עלילות גילגמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח אבן 11 ובו חלק מאגדת גילגמש המתאר את המבול

עלילות גילגמש הם אפוס מסופוטמי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס. ליצירה מספר גרסאות שונות בעלות תיארוך שונה. הגרסה המלאה ביותר עד היום נמצאה בספריית המלך אשורבניפל, שמלך במאה השביעית לפני הספירה בנינוה שבאשור. החלק הראשון מהיצירה, שפוענח על ידי ג'ורג' סמית בשנת 1872 היה החלק המתאר את המבול. לאחר מחקר נוסף התברר כי סיפור המבול הוא חלק מיצירה גדולה בהרבה, שכינויה הבבלי היה "סדר גילגמש". יצירה זו כוללת שנים עשר שירים, על שנים עשר לוחות אבן נפרדים, ואורך כל שיר הוא כשלוש מאות שורות.[1]

שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל.[2]

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה המאוחרת המלאה שנמצאה בספרית אשורבניפל חוברה ככל הנראה בסוף האלף השני לפנה"ס על ידי מחבר בשם סין-לקה-אוניני. הנוסח העתיק יותר, המקורי חובר ככל הנראה בתחילת האלף השני לפנה"ס, ומחברו אינו ידוע. מחבר האפוס שאב ממקורות שומרים שונים קטנים בהיקפם, וערך אותם לכדי יצירה אורגנית אחת. מקורות אלו נתחברו ככל הנראה בסוף האלף השלישי לפנה"ס בימי המלך שולגי מאור.[3] לוחות עלילות גילגמש נתגלו על ידי הורמוזד רסאם בשנת 1853[4] . עם זאת, פענוח ותרגום היצירה נעשה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1872 בידי ג'ורג' סמית'. התרגום המקובל ביותר שנכתב עד עתה נכתב על ידי ג'ורג' אנדרו רייזנר, ותרגומו מבהיר ומתרגם במדויק את הטקסט לצד הטקסט בשפת המקור .[5] שירת עלילות גילגמש שונה במהותה ובעיסוקה מיתר הספרות הבבלית בת זמנה. יצירה זו מעניקה עוצמה דרמטית לגיבוריה, בני התמותה. יצירות רבות באותה תקופה העמידו את האלים במרכז העלילה, ובני האדם שיחקו תפקיד שולי ומכני. מבחינה זו, עלילות גילגמש נחשבת יצירה פורצת דרך ביצירות התרבותיות של המזרח הקדום.[6] בשנת 1956 נמצא בתל מגידו, בחפירות המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, לוח אכדי המתאים ללוח השביעי בעלילות גילגמש נוסח נינווה. הלוח הוא מן המאה ה-14 לפנה"ס ומעיד ככל הנראה על כך שעלילות גילגמש היו מקור ללימוד, לתרגום ולחיקוי בכל רחבי המזרח הקדום.[7]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח ראשון

האפוס פותח בשיר הלל לגילגמש, מלך ארך, ומספר על תפארת העיר וחומותיה וכן על תכונותיו ומעלותיו. גילגמש הוא שני שליש אל ושליש אדם ואינו מוצא מנוחה לנפשו, מה שגורם לו לרדות בבני עמו. אנשי ארך קוראים לעזרת האלים, שנענים ויוצרים את אנכידו, אדם שווה ערך לגילגמש בכוחו כדי שהשניים יתחרו, והדבר יביא לשקט בארך. האלים יוצרים את אנכידו כפרא אדם המתרוצץ בקרב חיות השדה ומגן עליהן מפני הצייד. הצייד, באישורו של גילגמש, לוקח את שמח'ת הקדשה כדי שזו תפתה את אנכידו ותתרבת אותו. שמח'ת מגיעה אל אנכידו ומפתה אותו, הם שוכבים במשך שישה ימים ושבעה לילות. שמח'ת משכנעת את אנכידו לבוא לארך וללמוד את תרבות בני האדם. גילגמש חולם חלום המבשר את בואו של אנכידו לארך.

