מרים נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרים נאור
Justice Miriam Naor.jpg
תאריך לידה 26 באוקטובר 1947 (בת 69)
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
בוגרת האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה 1980 ואילך
תפקידים בולטים
טקס השבעת מרים נאור לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בבית נשיא מדינת ישראל

מרים נאור (נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא נשיאת בית המשפט העליון במדינת ישראל. נאור מכהנת בתפקיד זה מינואר 2015, והיא שופטת בית המשפט העליון משנת 2003. כיהנה כיושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית, מדצמבר 2011 עד יוני 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים, בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. בשנת 1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית גת והשתחררה ב-1967. בשנת 1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחתה בעריכת דין אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי.

נשואה לאריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם שני בנים תאומים. מתגוררת בירושלים.

כעורכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקת הבג"צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין. במהלך השנים התקדמה לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה.[1] במקביל, שימשה כמורה ומתרגלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

שיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים.[2] ביום הראשון לכהונתה כשופטת פסלה את עצמה מלדון במשפט של תושבי ימית שהפגינו מול בית ראש הממשלה, לאור האפשרות שבעלה, אריה נאור, יוזמן להעיד במשפט.[3] בשנת 1989 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי. בתפקידה זה הייתה בהרכב השופטים (יחד עם השופטים: יעקב צמח שכיהן כאב בית הדין, ומוסיה ארד) שהרשיע את אריה דרעי בפלילים. בשנות ה-90 ישבה כדן יחיד ב"משפט הבנקאים" בו הרשיעה בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים ל"ויסות מניות הבנקים" עד שנת 1983.[4] במקביל שימשה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, והחל בשנת 2000 שימשה סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים.

משנת 2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ב-16 ביוני 2003.

באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין. לפי הנוהג למינוי נשיא בית המשפט העליון (מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא - שיטת הסניוריטי) נאור החליפה בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ואמורה לכהן בתפקיד זה עד לפרישתה בשנת 2017.

בסוף אוגוסט 2017, בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין הרחקת המסתננים מאפריקה למדינה שלישית החלו הפגנות במוצאי שבת מול ביתה ברחביה. ההפגנות אורגנו על ידי הפעילה החברתית שפי פז מדרום תל אביב ומנו כ-200 מפגינים.

בחודש ספטמבר 2017 מונתה השופטת אסתר חיות להחליף את נאור בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון.

בספטמבר 2017 פרסם הרכב תשעה שופטים בראשות נאור את ההסדר לגיוס בני ישיבות המבוסס על התיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון (פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים לחוק), וקבע שבטלות הפרק תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן).[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרים נאור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.