אוריאל לין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: פירוט יתר פעילות של גופים שייכת לכל הפועלים שם, לא רק ללין.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אוריאל לין
אוריאל לין, 2014
אוריאל לין, 2014
לידה 2 באפריל 1935 (בן 86)
כ"ח באדר ב' ה'תרצ"ה
ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
עיסוק פוליטיקאי, פרקליט, עורך דין, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית הישראלית, הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד
חבר הכנסת
13 באוגוסט 198413 ביולי 1992
(7 שנים ו־47 שבועות)
כנסות 11 - 12
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט ה־9
23 בינואר 198913 ביולי 1992
(3 שנים ו־24 שבועות)
תפקידים בולטים
  • מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות
  • חבר הכנסת
  • נשיא איגוד לשכות המסחר
  • יו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
  • לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

    אוריאל לין (נולד ב-2 באפריל 1935) הוא עורך דין, נשיא לשכת המסחר תל אביב והמרכז ונשיא איגוד לשכות המסחר. כיהן כחבר הכנסת וכיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט (1988-1992), כמנהל רשות ההשקעות לצפון אמריקה, כממונה על הכנסות המדינה, כמנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות וכיו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. לין פעיל בתחום העסקי והציבורי, בתחום המשפט ובוררויות בינלאומיות ומפרסם בקביעות מאמרי דעה בעיתונות המקומית. לין יו"ר חברת רשת לין (2001) בע"מ (שהיא חברת החזקות והשקעות משפחתית, בעלת השליטה בחברת לין ביכלר (משאבי אנוש) בע"מ. לין כיהן כדירקטור בחברות ציבוריות.

    ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    לין נולד בעיר העתיקה בירושלים בשם אוריאל אסולין, ליהונתן אסולין שעלה ממרוקו, ולמרגלית חזן ילידת הארץ. סבו, הרב בן ציון מרדכי חזן[1], היה מייסד ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים והגבאי שלה. ב-28 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, מסר הסב את כתב הכניעה של הרובע היהודי בעיר העתיקה לידי מפקד הלגיון עבדאללה אל תל.

    לין התחנך במוסד חילוני לילדי חיילים בבני ברק. לאחר מכן היה חניך בכפר הנוער מאיר שפיה ובכפר הנוער בן שמן. לפני שירותו הצבאי למד בבית הספר הימי בחיפה.[2] התגייס לצה"ל בגיל 17, שירת בחיל השריון בחטיבה 7, ובשנת 1954 השתחרר משירות סדיר. השתתף כאיש מילואים בשלוש ממלחמות ישראל: מלחמת סיני בשנת 1956, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.

    למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (1954–1958) וקיבל תואר מוסמך במשפטים בהצטיינות יתרה. כמו כן קיבל תואר מאסטר במשפטים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1961–1963).

    עם תום לימודיו בברקלי כיהן בתפקיד מנהל החוף המערבי מטעם ארגון ההתרמה של הקרן הקיימת לישראל.

    לאחר שובו לישראל עבד כעו"ד שהתמחה בתיקי תאונות דרכים, ועבר למגזר העסקי הפרטי, שימש יועץ משפטי ומזכיר החברה "אתא טקסטיל" ומנהל חברת הטקסטיל "ג'רוזלם ג'רסי".

    לין כיהן כדירקטור בדירקטוריונים של חברות ציבוריות בהן חברת החשמל לישראל, כימיקלים לישראל, מפעלים פטרוכימיים בישראל, גדות ביוכימיה וצים, כיהן כיו"ר הדירקטוריון של חנ"ל - חברת הנפט לישראל, כיהן ומכהן במועצות מנהלים של חברות ממשלתיות שונות.

    לין מפרסם לאורך כל שנות פעילותו הציבורית, החל משנת 1972, מאמרים בעיתונות הישראלית בנושאי כלכלה, חברה וחוק.

    תחילת פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בשנת 1973 הצטרף למפלגה הליברלית ושנתיים לאחר מכן נבחר לחבר הנהלת המפלגה הליברלית הישראלית.

