משתמש:Verednft

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיכאל קריגר (מוקה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל קריגר המכונה "מוקה" (נולד ב-16 ביוני 1950) הינו חוקר פרטי בכיר, עורך עיתונאי ויו"ר פעיל של אגודת התקשורת וניו מדיה וחבר וועדת ביקורת של עמותת ניצולי שואה ועובדי כפיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל קריגר ("מוקה") נולד באוקראינה בעיר רובנו. בגיל שבע עברה משפחתו לוורוצלב שבפולין שם למד בבי"ס יהודי ולאחר שנתיים עלתה משפחתו לישראל למעברת משמר הים ליד עכו. מיכאל למד בתיכון עיוני ע"ש "לוינהרץ" בקרית מוצקין ובשנת 1969 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת המודיעין 8200. מיכאל הינו בוגר בי"ס לקצינים בה"ד 1. בשנת 1972 למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב והתקבל גם לפקולטה למשפטים באוניברסיטה. באותם השנים החל במקביל את הסטאג' בחקירות פרטיות ב-"מודיעין כללי" וקיבל את רישיונו לעסוק בחקירות פרטיות בשנת 1975. עם תום לימודיו בשנת 1975 החל לעבוד כעיתונאי בעיתון מעריב ובהמשך דרכו כעיתונאי עבד ב-ידיעות אחרונות ב-4 מדורים שונים. מיכאל ערך והוציא לאור את ביטאון אזורי בשם "רגב"-ר"ת: רמת גן- גבעתיים- בני ברק. (שהיה הראשון מסוגו בארץ).

דרכו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל היה בין מקימי ומייסדי א.ח.פ- איגוד חוקרים פרטיים בישראל והיה יו"ר האיגוד במשך שבע שנים. משנת 1975 ועד היום מיכאל הוא הבעלים של משרד החקירות ה"עוקץ" שברבות הימים שינה שמו ל: "שרלוק"- חקירות איכות ובהמשך דרכו הקים מחלקה מיוחדת לאיתור מידע כלכלי בארץ ובעולם בשם: 4K INTELLECT בשיתוף פעולה עם W.A.D איגוד הבלשים העולמי. בהמשך הקים מחלקה נוספת לענייני סייבר ו-האקרים בשם: Doktor Key. בשנת 1997 מיכאל היה העורך של ביטאון CODE לחוקרים פרטיים בישראל. בשנת 2009 ניהל את פורטל משפטי בתחום החקירות ב-זאפ גרופ במשך שלוש שנים וזכה להצלחה רבה בגלל תגובות מהירות יעילות ומועילות. משנת 2017 ועד היום מיכאל מכהן כיו"ר איגוד התקשורת וניו מדיה, וסגן עורך ביטאון הגמלאים של קרן מקפת בראשותו של ראובן קורמן. משנת 2017 משמש מיכאל - בהתנדבות - גם כחבר ועדת ביקורת של עמותת עובדי כפיה תחת שלטון הנאצים ועוזר (כחוקר פרטי בכיר) באיתור נכסים של ניצולי השואה לילדיהם ונכדיהם.

תמצית מחקירותיו ועשייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל (מוקה) קריגר התפרסם בין היתר - בתיקי חטיפות ילדים על ידי אחד ההורים במאבקי גירושים עקובים מדם בדרום אפריקה, צרפת וארצות הברית ושזכו להד תקשורתי רחב בארץ ובעולם. בתיקים אלו היו מיודעים ומעורבים: משטרת ישראל, האינטרפול ושגרירויות ישראל בעולם.

בשנת 1979 נחטף ילד מהעיר נתניה על ידי אמו ליוהנסבורג בדרום אפריקה. במבצע נועז שערך מיכאל (מוקה) תחת לחץ רב וללא מידע מודיעיני עדכני, חולץ הילד ממוסד שהיה תחת אבטחה היקפית כבדה והחזרתו לארץ במטוס פרטי למדינה שכנה דרך בוצואנה וזמביה תוך כדי הטעיית מנהל התעופה האזרחי במדינה. במהלך המבצע נעצרו צוות החוקרים לחקירה במשטרה המקומית, ושחרורם ביום למחרת לאחר שהציגו אליבי מוצק ולא "נפלו ברשת" של מדובב ישראלי שהושתל בתא המעצר.

בשנת 1986 נחטף ילד מצפון ת"א על ידי אמו לצרפת ובסיוע מיכאל (מוקה) ואביו חילצו את הבן החטוף באמצעות מסוק ורכבת לכיוון ג'נבה שבשוויץ בעוד המשטרה הצרפתית וה"אינטרפול" עשו מארבים בשדות התעופה ואף הגיעו לאחיו של האב באיטליה ואחותו בשבדיה בעוד שהחוקר מיכאל עם האב והבן ה"משוחרר" בילו בעיירת נופש "באדן-באדן" שבגרמניה לפני חזרתם לישראל.

