נבו (אל)

נבו
𒀭𒀝
	פסל האל נבו מהמאה ה-8 לפנה"ס, במוזיאון הלאומי של עיראק
תרבות	אכד, בבל
אלים מקבילים	הרמס, מרקורי, תחות
אב	מרדוך
אם	צרפניתו (אנ')
בן או בת זוג	Tashmetum

נבו הוא אל החוכמה והכתב הבבלי, בנו של מרדוך. בת זוגו של נבו היא האלה תשמתום. במקור, הסגידה לאל נבו הגיעה למסופוטמיה מהאמורים, כנראה במקביל למרדוך. מרדוך הפך לאל הבבלי המרכזי ואילו נבו שכן במקדש א-זידה בעיר בורסיפה. על פי התיאורים שהשאיר אחריו המלך הבבלי אפיל-סין, הוא היה זה שהוביל לבניית המקדש. בתחילה נקרא "סופר ומזכיר למרדוך" ואחר כך כבנו של מרדוך ושרפניתום. בחג ראש השנה הבבלי נהגו להעביר את פסל נבו מהמקדש בבורסיפה לבבל כדי לאחדו עם אביו, מרדוך.

נבו שימש כפטרון הסופרים, בדומה לאלה ניסבה השומרית. סמליו הם עזרי הכתב: טבלת החימר ועט הכתיבה. מוצג לבוש בכובע עם קרניים ועומד כשידיו משולבות ככומר. רוכב על הדרקון המכונף של מרדוך (סירוש).

פסל של נבו מכלח שנבנה בתקופת תגלת פלאסר השלישי מוצג במוזיאון הבריטי.

אטימולוגיה ותפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטימולוגיה של שמו אינה ברורה. ייתכן ומדובר בשורש האכדי נב'^[1] שפירושו להכריז או לקרוא. לפי זה, פירוש השם נבו הוא "זה שקראו לו".

נבו אחראי לכתוב את הגורל שנגזר מהאלים על כל אדם, בארכיון המקודש. מכאן נובע כוחו של נבו להאריך, לקצר ולהשפיע על חיי בני האדם.

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האל נבו מוזכר בתנ"ך בספר ישעיהו: ”כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה"” (ישעיהו, מ"ו, א').

האל מופיע כמרכיב תיאופורי בשמות נבוכדנאצר ונבוזראדן.