משתמש:Nizzan Cohen/בתי הדין לעבודה

• יובל שנים לבתי הדין לעבודה הודעה של דוברות בתי המשפט הכוללת רשימת פסקי דין בולטים של בית הדין הארצי לעבודה לאורך השנים.

נשיאי בתי הדין האיזוריים לעבודה

• נצרת - שורץ מירון
• באר שבע - פרנקל צבי
• תל אביב - יהלום הדס
• חיפה - גלם יגאל
• ירושלים - ברוינר ישרזדה שרה

נשיאי בתי הדין האיזוריים בדימוס

• באר שבע - טננבוים שמואל י.
• חיפה - כהן רמי רם
• תל אביב - לקסר אפרת
• באר שבע - סלע אורלי
• תל אביב - פוגל עליה
• נצרת - שפר ורד
• חיפה - שופט ראשי - שמואל גוטמכר
• באר שבע - שופט ראשי - כליף מרדכי
• חיפה - שופט ראשי - מיבלום דורון ז"ל
• ירושלים - שופט ראשי - נויגבורן יעקב
• נצרת - שופט ראשי - סומך חיים

בית הדין הארצי

• מיכה ינון - ארצי - מעסיקים
• שלום חבשוש - ארצי - עובדים
• אמירה גלין - ארצי - מעסיקים
• אברהם שריר - ארצי - מעסיקים
• ראובן מרחב - ארצי - מעסיקים
• דוד בלומברג - ארצי - מעסיקים
• אוריאל לין - ארצי - מעסיקים
• גד פרופר - ארצי - מעסיקים
• אורן שחור - ארצי - מעסיקים
• פלג תמיר - ארצי - מעסיקים
• לילי ניר הארצי - עובדים
• אסתר דומיניסיני - הארצי - מעסיקים
• יוסי דהאן - ארצי -עובדים
• יצחק קאול ארצי - מעסיקים

בתי דין איזוריים

• שמואל ריניש - חיפה - מעסיקים
• ירח גלטר - תל אביב - מעסיקים
• פסח גרופר - חיפה
• יצחק שגב (1946) - חיפה - מעסיקים
• יהושע דקל - נצרת - מעסיקים
• משה שמר - תל אביב עובדים
• משה טיומקין - תל אביב - מעסיקים
• אילן טל - תל אביב - מעסיקים
• אריאל יעקבי - תל אביב - עובדים
• חמדה מרק - תל אביב - מעסיקים
• יעל עוזאי - אזורי ירושלים
• דב רוזנברג - נצרת - מעסיקים

לא ברור

• יצחק גולברי
• שמואל סלבין
• עינב קאבלה
• אמיר זיו-אב
• אורי שרף - ירושלים (ארצי? איזורי?)
• שמואל בוגלר - ירושלים (ארצי? איזורי?)

טיוטה לערך האדם והטבע

בספרו, מחדש גורדון את המילה העברית 'חוויה' (שלא הייתה קיימת קודם לכן בעברית) באמצעות חיבור המילה חיים עם משקל הווייה. החוויה לדברי גורדון, היא אופן השגה של העולם, הנובע מעצם הווייתו החיה, מן הטבע, וקודם להכרה (ועל כן איננו יכול להתפס במלואו על ידי ההכרה הכוללת לשיטתו של גורדון את החושים והמחשבות). ההכרה לדבריו, נובעת מתוך החוויה, ומהווה היבט שהוא מצד אחד התפתחות של החוויה שהגיעה לשכלול הגבוהה ביותר באנושות (שבה ההכרה מכירה גם בעצמה) ומאידך מהווה היבט מצומצם של החוויה. את היחס בין חוויה להכרה הוא משווה לראי, כשצידו השקוף, המשקף את העולם, הינו ההכרה, ואילו צידו האטום - המאפשר למעשה את השקיפות אבל איננו יכול להשתקף בה בעצמו, הינו החוויה.

גורדון טען כי ההכרה המפותחת של האדם, ובייחוד החברה המודרנית והמדעית המתבססת על הכרה וחקירה של הטבע, הביאה את האדם לכדי ריחוק מטבעו ומחווייתו. גורדון משווה זאת לסיפור גירוש אדם וחווה מגן העדן לאחר שאכלו מעץ הדעת.

מושגים מרכזיים נוספים אותם מנסח גורדון בספרו הם 'חיים של צמצום' מול 'חיים של התפשטות'. הראשונים, משמעם חיים הנשענים ברובם על ההכרה, בהם מעמיד עצמו האדם כתכלית החיצונית לטבע, לחברה ולמגע עם הזולת. השניים - משמעם שהאדם ממש את חייו עם הטבע, עם החברה ועם הזולת. את החיים של התפשטות ניתן לדבריו להשיג באמצעות חיים של יצירה.