    בשנת 1977, לאחר המהפך הפוליטי מונה לין כנציג האוצר, על ידי שר האוצר שמחה ארליך, למנהל רשות ההשקעות של ישראל בצפון אמריקה. הוא ארגן מחדש את המערכת של רשות זו והציב כיעד מרכזי הבאת חברות אמריקאיות לישראל, בעיקר בתחום הטכנולוגיה העילית. בתקופת כהונתו החליטה חברת נשיונל סמיקונדקטור להקים מפעל בהרצליה. לין, בתוקף תפקידו, שכנע חברה זו לבצע השקעה בישראל.[דרוש מקור] בנוסף הוא סייע בגיוס כספים לחברת אלרון הישראלית בתחילת תנופת התפתחותה. לאחר שנתיים חזר לישראל וקיבל את משרת הממונה על הכנסות המדינה[3].

    הממונה על הכנסות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    תפקידו כממונה על הכנסות המדינה כלל אחריות על אגף מס הכנסה ועל אגף המכס והמע"מ. במשך שלוש וחצי שנות כהונתו בתפקיד פעל לפישוט מערכת המס ולשיפור תפקודה כדי לקדם את היעד של תשלום מס אמת[4]. ביוזמתו של לין בוטלו או צומצמו 11 מיסים, כמו פטור ממס שבח מקרקעין על מכירת דירות מגורים (במקרה של מכירה אחת לארבע שנים),[5] פטור ממס רכוש (על כל המבנים - דירות מגורים, תעשייה, מסחר ושירותים), ביטול מס עיזבון, הפחתת מס קנייה על מוצרים בני קיימא למשפחה (תנורי אפייה, מקררים, מכונות כביסה, טלוויזיות וכלי רכב קטנים) וכן על חומרי גלם ומוצרי צריכה, ביטול מס קנייה על שירותים, ביטול מס מעסיקים (בתעשייה, בתיירות ובחקלאות) ומס עסקים.[6] לין התנגד לניסיונות להחזיר את מס הנסיעות[7], והוא הוחזר רק לאחר שעזב את התפקיד.

    לין איחד ופישט את מערכת אכיפת החוק בתחום המיסים, כולל כל פעולות המחשוב והרחיב את שיטת הניכוי במקור.[8]

    פעילותו במשרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בשנת 1982 עבר לין לכהן בתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות עד לבחירות לכנסת ה-11, ביולי 1984. בין השנים 1982 – 1984 היו קשיים מיוחדים לישראל לרכוש נפט גולמי שסופק לישראל רק ממצרים וממקסיקו, ובמחירים גבוהים יחסית. במסגרת תפקידו, השפיע לין על עיצוב מדיניות של הקמת תחנות כוח בפחם וזו המדיניות בה נקטה חברת החשמל. לין הוביל את המעבר המהיר של תחנות הכוח לייצור חשמל משימוש במזוט לפחם שהיה זול וזמין יותר. כל שלוש תחנות הכוח בנות 350 מגוואט כל אחת הן תחנות כוח פחמיות. נמל פחם ימי חדרה הוקם מתוך כוונה לקלוט את מטעני הפחם בישראל.[דרוש מקור]

    ההשקעה בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים כמו בריכות סולאריות, במימון משרד האנרגיה שניתן למשפחת ברודצקי לפיתוח בריכות סולאריות באזור יריחו, תרמה לצמיחת אורמת.

    חודשיים לאחר שנכנס לתפקידו כמנכ"ל משרד האנרגיה, הוצעה ובוצעה העברת תעריף חברת החשמל לתעו"ז (תעריף עומס זמן). תעריף זה נועד לאזן את העומסים על רשת החשמל, עידוד השימוש בזמנים של צריכת שפל והרתעה משימוש בזמני השיא. לין ושר האנרגיה והתשתיות, יצחק מודעי, פעלו על מנת לפתוח בשלהי 1982 את התחרות בין חברות הדלק הגדולות, שעד אז הייתה ביניהם חלוקת שוק קבועה, ונוסחת מחיר שהוכתבה על ידי משרדי האוצר והאנרגיה.

    בתקופת כהונתו כמנכ"ל, בין השנים 1982 – 1984, היה לין מעורב בהחלטה על הפסקת פרויקט תעלת הימים והפסקת התוכנית להפקת חשמל בתחנת כוח גרעינית.