במרץ 1982 נרצחה הילדה נאוה אלימלך. הנערה השאירה אחריה פתק בה כתבה להוריה שהולכת לחברתה טלי ושתחזור הביתה מאוחר יותר. הילדה לא הגיעה לבית חברתה והמשפחה הזעיקה את המשטרה שהחלה החיפושים אחריה. ביום העשירי לחיפושים ב-30 למרץ 1982 מצא מתעמל בחוף הים בהרצליה את ראשה של נאוה ארוז בשקית פלסטיק שנפלט מהים חלקי גוף נוספים שלה נתגלו ליד החוף תל ברוך. המשטרה הקימה צוות חקירה מיוחד, והחקירה הוגדרה כ-"סבוכה במיוחד" ולראשונה התייחס לכך הרמטכ"ל רפול שסבר עם כוחות הביטחון שיש קשר בין רצח הנערה לבין גורמים ערבים עוינים. ביוני 1983 הודיעה המשטרה כי חקירת הרצח נתקלה במבוי סתום. משפחתה של נאוה פנתה אל מוקה קריגר לחקור את היעלמה לאחר שהתייאשו מעבודת המשטרה אך המשטרה טמנה לו מלכודת ועצרה אותו תוך העמדת תנאי להפסקת חקירתו מטעמי יוקרה. בשלב מסוים המשטרה הודיעה כי לא תמנע עוד מחוקרים פרטיים לנסות לפענח את פרשת רציחתה של נאוה אלימלך, פרשה שהמשטרה שלא הצליחה לפענח כבר מזה חמש שנים. ראש אגף החקירות במשטרה ניצב יגאל מרכוס, הודיע לאיגוד משרדי החקירות שהתלוננו על מעצרו של החוקר מוקה קריגר שחקר בפרשה ונעצר. מוקה שוחרר ללא ערבות וקיבל מכתב התנצלות בכתב מקצין משטרה בכיר בעקבות ההתנהלות המוזרה של המשטרה כלפי מוקה. כאשר מוקה הגיע אל ביתה של חברתה של נאוה, שלפי ממצאיו היה ביניהן "קשר דמים" בעקבות סוד משותף שלהן. מוקה שוכנע שחשיפת סוד זה יתרום לפענוח הרצח וכשהגיע עם חוקר נוסף אל ביתה של טלי, (במסווה של פרסומאים שבאו לתת לה פרס שהיא זכתה בו) "התנפלו" בלשי המשטרה שהמתינו על פי הזמנת הורי הנערה ועצרו את החוקרים הפרטים ששוחררו בערבות לאחר חקירה שטחית במשטרת בת ים.

בשנת 1992 לאחר דין ודברים בין שושנה ברסקי האחות של יעקב אלפרון לחוקר "מוקה" קריגר שאיתר עבורה נוכל שגנב כספים רבים מחברת "אגד" ושברח לארה"ב. ניסתה שושנה לחטוף את הנוכל ולסחוט ממנו כספים רבים – תוכנית שמיכאל קריגר התנגד נמרצות ומנע את ביצועה. אז, שושנה ברסקי החליטה ותכננה להתנקם במיכאל עם שובו ארצה (מכנס בלשים בינ"ל במיאמי) וביקשה למלכד את מכוניתו של "מוקה" ובאמצעות שלט רחוק להפעיל את חומר הנפץ כשמוקה בתוכה ובכך לגרום למותו. המשטרה הפעילה סוכן "שתול " בתוך משפחת אלפרון סוכן 1636 לימים: מר כץ כפי שפורסם בספרו של ראובן שפירא כתב לענייני פלילים של עיתון הארץ ומר כץ דיווח לממונים עליו על תוכנית הרצח העתידי ואז היחידה המרכזית של המשטרה בצעה מיידית מעצרים נדרשים ובכך מנעו את רציחתו של מר קריגר "הבלש הדגול" כפי שהוגדר ע"י מייק הולר הכתב הפלילי הידוע של רשת קול ישראל. שנה לאחר מכן הודתה ברסקי כי תכננה לפוצץ את ביתו ומכוניתו של החוקר מוקה קריגר ונידונה ל-25 חודשי מאסר בלבד. נעשה צדק פואטי כנראה שמלאכת הצדיקים – נעשית בידי אחרים.

בינואר 2014 יצא לאור הספר "בלש זמני" של שאול בצר. הספר נכתב על מיכאל קריגר סופר המשלים הכנסתו כחוקר פרטי, הרומן "בלש זמני" זכה למעמד של "ספר זהב" ובשנת 2016 יצא ספר ההמשך בלש זמני-"טעות כפולה".


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]