שמורת חולות משאבים, מאיימת על קיומה של השמורה.[11]

על פי הרשות להסדרת ההתיישבות: "כחלק מההסדר מההבנות שגובשו בין הצדדים הוחלט על הקפאת מצב (בכל הנוגע לבניה הבלתי חוקית בישוב) על מנת שניתן יהיה לקדם את פיתוח היישוב ומניעת בניית מבני מגורים בלתי חוקיים בשטחי ציבור או תשתיות (כביש וכדומה) אשר יפגעו בפיתוח של היישוב. אולם גם בהתחייבות אלו, לצערנו, לא עמדו נציגי הוועד והתושבים. תושבי פזורת ביר הדאג' אשר נמנעים מלקבל החלטה בעניין הצטרפותם והסכמתם לתוכנית המוצעת ממשיכים בבניה בלתי חוקית ביישוב ועל כן פועלות רשויות האכיפה, (משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל והמועצה) לאכיפת חוקי התכנון והבניה במקום."[8]

כמו בשאר הפזורות הבדואיות בנגב, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מעודד בניית מבנים לא חוקיים בביר הדאג'.[12] הבנייה מתרכזת בעיקר בזמן שפקחי מינהל מקרקעי ישראל נמצאים בחופשה. בפסח 2013 פעילים מקבוצת "התנועה האסלאמית של בני גת" הקימו מסגדים ומבנים לא חוקיים אחרים בבית הספר בביר הדאג'.[12]

נסיונות הפקחים לאכוף את החוק, לסרוק את השטח או להרוס בתים בלתי חוקיים חדשים, לוו באלימות, תקיפת שוטרים ואזרחים, יידוי אבנים, וונדליזם קשה ליישוב הקהילתי רתמים.[13][14][15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.
  2. ^ 2.0 2.1 אמנון ליבנה, שלוש בארות ועוד אחת, אתר וורדפרס, 09.02.2013
  3. ^ 3.0 3.1 קלמן ליבסקינד, נגב הולך לאיבוד: כך כשלה המדינה בטיפול בבדואים בדרום, אתר nrg, 16.07.2010
  4. ^ 4.0 4.1 גדי גולן, ‏אושרה להפקדה הקמת יישוב בדואי נוסף - באר חיל, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2002
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 עקיבא ביגמןבדווים והדמוקרטיה המוניציפלית, באתר מידה, 4 באוקטובר 2012
  6. ^ מערכת וואלה, ישוב בדואי חדש יוקם בנגב, אתר וואלה, 28.05.2006
  7. ^ פרופ' גדעון מ. קרסל, לצאת ידי כולם, מדרשת שדה בוקר, "רשימות בנושא הבדווים", מספר 35, 2003
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 עקיבא ביגמן, מסכנים חסרי מנוח - האם הבדואים באמת נזרקים לרחוב?, אתר לאטמה, 27.10.2012
  9. ^ תנועת רגבים, תג מחיר בנגב, 20.05.2013
  10. ^ צוטט בהתכנסות ועדת גולדברג בתאריך 21.02.2008
  11. ^ עמרי גל, רשות הדיבור, כתב עת "בשביל הארץ"
  12. ^ 12.0 12.1 התנועה האסלאמית, השייח' ראאד סלאח והמשלחת לבניית הנגב (בערבית), 20.05.2013
  13. ^ קלמן ליבסקינד, שידורי המהפכה, אתר nrg, 01.12.2012
  14. ^ חדשות 2, ‏תג מחיר בדואי? אבנים הושכלו על רכב בדרום שבו נסעה אישה עם ילדיה, באתר ‏mako‏‏, ‏20 במאי 2013‏.
  15. ^ עקיבא ביגמן, תג מחיר בדואי: הצתה במתבן קיבוץ רביבים, באתר מידה, 12 בנובמבר 2012