מתקפת הטרור של "התנועה החנפית" בוושינגטון (1977)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתקפת הטרור של "התנועה החנפית" בוושינגטון התרחשה בימים 9 עד 11 במרץ 1977. חוליה בת 12 חמושים מארגון טרור מוסלמי-חנפי השתלטה על שלושה מבנים בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית, לקחה 149 בני ערובה והרגה שני אנשים. לאחר משא ומתן ארוך, החמושים נכנעו ובני הערובה שוחררו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיג החוליה, חמאס עבדול חאליס, היה בעבר מזכיר ארצי של הארגון "אומת האסלאם". חאליס נולד באינדיאנה בשנת 1921 בשם ארנסט מק'גי. הוא השתחרר מצבא ארצות הברית לאחר שהתגלה כחסר יציבות נפשית. לאחר השחרור עבד כמתופף ג'אז בניו יורק, ובתחילת שנות ה-50 התאסלם ושינה את שמו לחמאס עבדול חאליס. הוא נרשם כחבר בארגון "אומת האסלאם", והתבלט בפעילותו במשרדי הארגון ובבתי הספר שלו. הוא מונה למזכיר הארגון בשנת 1956. בפעילותו ניסה חאמיס לקרב את הארגון לערכים המסורתיים של האסלאם, אך הוא נתקל בהתנגדות והסתכסך עם חברי הארגון.

בשנת 1958 פרש חאליס מ"אומת האסלאם" וייסד ארגון אסלאמי יריב בשם "התנועה החנפית", על שם האסכולה החנפית, הנחשבת לאסכולה הליברלית והמקלה מבין ארבע האסכולות הפרשניות של האסלאם הסוני.

בשנת 1968 הוא נעצר באשמת ניסיון סחיטה, אך שוחרר על רקע מחלת נפש.

בשנת 1972 פרסם חאליס מכתב פתוח שבו תקף את ההנהגה והאמונות של "אומת האסלאם", וכן השמיץ את מנהיג הארגון, אלייז'ה מוחמד.

בשנת 1973 שמונה גברים חמושים פרצו לביתו של חאליס בוושינגטון, ורצחו שבעה אנשים: חמישה מילדיו, נכדו (שהיה אז בן תשעה ימים) ואדם נוסף. הם פצעו את אשתו ובתו של חאליס, שזיהו חמישה מהתוקפים.[1] הרוצחים נעצרו ונידונו למאסר עולם. חאליס טען שהרוצחים קשורים ל"אומת האסלאם", וכי בית המשפט לא מיצה איתם את הדין.

המצור והפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במרץ 1977 בשעה 11:00 בבוקר, שבעה מחברי הארגון של חאליס פרצו למבנה ההנהלה של ארגון "בני ברית" בוושינגטון די. סי., ולקחו מעל 100 בני ערובה.

כשעה לאחר מכן, שלושה מחברי הארגון נכנסו למרכז האסלאמי של וושינגטון, ולקחו 11 בני ערובה.

באותו יום בשעה 2:20 בצהריים, נכנסו שניים מחברי הארגון לבניין וילסון, הסמוך לבית הלבן ולעיריית וושינגטון די. סי. הם עלו לקומה החמישית, בה שכנו משרדי ראש העיר ומועצת העירייה, על מנת למצוא אנשים ידועים ולקחת אותם כבני ערובה. כאשר דלת המעלית נפתחה, החוטפים ירו למוות בכתב רדיו בשם מוריס וויליאמס, בן 24. בנוסף, ארבעה אנשים נפצעו, ביניהם מריון בארי, שהיה אז חבר במועצת העיר, ולימים הפך לראש העיר בעצמו. אחד הפצועים, שוטר בשם מק קאנטרל, מת לאחר מספר ימים בבית החולים.