לוח שני

בדרך לארך מביאה שמח'ת את אנכידו למשכנות הרועים. שם לומד אנכידו את דרכי התרבות האנושית על שלל גווניה. אנכידו שומע על כך שגילגמש מתכוון לממש את זכות הלילה הראשון בחתונה. בעקבות הדברים, מזדעזע אנכידו ויוצא לארך כדי להתעמת עם גילגמש. אנכידו וגילגמש נלחמים בקרב איתנים הנגמר בניצחון גילגמש. בעקבות הניצחון, אנכידו מהלל את כוחו של גילגמש והשניים הופכים לרעים. גילגמש מציע לאנכידו לצאת ליער הארזים כדי להרוג את המפלצת חומבבה, שומר היער, להביא מארזי היער ולעשות להם שם עולם. אנכידו והזקנים מנסים לעצור את גילגמש מלצאת, אך לשווא.

לוח שלישי

הזקנים מברכים את גילגמש ויועצים לו לקראת מסעו. גילגמש ואנכידו הולכים אל נינסון, אמו של גילגמש, להיפרד ממנה ולקבל את ברכתה לקראת המסע. נינסון נעצבת למשמע תוכניתו של גילגמש ומתפללת לאל שמש עבור בנה. נינסון מאמצת את אנכידו ומעניקה לו את הגנת גילגמש, והשניים יוצאים למסע.

לוח רביעי

גילגמש ואנכידו נמצאים בדרכם אל יער הארזים כדי להילחם במפלצת חומבבה. הם הולכים כחמישה ימים, מרחק רב מאוד, וגילגמש מקריב מנחה לאל שמש על פסגת הר ומבקש בשורת חלום. חלומותיו של גילגמש מזכירים את תיאוריו של חומבבה, אך אנכידו מפרש אותם לטובה. כשמגיעים השניים אל יער הארזים הם שומעים את שאגת חומבבה ונופלת עליהם אימה. גילגמש משכנע את אנכידו להמשיך ולצאת לקרב כנגד חומבבה.

לוח חמישי

שני הרעים מגיעים אל היער ופוגשים בחומבבה. מתנהל דו-שיח בין הרעים לבין חומבבה, כאשר כל צד טוען כי כוחו גדול יותר וניצחונו מובטח. גילגמש נבהל ממראהו של חומבבה, אך אנכידו משכנע אותו להילחם בכל זאת. הקרב מתחיל, והאל שמש בא לעזרת גילגמש ואנכידו, בכך שמעורר שלוש עשרה רוחות סער המשתקות את חומבבה. חומבבה מתחנן על נפשו, וגילגמש מתחיל להשתכנע. אנכידו מאיץ בגילגמש לחסל את חומבבה, וכך אכן קורה. הרעים כורתים את ראשו של חומבבה ומביאים עמם ארזים עצומים חזרה לארך. בנוסף, כורתים השניים את הארז המרכזי העומד במרכז היער כדי לבנות ממנו שער למקדש של אנליל.

לוח שישי

עם שובם של גילגמש ואנכידו לארך מחזרת האלה עשתר אחר גילגמש, והוא מסרב מכיוון שהמיטה אסון על מאהביה הקודמים, כגון דומוזי-תמוז. עשתר מבקשת מאביה אנו שישלח את אפסר, פר השמים, כדי שילחם בגילגמש. לאחר סירוב ראשוני של אנו, הוא נותן לעשתר את הפר, הוא יורד לעולם ואכן זורע הרס וחורבן. לאחר מאבק קשה, גוברים לבסוף גילגמש ואנכידו על הפר, הורגים אותו ומקריבים את ליבו לאל שמש.

לוח שביעי

אנכידו חולם חלום שבו ארבעת האלים אנו, אנליל, אאה ושמש מחליטים שהוא צריך למות בגלל מעשיו. אנכידו נוטה למות, מתלונן על רוע הגזירה ומקלל את שמח'ת שהביאה אותו למצב זה, אך חוזר בו. גילגמש מבטיח לו שינציח את זכרו לאחר מותו באמצעות צלם זהב שיעשה בדמותו. גילגמש מתלונן אף הוא ומתפלל לשמש על אנכידו. גילגמש אף הוא חולם על מותו, ועל חוויותיו בעולם שלאחר המוות- עולם השאול.

