משתמש:קוונטום דוץ/ארכאולוגיה של השואה
ארכאולוגיה של השואה היא תחום מחקר מתפתח אשר עושה שימוש בכלים ארכאולוגיים על מנת לאתר ממצאים היסטוריים מתקופת השואה. התחום משלב דיסציפלינות וכלים שונים ובהם: מחקר ארכיוני, צילומי אוויר, חישה מרחוק, סקרים טופוגרפיים, גאופיזיקה, פוטוגרמטריה, וכן חפירות בשטח.[1]
התפתחות התחום וייחודיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי חוק העתיקות, התשל"ח-1978, "עתיקה" מוגדרת כ"נכס, בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה הכללית, לרבות דבר שהוסף לו לאחר מכן והוא חלק בלתי נפרד ממנו" וכן כ"נכס [...] שנעשה בידי אדם החל בשנת 1700 לספירה הכללית, והוא בעל ערך היסטורי והשר הכריז שהוא עתיקה". דהיינו, ככל שמדובר בשואה, אשר התרחשה במקביל למלחמת העולם השנייה ובעיקר על אדמת אירופה, יקשה להגדיר ממצאים באתרי השואה כעתיקות. ככלל, ארכאולוגיה איננה מתמקדת באירועים שקרו בפרק זמן כה מאוחר בהיסטוריה האנושית, אלא מותירה את המלאכה למחקר היסטורי גרידא.
אף על פי כן, ייחודיות השואה בהיסטוריה העולמית כטרגדיה אנושית רבת ממדים והיבטים, יחד עם תחילת היישום של שורת שיטות ארכאולוגיות בחקר ממצאים מתקופת השואה, הביאו להתפתחות תחום ייחודי זה.[2] בניגוד למחקרים ארכאולוגיים רבים, ארכאולוגיה של השואה איננה מתמקדת בחפירות לאור הרגישות ההלכתית הכרוכה בחפירת אתרים שבהם שרידים אנושיים.[2] עם זאת, באתרים מסוימים, דוגמת מחנה ההשמדה סוביבור, בוצעו חפירות.
חקר השואה באתרי ההשמדה והקבורה ההמוניים החל מעט לאחר תום מלחמת העולם השנייה. סך העדויות העצום שהצטבר במהלך משפטי נירנברג הביא ליצירת תשתית במחקר ההיסטורי ולימים גם זה הארכאולוגי. בשנת 1950, הפתולוג הבריטי קית' מאנט היה הראשון לנסות ולזהות באמצעים פורנזיים נספים בקברי אחים[2] ובכך הניח את היסודות המוקדמים לארכאולוגיה של השואה. עם זאת, מקובל לראות את ראשית המחקר בתחום זה בשנות ה-80 המאוחרות,[2] אז החל שימוש משמעותי בשיטות ארכאולוגיות מתקדמות במסגרת חקר השואה. ההכרה בחשיבות החקר הארכאולוגי של קונפליקטים ואירועי השמדה המוניים לצורך הבאת ראיות פיזיות מאירועים אלה, תרמה רבות להתפתחות האראכולוגיה של השואה, המהווה אמצעי משמעותי בניתוץ הבסיס הרעיוני של מכחישיה.
טרבלינקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טרבלינקה
https://www.livescience.com/44443-treblinka-archaeological-excavation.html
https://www.sapiens.org/archaeology/the-darkest-truths/
https://www.bbc.com/news/magazine-16657363
סוביבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – סוביבור
.jpg)
מחנה ההשמדה סוביבור חוסל באוקטובר 1943. כחלק מהעלמת הראיות בה נקטו הנאצים, נעקרו כל העמודים במחנה ועצמות היהודים שנרצחו רוסקו עד דק. פעולות אלה, כמו גם ריבוי המפות של המחנה (אשר כל אחת הייתה שונה מרעותה), הקשו על מיפוי מדויק לחלוטין של המחנה. בכלל זה ניתן למנות את תאי הגזים, צריפי ההתפשטות וה"דרך לשמיים" (Himmelstrasse), כינוי מכובס לדרך שהובילה את היהודים היישר אל תאי הגזים.
לאחר חיסול המחנה ולכל הפחות עד לשנת 1964, בוצעו באתר המחנה אי אילו חפירות שוד על ידי פולנים מקומיים. בחפירות אלה מצאו השודדים שלל רב כגון תכשיטים וציוד אישי של הנספים, אשר צוו להפקידם בטרם ההליכה אל מותם. באזור רחבת ההתפשטות המרכזית באתר שכן גן ילדים בין שנות ה-70 לשנות ה-90, בו התחנכו ילדי הכפר הסמוך. בשנת 1993, הוקם מוזיאון סוביבור אשר הסדיר את אזור המחנה כאתר הנצחה.[3]
בשנת 2007 החל הארכאולוג הישראלי יורם חיימי, איש רשות העתיקות, לנסות ולאתר מידע משפחתי אבוד לגבי שני דודיו שנספו, האחים מוריס ויחיא בן-זקן. באמצעות פנקסיו של צייד הנאצים סרז' קלרספלד, גילה חיימי כי השניים נספו בסוביבור, ומשם צמח העניין האישי שלו במחנה. כעבור כשנה הגיע למחנה יחד עם הארכאולוג הפולני ויטק מזורק בניסיון לאתר זכר לתאי הגזים במחנה. עבודתם של השניים, אשר נתמכה על ידי יד ושם ותועדה על ידי העיתונאי בן שני, הביאה לגילוי המיקום המדויק של תאי הגזים במחנה 3.
