מרים נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים נאור
Justice Miriam Naor.jpg
לידה 26 באוקטובר 1947 (בת 70)
ירושלים, ארץ ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה 19802017
תפקידים בולטים
טקס השבעת מרים נאור לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בבית נשיא מדינת ישראל

מרים נאור (נולדה ב-26 באוקטובר 1947) היא נשיאת בית המשפט העליון בדימוס. כיהנה בתפקיד זה מינואר 2015 עד אוקטובר 2017 והייתה שופטת בית המשפט העליון משנת 2003. הייתה יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית מדצמבר 2011 עד יוני 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים, בתם של בתיה קרקלינסקי ונפתלי לרנר. בשנת 1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית גת והשתחררה ב-1967. בשנת 1971 סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחתה בעריכת דין אצל שופט בית המשפט העליון, משה לנדוי.

נשואה לאריה נאור, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם שני בנים תאומים. מתגוררת בירושלים.

כעורכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה במחלקת הבג"צים והתמחתה אצל מנהל המחלקה מישאל חשין. במהלך השנים התקדמה לתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה.[1] במקביל, שימשה כמורה ומתרגלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

שיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בירושלים.[2] ביום הראשון לכהונתה כשופטת פסלה את עצמה מלדון במשפט של תושבי ימית שהפגינו מול בית ראש הממשלה, לאור האפשרות שבעלה, אריה נאור, יוזמן להעיד במשפט.[3] בשנת 1989 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי. בתפקידה זה הייתה בהרכב השופטים (יחד עם השופטים: יעקב צמח שכיהן כאב בית הדין, ומוסיה ארד) שהרשיע את אריה דרעי בפלילים. בשנות ה-90 ישבה כדן יחיד ב"משפט הבנקאים" בו הרשיעה בנקים ובנקאים מרכזיים במדינה שהיו אחראים ל"ויסות מניות הבנקים" עד שנת 1983.[4] במקביל שימשה כאב בית הדין להגבלים עסקיים, והחל בשנת 2000 שימשה סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים.

משנת 2001 כיהנה כשופטת בבית המשפט העליון בפועל עד למינוי הקבע ב-16 ביוני 2003.

באפריל 2012 בחרה בה הוועדה לבחירת שופטים לתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט, מינוי שנכנס לתוקף עם פרישתו של המשנה הקודם, השופט אליעזר ריבלין. לפי הנוהג למינוי נשיא בית המשפט העליון (מינוי השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון לנשיא - שיטת הסניוריטי) נאור החליפה בינואר 2015 את אשר גרוניס כנשיאת בית המשפט העליון, ונשארה בתפקיד זה עד לפרישתה בשנת 2017.

בסוף אוגוסט 2017, בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין הרחקת המסתננים מאפריקה למדינה שלישית החלו הפגנות במוצאי שבת מול ביתה ברחביה. ההפגנות אורגנו על ידי הפעילה החברתית שפי פז מדרום תל אביב ומנו כ-200 מפגינים.

בספטמבר 2017 פסל הרכב תשעה שופטים בראשות נאור את ההסדר לגיוס בני ישיבות המבוסס על התיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון (פרק ג'1: שילוב בוגרי ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים לחוק), וקבע שבטלות הפרק תיכנס לתוקף כעבור שנה ממתן פסק הדין (זמן המאפשר לכנסת לחוקק חוק מתוקן).[5]. נאור פרשה מכס השיפוט והנשיאות ב-26 באוקטובר 2017, אז מונתה במקומה אסתר חיות.

נאור היא זוכת אות אביר איכות השלטון לשנת 2018 לצד תשעה נוספים.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדחתה עתירת סוחרי ירושלים, דבר, 29 בנובמבר 1976
  2. ^ מרים נאור מונתה אתמול לשופטת שלום בירושלים, מעריב, 29 בינואר 1980
  3. ^ צבי זינגר, השופטת פסלה עצמה לדיון בתיק ביום הראשון לכהונתה, מעריב, 30 בינואר 1980
    נאור יעיד על קריאות גנאי נגד בגין, מעריב, 17 באפריל 1980
  4. ^ ת"פ 524/90 מדינת ישראל נגד בנק לאומי ואחרים.
  5. ^ בג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, ניתן ב-12 בספטמבר 2017
  6. ^ התנועה לאיכות השלטון, זוכי אות אביר איכות השלטון 2018, התנועה לאיכות השלטון, ‏17-9-2018


Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.