לוח שמיני

גילגמש נושא קינה לאנכידו שמת ממחלתו. הוא פונה למוקירי אנכידו ומבקש שיבכו את מותו, וכן מתאבל על חברו הטוב בקינה אישית. גילגמש מורט את שערותיו וקורע את בגדיו באבלו הרב. הוא מצווה על אומני ארך לעשות צלם בדמות אנכידו, ונודר לקבור אותו בקבורת מלכים. תחילה, מסרב גילגמש לקבל את מות אנכידו, ואינו מסוגל לקבור אותו למשך שבעה ימים. לבסוף מקיים את הבטחותיו וקובר את אנכידו בקבורת מלכים.

לוח תשיעי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אותנפישתים

לאחר מות אנכידו, גילגמש מבכה את מר גורלו, וחש אימה נוכח מותו שלו שיגיע ביום מן הימים. בעקבות כך, הוא מחליט ללכת אל אותנפישתים, שקיבל חיי נצח מהאלים על תפקידו בסיפור המבול. גילגמש מבקש לדעת את סוד חיי הנצח מאותנפישתים, ולצורך כך יוצא למסע ימי ארוך ומפרך כדי להגיע לקצה תבל, מקום מושבו של אותנפישתים. במסעו הימי המסוכן, עובר גילגמש תלאות רבות הכוללות מעבר במנהרה ארוכה בחשכה גמורה, וכן פוגש יצורים מיתיים שונים. גילגמש מגיע בסוף המסע אל חוף הים הקוסמי, בו סידורי המוזגת מבחינה בו.

לוח עשירי

סידורי המוזגת נבהלת ממראהו של גילגמש ובורחת מפניו. מתקיים דו-שיח בין השניים, בו גלגלמש מספר לה את סיבת מסעו ועל בקשתו לסיוע, וסידורי מנסה לשכנעו כי אין טעם בחיפושו אחר חיי נצח, וסופו להיכשל. גילגמש אינו מוותר על מטרת מסעו, ומבקש מסידורי להראות לו את הדרך לאותנפישתים. בסופו של דבר, היא מפנה את גילגמש אל אורשנבי, המלח של אותנפישתים, שיעזור לו לחצות את 'מי המוות' ולהגיע אל אותנפישתים. גילגמש מגיע אל אורשנבי, ולאחר מאבק ראשוני, מפליגים השניים ומגיעים אל אותנפישתים. גלגלמש פוגש את אותנפישתים ומספר לו על מסעו ואת מבוקשו. אותנפישתים מגיב על דברי גילגמש בתמיהה, ואומר כי אין ביכולתו של האדם להשיג חיי נצח. לפי דבריו, אחרי המבול, כשהעניקו לו האלים חיי נצח, גזרו על יתר בני האדם מוות, ואין דרך לשנות גזירה זו. בעקבות כך, הוא מייעץ לגילגמש לחזור לעירו, למלוך, לבנות מקדשים לאלים ולפעול על פי משפטם.

