נאנדור באומגרטן

נאנדור באומגרטן
Baumgarten Nándor
	אין תמונה חופשית
לידה	29 במאי 1873; פשט
פטירה	29 במאי 1935 (בגיל 62); הרובע החמישי של בודפשט, הונגריה
מדינה	ממלכת הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני, בודפשט, הונגריה
תפקיד	פרופסור

נאנדור באומגרטן (בהונגרית: Baumgarten Nándor; פשט, 29 במאי 1873^[1] – בודפשט, 29 במאי 1935)^[2] היה עורך דין יהודי-הונגרי, איש התביעה הכללית בתחום המסחרי, שופט, פרופסור באוניברסיטה, מומחה משפטי. דודיו היו שופט בית המשפט העליון ההונגרי איזידור באומגרטן ועורך הדין והשופט קארוי באומגרטן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאנדור באומגרטן נולד במשפחה יהודית כבנם של לאיוש באומגרטן (1846–1918)^[3], סוחר, ושל מאלווינה רוּסט. אחד מדודיו, איזידור באומגרטן, היה עורך דין פלילי בעל שם, ודודו השני, קארוי באומגרטן היה שופט בתחום המשפט המסחרי. את השכלתו הגבוהה השלים בלייפציג, ברלין ובבודפשט. הוא קיבל דוקטור במשפטים בבודפשט בשנת 1896. בשנת 1899 קיבל רישיון עורך דין מהלישכה ובשנת 1905 מונה לפרופסור חבר לדיני מסחר ולדיני שטרות באוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד).

בסיום לימודיו ועם קבלת הרישיון, פתח משרד עורכי דין בבודפשט ב-1899. הוא סייר במערב אירופה, השתתף במסע לימודי בארצות הברית ב-1904 וצבר השכלה רצינית, ניסיון וכישורי שפה מעולים. הוא עבד כעורך דין עד 1914 וכשופט מנהלי מ-1914 עד 1921. בינתיים, מ-1905 היה פרופסור (חיצוני שלא בסגל) למשפט מסחרי ולדיני שטרות באוניברסיטת בודפשט ומשנת 1915 היה פרופסור מן המניין. הוא לימד באוניברסיטה במשך שלושים שנה. משנת 1921 כיהן (כבר כשופט בדימוס) כנשיא (יושב ראש מועצת המנהלים) של ברית מפעלי המלט בלצ'ני. הוא היה עורך דין מסחרי מפורסם ובולט בעשור הראשון של המאה ה-20 ומשפטן בולט במספר תחומים, הוא נפטר ב-29 במאי 1935, בגיל 62 והובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב שלגוטאריאני בבודפשט.

גישתו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו של באומגרטן הושפעה מתיאורית הליברליזם כלכלי, מכיבוד שיטת הקניין הפרטי ומחשיבות השוויון הכלכלי בין האומות ומהשוויון הבינלאומי של דיני האשראי. התעניינותו המדעית הייתה במגוון רחב של דיסציפלינות משפטיות, וסוגיות של דיני מניות, משפט פיננסי, משפט מסחרי, דיני תחבורה, דיני עבודה, משפט בינלאומי, משפט פרוצדורלי, משפט פרטי ודיני קניין תעשייתי היו גם במוקד ההתעניינות שלו.

ספרו שזכה להכרה הגדולה ביותר של התקופה פורסם בשנת 1900 תחת השם "זכות התובלה הבינלאומית ברכבות" (International Rail Freight Law), אשר תואר על ידי מקצוע עריכת הדין כמדריך מדעי המבוסס על העיבוד הסדיר הראשון של החקיקה הקודמת של אמנת ברן וידע מצוין בתחומי הספרות המקצועית המקומית והבינלאומית והפרקטיקה זרה.

ספרים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו שזכו לפרסים האקדמיים:

ספרו "קרטלים ונאמנויות" (Cartels and Trusts), שנכתב בשיתוף עם ארתור מסלן (מקודם: מסר) ב-1906 וספרו "תוקף משפטי בהליכים מנהליים" (Jurisdiction in Administrative Procedure) ב-1917, המהווה מצגת של סוגיית התיאוריה והפרקטיקה המשפטית המינהלית, מצטיינים אף הם.

הוא פרסם כמעט מאה מחקרים, דיסרטציות ומאמרים בכתבי עת שונים, בעיקר בכתבי העת ששמם

שלטון החוק (The Rule of Law-Jogállam)
The Law Gazette
Journal of Lawyers
The Hungarian Finance Review
Budapest Review
The Financial Institution Review
דיסרטציות של איגוד המשפט ההונגרי (Hungarian Law Association Dissertations)

כמו כן נשא הרצאות מדעיות רבות על תחומי המשפט שלו בארגונים וחברות שונות.

חברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1901 היה באומגרטן המייסד והעורך של כתב העת "שלטון החוק" (Jogállam) במשך 34 שנים, ממש עד מותו.
בתחילת העשור הראשון של המאה ה-20 הפך למזכיר ולאחר מכן לסגן נשיא של "איגוד המשפטים ההונגרי".
ארגן את הקבוצה ההונגרית של "אגודת המשפט הבינלאומי", שבה שימש גם כמזכיר הכללי.
נשיא "האגודה ההונגרית לקניין תעשייתי וזכויות יוצרים",
סגן נשיא המכון למשפט כלכלי,
חבר מועצת הביטוח
משנת 1929 היה חבר בבית הדין הקבוע לבוררות בינלאומית בהאג.