משתמש:AlmaTsuy/תורת המשפט

אקטיביזם שיפוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרין הציע ביקורת על עמימות ההמשגה של שלזינגר לאקטיביזם שיפוטי מפני שהגדרה שסיפק למושג מתארת שופטים בעלי אידאולוגיה חברתית ליברלית או פרוגרסיבית ולאו דווקא שופטים "אקטיביסטים". המשגתו של שלזינגר הולמת את האקטיביזם השיפוטי של הנשיאים וורן וברגר, אך היא אינה הולמת את האקטיביזם השיפוטי של פסקי הדין בעניין דרד סקוט ולוכנר.^[1]

כתבי הפדרליסט, המילטון, 78–83.
כתבי האנטי-פדרליסט, ברוטוס 11, 12 ו-15.

בין עצמאות לעצמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמאות שיפוטית—אוטונומיה שיפוטית
בית משפט—בית שופטים^[2]
עקרון הנסגת הדעת (deference)^[3]^[4]^[5]^[6]^[7]^[8]^[9]^[10]
- לפי גרין, לא מתקיימת חפיפה בין אקטיביזם שיפוטי ובין הנסגת הדעת. מחד, ייתכן אקטיביזם שיפוטי גם בהנסגת דעת מופרזת, כמו בפסקי הדין בעניין קורמאטסו וימאשיטה; ומאידך, ייתכן ריסון שיפוטי גם ללא הנסגת הדעת, כמו בפסקי הדין בעניין דרד סקוט.^[11]

תפקיד השופט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד השופט הוא האופן בו שופטים חשים מחויבים לפעול במילוי תפקידם
התקדים: מחייב/לא מחייב
אמון הציבור: מעניין/לא מעניין

נאותות שיפוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולה משפטית Motu proprio (אנ') מיוזמתו או Sua sponte (אנ') מחפץ לבו

ריסונה של ביקורת שיפוטית חוקתית יזומה מטעם בית המשפט^[12]^[13]^[14]^[15]

”דּוֹר הַזָּהָב שֶׁהָיָה בָרֵאשִׁית – לֹא חֻקִּים וְלֹא אֹנֶס צֶדֶק לִמְּדוּהוּ וָתֹם, אַךְ לִבּוֹ הַטָּהוֹר הִדְרִיכָהוּ.” (אובידיוס)^[16]

עילת סף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל השיהוי הוא כלל משפטי המטיל חובה לבצע את הפעולה המשפטית תוך זמן סביר. בעקבות כלל השיהוי נקבעה עילת השיהוי כעילת סף לדחייתה של עתירה מנהלית, לפיה בית משפט לא ידון בעתירה שהוגשה לאחר הפרה של כלל השיהוי.

vigilantibus et non dormientibus lex succurrit (המשפט שומר על העֵר ולא על הישֵן)^[17]

חרף הדמיון של כלל השיהוי עם כללי ההתיישנות מפני שבשניהם מתקיימת מניעות משפטית בחלוף זמן, מדובר בדוקטרינות משפטיות שונות. ניתן לדמות את היחס שבין התיישנות לשיהוי, כיחס שבין כלל לסטנדרט. בעוד ההתיישנות מציעה מועד קשיח ממנו והלאה היא מופעלת, השיהוי מציע מבחנים להבניית שיקול דעתו של בית המשפט.

במשפט ציבורי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נדרש מהעותר לבג"ץ או לבית משפט מנהלי לעשות זאת מיד לאחר שהעניין הופך אקטואלי (אך לאחר שביצע פנייה מוקדמת לרשות ולא קיבל מענה מספק). עיכוב בלתי מוצדק בפנייה לבג"ץ, בפרט כאשר הרשות או אחרים כבר הסתמכו על ההחלטה כנגדה מבוקש הסעד, יביא לדחיית העתירה. במיוחד, "כשמדובר בקיומן של בחירות, חייבים מועדי הפעולה או התגובה להיות קצרים ביותר, שאם לא כן תלקה הפנייה בשיהוי".^[^{דרוש מקור]} כך למשל, כאשר תשובת המדינה לפניית העותרים נתקבלה שבוע לפני הבחירות לרב העיר אשדוד והעתירה עצמה הוגשה ביום הבחירות, סירבה השופטת אסתר חיות להוציא צו ביניים נגד קיום הבחירות, כאשר אחת מנימוקיה הוא שיהוי.^[18] עם זאת, גם כאשר החוק קובע מסגרת זמנים מוגדרת להגשת עתירה, לא בהכרח תדחה עתירה בגלל אי עמידה בזמנים, אלא ייבחן השיהוי על פי מרכיביו.

על מרכיבי השיהוי כתבה נשיאת בית המשפט, מרים נאור:

שלושת ההיבטים המנחים את בית המשפט בבואו לבחון חריגה מסד הזמנים הקבוע בתקנה 3 הינם ה"שיהוי הסובייקטיבי" (המתמקד בדופי שנפל בהתנהלותו של העותר המגיש עתירה בשיהוי אף שכל העובדות הנוגעות לה היו בידיעתו לפני כן); ה"שיהוי האובייקטיבי" (המתמקד בנזק שנגרם לרשות או לצדדים נוספים כתוצאה מהשיהוי); ומידת הפגיעה בשלטון החוק.