לוח 5 של עלילות גילגמש. מאוסף מוזיאון סולימאניה בעיראק

לוח אחד עשר

גילגמש מבקש מאותנפישתים לספר לו כיצד קיבל חיי נצח מהאלים, ואותנפישתים נעתר לבקשתו ומספר לו את סיפור המבול. לפי דבריו, האלים, בראשות אנו ואנליל החליטו להביא מבול לעולם. האל אאה סיפר על התוכנית לאותנפישתים, ציווה עליו לבנות ספינה גדולה ולהעלות אליה 'זרע נפש כל חי', ולספר לאנשי עירו כי עליו לעזוב, אך לא לספר על המבול המתקרב. אותנפישתים עושה כמצווה ואף מקבל עזרה מאנשי עירו. על הספינה מעלה את משפחתו, רכושו, אומנים ונפש כל חי. פורצת סערה עזה על פי תכנון האלים, שנמשכת שישה ימים ושוככת ביום השביעי. הספינה נחה על פסגת הר ניציר, וכעבור שבעה ימים שולח אותנפישתים יונה, שלא מצאה מנוח וחזרה. בעקבות כך שלח סנונית, שחזרה אף היא, ולבסוף שלח עורב שלא חזר. אותנפישתים שולח את כל דרי הספינה אל העולם ומקריב קרבנות לאלים. אנליל כועס על כך שאותנפישתים ניצל מן המבול ומציע להשחית את המין האנושי, אך אאה מרגיע אותו ומשכנע אותו לזנוח את תוכניתו. במקום, מציע אאה להעניש את החוטאים בלבד. אנליל משתכנע ואף מברך את אותנפישתים ואשתו, נותן להם חיי נצח, ומושיב אותם ב'פי נהרות'.[8] אותנפישתים מציין בפני גילגמש שחיי הנצח להם זכה הם נחלתו בלבד, ומוכיח זאת לגילגמש באמצעות ניסיון לא לישון שבעה ימים. גילגמש נרדם ונכנס לשינה עמוקה למשך שישה ימים, וכתוצאה מכך מכיר בחולשתו ובחוסר יכולתו לזכות בחיי נצח. אותנפישתים מצווה על אורשנבי להכין את גילגמש לחזרה לארך, אך אשתו מרחמת על גילגמש ומציעה לספר לו על צמח הפלאות. אותנפישתים מספר לגילגמש על צמח שיכול להאריך את ימיו, ובעקבות כך צולל גילגמש אל התהום וקוטף את הצמח. בדרך חזרה טובל גילגמש בבאר ומשאיר את הצמח ללא השגחה, נחש מזדמן אוכל את הפרח ומשיל את עורו. גילגמש מבכה את אובדן סיכויו האחרון לזכות בחיי נצח, אבל לבסוף משלים עם כך, וחוזר לארך.

לוח שנים עשר

לוח זה הוא ככל הנראה נספח שצורף ליצירה בידי עורך מאוחר של נוסח העלילה, מדובר בתרגום אכדי של חלק מן המיתוס השומרי הקדום 'גילגמש, אנכידו והשאול'. המיתוס מתאר גרסה חלופית לסיפור מות אנכידו. המיתוס השומרי מספר על כך שגילגמש שיחק בכדור ואלה תוך שהוא רכוב על גבם של יתומים עבדים. זעקת היתומים נשמעה באוזני האלים שהפילו את הכדור והאלה אל השאול. הלוח פותח בתלונת גילגמש על הכדור והאלה שירדו לשאול ואבדו לו. אנכידו מתנדב לרדת שאולה להביא לגילגמש את כלי משחקו. גילגמש מזהיר את אנכידו שלא להתנהג כאדם חי ברדתו לשאול, אך אנכידו אינו שומע לו ונהרג בידי ארשכיגל, מלכת השאול. גילגמש מבקש מהאלים שיחזירו את אנכידו מהשאול, אנליל וסין מסרבים אך אנכי מנסה לעזור. אנכי מצווה לפתוח צוהר לעולם השאול וגילגמש ואנכידו נפגשים, ואנכידו מספר על עולם השאול.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוחות רבים נמצאו קטעים של גרסה קדומה יותר, בבלית, מן המאה ה-17 לפנה"ס והמאה ה-18 לפנה"ס. כמו כן, ישנו נוסח מאוחר יותר, אשורי. מהשוואה בין הגרסאות ניתן להסיק כי הנוסח שבידינו היה נפוץ בצורה זו כבר במחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. גם היצירה הקדומה יותר, הבבלית לא נוצרה יש מאין, ושאבה את תוכנה ממקורות שומריים שונים. את עובדה זו ניתן להסיק הן משמות הגיבורים גילגמש, שהופיע אף ברשימת מלכי ארך ההיסטורית ואנכידו, שניהם שמות שומריים, והן מן העובדה שמצויים בידינו לוחות ורסיסים שומריים שונים המהווים השראה לכתוב בעלילות גילגמש. הפרגמנטים השומריים אינם מתלכדים לכדי יצירה מגובשת אחת, אך חלקים מן הסיפור הבבלי מזוהים בוודאות עם מקורות שומריים, לדוגמה: פרשת 'יער הארזים', 'פר השמיים', 'חיפוש חיי נצח', וכן סיפור המבול. השימוש הבבלי בכתבים השומריים היה כחומר בסיס בלבד. במקורות השומריים ניתן לזהות את גרעין התוכן, אך לא את העלילה המורכבת על שלל מהלכיה, שאותה יצרו הבבלים. לוח שנים עשר, בשונה מיתר העלילה, הועתק כמעט במדויק מהמקור השומרי עליו הוא מתבסס, שנמצא אף הוא בשלמות, ושמו 'גילגמש, אנכידו והשאול'. עובדה זו מחזקת את התאוריה שלוח שנים עשר נוסף לאחר התגבשות העלילה בשלמותה האורגנית על ידי עורך מאוחר יותר.