    בשנת 1983 החליט לרוץ לראשות עיריית חיפה, ולשם כך הציעה הממשלה תיקון לחוק שיאפשר לו זאת,[9] אך לבסוף התרשם שגורמים במפלגה הליברלית, שהציעה לו את ההתמודדות, לא היו מעוניינים בהצלחתו. הוא פרש מהמרוץ ונשאר בתפקידו במשרד האנרגיה.[10]

    פעילותו בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    לין נבחר לכנסת ה-11 מטעם סיעת הליכוד והחל לכהן ביולי 1984. היה חבר בוועדת הכלכלה ובוועדת החוקה, חוק ומשפט, וכן כיהן כיו"ר הוועדה לבטיחות בדרכים וכיו"ר ועדת המשנה לאנרגיה[11].

    בתוקף תפקידו כסגן יו"ר ועדת הכלכלה בכנסת סייע לין להעברת חוקים כלכליים, כמו חוק ההגבלים העסקיים. בשנת 1986 נחקק חוק הבזק (תיקון מס' 4) שהסדיר טלוויזיה בכבלים ושידורי לוויין. לין השתתף בכל הדיונים ותרם לגיבוש סעיפי החוק (בשנת 2002 שונה שם החוק לחוק התקשורת (בזק ושידורים)).

    כחבר פעיל בוועדת החוקה, חוק ומשפט השתתף לין בעיצוב חוקים רבים, כמו חוק יסוד: מבקר המדינה, וכן הפרק המחודש העוסק בעבירות מין.

    לין נבחר גם לכנסת ה-12 וכיהן בין השנים 1992-1988. בתפקידו כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט הנהיג רפורמות חוקתיות והיה שותף להעברתם של 95 חוקים חדשים, מחציתם הצעות חוק פרטיות כולל שינויים חוקתיים ושינויי השיטה הפוליטית (ראו פירוט למטה).

    בין היתר פעל בחקיקת:

    • חוק המשנה את יסודות ההגנה העצמית - אדם שהותקף שלא כדין ויש סכנת פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו, ברכושו או בכבודו, יהיה רשאי להגן על עצמו ולהעביר את הסיכון לתוקף (חוק העונשין (תיקון מס' 37), התשנ"ב-1992)[12].
    • מערכת חוקים מגוונת כמו החוק למניעת מפגעים סביבתיים (התשנ"ב-1992); החוק להחזרת ילדים חטופים (חוק אמנת האג, התשנ"א-1991); ביטול הצנזורה על מחזות (חוק להשעיית תוקפה של פקודת ההצגות הציבוריות (ביקורת), התשמ"ט-1989ׂׂׂׂ); החוק לשחרור בערובה המקל בהליכי שחרור חשודים כנגד מתן ערובה, כך שלא יהיה צורך להביאם בפני בית משפט (חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי מס' 5, הש"ן-1989) (בדרך כלל, על מנת לשחרר חשוד בערבות, חובה להביאו בפני בית משפט על מנת לשחררו. התיקון לחוק ביטל צורך זה ואיפשר לבצע את התהליך בתחנת המשטרה); שמירה על סודיות רפואית המבטל את חובתם של עובדי מדינה לחתום על ויתור כולל על זכותם לסודיות רפואית (חוק שירות המדינה (מינויים) תיקון מס' 5, התשנ"א-1991) (עד לתיקון זה לא הייתה לא הגבלה על כשירותם של עובדי המדינה להצביע במוסדות המפלגה הקובעים מי יבחר ומי ייצג את המפלגה בכנסת ובממשלה. מסיבה זו, צברו עובדי המדינה כוח רב מול חברי הכנסת והשרים. התיקון שלל מעובדי המדינה את הכשרות להשתתף בבחירות במוסדות המפלגה הקובעים מי יהיו נציגיה בכנסת ובממשלה); הקמת מכללות חוץ-תקציביות ללימודי משפטים (חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 17, התש"ן-1990) והרחבת זכות האישה ביחסי הממון בין בני זוג (חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 2), התש"ן-1990)..