— עע"מ 8968/14, פסקה 21 לפסק דינה של הנשיאה נאור^[19]

השופט עוזי פוגלמן כתב על הליך בחינת השיהוי:

בבואו לקבוע אם עתירה לוקה בשיהוי המצדיק לדחותה, נדרש בית המשפט לערוך איזון דו-שלבי: בשלב הראשון יבחן את רכיבי השיהוי – הסובייקטיבי (האשם) והאובייקטיבי (הנזק); ובשלב השני – המתקיים רק אם נמצא כי העתירה לוקה בשיהוי המטה את הכף לדחותה, יבחן בית המשפט אם הרכיב השלישי – אינטרס ההגנה על שלטון החוק (במובן הרחב) – מטה את הכף להידרש לה. אם ימצא שהתשובה לכך שלילית, או אז ידחה את העתירה מחמת שיהוי שדבק בה.

— עע"מ 867/11, פסקה 30 לפסק דינו של השופט פוגלמן^[20]

השופטת דורית ביניש הבחינה בין שיהוי של הפרט ובין שיהוי של הרשות:

עיקר ההבדל נעוץ בכך שכאשר דנים אנו בהשתהותה של הרשות בפעולותיה, בוחנים אנו למעשה טענה מהותית הנוגעת לפגם בפעולת המינהל. מטעם זה, במסגרת הביקורת השיפוטית שאנו מפעילים על הרשות המינהלית נבחן בין היתר את דרכי פעולתה, את הימנעותה מלקיים את חובותיה במהירות הראויה ואת התוצאה המתחייבת מהימנעות זו. כך למשל נבחן, האם יצרה התנהגות הרשות מצג כלפי הפרט, האם הקימה התנהגותה אינטרס הסתמכות, והאם אינטרס זה ראוי הוא להגנה בעומדו אל מול אינטרסים אחרים של הציבור ובהם האינטרס של שמירת החוק, כך בדרך כלל [...] אולם כאשר הפעולה המינהלית שאותה אנו בוחנים נוגעת לאכיפת החוק, ההשתהות בהפעלת אמצעי האכיפה כשלעצמה לא תיצור מניעות כלפי הרשות האוכפת אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. רשות החייבת לבצע פעולות על פי דין ובמיוחד רשות הממונה על אכיפת חוק אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה באמצעים למילוי החובה במועד. מכל מקום, בדרך כלל, בנסיבות של אי חוקיות ובמיוחד כאשר אי החוקיות ברורה ומובהקת, המנעותה של הרשות מלפעול אין די בה כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה.

— רע"פ 1520/01, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ביניש^[21]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי כרך ב – עילות הסף (הוצאת בורסי, 2008), פרק תשיעי: שיהוי, עמ' 191–220
יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ג – הביקורת השיפוטית: כללי הסף (נבו הוצאה לאור, 2014), פרק 53: עתירה מאוחרת, עמ' 1917–1972
דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי: משפט מינהלי דיוני (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2017), פרק 36: מבחני הסף בהליך של ביקורת שיפוטית, תת־פרק ו': שיהוי, עמ' 355–372
איל פלג, אתגר העוני של המשפט המינהלי (רסלינג, 2013), עמ' 178–186

