ארל וורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארל וורן
Earl Warren
ארל וורן
ארל וורן
לידה 19 במרץ 1891
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה 9 ביולי 1974 (בגיל 83)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון, וושינגטון די. סי., ארצות הברית
השכלה
עיסוק שופט, עורך דין, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה GOP logo.svg  המפלגה הרפובליקנית
נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית ה־14
5 באוקטובר 195323 ביוני 1969
(15 שנים)
נשיא ממנה דווייט אייזנהאואר
מושל קליפורניה ה־30
4 בינואר 19435 באוקטובר 1953
(10 שנים)
סגן מושל קליפורניה פרדריק האוזר
גודווין נייט
פרסים והוקרה
חתימה Earl Warren Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארל וורןאנגלית: Earl Warren;‏ 19 במרץ 1891 - 9 ביולי 1974) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי. מושל קליפורניה בין 1943 ל-1953, מועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1948, ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בין 1953 ל-1969. בכהונתו זו בבית המשפט העליון תרם רבות לקידום זכויות האזרח בארצות הברית ועמד בראשות ועדת וורן (הקרויה על שמו) לחקר רצח קנדי.

וורן נולד בלוס אנג'לס כבנם של מהגרים מנורווגיה ושוודיה. וורן למד מדעי המדינה באוניברסיטת ברקלי, ושם רכש גם את השכלתו המשפטית. במהלך מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ארצות הברית ושירת כקצין. לאחר המלחמה החל לעסוק בשירות הציבורי. ב-1925 התמנה לתובע מחוזי של מחוז אלאמידה ורכש מוניטין כמי שמטפל בפושעים ביד קשה. בשנת 1935 נבחר וורן לתפקיד הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של הבונים החופשים בקליפורניה. ב-1939 התמנה לתובע הכללי של קליפורניה. ב-1942 התמנה למושל המדינה מטעם הרפובליקנים. ב-1946 הוא רשם את עצמו לבחירות המקדימות של המפלגות הגדולות של המדינה וזכה בכולן – כך שבהתמודדותו בבחירות הכלליות לא היו לו מתחרים, והוא נבחר לכהן כמושל תקופה שנייה. ב-1950 נבחר בשלישית והיה האדם היחיד אי פעם שנבחר לשלוש תקופות כהונה רצופות כמושל קליפורניה. כמושל סייע לבסס את השגשוג הכלכלי שהאריך בקליפורניה עוד שני עשורים אחריו, הוא גם ביסס את מערכת החינוך הגבוה במדינה. וורן תמך בכליאת היפנים בארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. היחס שלו כלפי מעורבותו בכליאה שנוי במחלוקת.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948 חבר למועמד לנשיאות תומאס דיואי, והתמודד על משרת סגן הנשיא, אך הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן ניצח במפתיע. ב-1953 מינה אותו הנשיא דווייט אייזנהאואר לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. מינוי זה היה כנראה תוצאה של דיל פוליטי שבמסגרתו פעל וורן להצלחת הנשיא בקליפורניה. עד פרישתו ב-1969, עמד וורן מאחורי שורה של פסיקות מהפכניות שלא עמדו בקו אחד עם תדמיתו השמרנית. בערוב ימיו צוטט אייזנהאואר כמי שאומר כי מינוי וורן הייתה "השטות הגדולה ביותר שעשיתי בימי נשיאותי". ב-1954, זמן קצר מאוד לאחר מינויו של וורן, ובעקבותיו, קבע בית המשפט פה אחד כי הפרדה בין גזעים בבתי ספר אינה חוקתית, פסק דין בראון נגד מועצת החינוך. בכך נקבעה אבן דרך במשפט החוקתי באמריקה, ובתנועה לשוויון בארצות הברית. ההחלטה המהפכנית נכתבה על ידי וורן, ששכנע את חבריו השופטים לתמוך בה.

החלטות דרמטיות נוספות של בית המשפט בראשות וורן הנחשבות לעיתים ל"מהפכניות[1]", מנעו את הנוהג שלפיו למחוזות בחירה גדולים של שחורים ניתן נציג אחד בלבד בבית הנבחרים, וחייבו את השוטרים להצהיר בפני העצור על זכויותיו על ידי הקראת אזהרת מירנדה (פסק דין מירנדה נגד אריזונה). השינויים שהוביל וורן לא זכו להסכמה לאומית רחבה והיו ממתנגדיו שאף קראו להדחתו. עם זאת, ההיסטוריה שפטה את וורן בצורה שונה לחלוטין והוא נחשב לאחד השופטים החשובים והמשפיעים ביותר בארצות הברית במאה ה-20. ארל וורן עמד בראש ועדת וורן שהסיקה כי מאחורי ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי עמד אך ורק לי הארווי אוסוואלד. קביעה זו שנויה במחלוקת, אך לא הוכח שיש בטענות שכנגד דבר מה ממשי המבדיל אותן מתאוריות הקשר הרגילות הנפוצות בציבור אחרי כל התנקשות פוליטית.

באביב 1969 פרש וורן מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ועל שמו נקרא קולג' באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

תחילת דרכו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארל וורן בעת שירותו כקצין בצבא ארצות הברית ב-1918.

