נורם ניקסון
.jpg) | |
| ניקסון בשנת 2014 | |
| לידה |
11 באוקטובר 1955 (בן 68) מייקון שבג'ורג'יה, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | רכז, קלע |
| גובה | 1.88 מטר |
| מכללה | אוניברסיטת דוקיין |
| דראפט |
בחירה מספר 22, 1977 לוס אנג'לס לייקרס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1977–1983 1983–1989 1989 |
לוס אנג'לס לייקרס סן דייגו/לוס אנג'לס קליפרס סקאבוליני פזארו |
| הישגים כשחקן | |
|
2 אליפויות NBA (1980, 1982) 2 בחירות למשחק האולסטאר (1982, 1985) בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1978) | |
נורמן אלרד "נורם" ניקסון (באנגלית: Norman Ellard "Norm" Nixon; נולד ב-11 באוקטובר 1955) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1977–1989. זכה בשתי אליפויות NBA כשחקן לוס אנג'לס לייקרס, בעונות 1980 ו-1982, וממוצעיו הכוללים לאורך הקריירה הם 15.7 נקודות, 2.6 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים למשחק.[1]
תיכון ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקסון נולד וגדל בעיר מייקון שבג'ורג'יה, וכתלמיד תיכון הצטיין כשחקן כדורסל ופוטבול, בעמדות המגן האחורי והרץ האחורי. בשנתו האחרונה בתיכון הוביל את קבוצת הכדורסל של "תיכון סאות'ווסט" לזכייה באליפות ג'ורג'יה, וכמו כן זכה באליפות המדינה בקפיצה לגובה כשקפץ לגובה של 1.96 מטר.
בשנת 1973 החל ללמוד באוניברסיטת דוקיין שבפיטסבורג, וב-4 שנותיו כשחקן קבוצת הכדורסל שלה רשם ממוצעים של 17.4 נקודות ו-6.0 אסיסטים בממוצע למשחק.[3] בינואר 2001 הפרישה קבוצת האוניברסיטה את גופייתו של ניקסון, עם המספר 10, כהוקרה על תרומתו.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוס אנג'לס לייקרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקסון נבחר על ידי לוס אנג'לס לייקרס בבחירה ה-22 של דראפט ה-NBA לשנת 1977.[4] בעונתו הראשונה בקבוצה הציג יכולת טובה כשהוצב בעמדת הרכז הפותח, ובעונה העוקבת כבר היה אחד הרכזים המצטיינים בליגה בעת שרשם ממוצעים של 9.0 אסיסטים (שלישי בליגה) ו-2.5 חטיפות (שני בליגה), בנוסף ל-17.1 נקודות למשחק.[5] בעונת 1979/1980 הצטרף כוכב המכללות מג'יק ג'ונסון לשלושת כוכבי הלייקרס דאז – כרים עבדול-ג'באר, ג'מאל וילקס וניקסון – והפך את הקבוצה לאחת המוכשרות והמלהיבות ב-NBA; באותה עונה זכו הלייקרס באליפות ה-NBA לאחר שגברו בגמר על פילדלפיה 76' בתוצאה 4–2, ושנתיים לאחר מכן זכתה הקבוצה באליפות נוספת, שוב מול פילדלפיה, הודות ליכולת מצוינת של ניקסון שהוביל את קלעי קבוצתו בפלייאוף עם 20.4 נקודות למשחק.
בסיום עונת 1982/1983, בה הובסה לוס אנג'לס מול פילדלפיה בגמר ה-NBA בתוצאה 0–4, נשלח ניקסון בטרייד לסן דייגו קליפרס (שהפכה בעונה העוקבת ל"לוס אנג'לס קליפרס") בתמורה לביירון סקוט.[6] ב-6 עונותיו עם הלייקרס העמיד ניקסון ממוצעים של 16.4 נקודות ו-7.9 אסיסטים למשחק, והשתתף פעם אחת במשחק האולסטאר (בעונת 1981/1982).
סן דייגו/לוס אנג'לס קליפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונתו הראשונה עם הקליפרס נבחר בפעם השנייה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר, לאחר שרשם ממוצעים של 11.1 אסיסטים (שני בליגה) ו-17.0 נקודות למשחק. בשנתיים הבאות המשיך להציג יכולת גבוהה, עד שסבל מפציעות קשות בברכו השמאלית ובקרסולו הימני אשר השביתו אותו ממשחק לכל עונות 1987 ו-1988.[7] בעונת 1988/1989 חזר לשחק עבור הקליפרס, אך הוא התקשה לתרום לקבוצה והחליט לפרוש מה-NBA בסיום העונה. בתקופתו כשחקן הקליפרס (מלבד העונות שהחמיץ) רשמה הקבוצה מאזן כולל של 114 ניצחונות לעומת 214 הפסדים (34.8%), ולא העפילה לשלב הפלייאוף.
לאחר הפרישה מה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיום עונת 1988/1989 שיחק במשך כחודשיים בקבוצת סקאבוליני פזארו מליגת העל האיטלקית, ולאחר מכן פרש באופן סופי ממשחק פעיל.
לאחר פרישתו עבד במשך תקופה קצרה כסוכן שחקנים ומפיק מחזות זמר, ובהמשך הפך לפרשן טלוויזיה של משחקי לוס אנג'לס לייקרס.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של ניקסון ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ 1 2 ניקסון עדיין "מחלק אסיסטים" כסוכן, באתר הניו יורק טיימס, 29 בפברואר 2004
- ^ סטטיסטיקות המכללות של ניקסון, באתר sports-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1977, באתר basketball-reference.com
- ^ המובילים הסטטיסטיים של ה-NBA בעונת 1978/1979, באתר basketball-reference.com
- ^ פט ריילי מסביר את הטרייד של ניקסון, באתר הניו יורק טיימס, 13 בנובמבר 1983
- ^ ניקסון נפצע בקרסולו הימני, באתר הניו יורק טיימס, 5 בנובמבר 1987