עלילות גילגמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוח אבן 11 ובו חלק מאגדת גילגמש המתאר את המבול

עלילות גילגמש הוא אפוס שומרי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, המתארת את קורותיו האגדתיות של גילגמש, מלך ארך בסביבות אמצע האלף השלישי לפנה"ס. הנוסח העתיק של היצירה, אשר רק קטעים ספורים ממנו שרדו, נכתב בתקופה הבבלית העתיקה, בסביבות המאה ה-18 לפנה"ס, והגרסאות המאוחרות והשלמות יותר- בסביבות המאה ה-13. עלילות גילגמש נמצאו ב-1853 בספריית אשורבניפל שבחורבות נינווה שבאשור, על ידי הארכאולוג האנגלי הורמוזד רסאם, אך נראה שהייתה ידועה בימי קדם.

שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל.‏[1]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר, היה גילגמש שליש אדם ושני שלישים אל ולא היה דומה לו. הוא מלך על עמו בארך (אורוכ), שבדרום מסופוטמיה. נתיניו של גילגמש לא היו מרוצים מהעבודה הקשה שהשית עליהם וגם מכך שמלכם ניסה לנצל את זכות הלילה הראשון על נשותיהם. הם התפללו לאלים שיקימו יריב לגילגמש.

לשם כך ירד לעולם הגיבור אנכּידו, אשר התנהג כחיה וחי בחברת החיות. כמו כן, ניצל את יתרונו על מנת להפריע לפעולת הציידים, בכך שפינה את המלכודות אותם טמנו לחיות. הצייד, שמקור פרנסתו נפגע, ביקש למתן את התנהגותו של אנכידו בכך שקרבו לחברה האנושית: הוא הביא עמו את שמחת הקדשה, כוהנת לאלה אשתר, ותוצאת המעשה היא יחסי מין שנמשכו שישה ימים ושבעה לילות. אנכידו עבר לחיות עם הציידים שהתגוררו מחוץ לעיר ולמד לחיות כבן אדם. בשלב הבא שמחת הקדשה הביאה את אנכידו העירה והוא נאבק עם גילגמש, בלא הכרעה. לאחר המאבק צמחה ביניהם ידידות מופלאה ושותפות גורל, והם יצאו להיאבק יחדיו במפלצת חמבבה ששכנה ביער הארזים. השניים הביסו את המפלצת וכרתו את העץ שבמרכז היער, והביאו אותו חזרה לארך. בארך הם נאבקו עם מפלצת מיתולוגית נוספת - "שור השמים", שנשלח על מנת להטיל רעב וצמא על הארץ, בתגובה על סירובו של גילגמש לחיזוריה של אשתר.

לבסוף, אנכידו חלה לפתע על מנת להבהיר להם את מעמדם כבני תמותה, וכך סיים את חייו. בעקבות מותו גילגמש הצטער צער רב וקרא בכאב: "מה מועילים לי הגרזן, הרומח, החרב". גילגמש פרע את שיער ראשו, ואחרי שבעה ימי אבל יצא למסע אל אותנפישתים, אחד מאבות-אבותיו, למסע אל עבר גילוי סוד חיי הנצח.

מסעות גילגמש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אותנפישתים

בסופו של מסע מסוכן, ארוך ומייגע הגיע גילגמש אל אותנפישתים בן האלמוות, אך לזה אין מילות תנחומים עבורו. במקום תשובה הוא מספר לו על תולדות הארץ: לפני עידן ועידנים גמרו בלבם האלים לשלוח מבול בתושבי גדות נהר הפרת כדי לדלל את האוכלוסייה הגדולה שהפריעה את מנוחתם, אך אל מי התהום והחוכמה "אֶ‏א" (Ea) הזהיר את בן חסותו אותנפישתים לפני בא המבול. אותנפישתים בנה לו ספינה גדולה בצורת קובייה, העמיס עליה את משפחתו, משרתים וצאן. לכל מי ששאל הוא אמר שאנליל זועם עליו ולכן מגלה אותו למקום אחר.