בשנים שלאחר מכן המשיכו חיימי ומזורק בניסיונות לדייק את מיפוי המחנה ולאתר ממצאים נוספים. עבודתם נתמכה בין היתר על ידי ועדת היגוי משותפת לישראל, פולין וסלובקיה, אשר ביקשה לאתר את "הדרך לשמיים" ולקבוע בכניסה המשוערת שלה נקודת ציון, ובכך הפכה עבודתם של חיימי ומזורק למעין חפירת הצלה. לאחר עבודה ממושכת בסיוע צוותים מקומיים, הצליחו השניים לקבוע את התוואי המדויק של "הדרך לשמיים".
במקביל, לכל אורך הדרך ביצעו חיימי ומזורק חפירות בנקודות ששוערו להכיל פריטי נספים. הם הצליחו לאתר באר שבה הוטמנו על ידי היהודים באופן יזום מעל ל-75,000 פריטים אישיים, וכן את נקודת ההפקדה, שם מצאו כ-6,000 פריטים נוספים. עם פריטים אלה נמנים תליונים רבים, תכשיטים ונעליים ואף שלטי כניסה לבתים שהשתייכו למשפחות הולנדיות (להן נאמר כי הן עתידות להקים את ביתן החדש באזור סוביבור).[3] פריטים סנטימנטליים אלה מהווים תיעוד קפוא בזמן לרגעים האישיים שבטרם ההליכה אל המוות, ויש הרואים בהם מקבילה בת זמננו לממצאים אישיים עתיקים שאותרו בירושלים בזמן החורבן וכן במצדה.
בעבודת החפירות מתבטא הדפוס הסדור של הצבת העמודים במחנה, בפרט באזור תאי הגזים. העמודים הוצבו במרחק קבוע זה מזה, ועל אף שנעקרו ממקומם, הם הותירו בורות (מעין "נגטיב") בעובי הקרקע, אשר איתורם הוביל לקביעת תוואי "הדרך לשמיים", תאי הגזים וצריף ההתפשטות של הנשים.[3]
ממצאים נוספים שאותרו במהלך העבודות היו מספר שלדים שלמים (ולא מרוסקים) שאותרו בקצה מחנה 3, ובאשר אליהם עומדת שאלה האם מדובר ביהודים או במשתפי פעולה, אשר לא נענתה עד כה. כמו כן, נמצא מרתף ובו תרופות שהוחרמו מידי היהודים עם הגיעם למחנה, ואשר שימשו את ראשי המחנה לצרכיהם; ממצא נוסף היה מנהרת מילוט.[3]
בזכות עבודתם של חיימי ומזורק, שזכתה לכיסוי תקשורתי רחב,[4][5] אוחדו מחדש מעל ל-100 משפחות אשר חיפשו רסיסי מידע על יקיריהם שנספו. בין התליונים שנמצאו ניתן למנות תליון "שמע ישראל", תליוני יום הולדת עם השמות ותאריכי הלידה של בעליהם, תליון של גרוש ארץ ישראלי, תליון של "ברית החייל" ואף תליון של מיקי מאוס.[3] עבודתו של יורם חיימי הפכה לעבודת דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתם של ד"ר גיא שטיבל מהחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, ופרופ' חוי דרייפוס מהחוג להיסטוריה של עם ישראל.
אושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – אושוויץ
https://www.masa.co.il/article/אושוויץ-מטמון-בצל-המוות/
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ United States Holocaust Memorial Museum, Holocaust Archaeologies: Materiality, Methods, and Representation, YouTube, 2021-03-15
- ^ 1 2 3 4 Caroline Strudy Colls, Holocaust Archeaologies - Approaches and Future Directinos, Springer, 2015
- ^ 1 2 3 4 5 גלוי וכסוי בסוביבור - יום השואה הבינלאומי 27.1.2021 / יורם חיימי, רשות העתיקות, באתר יוטיוב, 27 בינואר 2021
- ^ איתי בלומנטל, לראשונה: תגיות זיהוי של ילדים התגלו במחנה ההשמדה סוביבור, באתר ynet, 26 בינואר 2021
- ^ ליד תאי הגזים ובור ההריגה: תליוני "שמע ישראל" נחשפו בחפירות בסוביבור, באתר ynet, 27 בינואר 2022