משתמש:רועי נווה/רועי נווה

רועי נווה (נולד ב־6 בפברואר 1976) הוא במאי, כותב, יוצר ושחקן ישראלי.

ביוגרפיה

נווה בוגר מגמת תיאטרון של תיכון עירוני א' לאומנויות בתל אביב (1996) ולימודי בימוי, הדרכה והוראה בבית הספר לאומנויות הבמה - סמינר הקיבוצים (2003). בשנת 2010 זכה בפרס השחקן בפסטיבל עכו יחד עם רענן פררה על משחקו בהצגה "fade - מופע הפרידה של רענן פררה ורועי נווה", שכתב יחד עם פררה בבימויו של משה בן שושן. מופע הפרידה נמשך שלוש שנים בתיאטרון תמונע ומחוצה לו עד סוף שנת 2013 אז גם פרש נווה מהבמה.

יצירתו הראשונה "העלבת הקהל – סוף הדרך" מאת פטר הנדקה התחילה בתיכון שמונה עשרה שנה קודם לכן (1995) שהתפתחה ועלתה כהפקה בפסטיבל עכו 96, על הבימוי קיבל ציון לשבח וההצגה הועלתה בגרסתה השלישית בתיאטרון הבימה (97) בחלל חדש שנפתח לראשונה בשם הנגרייה לימים הבימה 4.

שנה לאחר מכן במקביל לשירותו הצבאי, שב לפסטיבל עכו (97) ושיחק בגרסת יחיד של "המכשפות של מקבת" – "הזיות גורל" שביים אילן זיו מתוך פרויקט שייקספיר שעלה בגרסה מקוצרת לראשונה גם בתיכון (1994) ההפקה המשיכה בבית ציוני אמריקה עד שנת 2000 והועמדה להצגת הפרינג' של השנה בפרס התיאטרון הישראלי לשנת 1999.

ב 2000 חזר נווה לפסטיבל עכו עם ההפקה "לצחוק בפראות" מאת כריסטופר דוראנג בתרגום, עיבוד והשתתפות של רנה ורבין והשחקן ניסו כאביה גם זו הועמדה להצגת הפרינג' של השנה בפרס התיאטרון הישראלי 2001.

עם סיום לימודיו בסמינר הקיבוצים (2003) ביים את "מלחמה וחלום" על פי "דו סיוט" של אז'ן יונסקו, וניהל אומנותית והפיק את "תמוזז" - במה פתוחה ליוצרים בתיאטרון תמונע (2002/3). מחזהו "פרידות" עלה בתיאטרון תמונע בשיתוף סטודיו "הדרך" בין השנים 2004 ל 2006, ב 2004 כתב גם את הפרק "וירוס" בסדרת האינטרנט "קוויקי" לקטע קטע ואינטרנט זהב, וביים ועיבד לבמה את "אניהו" שבעה סיפורים מאת אתגר קרת – בתיאטרון אורנה פורת בשיתוף סמינר הקיבוצים שהציג עד 2007.

ב 2006 נווה ניהל אומנותית, כתב יחד עם דנה פורר וביים את "קיפוד הזהב" טקס פרס תיאטרון הפרינג' הישראלי בצוותא, כמו כן התארח בפינה קבועה "רועי נווה גם כן עצבני" ברדיו קול ישראל – רשת ב' (2006-2009) וכתב עם דנה פורר את פינת התסכיתים "שיחות הטלפון" לרדיו קול ישראל - רשת ב' (2007/8).

ב 2007 ו 2009 העלה שתי גרסאות ל"גן ריקי" של דויד גרוסמן. הראשונה בתיכון עירוני א' בת"א בה למד כתלמיד, והשנייה בשיתוף סטודיו "הדרך" ומשען הבית בגן בגבעתיים. ב 2008 ביים לפסטיבל עכו את "המשוגעות של יפו" שכתב ועיבד בהשראת "המשוגעת משאיו" של ז'אן ז'ירודו בשיתוף עם חוה אורטמן ויעל נביא שגם שיחקו יחד עם גליה ישי וערן בוהם שאף קיבל פרס על המשחק. ההפקה המשיכה להציג בתיאטרון יפו עד 2011.

ב 2009 יצר יחד עם יובל מסקין בפסטיבל ניסוי 7 את "יובל מסקין מעשן ומדבר" שהתפתח ב 2010 בפסטיבל א-ז'אנר 8 בתיאטרון תמונע והמשיך בין השנים 2011–2014. ב 2011 ביים את יצירתו האחרונה "לפעמים אני" הצגת ילדים בשיתוף סטודיו "הדרך".

במקביל ללימודיו בסמינר שיחק רועי ב"חפץ" בבימויו של יוסף כרמון 2003. "גברים בשמש" בבימויו של מוניר בכרי 2001 שהציגה בתיאטרון יפו עד 2002 ו"מלכוד 44" בבימויה של חוה אורטמן 2005. באותה שנה שיחק את סטפנו ב"סערה" של שייקספיר בבימויו של יגאל עזרתי שהציגה עד 2006 בתיאטרון יפו. ב 2009 השתתף בגרסה האיטלקית של ההצגה "הר אדוני" בבימויו של דני הורוביץ של תיאטרון חיפה בנאפולי איטליה. ב 2015 השתתף בפסטיבל חנוך לוין עם ההצגה "גאולה" בבימויה של טל ברנר בתיאטרון הקאמרי.

מאז סיום לימודיו (2003) ועד היום (2023) לימד נווה תיאטרון במוסדות שונים. בתיכון קלעי בגבעתיים (2002-4) בבית הספר לאומנויות באשקלון (2009-2011) בבית הספר הניסויי תיכון מקיף ד' למדעים ואומנויות אשדוד (2014-2016) ליווה וייעץ אומנותי בהקמת בית ספר לאומנויות "גבריאל" בדימונה (2010–2012) מרכז את מגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' לאומנויות במודיעין משנת 2008 במסגרתה הנחה והפיק עשרות פרויקטים והפקות שביניהן "סבתא סורגת" הגדול בעולם פסטיבל קולה של המילה 10 (ירושלים 2011) מתחם שרונה לילה לבן (2014) פסטיבל בת ים (2018) "טריקה" בפסטיבל תלוי במקום 2 (2012) ייסד את "פסטיבל הליפסינק" (2012) "מנהיגים ונואמים" בפסטיבל תלוי במקום 3 (2013) ערב מחווה לחמישייה הקאמרית (2019).

קישורים חיצוניים

• מופע הפרידה - Fade - תיעוד תיאטרון תמונע
• מופע הפרידה - Fade - תיעוד פסטיבל עכו 2010
• המשוגעות של יפו - תיעוד פסטיבל עכו 2008
• לצחוק בפראות - תיעוד תיאטרון תמונע