החוטפים הטילו מצור על המבנים במשך יום וחצי, שבמהלכם ניהלו שיחות טלפון רבות. בשיחות הטלפון חאליס גינה את השופט היהודי שניהל את המשפט של רוצחי משפחתו. "היהודים שולטים בבתי המשפט ובעיתונות", הוא טען שוב ושוב.

במהלך המצור הוצבו שומרים בבנייני הממשלה, וחברי הקונגרס קיבלו ליווי משטרתי. אנדרטת וושינגטון נסגרה באופן זמני למבקרים, עקב קרבתה לחברי הארגון החמושים. יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, סיים את פגישותיו עם הנשיא ג'ימי קרטר וחזר בשקט לישראל.[2]

דרישות החוטפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאליס ואנשיו דרשו להעביר לידיהם את חמשת האנשים שהורשעו ברצח בני משפחתו של חאליס בשנת 1973, כנראה על מנת להרגם.

חאליס דרש גם שיוחזרו לו 750 דולר ששילם על הוצאות משפטיות עקב בזיון בית משפט בזמן המשפט של רוצחי משפחתו.

כמו כן דרשו אנשי הארגון להיפגש עם מוחמד עלי, ולבטל את הקרנת הבכורה של הסרט "המסר", בטענה שהוא מהווה חילול הקודש. ככל הנראה, סרט זה היה הגורם העיקרי שהניע את חאליס לבצע את הפיגוע.

משא ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם היוודע דבר החטיפה, שלושה שגרירים ממדינות מוסלמיות התנדבו לנהל משא ומתן עם החוטפים. אשרף גורבאל (מצרים), ארדשיר זאהדי (איראן) וסהבזדה יעקוב-חאן (פקיסטן) שוחחו בטלפון במשך שעות ארוכות עם חאליס ועם החוטפים החמושים, הקריאו להם קטעים מהקוראן המתארים את החמלה והרחמים של האסלאם, וקראו להם להיכנע.

בערבו של ה-11 במרץ נפגשו לבסוף שלושת השגרירים, יחד עם מספר אנשי ממשל, עם חאליס. השיחה נמשכה כשלוש שעות, ובמהלכה הובטח לחוטפים שרובם ישוחררו אם לא יפגעו בבני הערובה.

ב-12 במרץ לפנות בוקר הודיעו חאליס ואנשיו על כניעתם ועל שחרור החטופים.

בעיתון טיים נכתב: "האירוע הסתיים במספר קורבנות נמוך יחסית, בזכות גורמי אכיפת החוק וסבלנותם הרבה, ויותר מכל, ייתכן שהוא הסתיים כך בזכות התערבותם האמיצה של שלושת השגרירים המוסלמים."

כל החוטפים נשפטו והורשעו. חאליס קיבל גזר דין של 120 שנים בכלא, עם אפשרות לשחרור מוקדם לאחר 21 שנים, בתנאים מסוימים (שלא מולאו).

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע גרם לקירוב לבבות בין הקהילה היהודית והקהילה המוסלמית של וושינגטון. לאחר שחרור בני הערובה אמרו מנהיגי המרכז האסלאמי של וושינגטון למנהיגי "בני ברית": "עכשיו אנחנו קהילה אחת."[3]

חאליס מת בכלא בקרוליינה הצפונית בשנת 2003.

מריון בארי החלים מפציעתו, ומאוחר יותר נבחר לראשות העיר וושינגטון די. סי.

בשנת 2007 שונה שמו של חדר העיתונות בקומה החמישית בבניין וילסון על שם כתב הרדיו שנרצח בפיגוע, מוריס וויליאמס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הספר "אנציקלופדיה להיסטוריה המוסלמית-אמריקנית", ניתן לקריאה מקוונת כאן (באנגלית).
  2. ^ שלושים ושמונה שעות של טרור, באתר טיים מגזין (באנגלית).
  3. ^ מתוך הספר "אנציקלופדיה SAGE לטרור", ניתן לקריאה מקוונת כאן (באנגלית).