    שינוי השיטה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בעקבות הפלת ממשלת האחדות הלאומית במרץ 1990 והמחאה הציבורית שפרצה לאחריה, הוביל לין שורת חוקים ששינו את השיטה הפוליטית:

    • העלאת אחוז החסימה מ-1% ל-1.5% במגמה לצמצם את מספר הסיעות בכנסת, שגרם לחיסול סיעות יחיד.
    • תיקון חוק יסוד: הממשלה, המבוסס על הגדרה מחדש של מבנה הממשלה וסמכויותיה ועל יחסי הגומלין מול הכנסת. חוק זה כלל גם את הבחירה הישירה לראש הממשלה, שבוטלה לאחר שלושה סיבובי בחירות.[13]
    • תיקון חוק המפלגות, המחייב ארגון המעוניין להציב מועמדים לכנסת להירשם כמפלגה, מגדיר מפלגה כישות משפטית נפרדת כולל הגשת תקנון, הקמת מוסדות והכפפתה למבקר המדינה.
    • תיקוני חקיקה המונעים מחבר הכנסת לנטוש את סיעתו ולעבור לסיעה אחרת תוך תקופת כהונתה של הכנסת, במטרה להשיג טובות הנאה אישיות ("כלנתריזם"), וכן ערעורים על תוצאות בחירות בפני בית משפט, מניעת השפעה לא הוגנת על הבוחר, חובת הקמת ועדת שרים לענייני ביטחון, הענקת סמכות לראש הממשלה לפיטורי סגן שר וקביעת איסורים חדשים על פעילות מפלגתית של עובדי מדינה.

    המהפכה החוקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    לין הוביל, כיו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט, את העברת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. חוקי היסוד אלה מעגנים את זכויות היסוד של הפרט ומהווים את מגילת זכויות האדם זוטא של ישראל מבחינת תוכנם ומעמדם החוקתי. הם הועברו רק לאחר השגת קונצנזוס עם כמעט כל נציגי המפלגות הדתיות.[14]

    עיקרי החוקים הם:

    חוקי היסוד החדשים אושרו על ידי בית המשפט העליון כמעניקים לבתי המשפט סמכות לקיים ביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת, במסגרת מה שכונה "המהפכה החוקתית". עד אז, לא פורשו חוקי היסוד כבעלי עליונות על החוקים הרגילים וכמעניקים לבתי המשפט את הכוח לפסול את חוקי הכנסת על שום שהם סותרים זכות יסוד.

    קיימת מחלוקת בשאלה האם התכוונו חברי הכנסת להעניק לחוקי היסוד מעמד על-חוקי, והאם ציפו שהפרשנות שתינתן להם על ידי בית המשפט תהיה כפי שהתבררה לאחר מכן. חלק מחברי הכנסת אף טענו כי הוטעו על ידי יוזמי החוקים, בהם לין. טענה מרוככת יותר היא שמקדמי החוק השרו עמימות באשר למשמעות החוקתית האפשרית של חוקי היסוד, מה שהקל את ההתנגדות להם.[15] לין שלל טענות אלה כולן בספר "לידתה של מהפיכה", וטען כי יש בהן "לא רק משום עלבון לכנסת אלא התעלמות מהעובדות ומן האמת".[16]

    נשיאות איגוד לשכות המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בשנת 2002 נבחר לין לתפקיד נשיא לשכת המסחר תל אביב והמרכז ונשיא איגוד לשכות המסחר, ארגון העסקים הגדול בישראל, על ידי כלל חברי הלשכה בבחירות חשאיות, ונבחר שוב לכהונות נוספות בשנים 2007 ו-2013.[17] במסגרת תפקידו זה כיהן גם כחבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל.

    לין הרחיב את תחומי פעילותה של הלשכה, וכך הפכה מלשכת המסחר תל אביב–יפו ללשכת המסחר תל אביב ומרכז הארץ. בשנת 2009 הוביל את פרישת לשכות המסחר מלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים כחלק מהמאבק נגד הפגיעה בזכויות המעסיקים, במסגרת עסקת חבילה בין ההסתדרות, לשכת התיאום וראש הממשלה, בה הוחלט על תיקונים ב-13 חוקי עבודה אשר כולם הטילו עול נוסף על המעסיקים.