הקבלות במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקבילה המקראית המרכזית לעלילות גילגמש היא בתיאור פרשת המבול שבספר בראשית. ישנן מספר נקודות דמיון בין התאורים: ראשית, העובדה שישנה החלטה אלוהית להביא מבול כדי להשחית כל בשר על פני הארץ, אך לאפשר לאדם אחד לבנות תיבה ולהינצל, תוך שהוא מציל נבחרים מכל המינים. שנית, תיאור שילוח העורב והיונה, וכן הקרבת קורבנות לאחר ההצלה. ישנן גם מספר נקודות שוני בין התאורים: ראשית, במיתוס המסופוטמי הסיבה להבאת המבול אינה שחיתות מוסרית אלא ריבוי אוכלוסין והפרעה למנוחת האלים. כמו כן, אותנפישתים מוליך שולל את אנשי עירו ומביא לתיבה גם רכוש, מה שלא מתרחש בתיאור המקראי. סופו של התיאור שונה במקצת. לאותנפישתים ניתנים חיי נצח, ואילו לנוח לא. השוואה מפורטת בין התאורים ערך ד"ר שמואל דייכעס[9].

מקבילה נוספת היא בתאורי גן העדן: יצירת האדם מהעפר, עצי הגן, הנחש וגזילת חיי הנצח.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סילברברג כתב ספר פנטזיה שהתבסס על המיתולוגיה של עלילות גילגמש. הספר יצא בתרגום לעברית של אריה חשביה בשנת 1990 בהוצאת עם עובד ונקרא "גילגמש המלך".

גילגמש הוזכר בסיפור הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות שנכתב בידי מייקל סקוט.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשומר, מרחביה: ספריית הפועלים, 1960, עמ' 239
  2. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  3. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום (תל אביב: עם עובד, 1996) עמ' 183.
  4. ^ Julian Reade, Hormuzd Rassam and His Discoveries Vol. 55, (Iraq: British Institute for the Study of Iraq, 1993), p 39-62. 
  5. ^ A.R. George, The Babylonian Gilgamesh Epic: Introduction, Critical Edition and Cuneiform Texts, 2 vols.   Oxford:  Oxford University Press, 2003.
  6. ^ שמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשומר (מרחביה: ספרית פועלים, 1960) עמ' 240-241.
  7. ^ שם, עמ' 240; א גיצה וש. לוי, עתיקות: סדרה עברית, כרך ב (ירושלים: רשות העתיקות, 1958) עמ' 108-115 .
  8. ^ על פי סיפור המבול השומרי (שורות 254-260) מדובר בדילמון, גן העדן המסופוטמי. מקור: יעקב קליין, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך שני. (ירושלים: יצחק בן צבי, 2011) עמ' 546.
  9. ^ דיכס, ישראל חיים בן אריה צבי, ‏בית ועד לחכמים יא (תרסד) -, באתר HebrewBooks