חפץ (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חֵפֶץ
Hefez poster.jpg
כתיבה חנוך לוין
מדינה ישראל
הצגת בכורה מרץ 1972, תיאטרון חיפה
מספר מערכות 2
שפה עברית

חֵפֶץ הוא מחזה בן שתי מערכות מתיאטרון האבסורד מאת חנוך לוין משנת 1972. המחזה, שנדחה על ידי "התיאטרון הקאמרי" ו"הבימה", הועלה בתיאטרון חיפה והיה להצלחתו הגדולה, הביקורתית והקופתית, הראשונה של לוין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 1972 עודד קוטלר, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, נסע לתל אביב כדי לשוחח עם המחזאי והבמאי חנוך לוין. באותה עת לוין היה במאי מנודה עקב המהומה שנוצרה לאחר שהעלה את "מלכת אמבטיה". הוא חי בתנאי עוני, ואף תיאטרון לא היה מעוניין ביצירותיו[1].

קוטלר החליט להעלות בתיאטרון חיפה מחזה של לוין, על אף התנגדות הוועדה האמנותית של התיאטרון, שחששה שאירוע כזה ירתיע את המנויים. החששות התבדו, וההצגה זכתה להצלחה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתחיל שבועיים לפני חתונתם של פּוגרָא ווַרשביָאק. הוריה של פוגרא, טיגלך וכלמנסע, יוצאים לבקר את בתם וארוסה. חפץ, לא יוצלח, קרוב משפחה רחוק שלהם, מתגורר בביתם מזה 17 שנה. חפץ נעלב מאוד מכך שהודיעו לו על החתונה זמן קצר מראש ובדרך אגב ומציק להם. בתגובה, טיגלך (שמצידו מושפל על ידי אשתו ובתו), יוזם מחזה קומי בו הוא וכלמנסע, מציגים בפניו את סיפור חייו בצורה קומית, בו חפץ מוצג כדמות נלעגת. פעם הוא מוצג כמציצן שמנסה להציץ לכלמנסע העירומה דרך חור המנעול ופעם אחרת מציגים אותו כמי שלא נוקף אצבע כשאמו על ערש דווי. חפץ בייאושו מחליט לקפוץ מהגג ביום חתונתה של פוגרא.

פוגרא מתייחסת בהתנשאות אל הוריה ואל בעלה ורשביאק המתרפס אליה ומעריצה בצורה עיוורת. כל הדמויות לועגות לחפץ ומשפילות אותו, למעט חנה צ'רליץ' המלצרית בבית הקפה. חפץ מזמין את חבריו וקרוביו לצפות בהתאבדותו. אדש-ברדש, חברו של חפץ, היפוכונדר החדור רחמים עצמיים, מבקש את ידה של חנה המלצרית לאחר התלבטויות רבות, וזו נענית מיד. אך לבסוף היא חוזרת בה מההחלטה להינשא, כשהיא נוכחת לדעת עד כמה הוא מעורר רחמים.

חפץ מצפה שיניאו אותו מהתאבדותו, אולם להפך, כולם מעודדים אותו לכך. וכשמגיע הרגע להתאבד, הוא אינו מוצא אומץ לכך ומתחרט, אבל פוגרא הנוכחת במקום דוחפת אותו מהגג.

הצלחת המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון לבועז כהן אמר קוטלר: "ההצלחה הרקיעה שחקים, שמעה של 'חפץ' יצא ורבים צבאו על דלתות התיאטרון, ישבו על המדרגות, עמדו במעברים, נתלו על מעקים. היסטריה. לא ידעתי שאפשר לשאוג כך מצחוק במהלך הצגה ולהריע ממושכות כל כך בסופה, בקידת השחקנים לקהל. ההימור שלי על חנוך היה נכון."[1]

המחזה זיכה את לוין בפרס נשיא המדינה לספרות לשנת תשל"ב; אולם לוין סירב לקבל את הפרס מידי הנשיא זלמן שזר, וכתב לו: "לאחר פרסום ברבים על מורת-רוחך מהענקת הפרס על שמך עבור המחזה "חפץ"... כפי שנמסר, נעוצה הסיבה בהצגתי הקודמת "מלכת אמבטיה". לפיכך, אני רואה לי לכבוד לשחרר אותך ממעמד הפגישה עמי ומוותר על הפרס".[2] המחזה נכלל בתוכנית הלימודים הישראלית בספרות עברית וכללית של משרד החינוך לחטיבה העליונה[3].

המחזה בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפץ בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון חיפההצגת בכורה: מרץ 1972

2. תיאטרון הקאמרי - הצגת בכורה: 3 באוגוסט 1996

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]