אחרי שישה ימים ושישה לילות של שיטפון שבהם הפרת עלה על גדותיו והחריב את הארץ, הגיע היום השביעי. ספינתו של אותנפישתים עגנה על הר ניציר (דרומית להר אררט). מקץ שבעה ימים נוספים בהם עגנה הספינה על צלע ההר פתח אותנפישתים חלון ושלח יונה, אולם היא חזרה. לאחר מכן שלח סנונית, אולם גם היא חזרה. רק משנשלח עורב מאוחר יותר, ידע אותנפישתים שהארץ מתייבשת. הוא יצא מהספינה והקריב קורבן לאלים ש"נאספו כזבובים" אל ריח הקורבן.

אף שבתחילה זעם האל אנליל על שאותנפישתים ניצל מהסערה, הרגיעו אותו האלים האחרים באומרם שהאלים עצמם לא יכולים להתקיים בלי האדם שישרתם. אנליל התרצה ואף העניק לאותנפישתים ולרעייתו חיי נצח והושיבם בדילמון גן העדן המסופוטמי כגמול על הצלת האנושות מכליה.‏[2] האלים החליטו לא להשתמש יותר בעונש המבול וסימן לכך היה תליון שלבשה האלה נינתו, במקום זאת הם החליטו לדלל את האוכלוסייה שהפריעה את מנוחתם בעזרת מחלות וחיות טרף.

צמח החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילגמש שמע את הסיפור, אך נותר בלי פתרון למצוקתו. אשתו של אותנפישתים העלתה הצעה חדשה. בתחתית הים ישנו צמח החיים, והוא יוכל לחדש את עלומיו. גילגמש צלל לקרקעית הים וזכה בצמח. אולם בעודו חוזר לארץ, רחץ גילגמש במעיין והותיר את הצמח לא מוגן. נחש מבחין בו ונוטל אותו לעצמו. מאז ועד היום מסוגלים הנחשים להשיל עורם מעליהם ולחדש את נעוריהם.

הפגישה עם אנכידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילגמש שב לארצו וכאות לשיבתו לציוויליזציה בנה את חומות ארך.

לאחר מכן מבקש גילגמש מהאלים שלפחות יאפשרו לרוח של אנכידו לבקרו. בסופו של דבר הם נעתרים לבקשתו, נפער בור באדמה ורוחו של אנכידו עולה מתוכו. אנכידו מסרב לדבר על שקורה בארץ המתים, כדי לא להעציב את חברו, אבל מודיע לו שלמעלות טובות יש תרומה גם בשאול.

עלילות גילגמש וספר בראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר מוטיבים משותפים עליהם עמדו החוקרים בין המסופר בעלילות גילגמש לבין הסיפורים בספר בראשית, בעיקר בסיפורי גן העדן והמבול. לדוגמה, בסיפור גן העדן - יצירת האדם מהעפר, עצי הגן, הנחש וגזילת חיי הנצח, ובסיפור המבול - הסערה, הספינה, המיקום הגאוגרפי, בקרבת הר אררט, הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שילוח הציפורים לראות אם כלו המים והקרבן. עם זאת, בולט השוני בין התפיסה האלילית בעלילות גילגמש, לתפיסה המונותאיסטית בסיפורי המקרא. [3] הבדלים בולטים נוספים הם: הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים, בעוד במקרא - חטאי בני האדם. כמו כן משך זמנו של המבול שונה - בעוד שלפי התורה נמשך המבול 40 ימים, בעלילות גילגמש הוא נמשך שבעה ימים בלבד.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סילברברג כתב ספר פנטזיה שהתבסס על המיתולוגיה של עלילות גילגמש. הספר יצא בתרגום לעברית של אריה חשביה בשנת 1990 בהוצאת עם עובד ונקרא "גילגמש המלך".

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  2. ^ יעקב קליין, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים - כרך שני הוצאת יד יצחק בן צבי, שנת 2011, עמ' 546
  3. ^ מקרא גשר, עלילות גיגמש