משתמש:Guy213/ארזי האל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Kadisha Valley and the Forest of the Cedars of God
אתר מורשת עולמית
http://whc.unesco.org/en/list/850
http://whc.unesco.org/en/list/850
מדינה Arab States
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית Cultural בשנת 1998, לפי קריטריונים iii, iv

"Cedars of God" (בתבנית:Lang-arأرز الربّתבנית:Lang-ar ארז-אל-ראב "ארזי האל") הינו אחד מן השרידים האחרונים של יערות הארזים של לבנון, אשר שגשגו ברחבי הר הלבנון בימי קדם. העצים כחומר גלם שימשו את הפיניקים, בני ישראל, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים והטורקים. העץ נרכש על ידי המצרים לשם בניית ספינות; האימפריה העות'מאנית השתמשה בארזים לבניית מסילות רכבת.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הלבנון היה בעבר מכוסה כולו יערות ארזים עבותים, ועץ הארז הינו סמל מדינת לבנון. אחרי מאות שנים של כריתת העצים והרס היערות, היקף היערות צומצם במידה ניכרת.[2]

היער נזכר במיתולוגיה השומרית, מתואר שם שהתרחש קרב בין הנפילים לבין בני האדם על היער  הארזים היפה והשמימי בדרום מסופוטמיה. היער הזה, שפעם האל השומרי "אנליל" הגן עליו, נפרד לחלוטין מעציו כאשר בני האדם הגיעו אליו לפני 4700 שנה, לאחר שניצחו במלחמה מול שומרי היער, הנפילים. בסיפור מתואר גם שגילגמש השתמש בעצי הארז על מנת לבנות את העיר שלו.

במשך מאות שנים, עץ ארז מנוצל על-ידי הפיניקים, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים, בני ישראל והטורקים. הפיניקים השתמשו ארזים שלהם ציי סוחר. הם היו צריכים קורות לספינות שלהם ואת ארז וודס עשה אותם "הראשון הסחר הים אומות העולם".[3] המצרים השתמשו ארז שרף על החניטה התהליך ואת עץ הארז עבור חלק של "הראשון שלהם חרטומים מיסב גלילים של פפירוס". בתנ , סולומון רכש ארז עץ כדי לבנות את בית המקדש בירושלים.[4] הקיסר אדריאנוס טען יערות אלה, כמו אימפריאלית תחום, והרס של יערות ארז היה באופן זמני הופסק.

הדאגה לשימור האתר התנכ"י "ארזי האל" מתחילה כבר ב1876, כאשר  המלכה ויקטוריה בונה חומת אבן גבוהה סביב חורשת ארזים בת 250 דונם על מנת למנוע מהעיזים לאכול את העצים. עם זאת, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חיילים בריטים השתמשו בארזים כדי לבנות מסילות רכבת.

השנים שחלפו, ביחד עם הכריתה המתמשכת של עצי הארז, הובילו לירידה במספר של עצי הארז בלבנון. עם זאת, לבנון עדיין ידועה בשל עצי הארז שגדלו בה בעבר, כפי שניתן לראות שהעץ הינו הסמל של המדינה, וגם הציור על דגל לבנון. העצים ששרדו גדלים כיום באזורים הרריים, שם הם מהווים את מין העצים העיקרי.

ניתן להבחין בארזים אלו במורדות הר מקמל המשקיף על עמק קדישה, שם "ארזי האל" צומחים בגובה של יותר מ2000 מטרים מעל פני הים. ארבעה מהעצים הגיעו לגובה של 35 מטרים (11535 מטרים (115 רגל), כאשר הגזעים שלהם הגיעו ל12-14 מטרים (39-4612–14 מטרים (39–46 רגל).

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, "ארזי האל" נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

מצב השימור הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היער נשמר בקפדנות. ישנה אפשרות לסייר ביער בליווי מדריך מוסמך. כחלק מעבודות השימור, לאחר השלב הראשוני שבו ניקו את האדמה מפסולת, טיפלו בצמחים החולים, ודישנו את האדמה. בשנת 1985, "איגוד חברי יער הארזים" יזם תוכנית ייעור מחדש. השפעת מאמצים תבוא לידי ביטוי רק בעוד כמה עשרות שנים בשל צמיחתם האיטית של הארזים. אזורים אלו נראים מדהים במהלך החורף, כשהעצים מכוסים בשמיכה של שלג.

ארז הלבנון

אזכורים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורים בהקשר דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יער הארזים של דת מסופוטמיה העתיקה מופיעה במספר פרקים בספר עלילות גילגמש.

ארזי הלבנון מוזכרים לעתים קרובות בתנ"ך.[5][6] מספר פסוקים מדגימים זאת:

  • "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ. ב הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ הֵילִילוּ אַלּוֹנֵי בָשָׁן כִּי יָרַד יַעַר הבצור [הַבָּצִיר]. קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן." (זכריה י"א)
  • "וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. ז וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב." (במדבר י"ט)
  • "קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים." (תהילים י"ט)
  • "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיהו מ"א)
  • "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ." (יחזקאל ל"א)
  • "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת." (עמוס ב')
  • [שלמה המלך] "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַ‍ִם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב." (מלכים א', י')

מקורות ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפונס דה למרטין ביקר במקום במהלך הנסיעתו ללבנון בשנים (1832-33), והזכיר את הארזים כמה ברשומותיו. הנרי בורדו בא למקום בשנת 1922, וכתב את Yamilé, סיפור על המקום.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Cedars". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2016.
     
  2. ^ "Cedars for Ever". נבדק ב-19 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Tourism @ Lebanon.com". נבדק ב-19 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Welcome to Our Lady Of Lebanon Maronite Church's Homepage". נבדק ב-19 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Thomas Hutton Balfour (1885). "Cedar-tree of Lebanon (Cedrus libani)". The Plants of the Bible. London: Thomas Nelson and Sons. עמ' 21–27. ISBN 978-1-4400-8073-9.
     
  6. ^ Megan Bishop Moore (2000). "Cedar". in David Noel Freedman. Eerdmans Dictionary of the Bible. Wm. B. Eerdmans Publishing. עמ' 227. ISBN 978-90-5356-503-2.
     

[[קטגוריה:חורשות]] [[קטגוריה:לבנון: אתרי מורשת עולמית]]