ארל וורן נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה, ב-19 במרץ 1891, בנו של אריק מתיאס וורן, מהגר נורווגי מסטוונגר, האיחוד השוודי-נורווגי, וכריסטין הרנלונד וורן, מהגרת שוודית מהלסינלנד, אשר בנורלנד, שוודיה-נורווגיה. הוא היה הבן השני במשפחתו, אחרי אחותו הבכורה, את'ל. ארל ואחותו, את'ל, גדלו במשפחה שמרנית וצנועה במשאביה הכלכליים שערכיה התמקדו בחשיבות של מוסר עבודה וחינוך מוצלח. משפחתו עברה לבייקרספילד שבקליפורניה זמן קצר לאחר שנולד, שם וורן נכנס לבית הספר שנה אחת מוקדם יותר מרוב הילדים, על פי דרישת אביו. לארל לא ניתן שם אמצעי כמקובל באותה העת, ואביו אמר לו בבגרותו כי "כאשר נולדת, הייתי עני מכדי להעניק עבורך שם אמצעי[2]." למרות שאביו מימן אותו לאורך כל לימודיו במכללה (קולג'), וורן החזיק בעבודה מדי קיץ מגיל תשע. אחת העבודות שלו הייתה בשירות חברת 'סאות'רן פסיפיק', החברה שבה עבד אביו כמכונאי רכבות. שם למד על סמכות מונופולית, שחיתות ודומיננטיות של הפוליטיקה על רובדי החברה באופן שעיצב בהמשך את הקריירה שלו. וורן המשיך ללמוד במכללה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

וורן התעלה אך במעט מעל הממוצע הכיתתי, עם ציונים מוצלחים אך לא מצוינים. בשנה האחרונה ללימודיו במכללה, נכנס וורן לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מאז שהיה ילד, וורן היה נוהג לרכב על אופניו לכיכר בית המשפט העירוני כדי לצפות בהליכים משפטיים. הוא הוקסם מהקלות שבה הציגו עורכי הדין את תיקיהם ומיכולתם לחשב את הליך המשפט בהמשך דרכו. וורן השלים ב-1912 תואר שני וב-1914 השלים דוקטורט במשפטים. ב-14 במאי 1915 התקבל לאגודת עורכי הדין של קליפורניה[3]. עם סיום הלימודים, וורן קיבל עבודה במחלקת המשפטים של חברת הנפט 'אסוסיאייטיד אויל קומפני'. זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרד עורכי הדין רובינסון ורובינסון.

לאחר שעבד במשרד במשך שנה וחצי, מטרותיו המקוריות לקידום הקריירה המשפטית שלו לפתע לא היו בראש סדר העדיפויות עבורו עם התערבות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה נגד הקיסרות הגרמנית. וורן ניסה להתגייס לשורות הצבא האמריקאי, אך לא הותר לו עקב העובדה שסבל מטחורים. במקום זאת, לאחר שהתמיד בדרישותיו לקבל משרה מסוימת דרכה יוכל לשרת את ארצו, התמנה לתפקיד האחראי על עשרת האחוזים הראשונים של המגויסים מאוקלנד, קליפורניה. עד מהרה הועלה לדרגת לוטננט ראשון בצבא האמריקאי ונשלח לטקסס כדי להיות מדריך כידונים במחנה ההכשרה המרכזי עבור קצינים, מחנה מקארתור אשר בוייקו[4]. הוא הגיע אל המחנה יומיים בלבד לפני כניעת גרמניה ב-11 בנובמבר 1918 שהביאה לסיום המלחמה. וורן שוחרר זמן קצר לאחר שהגיע לטקסס, והוא חזר לקליפורניה להתגורר עם אחותו וגיסו. הוא החל בשירות הציבורי עם מינויו לפקיד בוועדת השיפוט של האספה המדינית בקליפורניה ונשאר בשירות הציבורי במשך חמישים השנים הבאות.

פוליטיקאי עולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג הרפובליקנים בקליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התובע הכללי של קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושל קליפורניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינויו למשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהונתו ויחסיו עם עמיתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו המשפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליכים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסק דין מירנדה נגד אריזונה

סכנה ברורה ומיידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסק דין ייטס נגד ארצות הברית

מגילת הזכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקון הראשון לחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסק דין בראון נגד מועצת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך

פסק דין לאבינג נגד וירג'יניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסק דין לאבינג נגד וירג'יניה

ועדת וורן לחקר רצח קנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ועדת וורן, רצח קנדי

פרישתו ואחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשתו, תדמיתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארל וורן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anthony Lewis (אנתוני לואיס), The justices of the United States Supreme Court: their lives and major opinions (השופטים של בית המשפט העליון של ארצות הברית: חייהם ופסקי הדין העיקריים שלהם), New York (ניו יורק): Chelsea House Publishers, 1997, עמ' 1374
  2. ^ Ed Cray (אד קריי), Chief Justice: A Biography of Earl Warren (נשיא בית המשפט העליון: ביוגרפיה של ארל וורן), Simon & Schuster (סיימון אנד שוסטר), 2008, עמ' 16
  3. ^ Biography of Earl Warren (ביוגרפיה של ארל וורן), University of California, San Diego (אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו)
  4. ^ G. Edward White (ג'. אדוארד וייט), Earl Warren, a Public Life (ארל וורן, חיים ציבוריים), Oxford University Press (הוצאות אוניברסיטת אוקספורד), 1982, עמ' 23