    בראשותו של לין נבנה איגוד לשכות המסחר כארגון הגג של המגזר העסקי-החופשי בישראל. לין ניהל מאבק מתמיד נגד מה שראה בתור הכבדות על המגזר העסקי באמצעות חוקי עבודה חדשים, הגנה צרכנית מופרזת וחוקי הגנה על הסביבה המטילים את האחריות לזיהום על המגזר העסקי לבדו. הוא פעל נגד המגמה הרווחת בבתי הדין לעבודה, ובעיקר בבית הדין הארצי לעבודה, של פגיעה של מה שנתפס בעיניו בזכויותיהם הבסיסיות של המעסיקים, כגון שלילת חופש הביטוי שלהם במקרה של התארגנות עובדים במקום העסק ועוד. לין ניהל מאבק ממושך נגד מה שלפי דעתו היווה חופש מופרז של העובדים במונופולים שבבעלות המדינה לשבות ולפגוע במשק ובציבור. בעקבות ביקורת זו מונה בשנת 2004 לנציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה וכיהן בתפקיד זה שנתיים ימים.[18] לין הציע להטיל עונש מאסר של שנתיים למי שישבש את העבודה בשירותים חיוניים[19] וניהל מאבק נגד חקיקה המחייבת העברת עובדי קבלן להעסקה ישירה תוך תקופה קצובה של 9 חודשים..

    הלשכה בראשות לין יזמה חוק להפסקת השימוש במילה "מעביד" בחוקי עבודה ולהנחלת השימוש במילה "מעסיק". בנוסף יזם לין הצעת חוק להגנה על זכויות היסוד של המעסיקים, וכן השיג לראשונה העברת חוק להגנה על זכויות הסוכן הישראלי בפני ספקים בחו"ל.

    לין נבחר שש פעמים לחבר במועצת המנהלים של ארגון ה- Eurochambres שהוא ארגון לשכות המסחר באירופה, וכן נבחר כחבר הוועד המנהל בארגון ה- World Chambers Federation, בו מיוצגות לשכות מסחר מ-125 ארצות. בתוקף חברותו בוועד המנהל של ארגון לשכות המסחר העולמי אישר ה-World Chambers Federation את תוואי ייזום חקיקה להגנה על זכויות היסוד של המעסיקים, שיזם לין וחברי הנהלת לשכת המסחר, לאישור כל 125 המדינות החברות בארגון.

    לשכת המסחר העבירה ביוזמת לין תיקון לחוק חובת מכרזים כדי לאפשר השתתפות עסקים קטנים ובינוניים במכרזי המגזר הציבורי, שנמנעה בדרך של הצבת תנאי סף גבוהים, לטענתו, ללא סבירות ואיזון.

    האיגוד בראשותו נאבק נגד חוקים ותקנות להגנת הצרכן, כגון חובת סימון מחירים.[20] לין התנגד לחוק המאפשר לצרכן להחזיר מוצר לחנות, תמורת החזר כספי מלא, וראה בו "חוק מזיק ומיותר... שיגרום לצרכנים להשתעשע בקנייה והחזרה של מוצרים".[21]

    פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    למשפחתו של לין חברה העוסקת בהשמת משאבי אנוש. עובדה זו עוררה ביקורת על המאבקים שהוביל כנשיא איגוד לשכות המסחר בנושאי יחסי עבודה, ולפי המבקרים לטובת חברות כוח אדם ונגד העברת עובדים לתעסוקה ישירה[19][22]

    מאבק בתאונות דרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    חלק גדול מפעילותו הציבורית של לין הוקדש למאבק בתאונות הדרכים, והתבסס על ניסיונו כעו"ד שעסק במיוחד בתחום זה. לין כיהן כיו"ר ועדת המשנה לבטיחות בדרכים של הכנסת,[23] יו"ר משותף של ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בתאונות הדרכים ב-1987, וכן, על פי מינוי שר התחבורה יצחק לוי, יו"ר הוועדה לשיפור רמת הנהיגה. הוא פרסם מאמרים רבים בתחום הבטיחות בדרכים.