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג"ץ 170/87 דוד אסולין ואחרים נ' ראש עיריית קרית גת, זאב בוים ואחר, ניתן ב-9 במאי 1988, פ"ד כרך מ"ב, חלק ראשון, עמ' 678–695
ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, ניתן ב־2 ביולי 2003
עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, ניתן ב־28 בדצמבר 2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Craig Green, ‏An Intellectual History of Judicial Activism, Emory Law Journal, Vol. 58, No. 5, 2009, in SSRN, at p. 00
^ מרים נאור
^ מידתיות במשפט, 488
^ פלנגו ודוקאט 1977
^ Alexander M. Bickel, The Least Dangerous Branch: The Supreme Court at the Bar of Politics, at pp. 16–17
^ Robert H. Bork, The Tempting of America: The Political Seduction of the Law, at p. 45
^ Cass R. Sunstein, Radicals in Robes: Why Extreme Right-Wing Judges are Wrong for America, at pp. 42–43
^ Ruth Colker & James J. Brudney, Dissing Congress, 100 Mich. L. Rev. 80 (2001), at pp. 87–105
^ Frank B. Cross & Stefanie Lindquist, The Decisional Significance of the Chief Justice, 154 U. Pa. L. Rev. 1665 (2006), at pp. 1701–1706
^ Adam Winkler, ‏The Federal Government as a Constitutional Niche in Affirmative Action Cases, UCLA Law Review, Vol. 54, p. 1932, 2007, in SSRN, at p. 1949
^ Craig Green, ‏An Intellectual History of Judicial Activism, Emory Law Journal, Vol. 58, No. 5, 2009, in SSRN, at p. 00
^ עע"ם 8380/07 עיריית חדרה נ' רכבת ישראל בע"מ ואחר, ניתן ב־16 בפברואר 2010, פסקאות 5–7 לפסק דינו של השופט גרוניס
^ רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם, ניתן ב־11 ביוני 2013, פסקה 16 לפסק דינו של השופט פוגלמן
^ ע"פ (מחוזי תל־אביב) 70570/01 פרקליטות המדינה נ' שלום קעטבי, ניתן ב-5 בפברואר 2003, שבו נתקבל ערעור המדינה על פסק דינו של השופט ברוך
^ ע"א (מחוזי ירושלים) 3350/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' עיריית ירושלים ואחר, ניתן ב-14 ביולי 2003, שבו נתקבל ערעור המדינה על פסק דינה של השופטת אגמון־גונן
^ אובידיוס, מטמורפוזות, בתרגום שלמה דיקמן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ה (1965), ספר ראשון, שורות 89–90
^ Halsbury's Laws of England, 1st Edition, Volume 13 (עמ' 168–174), ארכיון האינטרנט, ‏1910 (באנגלית)
^ ע"א 2219/92 ניצה שפירא־ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית ואחרים, ניתן ב-12 במאי 1992, פ"ד כרך מ"ו, חלק רביעי, עמ' 221–225
^ עע"מ 8968/14 יצחק שטרית נ' עיריית טבריה, ניתן ב־31 באוגוסט 2017
^ עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, ניתן ב־28 בדצמבר 2014
^ רע"פ 1520/01 יעקב ורות שוויצר ואחרים נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ואחרים, ניתן ב־18 במרץ 2002. פ"ד כרך נ"ו, חלק שלישי, עמ' 595–607

[1] Craig Green, ‏An Intellectual History of Judicial Activism, Emory Law Journal, Vol. 58, No. 5, 2009, in SSRN, at p. 00

[2] מרים נאור

[3] מידתיות במשפט, 488

[4] פלנגו ודוקאט 1977

[5] Alexander M. Bickel, The Least Dangerous Branch: The Supreme Court at the Bar of Politics, at pp. 16–17

[6] Robert H. Bork, The Tempting of America: The Political Seduction of the Law, at p. 45

[7] Cass R. Sunstein, Radicals in Robes: Why Extreme Right-Wing Judges are Wrong for America, at pp. 42–43

[8] Ruth Colker & James J. Brudney, Dissing Congress, 100 Mich. L. Rev. 80 (2001), at pp. 87–105

[9] Frank B. Cross & Stefanie Lindquist, The Decisional Significance of the Chief Justice, 154 U. Pa. L. Rev. 1665 (2006), at pp. 1701–1706

[10] Adam Winkler, ‏The Federal Government as a Constitutional Niche in Affirmative Action Cases, UCLA Law Review, Vol. 54, p. 1932, 2007, in SSRN, at p. 1949

[11] Craig Green, ‏An Intellectual History of Judicial Activism, Emory Law Journal, Vol. 58, No. 5, 2009, in SSRN, at p. 00

[12] עע"ם 8380/07 עיריית חדרה נ' רכבת ישראל בע"מ ואחר, ניתן ב־16 בפברואר 2010, פסקאות 5–7 לפסק דינו של השופט גרוניס

[13] רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם, ניתן ב־11 ביוני 2013, פסקה 16 לפסק דינו של השופט פוגלמן

[14] ע"פ (מחוזי תל־אביב) 70570/01 פרקליטות המדינה נ' שלום קעטבי, ניתן ב-5 בפברואר 2003, שבו נתקבל ערעור המדינה על פסק דינו של השופט ברוך

[15] ע"א (מחוזי ירושלים) 3350/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' עיריית ירושלים ואחר, ניתן ב-14 ביולי 2003, שבו נתקבל ערעור המדינה על פסק דינה של השופטת אגמון־גונן

[16] אובידיוס, מטמורפוזות, בתרגום שלמה דיקמן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ה (1965), ספר ראשון, שורות 89–90

[17] Halsbury's Laws of England, 1st Edition, Volume 13 (עמ' 168–174), ארכיון האינטרנט, ‏1910 (באנגלית)

[18] ע"א 2219/92 ניצה שפירא־ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית ואחרים, ניתן ב-12 במאי 1992, פ"ד כרך מ"ו, חלק רביעי, עמ' 221–225

[19] עע"מ 8968/14 יצחק שטרית נ' עיריית טבריה, ניתן ב־31 באוגוסט 2017

[20] עע"מ 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, ניתן ב־28 בדצמבר 2014

[21] רע"פ 1520/01 יעקב ורות שוויצר ואחרים נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ואחרים, ניתן ב־18 במרץ 2002. פ"ד כרך נ"ו, חלק שלישי, עמ' 595–607

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]