    בשנת 2010 מונה לין ליו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הוא בנה תוכנית עבודה לעיבוי פעילויות הרשות להגברת הבטיחות בדרכים עם פתרונות מוצעים הנוגעים למגזרים פגיעים במיוחד, כמו ילדי הגן והגיל הרך, הולכי רגל ונהגים צעירים. הוא יזם מהלכים למניעת שימוש בנייד בזמן נהיגה, בעיות הקשורות בנהיגת משאיות ואוטובוסים, שיבושי תנועה בתוך ערים, נהגים הנוהגים ללא רישיון תקף, עברייני תנועה מועדים, סוגיית כניסה לצומת באור אדום ורווחת רוכבי האופניים.

    תוכניתו של לין משמשת עד היום את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים[דרוש מקור]. אחת מהמלצותיו, להגברת חובת הזהירות של מכוניות המתקרבות למעבר החצייה, התקבלה ב-2015 כתקנה של משרד התחבורה. לין בכהונתו בכנסת הוביל את הרחבת חובת השימוש בחגורת בטיחות גם לנסיעות עירוניות.[24] כמו כן, הוא הגיש הצעת חוק בתקופת הכנסת ה-11 הקובעת ש-20% מכל ההכנסות שיש למדינה מרכישת רכבים ומהשימוש בהם יועברו להשקעות בתשתית הכבישים (ההצעה עברה בקריאה ראשונה, לא התקבלה מול התנגדות האוצר, אך הגבירה את המודעות באשר לצורך לחזק את ההשקעות בתשתיות הכבישים).

    לין התנגד לנתיבי תחבורה ציבורית המסומנים על גב תשתית הכבישים הקיימת.  לדעתו מדיניות זו המצמצמת את מספר הנתיבים המוצעים לרכב הפרטי ולמשאיות תחנוק את תנועת הרכבים הפרטיים.[25]

    ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • אבן דרך: שבעה פרקים בשירות הציבור; עורך: דן כרמלי, תל אביב: בורסי, 2012. (קובץ מאמרים מפרי עטו שפורסמו בעיתוני הארץ במהלך 40 שנות פעילותו הציבורית)
    • ליעד והעורבים; עורכת: ורד לוי-ברזילי, תל אביב, הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2014.
    • הגנה עצמית; עורכת: ורד לוי-ברזילי, תל אביב: קונטנטו דה סמריק, 2015.
    • זיכרונות אהבה משפיה; עורכת: אלירז נר-גאון, תל אביב: סטימצקי, 2015. (הספר בקטלוג ULI)
    • לידתה של מהפכה; עורך: יהודה יערי, תל אביב: ידיעות ספרים, 2017.
    • החיים על פי הדוד מסין, סטימצקי, 2018.
    • כיצד שונתה השיטה הפוליטית בישראל 1990-2020, אוריאל לין, שלומי לויה, עורך: יהודה יערי, גני תקווה, הוצאת המרכז הליברלי בע"מ (מכון לחקר החברה והכלכלה ע"ש יוסף ספיר ז"ל), 2021.
    אוריאל לין בטקס השקת ספרו: לידתה של מהפכה בבית התפוצות, 2017

    פרסים ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • אביר איכות השלטון, 2003, תואר שהוענק ללין מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל.
    • "GROSSE GOLDENE", אוגוסט 2006, תואר שהוענק ללין מטעם נשיא הרפובליקה של אוסטריה.   
    • אות יקיר התנועה, דצמבר 2013, אות שהוענק ללין מטעם תנועת הליכוד.
    • אות עמית כבוד, נובמבר 2017, אות שהוענק ללין על תרומה משמעותית לפיתוח כלכלי וקידום חוקי היסוד של ישראל.

    קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוריאל לין בוויקישיתוף

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ MyTzadik.com, ר' בן ציון מרדכי חזן - MyTzadik, צדיקים, קברי צדיקים בעולם, תפילות, שידורים חיים, ספרים, פיוטים, תמונות, www.mytzadik.com (ארכיון)
    2. ^ רון גרנות, דיבידנדים: אלי הורביץ כמעט ופספס את ההצגה, באתר כלכליסט, 9 בדצמבר 2008
    3. ^ אושר מינוי עו"ד לין לממונה על ההכנסות, מעריב, 19 בפברואר 1979
    4. ^ אוריאל לין, רפורמת המס השקטה, הרבעון הישראלי למיסים
    5. ^ שרגא מקל, שינויים ניכרים מוצעים במס שבח על דירות, מעריב, 3 ביולי 1979
    6. ^ אוריאל לין, רפורמת המס השקטה, הרבעון הישראלי למסים
    7. ^ מינהל ההכנסות נערך עוד במאי לאפשרות הנהגת מס נסיעות, דבר, 13 בספטמבר 1979
    8. ^ אוריאל לין, רפורמת המס השקטה, הרבעון הישראלי למסים
    9. ^ כל ח"כי "חרות" חויבו להצביע בעד "חוק לין", מעריב, 13 במאי 1983
    10. ^ ראובן בן צבי, אוריאל לין פרש מהמרוץ לראשות עירית חיפה, מעריב, 16 במאי 1983
    11. ^ רשומות הכנסת, אוריאל לין (אסולין), http://knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individual_id_t=484
    12. ^ הכנסת, חיפוש מידע בפרוטוקולים של הועדות, https://knesset.gov.il/protocols/heb/protocol_search.aspx?comID=6
    13. ^ גדעון אלון, בחירה ישירה- המאבקים והדרמה אשר הולידו בישראל את הבחירה הישירה של ראש הממשלה; תל אביב: ביתן- הוצאה לאור, תשנ"ו 1995
    14. ^ אהרן ברק, כבוד האדם- הזכות החוקתית ובנותיה, כרך א' פרק חמישי; תל אביב, הוצאת נבו, תשע"ד 2014.
      אמנון רובינשטיין, סיפורם של חוקי-היסוד, משפט ועסקים י"ד, 2012, עמ' 109-79.
      אוריאל לין ושלומי לויה, כיצד הצליחה ועדת החוקה בכנסת השתים-עשרה במקום שבו נכשלו אחרים: דגשים והרהורים לגבי העתיד, משפט ועסקים י"ד, 2012, עמ' 290-261
      אמנון רובינשטיין, הכנסת וחוקי היסוד על זכויות האדם, משפט וממשל; הוצאת נבו, תש"ס 2000.
    15. ^ גדעון ספיר, המהפכה החוקתית - עבר, הווה ועתיד, ידיעות ספרים, עמ' 70 - 80
      רן ברץ, המחטף והמחדל: הקנוניה שהולידה את המהפכה החוקתית
    16. ^ אוריאל לין, לידתה של מהפכה, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 13
    17. ^ אוריאל לין באתר איגוד לשכות המסחר
    18. ^ חיים ביאור, ההאשמות ההדדיות הסתיימו במינוי מפתיע, באתר הארץ, 21 באפריל 2004
    19. ^ 1 2 משה ליכטמן, ‏שני כובעים לאוריאל לין, באתר גלובס, 11 באוגוסט 2013
    20. ^ מיכל רז-חיימוביץ', לשכות המסחר: לבטל 10 חוקים שמכבידים על העסקים, ‏13 במרס 2018
    21. ^ מירב קריסטל, אוריאל לין: "החזר כספי לצרכן? מזיק ומיותר", באתר ynet, 17 במאי 2010
    22. ^ שי ניב, ‏לין "שוכח" לציין שהוא בעל חברת כוח-אדם: "בשום מדינה לא מחייבים את המעסיקים לקלוט עובדים", באתר גלובס, 3 באוגוסט 2008
    23. ^ יהושע ביצור, "יש התרופפות במאמצים למנוע תאונות דרכים", מעריב, 17 ביוני 1986
      מרדכי אלקן, "משרד התחבורה אינו דואג להשגת משאבים להרחבת רשת הכבישים", מעריב, 8 בדצמבר 1986
    24. ^ יעל גרינפטר, מעצבנת אבל כנראה שימושית: חגורת בטיחות גם בעיר, הארץ, ‏4.12.15
    25. ^ דובי בן-גדליהו, ‏נשיא איגוד לשכות המסחר: לבטל את נתיבי התחבורה הציבורית, באתר גלובס, 31 בינואר 2018